מבחן של קארמת מחלה שארך 10 דקות

(Minghui.org) התעוררתי בוקר אחד כשהצד השמאלי של גבי כואב. חשבתי: "אולי עיקמתי אותו תוך כדי שינה?" מתחתי את גבי אבל זה עדיין כאב. "אולי אכלתי משהו לא טוב אתמול? האם הבטן כואבת לי?" לאחר מכן הייתה לי מחשבה אחרת: "הכליות שלך ניזוקו" ומיד אחרי זה: "זה לא יכול להיות משום שאני צעירה".

בדיוק אז נזכרתי בכל הדברים שהמאסטר דיבר בפא על מתרגלים, שאין להם מחלה כלל, זו פשוט קארמה שצצה. הבנתי לפתע שלא רק המחשבה "הכליות שלך ניזוקו" הייתה הפרעה של הכוחות הישנים, אלא גם המחשבה "לא יכול להיות משום שאני צעירה" היא צורה של הפרעה. שפטתי דברים תוך שימוש בעקרונות של אנשים רגילים. עליי להסתכל פנימה ולחשוב היכן טעיתי מנקודת המבט של הפא.

כשבחנתי את מצב הטיפוח שלי, גיליתי שהייתי מדוכאת עקב כישלונות בחיי. בהדרגה, הרפיתי מהטיפוח ופיתחתי החזקות לדברים אנושיים. עלי לתקן מיד את ההחסרות האלה ולפעול היטב. האם זה יכול להיות שלא תרגלתי מספיק? אני אלך ואתרגל מיד. האם לא שלחתי מספיק מחשבות נכונות? מיד שלחתי מחשבות נכונות. אבל יכולתי לחוש בבירור שמשהו באזור משם הגיע הכאב, חוסם את המחשבות הנכונות שלי. הייתי נבוכה ותמהתי: "עשיתי את המאמץ לפעול היטב, מדוע הכאב אינו מרפה?"

מאחר שלא סילקתי מיד את המחשבה המפריעה, היא שוב ניצלה את ההזדמנות לגרום צרות: "זהו סימן לכשל כלייתי. הדבקויות במעיים. מהרי ולכי לבית החולים". מחלות רבות צצו במחשבתי. בדרך כלל אני מתעלמת מתסמיני מחלה, משום שאני יודעת שהם רק גורמים לי להתייחס לחוסר נוחות פיזי עם הלך המחשבה של אדם רגיל. לפיכך, לא הלכתי שולל אחרי המחשבות האלה. אם אני אשתף איתן פעולה ואלך לבית החולים לטיפול, יאבחנו זאת ככשל כלייתי או בעיות במעיים. הגורמים השליליים ינצלו את ההזדמנות להגביר את הרדיפה, והמצוקה שלי תתרחב.

ידעתי שאלו לא רק ההחזקות שזיהיתי שגרמו לי לכאב. הרגשתי כאילו אני נאחזת באופן נואש בְּקָש בעודי טובעת. ידעתי שיש מקום לשיפור בטיפוח שלי ושעליי להקדיש לכך תשומת לב בעתיד. אינני צריכה לדחוק בעצמי לפעול היטב כדי לפתור את הבעיה, מפני שזו תהיה צורה של רדיפה.

האלמנטים השליליים החלו לעורר דברים: "את מתרגלת במשך שנים כה רבות, איך קרה דבר כזה? האם המאסטר עדיין דואג לך?" זכרתי שהמאסטר דיבר באחת ההרצאות על איך הוא נשא קארמה של אדם שהיו לו תסמינים של שבץ, ושזה היה כאילו הוא שתה קערה של רעל. שללתי את הספק הזה: "אל תנסו לגרום לי להאשים את המאסטר ואת הדאפא. המאסטר כבר סבל עבורי כה רבות".

במבט לאחור, הבנתי לפתע שיש משהו במחשבותיי שאינו בהתאם לפא: אם המאסטר נושא את הקארמה שלך, אתה תתרגל טיפוח, אם לא, האם תאשים אותו? במקרה הזה האם תוותר על הטיפוח? האין זה תרגול עם תנאים? האין אתה מתמקח עם המאסטר?

