אל תבזבז אנרגיה רבה מדי על האם להתחסן או לא

(Minghui.org) מאמרי שיתוף רבים נכתבו על אם להתחסן או לא. הייתי רוצה לשתף כמה ממחשבותיי גם כן.

מגפה כלל עולמית היא חלק מאקלים קוסמי

ראשית, פיתוח והופעת וירוס המגפה של המק"ס (וירוס הקורונה הנקרא על שם המפלגה הקומוניסטית הסינית) אינו עוד בעיה של אזור מסוים כלשהו או מדינה, אלא משהו הנוגע לעולם כולו. העובדה שמגפה כלל עולמית רצינית יכולה להתקיים מראה שזה חלק מאקלים קוסמי (תופעה שמימית).

המאסטר הבהיר לנו:

"אבל מגיפה כמו "וירוס המק"ס[i]" ("וירוס וו-האן") של עכשיו מגיעה עם מטרה, ויש לה מטרות-יעד. היא מגיעה כדי להשמיד את מי שהולך עם המפלגה המרושעת, ואת אלה שמשתפים פעולה עם המק"ס המרושעת".

"מגיפות מתוכננות על ידי אלוהויות, והן בלתי נמנעות במסלול ההיסטוריה. כאשר לב האנשים נעשה מושחת, הם מייצרים קארמה, נעשים חולים, וסובלים מאסונות. בנסיבות כאלה, אנשים שאינם מאמינים באלוהויות נוקטים במגוון "אמצעים" [בסינית "צוּאוֹ שְה"] להתמודד עם הדברים. אבל "צוּאוֹ שְה" נשמע כמו מונח אחר בסינית, שפירושו "גישה מוטעית", וזה אומר הרבה". ("הישארו רציונליים"- מארס 2020)

במובן זה, החיסון הוא גם כן סוג של "אמצעי" וכנראה סוג של "גישה מוטעית". עם כל כך הרבה שצריך עדיין להבין לגבי החיסון – כמו כמה הוא מגן ביעילות על אדם מהווירוס, כמה זמן נמשכת ההגנה, האם יש השפעות לוואי שליליות, והאם זה יגרום לאנשים מחוסנים לסבול מהדבקה חמורה יותר עקב אפקט ה-ADE (הגברת התלות בנוגדנים) – אני אכן תוהה האם הדרישה לחיסון נרחב הוא גם כן חלק מהאקלים הקוסמי והאם יש לכך קשר עם התכנונים של הישויות השמימיות בהשמדת המפלגה הקומוניסטית.

למקד את האנרגיה שלנו על הבהרת אמת והצלת אנשים

מתוך לימוד הפא הבנתי שאין עלינו להיות כה מודאגים או מושפעים מעניינים של האנשים הרגילים. אחרי הכול החברה והיקום הושחתו עד לנקודה הזאת. כשלאנשים רבים אין עוד כלל אמונה בשמים, קשה להם לחפש את הגורמים בתוך עצמם או לשפר את המוסריות שלהם כדי לפתור את הבעיה הבסיסית. הם נשענים על מה שנקרא מדע וחיסון. עבורם, חיסון הוא דבר רגיל לחלוטין כדי להגן על עצמם מהווירוס ולשלוט במגפה.

כשמדינות רבות דוחפות לקראת חובת חיסון, לפחות אנחנו יכולים לראות שזה מושג מקובל למדי על אף שצריכה להיות בחירה אישית ולאו דווקא חובה. לרוב האנשים אולי יהיה קשה לקשור בין "חיסון בכפייה" לבין "רדיפה". כך שבאופן אישי, אני חושב שזה לא משהו שאנחנו תלמידי דאפא צריכים לבזבז עליו אנרגיה.

כשאנחנו מתנגדים לחיסון, אנחנו נאבקים למעשה נגד הנטייה של כל החברה. יש אנשים שבמיוחד מאמינים שקל יותר לאלה שאינם מחוסנים להידבק ולהדביק אחרים.אם אנשים אינם יכולים להבין מדוע איננו מתחסנים או שאנחנו משכנעים אותם לא להתחסן, אולי יהיו להם הבנות מוטעות לגבינו, מה שיקשה עלינו להסביר את העובדות לגבי הדאפא בעתיד.

אפילו אם נצליח לשכנע מישהו לא להתחסן, ייתכן שהם עדיין עלולים לעמוד לנוכח מצבים מסוכנים אחרים, אם הם אינם מבינים את העובדות לגבי הדאפא או לגבי פרישה מהמק"ס וארגוניה. אבל אם הם אכן מבינים את רוב העובדות החשובות או את הפרישה מהמק"ס, אז למגפה אין כל עניין בהם והם יינצלו באופן בסיסי בין אם יתחסנו או לא.

אזן היטב את היחסים בין הטיפוח לבין עולם החולין

בסוגיה הזאת אם עלינו להתחסן או לא, מנקודת המבט של הטיפוח האישי שלנו, לחלוטין איננו צריכים  להתחסן. לגבי אנשים שאינם עובדים, הם לא עומדים לנוכח לחץ של מעסיקיהם. אבל לגבי אלה המחויבים בחיסון בעבודה, אם כופים עליהם להתחסן במקום העבודה, אני מבין שלא מעורבת כאן בעיית שין-שינג. אם אנחנו מטפחים בעתות מלחמה ואנחנו מגויסים לצבא, אז האם עלינו להילחם בקרבות בהתחשב באפשרות שאנחנו עלולים להרוג או לפצוע מישהו?

כמובן, יש גם אנשים רגילים המתנגדים לחיסון, כך שלהתנגד לחובת חיסון זה לא לגמרי חסר משמעות. אנשים לפחות נוקטים בפעולה נגד הגזמה של ממשלות. אבל עבורנו, אני חושב שאין עלינו לבזבז אנרגיה רבה מדי על התנגדות לחיסון, אלא במקום זאת להתמקד בשליחות שלנו ולבצע את החובות של תלמידי דאפא.

זוהי הבנתי האישית. אנא ציינו החסרות כלשהן.

הערת עורך: המאמר הזה מייצג אך ורק את ההבנה הנוכחית של המְחבר לשיתוף בין מתרגלים כדי שיוכלו ל"השווה איך אתה לומד, השווה איך אתה מטפח" ("הונג יין"-"טיפוח בפועל")

[כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי]