רעידת אדמה שהתהוותה במשך 50 שנה

(Minghui.org) ניוּ שו-מיי שימש כנציב מחוז נינג-יואן במהלך תקופות דאו-גואנג ושיאן-פנג (1820-1861) בשושלת צ'ינג. הוא היה ישר וחרוץ והגיע להישגים מרשימים שעליהם אנשים שיבחו אותו מאוד.

יום אחד התחוללה רעידת אדמה הרסנית. כל הבתים בעיר התמוטטו ואין ספור אנשים נפגעו או נהרגו. משרדי הממשל ניזוקו. בנו של ניוּ מת, וניוּ עצמו סבל מפגיעה רצינית ברגלו והתקשה בהליכה.

בייסורי צערו כתב ניו שו-מיי מאמר ארוך המטיל ספק באלוהי העיר. הוא האשים את אלוהי העיר בכך שנהנה מהקטורת שאנשים הבעירו לו אך כשל להגן עליהם, ואתגר את אלוהי העיר בשאלה האם ייתכן שכולם בעיר הגדולה היו מרושעים והגיע להם למות? הוא אמר שהמצפון שלו עצמו נקי, ובכל זאת בנו מת והוא עצמו פצוע. הוא שאל האם דרך השמים אינה טובה מספיק שאנשים יאמינו בה, והאם האלים לא עשו טעויות בשיפוט גם כן.

באותו לילה ניוּ חלם שאלוהי העיר מזמין אותו אליו ואומר לו: "גערת בי במכתבך בצדקנות עצמית ובהצדקות, אך אינך מבין באמת איך אלים ורוחות פועלים. לכן הזמנתי אותך לכאן כדי לענות על שאלתך ועל הערותיך המשמיצות.

"כל הפורענויות", הוא אמר לניוּ, "הן תוצאה של קארמת החטאים שאנשים צברו עם הזמן, ודבר איננו מקרי".

הוא חשף בפני ניוּ את הסוד איך האלים השקיעו 50 שנה בעשיית תכנונים לרעידת האדמה. הוא אמר: "במשך 50 שנה התנהלה חקירה ונרשמו רשומות לקראת רעידת האדמה הנוכחית, וכל אלו שאינם אמורים לסבול ממנה הועברו למקומות אחרים; אם הם ביצעו חטאים חדשים הם הועברו חזרה לעיר; גם אם היו מתרחשים שינויים במהלך הפורענות עצמה, שינויים שכאלו היו נלקחים בחשבון מראש, ואף פעם לא תהיה התעלמות מחיי אנוש".

"אם זה כך", התווכח ניו שו-מיי, "אתה מתכוון לומר שלא היה אפילו איש טוב לב אחד בכל העיר, ושגזר הדין של בני ושלי הגיע לנו גם כן?"

"בעיר יש שלוש משפחות שנשארו בריאות ושלמות", אמר אלוהי העיר. "אחת היא משפחתה של אשה שחיה כאלמנה במשך שלושה דורות ועכשיו היא מטפלת בנכד שלה. אחת היא משפחתו של רופא. הוא אף פעם לא מוכר תרופות מזויפות, והוא מטפל בחולים כמיטב יכולתו כל פעם שיש צורך בכך, גם אם זה באמצע הלילה או כשהדרכים רטובות ובוציות. עוד אחת היא משפחה של אשה זקנה ונכדה הצעיר המתפרנסים ממכירת עוגות אורז מטוגן. הם כולם בריאים ושלמים. אתה יכול ללכת לבדוק את זה. לא אספר לך שקרים."

