מתרגלים עמיתים השתנו לאחר שמחשבותיי השתנו

(Minghui.org) כשהגעתי אתמול לקבוצת לימוד הפא שלי, הבנתי שעמיתיי המתרגלים השתנו מאוד.  

השיתוף האחרון שלנו הסתיים בפתאומיות רבה לאחר שסיימנו לדון בהבנות שלנו. אני מאמינה שהסיבה נבעה מהמחשבות האנושיות הרגילות שלי ומכך שהייתי שיפוטית לגבי מה שאמרו המתרגלים האחרים. לא הסתכלתי פנימה, אלא הסתכלתי על הדברים שעל פני השטח תוך שימוש במושגים שלי; לא הסתכלתי על הדברים מנקודת המבט של הפא. שכחתי את דברי המאסטר:

"טיפוח כרוך בהסתכלות פנימה לתוך עצמך. בין אם אתה צודק או טועה, עליך לבחון את עצמך. טיפוח כרוך בסילוק החזקות אנושיות." ("לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס", 2006)

"זאת הסיבה שאני אומר לכם שבכל פעם שמתרחשות בעיות כלשהן, או בכל פעם שאתה מרגיש בפנים אי נוחות, אז עליך לחפש את הסיבות בתוך עצמך." הוראת הפא בוועידה בסינגפור" 1998")

באמצעות לימוד הפא התבוננתי פנימה ומצאתי מספר החזקות: מנטליות של התפארות, אי עמידה בטיפוח הדיבור, וקנאה. ההחזקות האלה גורמות לי בקלות להיות מתוסכלת, ומונעות ממני לחשוב על האחרים.

כשהבטתי פנימה גיליתי שגם לא טיפחתי את הדיבור שלי. לעתים קרובות כשאני נתקלת בקונפליקטים או בעיות, אני מתלוננת בפני בעלי. האם זה לא נושא של טיפוח דיבור? מדוע אני מרגישה כל כך לא בנוח כשמתרגל מסוים אומר דברים שלא נעימים לי? האם אין זאת החזקה? כתלמידת פאלון דאפא אמיתית אני לא אמורה להיות כזאת.

למען האמת אני היא זאת שיש לה בעיות בטיפוח. המאסטר אמר:

"אולי ההיבטים השליליים שלהם שימשו להראות לנו את ההיבטים השליליים שלנו?" ("הוראת הפא בוועידה בסינגפור" 1998")

כן! כל דבר קורה מסיבה. נראה כאילו אותו מתרגל עמית לא מטפח את דיבורו או מביט פנימה. אבל האם אין זאת עבורי מראָה המשקפת את הבעיות שלי? המאסטר מראה לי זאת כדי לעזור לי לטפח ולהסתכל פנימה.

אני זוכרת שלפני שנים רבות היו לי קונפליקטים רבים עם מתרגלים אחרים. באותה עת תמיד חשבתי שאני צודקת. בתת המודע נתתי להחזקה הזו להעלות מוגלה. עכשיו הבנתי שעליי להיפטר מזה. כשאני רואה מתרגל מסוים אני מרגישה מאוד לא נוח, אז זאת בעיה שאני צריכה לשנות. מתרגל לא צריך להרגיש כך כלפי אף אחד. תחושת אי נוחות היא החזקה לרצון להרגיש בנוח. באמצעות שליחת מחשבות נכונות וחיסול ההחזקה הזאת, לבי התבהר והצטלל.

דרך שיתוף עם מתרגלים אחרים ראיתי את רצינות הטיפוח ורבות מההחזקות שלי. רק בכך שאני אקפיד על עצמי אוכל להיפטר מההחזקה הזאת. אם אתעלם מההחזקה הזאת, אני אפעל לפי סידורי הכוחות הישנים.

מעניין שאחרי שהשתניתי, כך גם השתנתה המתרגלת השנייה. כשנפגשנו, לפני שהספקתי לומר משהו, אותה מתרגלת עמיתה אמרה: "טיפחתי את הדיבור שלי כל השבוע ולא אמרתי שום דבר שהיה מיותר. בני, כלתי והבת שלי היו אדיבים מאוד כלפיי. הבן שלי שבדרך כלל בעל לשון רעה לא מצא כל סיבה להיות מרושע".

אותה מתרגלת עמיתה אמרה גם: "למה לא חשבתי קודם על כמה חשוב לטפח את הדיבור שלי? כשהבנתי שמדובר בהחזקה שעליי להיפטר ממנה, זה היה מאוחר מדי". המשכתי ואמרתי: "לא מאוחר מדי. מה שקרה בפעם האחרונה בינינו היה באשמתי. הייתי צריכה לשים את עצמי בנעלייך לפני שדיברתי אתך בצורה כה פתאומית. אני באמת מצטערת! בבקשה סלחי לי."

זו הפעם הראשונה מזה שנתיים שאנחנו מצליחות לתקשר בצורה שלווה כל כך. אני יודעת שזה נובע משתינו שהתבוננו פנימה והתייחסנו לעצמנו כמו מתרגלות אמתיות. המאסטר ניקה את הסביבה שלנו.

המתרגלת העמיתה אמרה לי: "במשך היומיים האחרונים לא הצלחתי לישון ולכן הקשבתי להרצאותיו של המאסטר. היו לילות שלא הייתי מסוגלת לישון בכלל, אבל באמצעות האזנה להרצאות של המאסטר הרגשתי טוב למחרת".

גם מערכת היחסים שלה עם כלתה השתפרה. כשהקשבתי לה משתפת בחוויותיה, הרגשתי אסירת תודה מאוד למורה ואמרתי לו בלבי: תלמידתך השתפרה לאט מדי. מעכשיו אני אהיה חרוצה יותר וארומם את מחשבותיי ואת השין-שינג שלי. כמתרגלת, אני חושבת שלהסתכל פנימה זה משהו שכל אחד מאתנו לא צריך לשכוח לעשות.

השתניתי וכך גם אותה מתרגלת עמיתה. תודה, מאסטר רחום! נמשיך בדרכנו עד הסוף.

אלה ההבנות האישיות שלי. אנא ציינו כל דבר שאינו הולם.