[ועידת הפא בניו יורק] טיפוח יציב (חלק 1)

(Minghui.org) ברכות למאסטר הנכבד ולמתרגלים העמיתים

קיבלתי את הפא בשנת 1998 זאת אומרת שתרגלתי פאלון דאפא יותר מ-20 שנה. במשך ה-20 וכמה השנים הייתי מעורב בפרויקטים שונים, שחרור החזקות והבהרת האמת.

קבלת ולימוד הפא

המאסטר נתן הרצאה בחודש יולי 1998 בבייג'ינג לאחר שספרו של המאסטר "ג'ואן פאלון" פורסם. חשבתי שעליי להשיג את הספר "ג'ואן פאלון". באותו לילה לקחתי בהשאלה ספר ממתרגל. במשך הלילה קראתי את הספר "ג'ואן פאלון" והתרגשתי מאוד. כל השאלות המבולבלות ששאלתי את עצמי במשך כל ימי חיי נענו על ידי הספר זה. אך לא התחלתי לתרגל. חשבתי שכדי לטפח עלי להיפטר ממושגים אנושיים רבים אבל עדיין לא הייתי מוכן לזאת.

לאחר מכן לקחתי בהשאלה את כל ספרי הדאפא וסרטי הווידאו שפורסמו מהרצאות המאסטר. ניצלתי את כל זמני הפנוי כדי ללמוד את הפא ולצפות בהקלטות הווידאו. קראתי בספרים בזמן הפסקות בעבודה. בבית, לאחר ארוחת הערב הדבר הראשון שעשיתי זה לצפות בהרצאות המאסטר. צפיתי בהרצאות רבות תריסרי פעמים. לאחר בערך כחודשיים החלטתי סופית שאתחיל לטפח.

בהרצאות רבות המאסטר הדגיש שוב ושוב שתלמידי הדאפא חייבים ללמוד היטב את הפא, וללמוד אותו לעיתים תכופות. לא העזתי להרפות. בעת לימוד הפא לעתים תכופות הייתי המום מהרמות הגבוהות של עקרונות הפא שהמאסטר לימד.

להיות מואר לעקרונות הפא

בפרק "הפיכה של הקארמה" בספר "ג'ואן פאלון" המאסטר אמר:

"יש גם מצב אחר, ייתכן שבני משפחה והדורות הקודמים צברו אותם לדורות המאוחרים". ("ג'ואן פאלון", הרצאה רביעית)

קראתי אין ספור פעמים את הפיסקה הזו. אבל תמיד הייתה בלבי את ההרגשה ש"שבני משפחה והדורות הקודמים" מדובר באנשים אחרים, ולא היה לזה כל קשר אליי. אבל הפא מפגין את רמת הטיפוח הנוכחית שלי כמשמעות הפנימית האמיתית של זמן הזה.

כל מתרגל דאפא הוא אלוהות וריבון ברקיע העצום של יקום זה, ואב קדמון במשפחה הגדולה הזו שיוצרת את הרקיע העצום של היקום. אם אנחנו לא פועלים היטב אזי זה ישפיע כל ישות חיה בכל הרמות של הרקיע השמימי ביקום. כשהבנתי זאת, הייתי המום וקלטתי את משקל האחריות שאני נושא. אם לא פעלנו היטב נאכזב את המאסטר, נאכזב את הדאפא ונאכזב את כל הישויות הרבות מספור ביקום.

כל פעם שהמאסטר התיר לפרסום הרצאה חדשה, כדי להבין לעומק את עקרונות הפא ולהיות בקצב עם התקדמות תיקון הפא, אמרתי לעצמי שאקרא אותה מהתחלתה עד סופה לפחות עשר פעמים.

בעבר, כל אימת שהוארתי לעקרון פא חדש הייתי מרוגש והמום. אבל בהדרגה נרגעתי. הבנתי שלהיות מואר לעקרון פא הוא דבר טוב אבל לבצע זאת בהתאם לפא, זה נושאשונה לגמרי. המאסטר אמר:

"אֱמוד עצמך בכל דבר אל מול הפא --ליישם זאת בפועל, זהו טיפוח". ("הונג יין", "טיפוח בפועל")

לעתים קרובות כשאנחנו מוארים לעקרונות יותר גבוהים זה נעשה קשה יותר לבצע את הפעולה הזאת. אבל כמובן, אם אינך יכול אפילו להיות מואר לעיקרון הפא אזי בהחלט אינך יכול להשיג זאת. וכך הבנתי שבחיי היום יום, אם נוכל ליישם את כל מה שנדרש מאתנו ברמות השונות של הפא, אזי זה טיפוח יציב.