"בנך עשה הרבה דברים רעים בחייו הקודמים וכתוצאה מכך הוא קיבל את גמולו ברעידת האדמה", אמר אלוהי העיר לניוּ. "גם אתה היית אמור למות אך בגלל שאתה פקיד ישר וחרוץ, ניתן לך עונש רחום ורק רגלך נפגעה. במילה אחת, האלים והשמים זהירים מאוד כשהם עוסקים בגמול ועונש, והם אף פעם לא יתנו שום עדיפות מיוחדת לאדם מסוים. לכל אסון או מזל טוב יש הסיבות שלו, אז אם תשתדל לעשות את הטוב ביותר להיות פקיד טוב, אתה יכול להיות מקודם לתפקיד שופט שלום".

לאחר שניוּ שו-מיי שמע את כל זאת, הוא הודה לאלוהי העיר והתנצל על מה שכתב במאמר.

לאחר שהתעורר, הוא הלך לבדוק את שלוש המשפחות שאלוהי העיר סיפר עליהן בחלום. ואכן, הוא מצא את המשפחות של האשה והרופא, ואחרי מאמץ נוסף הוא מצא גם את האשה הזקנה שמכרה עוגות אורז מטוגן. היא סיפרה למר ניו שהיא התייחסה לאנשים בהגינות, וכשפגשה באנשים זקנים או מוגבלים, היא מכרה להם בהנחה או שלא דרשה מהם כסף כלל.

היא גם סיפרה לניו שיומיים לפני שהיכתה רעידת האדמה, היו לה פתאום יותר לקוחות והביקוש עלה על ההיצע, לכן היא ונכדה עבדו כל הלילה ואפו עוגות אורז מטוגן כדי למכור למחרת. אז הגיעה רעידת האדמה והבית התמוטט עליהם. עד שחילצו אותם עברו שלושה ימים, ובשלושה ימים אלה הם שרדו בזכות עוגות האורז המטוגן.

ניו שו-מיי הופתע מאוד לשמע הסיפור, והבין יותר לעומק את העיקרון של סיבה ותוצאה, הוא אף עבד קשה יותר כדי להיות פקיד טוב. מאוחר יותר הוא באמת קודם לתפקיד שופט השלום של סצ'ואן.

הערת העורך

ניו שו-מיי היה אדם אמיתי בהיסטוריה (1791-1875), הוא נולד בגאן-נסו והיה מתמודד מוצלח בבחינה הקיסרית בשנה ה-21 בתקופת דאו-גואנג בשושלת צ'ינג. בקריירת הפקידות שלו הוא שירת כשופט השלום של מחוז ג'אנג-מינג (כיום: העיר ג'יאנג-יו), נציב מאו-ג'י ונינג-יואן, ושופט השלום של סיצ'ואן.

ניו תואר ב- The Draft History of Qing[רשומות ההיסטוריה של צ'ינג] כאיש "כן ושקול בפסקי דין. הוא לא השאיר אף מקרה לא פתור והאנשים אהבו אותו מאוד".

רעידת האדמה המוטלת בספק התחוללה בשי-צ'אנג בלילה של ה-12 בספטמבר 1850 (7 באוגוסט בשנה הירחית, והשנה ה-38 בתקופת דאו-גואנג). זו הייתה רעידת אדמה בסדר גודל הרסני של 7.5.

היא תועדה ב- The Draft of Qing History לגבי המצב בנינג-יואן: "האדמה רעדה וכל העיר קרסה, בהשאירה הרבה אנשים מתים או פצועים. (ניוּ) שו-מיי נקבר בחצץ, אך שרד. האנשים המקומיים בסצ'ואן אמרו שהשמים ריחמו על ניו צ'ינג-טיאן (שם חיבה שאנשים נתנו לו כשבח על יושרו והגינותו), כדי שיוכל לקדם טוב לב ונדיבות. שו-מיי האשים את עצמו על שלא הייתה לו מוסריות בשפע ושנכשל להגן על האנשים, וזה גרם לו להתבוננות עצמית. ואז הוא הציע כל מה שהוא יכול כדי לעזור לקורבנות, וקיבל כבוד ואהבה גדולים אף יותר מהאנשים".

הסיפור נלקח מ“Juen Yuan Notes”מאת הואנג שוּ-יוּן