]ועידת הפא בניו יורק] טיפוח יציב (חלק 2)

לחלק הראשון

(Minghui.org)

פיתוח מיומנויות להבהרת האמת

אחרי ה-20 ביולי 1999 ראיתי את התעמולה המכפישה שהפיץ המשטר הסיני בכל העולם. לכן כמו מתרגלים אחרים, החלטתי להצטרף לפרויקטים של הבהרת האמת באינטרנט. השתניתי מאדם שאינו יודע כלל איך להתחיל לשוחח, לאחד שיכול בקלות לענות על שאלות רבות על מדע, דת ואמונה.

עם התקדמות תיקון הפא, יש לנו עיתון, תחנת טלוויזיה, אתרים שונים ופלטפורמות הבהרת אמת באמצעות שיחות טלפון שהרחיבו מאוד את יכולת המתרגלים להגיע לאנשים ולהציל אותם.

כמובן, שן יון הוא הפרויקט הגדול ביותר להצלת אנשים. פעם אחת בעודי מקדם את שן יון בתערוכת אקספו, פגשתי בזוג, הוא אמריקני והיא סינית. הכרתי אותם מפני שהבנות שלנו השתתפו באותו בית ספר לריקוד ללימוד בלט.

דיברתי עם האישה על שן יון. אחרי שאמרתי כמה מילים היא הפסיקה אותי ואמרה: "אני אוהבת את כל הדברים של סין. אבל מדוע אתם טוענים שבכל העולם רק אתם מפיצים את התרבות הסינית, שאתם הכי מסורתיים ואותנטיים"? פניה לא היו מאושרים והיא הלכה. לא אמרתי דבר ורק חשבתי מה עליי לעשות? זה בטח משהו שעשיתי לא כיאות.

אחרי זמן קצר נתקלתי בה שוב. הייתה לי ההזדמנות לומר: "סליחה, מיהרתי קצת קודם לכן ולא אמרתי דברים בצורה נאותה. מה שהתכוונתי לומר הוא שעכשיו סינים רבים אינם מבינים את המסורת האמיתית והתרבות הסינית האמיתית. מפני שאחרי 1949 מסורת ותרבות אמיתיים נהרסו בקמפיינים הפוליטיים בזה אחר זה, במיוחד ב'מהפכת התרבות הגדולה'. למשל, חג המולד קרב ובא. בגלל שאת כבר באמריקה זמן כה רב את בטח יודעת שאמריקנים חוגגים את החגים כמו ראש השנה וחג ההודיה. ובכן, כאישה סינית תוכלי לומר לי מדוע הסינים חוגגים את ראש השנה?"

היא הייתה מופתעת ולא אמרה דבר. השתמשתי בהזדמנות כדי להבהיר את האמת. אמרתי שגם אני לא ידעתי בעבר. רק אחרי שהגעתי לאמריקה הבנתי את התרבות הסינית האמיתית. האין זה אירוני? אבל זו אינה הטעות שלנו. זה מפני שמגיל צעיר אף אחד לא לימד אותנו אף פעם על מנהגים סינים בסיסיים.

בהיסטוריה, הציוויליזציה הסינית הייתה ידועה כדוגמה לדרך ארץ וגינוני נימוס. מדינות שכנות רבות אימצו גם כן מנהגים דומים מסין. אבל עכשיו העם הסיני עם 5,000 שנות היסטוריה אינו יודע אפילו את המשמעות של חמש המידות הטובות הבסיסיות של קונפוציוס: אדיבות, צדק, כללי נימוס, חוכמה ויושר. ועם זאת הסינים לומדים להיאבק עם השמים, הארץ והאנשים ולשמוח אין קץ בעשותם זאת. איננו יודעים אפילו מה משמעות השנה החדשה של הירח. האין זו בושה גדולה וטרגדיה? אבל שן יון מסוגל להפיץ את הפאר של התרבות הסינית לכל העולם. האין זו גאווה ושמחה לכל העם הסיני?