התמדה בהשתתפות בעבודה ב-NTD TV

בהנחיית המאסטר הקימו תלמידי הדאפא בשנת 2001 את רשת NTDTV. לקחתי חלק בהפקת קטע מיוחד על ספורט מהמשדר הראשון. לפני שהתחלתי לתרגל הייתה לי החזקה חזקה לספורט. לאחר שהתחלתי לתרגל וויתרתי על זה, אבל אף פעם לא העליתי בדעתי שזה יוכיח את עצמו כדבר יעיל כשרשת- NTDTV נוסדה. אך כשהתחלתי לעבוד, התחלתי להתפעל מהמתרגלים שהיו אחראים על ייצור קטעים שהבהירו את האמת. תמיד חשבתי שלעשות תוכניות ספורט לא יוכל לעזור בהצלת אנשים. כל שבוע השקעתי תריסרי שעות וזה היה נראה כבזבוז זמן.

המאסטר אמר:

"מי שאתם מצילים הם החיים בחברה הרגילה, אז על אחת כמה וכמה אתם צריכים להתקרב יותר לחברה הרגילה ולהפוך את כלי התקשורת שלכם למשהו שהציבור הכללי אוהב לראות ולשמוע. רק בדרך זו תוכלו להשיג השפעה טובה יותר". ("ביאור הפא בפגישה עם מתרגלים מאסיה פסיפיק")

וכך סילקתי את ההחזקה הזאת.

פעם כשעשיתי מדיטציה סצנה עלתה אל מול עיניי. ראיתי שהמאסטר מופיע ברשת הטלוויזיה NTDTVומרצה בפני כל הישויות החיות בעתיד. כשראיתי זאת הבנתי שכשהאמת תיחשף כל הישויות יכירו בדאפא ובמאסטר. בזמן הזה המאסטר לא ירצה כפי שהוא מרצה כיום אלא ישתמש בשיטה אחרת. הבנתי את הכוונה לעומק בעבודה ב-NTD. בשקט נדרתי נדר למאסטר: לא משנה באילו קשיים אתקל אעשה את עבודתי ב NTD עד הרגע האחרון. בשום אופן לא אתייאש ולא אוותר.

לנדור היה דבר קל, אבל לבצע אותו לא היה כה קל. כל פעם שנערכה ועידת פא בקנה מידה גדול זה היה קורה בסופי שבוע. אבל רוב משחקי הספורט וההתחרויות נערכו בסופי שבוע, ובזמן הזה התוכנית שהגשתי היית צריכה להיות משודרת. מאחר ולא יכולתי להכין זאת מראש, כשכל פעם הייתה נערכת ועידת פא, היה עליי לעבוד שעות נוספות ולעתים קרובות זאת הייתה עבודה שנערכה במשך כל הלילה. אפילו בעת ועידת הפא הייתי חושב שעליי לסיים את השידור. במשך כל השנים האלה לא עיכבתי אף פעם את שידור התוכנית עקב השתתפותי בוועידת הפא.

הזדמנות לטפח ולהשתפר

אתגר נוסף הוא לעבוד בשיתוף פעולה עם מתרגלים עמיתים. בהתחלה, כל אימת שצצו בעיות, למרות שיכולתי לשאת זאת עדיין חשתי בכעס. רק לאחר שעבר זמן מה הייתי מסוגל לראות בכל בעיה כהזדמנות לטפח ולהשתפר.

כשהייתה תחרות כדור רגל חשובה, המשחקים ההתחלתיים הסתיימו. אבל כשהגיע משחק הגמר, מנחה תוכנית הספורט היה צריך לצאת אל מחוץ לעיר. אמרתי שזה בסדר, מצדי, אבל תיקח איתך את המחשב הנייד, וכשאסיים את התסריט של משחק הגמר תוכל להקליט את הקריינות. אך המתרגל אמר שמכוניתו ה עמוסה לגמרי, וכי אינו יכול להכניס את המחשב הנייד, ולכן לא יקח אותו איתו. שאלתי "מדוע אינך יכול להניח אותו מתחת למושב המכונית?" אבל המתרגל לא היה מוכן לקחת אתו את המחשב הנייד ולא משנה מה אמרתי. בהתחלה רציתי להמשיך ולהתעקש. אבל הרגשתי שזו הזדמנות עבורי לטפח, לכן אמרתי לעצמי להניח לזאת. לא חשתי כל כעס בלבי.

