לסייע לאחרים בחמלה ומתוך מחשבות נכונות

(Minghui.org) פעם היו לי תסמינים של מחלה קשה. סיפרתי על כך למתרגלת עמיתה כשבאתי לבקרה. היא אמרה לי: ״את תהיי בסדר גמור, זה רק הכוחות הישנים שעושים צרות. אל תכירי בזה, זה שום דבר.״

באופן מפתיע המילים שלה עודדו אותי. כשחזרתי הביתה, הרגשתי שהמחשבות הנכונות שלי התחזקו והרגשתי טוב יותר.

תקופת מה סבלתי מכאב ראש אחרי אכילת ממתקים או שתיית משקאות מתוקים. כתוצאה מכך התחלתי להימנע מכל דבר מתוק.

פעם עבדתי בחוץ עם מתרגל נוסף. היה זה יום חם מאוד. הוא הלך לקנות משקאות קרים, ואמרתי לו שיכאב לי הראש אם אשתה משקה מתוק, אבל הוא חזר עם משקה מתוק ואמר לי :״למה שלא תעשי עוד ניסיון אחד, אני משוכנע שתהיי בסדר.״

מעודדת מדבריו שתיתי את המשקה, ובאופן מפתיע לא היה לי כאב ראש. מאז אין לי יותר כאבי ראש בעקבות צריכת משקאות מתוקים.

אותו מתרגל לא האמין במושג ש״אוכל מתוק או שתייה מתוקה יכולים לגרום לכאב ראש״. הוא עזר לי לפרוץ את המושג הזה ולסלק את הרדיפה של הרשע.

הערכתי מאוד את האופן החיובי שבו שני המתרגלים האלה עזרו לי. פעמים רבות, כשמתרגל נתקל בצרות, מתרגלים אחרים אומרים להם להסתכל פנימה, ואז מצביעים על החזקה זו או אחרת שלהם.

זה בסדר להצביע על החזקות של אחרים בחמלה ולעזור להם להשתפר, אבל האופן שבו אנו אומרים את הדברים משקף את מצב הטיפוח שלנו. אם אנו פועלים מתוך מנטליות שהמתרגלים לא פעלו היטב בטיפוח שלהם, ההצעות האדיבות שלנו עלולות להפוך לדברי ביקורת. ובמקום לעזור לאחרים אנו עלולים להוסיף להם לחץ שיקשה עליהם לעבור את המבחן.

המנטליות של הענשה

אני חשה שסוג זה של מנטליות ביקורתית לא מודעת דומה למנטליות של הכוחות הישנים שנוקטים תכופות בעונש כדי לפתור בעיות.

כשאנו רואים את ההחסרות של עמיתינו לתרגול עלינו לבחון את המחשבות שלנו כדי לראות אם יש בנו את המחשבה החבויה שהם צריכים להיענש על ההחזקה שלהם.

איך מתרגל יכול להיות ללא רבב? כשלמתרגל יש בעיה האם עלינו לאפשר לכוחות הישנים להעניש אותו? האם אין עלינו להקשיב למאסטר ולטפח לפי הפא? כל מה שהכוחות הישנים יודעים לעשות זה להעניש אנשים על ההחסרות שלהם. הם לא מכירים דרך אחרת. המאסטר מתקן את הפא ולא מניח לכוחות הישנים לעשות ככל העולה על רוחם.

גיליתי מנטליות כזו אצלי כשעברתי תאונת דרכים. הרגשתי שאני צודקת ושהצד האחר הפר את כללי התנועה. הייתה בי בחשאי המשאלה שהנהג יסבול וייתקל בצרות על מה שעשה לי.

הבנתי שהמחשבות האלה מקננות בי לא רק ביחס לנהג – גיליתי שיש לי מחשבות כאלה גם כלפי מתרגלים עמיתים כשראיתי אותם עושים דברים שאינם עומדים בסטנדרט של הפא.

לפתח מחשבות חיוביות

השתדלתי שיהיו לי מחשבות חיוביות על אחרים אבל הבנתי שאינני יודעת איך לפתח אותן. באופן אינסטינקטיבי כמעט, חשבתי שאנשים צריכים להיענש אם מעשיהם אינם עומדים בקנה אחד עם הדאפא. באמצעות לימוד פא, הצלחתי לשנות את דרך המחשבה שלי.

עכשיו כשאני שומעת שמישהו עשה מעשה רע, אני חושבת שהוא חי בתקופה שהדאפא מופץ בעולם, ושלפא יש את הכוח לשנות אותו לטובה. כמתרגל הוא כבר לומד את הפא והמאסטר יעזור לו להסיר את ההחזקות שלו.

יום אחד אולי הוא ישתנה פתאום ויראה את החסרונות שלו. הוא יתקן אותם וישתפר. והשינוי יבוא מתוך רצונו להשתפר ולא בגלל שמבקרים אותו.

למעשה הבנתי עתה שהסיבה שאני רואה החסרות של אחרים זה מכיוון שאני עצמי צריכה להשתפר.

מתרגל מהאיזור שלנו היה בכלא הרבה שנים. כמה שנים אחרי שיחרורו הוא לא עשה דבר כדי להציל ישויות חיות. מתרגל אחר כעס מאוד והתלונן עליו באוזניי.