מאותו זמן ואילך, כשאני פוגש בסינים אני מתחיל לדבר איתם כשאני משתמש בנקודה הזאת. אני רואה את התגובות שלהם ואז אני מעריך ומסכם איזה חלקים לא הסברתי היטב, על אלו שאלות לא עניתי טוב, או איפה אני יכול להשתפר. כך שיפרתי בהתמדה את מיומנויות הבהרת האמת שלי. על כל שאלה שלא יכולתי לענות שקלתי שוב, מצאתי תשובה כמו גם וידאתי שלא יהיה אדם נוסף שלא אוכל לענות לו.

לעמוד לנוכח מבחני טיפוח

אני מטפח יותר מ-20 שנה בהן נתקלתי במצוקות גדולות וקטנות. חלקן עברתי היטב וחלקן לא כל כך טוב. פעם אחת בעודי עובד על פרויקט בבית נכנסתי לשירותים תוך שאני חושב על הפרויקט. כשנעמדתי ראיתי שהאסלה מלאה בדם. שכבות רבות של נייר טואלט היו ספוגים בדם. הייתי המום וחשבתי מה קורה? האם משהו לא בסדר עם הגוף שלי? ואז המחשבה השנייה שלי הייתה שכח מזה. נתתי את כולי למאסטר. כל מה שאני אמור לעשות אני אמשיך לעשות. מאז, שום דבר מסוג זה לא קרה שוב לעולם.

אחרי התקרית הזאת, שיתפתי עם מתרגלים אחרים. חשבתי שעברתי את המבחן די טוב. לאחרונה החלטתי לסקור מחדש את הנתיב שהלכתי בו כל השנים האלה והתקרית הזאת צצה לה במחשבתי. הייתי המום כשהבנתי שאם אני משתמש בסטנדרטים גבוהים יותר, למעשה לא עברתי את המבחן היטב. רק המחשבה השנייה שלי הייתה נכונה, אבל הראשונה הייתה כזו של אדם רגיל.

הבנתי שבמקרים רבים שצצו פתאום, המחשבה הראשונה שלי הייתה תמיד אני, אני, אני. אלה היו המחשבות השנייה, השלישית ועוד רבות אחרות עד שבסופו של דבר הגעתי למחשבה הנכונה. החלטתי להפוך נחוש כדי לטפח ביציבות את הנקודה הזאת ולהגיע לפריצת דרך. אבל קל יותר לומר מאשר לעשות. זה היה כאילו לגופי היה מנגנון אוטומטי. בכל פעם שמשהו קרה, המחשבה הראשונה הייתה אני, אני , אני. הרגשתי מדוכדך מאוד.

פעם אחת כשבאזור המקומי שלנו התקיים המופע אחרון של השן יון, מילאתי את מכוניתי בכלי מטבח כדי לנסוע לתחנה הבאה של מסע הופעות השן-יון. אבל כעבור שעה בערך שמכונית ההונדה שלי יצאה מהעיר, תיבת ההילוכים שלי נשרפה. עצרתי בצד הדרך המהירה.

בתחנה הבאה של מסע השן יון יהיו מתרגלים מקומיים שיבשלו עבור המבצעים של השן יון. כולם תלויים בכלי המטבח שהבאתי איתי. המחשבה הראשונה שלי הייתה, לא משנה מה, אני צריך למצוא דרך להעביר את כלי המטבח בזמן, אחרת זה ישפיע על ההופעה של שן יון בתחנה הבאה. התזמון היה לחוץ מאוד, אבל נותרתי רגוע. בדיוק אז, אחת המתרגלות שהייתה גם כן במכונית שלי אמרה: "וואו, איך יכולתי להיות חסרת מזל כזאת להיות במכונית שלך". לבי לא זז והבהרתי את מחשבותיי.

צלצלתי לאחד המתרגלים להביא עמו מכונית נוספת וצלצלתי לחברת הגרירה לקחת את מכוניתי. הכול הסתדר. כעבור פחות מ-3 שעות, הייתי שוב בדרך במכונית אחרת.

כשנהגתי כל הלילה עד התחנה הבאה ומסרתי את כלי המטבח, חשתי בלבי אסיר תודה מאוד. זו הייתה הפעם הראשונה שלא חשבתי על עצמי מתחילת התקרית ועד לסופה, אפילו לא על תיקון מכוניתי. זה כמובן היה עדיין רחוק ממטרת הטיפוח שלי, שזה להיות ב-100 אחוז מחשבות נכונות כל הזמן. אבל אני עובד ביציבות לקראת המטרה הזאת.

