מתרגלי פאלון גונג עוברים עינויים חמורים בכלא בעיר טיאן-ג'ין במהלך מגפת הקורונה

(Minghui.org) כלא הגברים בין-האי בעיר טיאן-ג'ין מנהל קמפיין מאז מאי 2019 לכפות על מתרגלי פאלון גונג כלואים לוותר על אמונתם. כל המתרגלים ובכלל זה כאלה החולים, או מתרגלים קשישים בשנות ה-70 וה-80, וכולל גם את אלה האמורים להשתחרר בקרוב, כולם נדרשו לעבור "שינוי".

כדי לנסות לשנות מתרגלים נעשה שימוש בצורות שונות של עינויים פיזיים, כמו גם מניעת מזון ושינה. זה גרם למותו של מר לי שאו-צ'ה ולמצבים קריטיים של מתרגלים אחרים. ועם זאת אחד הסוהרים בכלא התפאר: "הייתי מעדיף מתרגל פאלון גונג אחד שעבר שינוי ומת, על פני אחד חי שלא עבר שינוי".

חרך מגפת הקורונה, קמפיין ה"שינוי" בכלא ממשיך. במהלך הסֶגר, הסוהרים התחלקו ל-3 קבוצות. כל קבוצה נדרשה להישאר בכלא ללא אפשרות לחזור הביתה למשך חודש בכל פעם.

"פיקוח חמור" ורדיפה

במאי 2019 כל מתרגלי פאלון גונג בכלא בין-האי הועברו ל"יחידה לפיקוח חמור" ונחשפו למשטר של "שינוי".

זה כלל להיות בחדר בידוד עם 2 אסירים במהלך היום והלילה. האסירים אחראיים לנטר כל תזוזה של המתרגל. הם כפו עליו לעמוד או לשבת על ספסל זעיר במשך זמן ארוך כל יום והתירו לו לישון בלילה רק שעתיים או שלוש.

את אלה המסרבים לעבור שינוי מחשמלים באלות מחשמלות, מכים ומקללים. בכירים בכלא מזמנים את בני משפחתו של המתרגל ודורשים מהם לנסות לשכנע בטלפון את המתרגל העצור לוותר על התרגול. אם המשפחה מסרבת, לא מרשים להם לבקר.

בנוסף, רשויות הכלא מרעיבים את המתרגלים, כשלפעמים נותנים להם רק לחמנייה מאודה או מחציתה בכל ארוחה. כמו כן אוסרות הרשויות על המתרגלים לרכוש מצרכים חיוניים יומיים בסיסיים.

העינויים גורמים למקרי מוות ופציעות

העינויים הפיזיים האינטנסיביים וקמפיין "השינוי" גרמו לתוצאות קשות למר לי שאו-צ'ן. על מר לי נגזרו 4 וחצי שנים בדצמבר 2016 בשל תרגול פאלון גונג. הוא נלקח לבית החולים של הכלא אחרי שכפו עליו לעבור שינוי. הוא מת ב-6 במארס 2020 בגיל 77. פרטים על מותו אינם ידועים עדיין.

בגלל שכופים עליהם לעמוד למשך תקופות זמן ארוכות יש מתרגלים שרגליהם נפוחות בצורה חמורה. יש מתרגלים שבקושי הולכים, ויש כאלה שצריכים להשתמש בכיסאות גלגלים. למתרגלים אחרים היו זיהומים דלקתיים בישבנים מישיבה על ספסל זעיר לתקופת זמן ארוכה.

עקב עינויים פיזיים ונפשיים יש מתרגלים שהוזים ומבולבלים ולא הצליחו לספר למשפחותיהם מה קרה להם בכלא.