המאסטר אמר:

"אם זה כך שהמאסטר שלך עושה דברים באופן שונה ממך וזה מעורר בך התנגדות, אז האם אתה עומד להפסיק לטפח? האם [המושג שלך] שהמאסטר שמציל אותך חייב להיות כמו התלמידים שלו אינו תוצאה שהורעלת מתרבות המפלגה של המק"ס? האם בני אדם באמת רוצים שהמאסטר שלהם, שמביא לאנשים הצלה, יעבור סבל אנושי יחד איתם?" ("ללמד את הפא בוועידת הפא הבין-לאומית במערב ארה"ב"-2005)

כמו כן הוא אמר באותה הרצאה:

"אלוהויות המצילות אנשים באמת אינן יכולות להיות אותו דבר כמו אלו שהן מצילות. נגיד שמישהו נפל אל תוך בור מלא בבוץ: האם זה הגיוני עבורו לסרב לעזרה אם הייתי מציע למשות אותו החוצה, ולהתעקש: "אתה צריך לקפוץ הנה ולהיות כמוני לפני שאתן לך להציל אותי"? אין דבר כזה. במהלך הרדיפה המרושעת הזאת, [חישבו על כך] כמה מתרגלים שהייתה להם חשיבה כזאת נפלו לאחר שראו, קראו או שמעו תעמולה משמיצה נגד המאסטר".

השגתי הבנה ברורה יותר על עקרונות הפא וסילקתי את המושגים שלא היו בהתאם לפא. לא משנה מה קורה, יש לי אמונה במאסטר ובדאפא.

כשנזכרתי במה שהמאסטר לימד על התבטאות של קארמת המחלה, הבנתי שזו תזכורת שהיו לי החזקות. זה הניע אותי להתקדם יותר במרץ בטיפוח ולשלוח באופן קבוע מחשבות נכונות. כמו כן זה היה מבחן לאמונה שלי והזדמנות לסלק מעט מהקארמה שהתאספה וצצה על פני השטח כעת. הבנתי שמבחן המחלה הזה היה דבר טוב.

הבטתי בדבר שהכאיב לי וחשבתי: "לא אכפת לי אם זה כואב. זה לא משהו חשוב. ברגע שהקארמה תסולק, לא יכאב לך יותר". המחשבה שלי הייתה רגועה ויציבה. כמה שניות לאחר מכן, הכאב נעלם.

נראה כאילו המאמר הזה די ארוך, אבל כל התקרית ארכה פחות מ-10 דקות. בכל התהליך הונחו לפני מלכודות. זו הייתה הזדמנות עבורי להשתפר. המאסטר לימד אותנו בכתבים שלו איך לטפל בכך. אם אתם יכולים לזכור את דברי המאסטר וללכת אחרי מה שהוא אמר, תוכלו לעבור את המבחנים. זו הסיבה מדוע חשוב ללמוד את הפא לעתים תכופות.

המאסטר אמר:

"אחרי שתצאו מכאן אולי לא תזכרו במדויק את מה שאמרתי, אבל כשבאמת תיתקלו בבעיה, תיזכרו במה שאמרתי. כל עוד תתייחסו אל עצמכם כמתרגלים, כך תוכלו להיזכר בזה ברגע ההוא ותוכלו לרסן את עצמכם, ואז תוכלו לעבור את המבחן הזה". ("ג'ואן פאלון"- הרצאה שישית)

לא התכוונתי לכתוב את השיתוף הזה, מפני שחשבתי שזה היה רק מבחן בטיפוח האישי שלי ואינו משהו לדבר או להתפאר עליו. אולם אחרי שדיברתי עם מתרגלים אחרים, גיליתי שלא שקלתי דברים מנקודת מבט של לעורר אנשים. אם מתרגל יגלה החסרות אחרי שהוא יקרא את זה ויכול לעבור מבחן טיפוח, אז לא יהיה עליו לבזבז זמן להתגבר על קארמת המחלה. במקום זאת הוא יוכל לנצל את הזמן להציל אנשים. מנקודת מבט זאת הבנתי שעליי לכתוב את ההתנסות שלי.

אני זוכרת שקראתי כמה ימים לפני ההתנסות שלי מאמר בו מתרגל דיבר על התגברות על קארמת מחלה. זה עזר לי באופן ניכר לעבור את המבחן הזה ואני רוצה להודות למתרגל הזה.

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org.אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]