אמרתי לו שאינני יכולה לשפוט אותו. ״ראשית לא עזרתי לו בשום דרך. ושנית הרגשתי שיש לו בסיס מוצק מאוד בטיפוח ושהוא פעל מצויין בזמנו. השינוי בלבו של אדם יכול לחול בשבריר של שנייה. כל עוד הוא לומד את הפא, סביר שהוא יצליח יום אחד, ושיהיו לו שוב מחשבות נכונות.״

כעבור כמה ימים שמעתי שאותו מתרגל אכן חזר פתאום להתקדם במרץ.

אחד המאפיינים של היצורים מהיקום הישן הוא שהם אוהבים להתלונן ושיש להם מחשבות שליליות על אחרים. הם מרגישים באופן תת מודע שאחרים אינם טובים כמותם. זה בולט במיוחד בדבריהם ובהתנהגותם בכל פעם שהם משיגים משהו, פעוט ככל שיהיה.

למעשה כשיש לנו מחשבות שליליות על אחרים החמלה שלנו כבר התחלפה ברשעות. אבל הרי מטרת הטיפוח שלנו היא להפוך לישויות ישרות ומוארות שחושבות על אחרים תמיד.

סיפורו של שואן-דזאנג

אני רוצה לספר את סיפורו של שואן-דזאנג, הנזיר מהספר ״המסע למערב״, כדי להדגים מה הן מחשבות נכונות אמיתיות על פי הבנתי.

פעם אחת שואן-דזאנג שט בסירה עם קבוצת אנשים שנסעו לממלכת נלנדה. חבורת שודדים תקפה את סירתם. השודדים דרשו את כל חפצי הערך שלהם והחליטו להעלות את שואן-דזאנג קורבן אדם. שואן-דזאנג ניסה לדבר איתם בהיגיון, וחבריו התחננו בפני השודדים אבל כל זה היה לשווא. השודדים הקימו מזבח והניחו עליו את שואן-דזאנג. שואן-דזאנג לא נבהל. הוא התיישב בנחת במדיטציה ונכנס לשקט. השודדים ראו את השלווה יוצאת הדופן שלו ורחשו לו מיד כבוד.

כששואן-דזאנג נכנס לשקט, נשמתו עזבה את גופו. באותה עת שואן-דזאנג הביע משאלה: ״אם המסע שלי לחיפוש אחר הכתבים הבודהיסטים ייכשל, הייתי רוצה להתגלגל בארץ הקדושה ולהמשיך ללמוד את פא הבודהא. כשאגיע לשלמות הייתי רוצה להתגלגל שוב בעולם האנושי ולהציע הצלה לשודדים שהרגו אותי.״

באותו הרגע החלו לנשב רוחות חזקות וחשוכות מכל עבר. הן נשבו בעוצמה כה רבה עד שעצים גבוהים נעקרו. חול ואבק הסתחררו בכל מקום. הנהר עלה על גדותיו, געש והפך ספינות רבות שעגנו לאורך הגדה.

השודדים נבהלו וחשבו שמעשיהם העלו את חמת האלים. אחד האנשים שנסעו עם שואן-דזאנג אמר שזה חטא להרוג נזיר ובמיוחד ששואן-דזאנג הגיע מהארץ המזרחית של שושלת טאנג כדי לחפש את הכתבים הבודהיסטים.

באותו הרגע שואן-דזאנג יצא מהשקט. השודדים זרקו את כלי הנשק שלהם והשתחוו לפניו. שואן-דזאנג קיבל את התנצלותם ולימד אותם כמה עקרונות בודהיסטיים בסיסיים. הוא גם הציע שהם יפסיקו לעשות מעשים רעים כדי להימנע מתשלום קארמתי. אותם שודדים קיבלו את חמשת העקרונות וקיבלו על עצמם את הבודהיזם.

ישות מוארת, בעלת חמלה רבה אינה חושבת על עצמה בעת צרה. היא תמיד חושבת על אחרים, כולל על אלה הרודפים אותה. אם מתרגל שנרדף חושב על החטא שמבצעות הישויות כנגד הדאפא ומראה חמלה כלפי האנשים הנשלטים על ידי הכוחות הישנים, הרדיפה תיפסק בין רגע. כשמתרגלים אחרים, ששומעים על הרדיפה לאחר מכן, חשים את אותה החמלה כלפי ישויות חיות זה גם מסייע לחסל את הרדיפה.

מתרגלת אחת סיפרה לי שפעמים רבות היא נתקלה באנשים שרצו לדווח עליה למשטרה. בכל פעם היא ביקשה מהמאסטר לא לתת לאדם להישלט על ידי הכוחות הישנים ולחטוא כנגד הדאפא. ובכל פעם היא הצליחה להימנע מסכנה.

מתרגלת אחרת נעצרה גם כן לאחר שסיפרה לאנשים על הפאלון דאפא. פגשתי אותה כמה ימים לאחר שיחרורה. היא אמרה שהאדם שדיווח עליה היה רע מאוד והיא רצתה שהוא ייענש על מעשיו. שאלתי אותה אם היא ביקשה עזרה מהמאסטר. היא אמרה שכן אך זה לא עזר. אבל איך המאסטר והאלוהויות הישרות יכולים לעזור לה כשהמחשבות שלה אינן ישרות?

זוהי ההבנה שלי: עבור מתרגל כל דבר בחיים הוא עניין של בחירה. האם אנחנו בוחרים להראות חמלה של ישות מוארת או האם אנחנו בוחרים לחזק את ההחזקות האנושיות שלנו? הבחירה הזו נעשית לעיתים קרובות, בתוך שבריר של שניה.