למתרגלים יש רק נתיב אחד להתקדם בו במרץ

כיום אני עובד במשרה מלאה בפרויקט של הבהרת אמת. מלבד קטעי טלוויזיה, מכירות של "אפוק טיימס", אחראי על הפקת ווידיאו ודיווח על שן יון בדרום מזרח ארה"ב, כשאני בבית אני גם עוזר לאשתי לבשל.

לעתים מזומנות אני צריך למסור עבודות לפרויקטים שונים באותו הזמן. לפעמים אינני יכול להשלים אותם בזמן ומרגיש לחוץ מעומס העבודה. פעמים רבות חשבתי, שיהיה נחמד אם יהיו אני רבים כמוני כדי לעשות את העבודה. הפתרון היחיד היה לישון פחות. לעתים רחוקות אני הולך לישון לפני 2 לפנות בוקר. בדרך כלל אני הולך לישון בסביבות 4 לפנות בוקר. אני אוכל רק 2 ארוחות ביום ולפעמים עובר יום שלם מבלי שאכלתי. בתקופות העמוסות ביותר אני מסוגל לדלג על אכילה במשך יומיים שלמים ורק לשתות מים. במהלך משחקי האולימפיאדה ביליתי כ-120 שעות בשבוע בהכנת קטעים מיוחדים. על אף שהעבודה הזאת הייתה קשה, לבי חש מלא סיפוק.

להציל את הנשמה העיקרית (ג'ו-יואן-שן)

אנחנו יודעים שביקומים של העבר, האלוהויות שבחרו להציל אנשים החליטו לעשות זאת כשהאנושות לא הייתה עדיין מושחתת כל כך. בכל מקרה, הם רק הצילו את הנשמה המשנית (פו-יואן-שן). במאמץ רב הם הצילו רק את הנשמה המשנית מתוך שלושת העולמות.

כיום המאסטר שלנו מציל אנשים ומפיץ את הפא בזמן שהאנושות במצב הכי מדורדר שלה בהיסטוריה האנושית. המאסטר מציל את הנשמה העיקרית ומביא אנשים לעמדות של אלוהויות ומלכים ביקום. זהו דבר שמעולם לא נראה קודם לכן בהיסטוריה. זהו משהו חסר תקדים שכל האלוהויות לא יכלו אפילו לדמיין. כל האלוהויות של היקום מעריצות ומכבדות את המאסטר בצורה יוצאת מן הכלל עקב כך. האין עלינו כתלמידי דאפא להוקיר את ההזדמנות היקרה הזאת?

מדוע עלינו להציל את האנושות? מפני שבטרנספורמציה ההדרגתית של היקום במשך מיליארדי שנים על מיליארדי שנים, הם היו בדיוק כמונו – הם עזבו את הממלכות השמימיות המפוארות שלהם ברמות שונות של היקום כדי ללוות את המאסטר לעולם האנושי.

אבל ברגע הקריטי ביותר הזה, בשלב האחרון של תיקון הפא, אם הם לא יוכלו להינצל או להשיג את הפא, כל המאמצים במשך מיליארדי שנים יהיו לשווא. כל דבר ישן ביקום יתפורר. אנחנו כתלמידי דאפא נמצאים רק צעד אחד לפנים. על אף שהשגנו את הפא, אם לא נוכל להגשים את נדרינו ברגע האחרון, אנחנו נהיה בדיוק כמוהם – כל המאמצים יהיו לשווא. לכן אין כל דרך אחרת שמתרגלי דאפא יוכלו ללכת בה, אין כל דרך החוצה. יש רק טיפוח יציב והתקדמות במרץ עד הסוף.

ואחרון חביב, אני רוצה לסיים את המאמר של היום בקטע מהפא של המאסטר:

"עכשיו אף אחד מכם לא צריך להגיד שאני כביר, או שאני, המאסטר שלכם, הוא ככה וככה. בעתיד, תסתכלו אחורה ותראו שכל מה שעשיתי נוצר עבורכם". (מחיאות כפיים) ("הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב בחג הפנסים בשנת 2003")

תודה רבה לך מאסטר! תודה רבה לכולם!