לאחר מכן הבנתי שבטיפוח אדם צריך להיתקל בכל מיני אתגרים, ושהוא צריך להתייחס אליהם באופן ישיר במקום לעקוף אותם. אבל במחשבתי אמרתי למאסטר שאין אפשרות לסיים את המשימה הזו בלי הקריינות. מה עלי לעשות? לפתע חשבתי על משהו. מצאתי את כל הנרטיבים השונים שהוקלטו על ידי המתרגל. ואז חיברתי את המילים השונות מההקלטות השונות לאחת הזו עבור משחק הגמר. התוצאה הסופית לא הייתה רעה. אם מישהו לא הקשיב בתשומת לב רבה, הוא לא היה יכול לגלות את ההבדל. עברתי את המבחן הזה.

קשיים בהחלפה מעבודה בהנדסה לעבודת מכירות ב"אפוק טיימס"

זמן לא רב לאחר שנגמר סיבוב הופעות השן יון ב-2010 קיבלתי שיחת טלפון מאחד ממנהלי ה"אפוק טיימס". ללא כל הסבר הוא אמר "תצטרף למכירות ב"אפוק טיימס".

בסין עסקתי במחקר מדעי. באמריקה עסקתי גם במחקר של הנדסת אלקטרוניקה. אף פעם לא עסקתי במכירות. מעולם לא חשבתי שאתעסק במכירות. הייתי בהלם ורק שאלתי "מדוע אתה מבקש ממני לעסוק במכירות?" והתכוונתי בכך שאני כלל לא מתאים לעסוק במכירות אז תחפש מישהו אחר. המנהל ענה "ראיתי שמכרת כרטיסים להופעות השן יון ועשית זאת די בהצלחה, כך שלא יהיו לך כל בעיות לעסוק במכירות עבור האפוק טיימס. התייצב לעבודה מחר". בדבריו לא היה כל מרחב לתמרון. הבנתי שלא קיים דבר כמו מקריות, לכן הסכמתי.

אבל כשסגרתי את הטלפון הרגשתי שאני בקונפליקט פנימי. התכוונתי לחפש עבודה, אבל כזאת עם משכורת מכובדת למדי שגם תרגיע את התלונות האין סופיות של אשתי. אבל אז לא יישאר לי זמן פנוי כלל להמשיך להיות מעורב בעוד דברים כדי לאמת את הפא. אבל במכירות, על אף שזה משהו המאמת את הפא, לא היה לי כלל ביטחון, מפני שלא היה לי כל ניסיון.

המאסטר אמר:

"לתלמידי הדאפא כולם יש אותה המחשבה, “אנחנו נרוץ לקווי החזית, לא משנה כמה קשה או מתיש זה יהיה או אם משמעו לילות ארוכים ללא שינה – אנחנו יכולים, וגם נעשה, כל מה שצריך". אבל, כשזה מגיע לניהול, הם מהססים". ("לימוד הפא בוועידת הפא הבין-לאומית של 2009 בניו-יורק רבתי")

תיכף ומיד קראתי שוב את הקטע הזה של ההרצאה והמשכתי כך שוב ושוב:

"האם לא אמרתם שאתם תוכלו לעשות כל מה שצריך? (הקהל צוחק) האם לא עברתם כולכם מהמצב שאתם לא יודעים איך לעשות משהו למצב שאתם יודעים? אז למה אתם לא יכולים לעשות את החלק הזה היטב? רק על ידי תפעול גוף התקשורת היטב הוא יוכל להתחזק ולהשיג יותר מההשפעה הרצויה. כמה זמן מבוזבז כעת על חיפוש איך לאפשר לו להמשיך לתפקד, וגיוס כסף כדי לקיים אותו – כמה זה קשה! אם באמת תקדישו מחשבה ומאמץ לזה, אז אני חושב שהתוצאה תהיה מצוינת. בין אם מדובר בחיפוש חסויות או בהשגת מודעות, כל העבודה הזו מאחורי הקלעים להשיג הון לחברות התקשורת שווה לזו של אלו המשמשים בתור הפנים הציבוריות של החברה - המוסריות האדירה היא בדיוק אותו הדבר". ("לימוד הפא בוועידת הפא הבין-לאומית של 2009 בניו-יורק רבתי")

אחרי שקראתי זאת, לבי נעשה בהיר וזוהר יותר. עבודה בחזית ולהישאר כל הלילה ללא שינה, אלה הם דברים שתמיד עשיתי כשהשתתפתי בפרויקטים לסייע למאסטר בתיקון הפא. אבל עכשיו מה שהכי נחוץ הוא למצוא נותני חסות, לחפש לקוחות לפרסומת ולעזור כדי להבטיח שלכלִי התקשורת יהיה מספיק מימון. לכך עליי להיעשות הסוג הזה של מתרגל שהמאסטר זקוק לו לכך. על אף שזה קשה, האם זה יוכל להיות קשה יותר ממה שהמתרגלים האלה בסין נתקלים בו כשהם מסכנים את חייהם כדי להבהיר את האמת בכל רגע נתון?

בהביני זאת הלכתי למחרת היום למשרד ה"אפוק טיימס". בתחילה התלוויתי לאנשי מכירות בכירים בפגישות המכירה, ולמדתי תוך כדי עשייה.

עם הרקע הטכני שלי, כל הציוד האלקטרוני הם חפצים דוממים. כל עוד אתה לומד ומתחקר אותם בלי הרף ועושה ניסויים שוב ושוב, לא משנה כמה הם מתקדמים, אתה תוכל להבין אותם. אבל במכירות זה כלל לא כך. במכירות האינטראקציה היא עם אנשים חיים. רגע אחד הם שמחים, ברגע אחר אם תגיד משהו לא נכון, הם אולי יכעסו. כדי לשכנע מישהו להוציא כסף על מודעת פרסומת, עליך לנתח מה הצד השני אומר ומה הוא חושב. אז עליך להשתמש בשיטות אחרות כדי לשכנע את הצד השני ואז לבקש מהם לפרסם מודעה. זו לא משימה קלה. משמעות הדבר הייתה שהיה עליי להשתנות לחלוטין.

עקב הרגליי מעבודתי הישנה, התרגלתי לחיות לבדי בבית, או לערוך מחקר וניסויים בעצמי. אבל עכשיו היה עליי לצאת החוצה, לפעול יחד עם אנשים שונים ולהציג בפניהם את העיתון שלנו. לא הייתי רגיל לכך. ביליתי את כל היום בהסבר מדוע הם צריכים לפרסם ב"אפוק טיימס" וחשבתי שפעלתי היטב. אבל הצד השני יכול היה לקלוט מיד שאני טירון ואינני יודע שום דבר. הם היו אומרים לי בחוסר סבלנות: אל תבזבז את זמנך בעבודה הזאת. עשה משהו אחר שימושי יותר, מצא דרך טובה יותר לעשות כסף. חוויתי קושי לעשות שינוי ממהנדס לאיש מכירות. כמובן שלעבוד במכירות ב"אפוק טיימס" יהיה לי קשה במיוחד.

במהלך כמה חודשים, ביקרתי בכל עסקי המכוניות, גדולים וקטנים באזור המקומי שלי. בכל פעם שהייתה לי הזדמנות הבהרתי את האמת לכל אדם ואדם. יום אחד אחרי כחודש ימים, חתמתי חוזה לשלושה חודשים לפרסם מודעה בשחור לבן על חצי עמוד לסוכנות מכוניות הונדה. מאוחר יותר הזמנתי את מנהל המכירות של הסוכנות הזאת לראות את מופע השן יון.

להבהיר אמת כאיש מכירות של ה"אפוק טיימס"

כמתרגל דאפא, לעיסוק במכירות יש יתרון גדול, שאתה יכול להשתמש בעיתון כדרך לפגוש אנשים ולהבהיר להם את האמת, במיוחד לאנשים הסינים שיש להם עדיין הבנות מוטעות לגבינו, או אפילו רגשות שליליים. זה דורש מאיתנו להתמיד בעקביות בהבהרת האמת כדי לשנות את דעתם. במשך השנים השתמשתי במכירות כהזדמנות להבהיר את האמת ברמות עמוקות יותר ועזרתי לסינים רבים לשנות את דעתם.

פעם אחת נתקלתי באיש מכירות סיני בסוכנות מכוניות. על אף שלא היו לו רגשות טובים לגבי המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) הוא גם לא הכיר בעיתון שלנו. כשהתחלתי להבהיר לו את העובדות, הוא היה אומר משהו כדי לסתור את מה שאמרתי. אבל אחרי ניסיונות חוזרים שוב ושוב, הוא השתנה לאט לאט.

מאוחר יותר הוא אפילו דן עמי בכמה נושאים הקשורים בחקר החיים ובמשמעותם העמוקה. הוא שאל אותי לגבי דברים שונים הקשורים בעניינים הנוכחיים. מאוחר יותר הוא הקליט והדפיס את העקרונות שסיפרתי לו על מהות התרבות הסינית המסורתית. הוא הדביק אותם לקיר משרדו.

היה גם סיני אחד עשיר באזור המקומי. הייתה לי הזדמנות לפגוש בו ולגלות שהשקפותיו כלפינו היו שליליות מאוד. הוא לא קרא את העיתון שלנו ואמר דברים רבים מתוך התעמולה של המק"ס. אחרי שיחות עמו במשך זמן ארוך, המחשבות שלו עברו שינוי עצום. מאוחר יותר הוא אמר לי שכעת הוא קורא את ה"אפוק טיימס" בכל שבוע. הוא הפך חבר טוב שלי.

היה גם עובד קוריאני בסוכנות המכוניות הסינית. בכל פעם שראיתי אותו ניצלתי את ההזדמנות להבהיר לו את האמת. מאוחר יותר הוא אמר לי: "העיתון שלכם שונה מהאחרים שרוצים כולם כסף. אחרי שהם מקבלים את הכסף, הם הולכים לדרכם. מעולם לא פגשתי במישהו כמוך שדיבר איתי במשך זמן כה ארוך".

הייתה עוד סוכנות מכוניות שהייתה די רחוקה מהשכונה הסינית. המנהל הכללי היה קוריאני. אחרי שהבהרתי לו את האמת, אפילו שלא היו סינים כה רבים שבאים לסוכנות שלו, הוא עדיין רצה לפרסם מודעה אצלי ואמר: "אני רוצה לתמוך בכם".

החשיבות שבהתמדה

המפתח במכירות הוא התמדה. אפילו בזמנים קשים צריך להתמיד. הייתה סוכנות מכוניות של הונדה שהייתה הגדולה ביותר באטלנטה. ניסיתי שם פעמים רבות, אבל בגלל שלסוכנות יש חוקים שהם לא מפרסמים מודעות בעיתונים אלא רק בטלוויזיה ובאינטרנט, מנהל המכירות, שהיה גם כן קוריאני, היה תמיד אומר לי: "מאוחר יותר כשתהיה לכם תחנת טלוויזיה תבוא לראות אותי". אבל אף פעם לא ויתרתי. בכל פעם שהייתה לי הזדמנות הלכתי לראותו.

פעם אחת ראיתי פתאום שהסוכנות פרסמה מודעה בעיתון קוריאני. חשבתי שזו ההזדמנות שלי. הלכתי לראותו. הוא עלה בדרגה למנכ"ל. בפגישה הוא אמר: "כעת אני לא צריך אתכם, אבל אולי אם תשכנע אותי אשנה את דעתי". כך התחלתי להבהיר לו את האמת.

אחרי זמן מה שוב נפגשתי איתו. הוא שוחח בטלפון ונפנף לי בידו להיכנס למשרד שלו ולהמתין לו. כשסיים את שיחת הטלפון חשבתי בדיוק איך אני אמור להתחיל לשוחח איתו כשהוא מלמל: "אני מחבב אותך" והמשיך לומר שממש לפניי, עיתון סיני אחר פנה אליו, אבל הוא הקציב לאשת המכירות פחות מ-30 שניות לפני שגירש אותה החוצה. הוא סיפר שלא אהב את האישה הזאת, "אבל אני מחבב אותך מפני שאתה סבלני ומנומס. כבר החלטתי שאעבוד אתכם". בפחות מ-5 דקות הוא חתם על חוזה למשך שנה על מודעת פרסומת של עמוד שלם.

(המשך יבוא)