מצוקות אינן מקריות

קראו עכשיו

(Minghui.org) כשקראתי את המאמר "המום" באתר מינג-הווי, זה הזכיר לי כמה מצוקות שהיו לי בטיפוח.

פעם קראתי מאמר באתר מינג-הווי על תלמידת פאלון דאפא שהייתה עצורה והזריקו לה זריקת רעל. היא סבלה ייסורים רבים וכמעט מתה. באותו זמן תהיתי: מדוע המאסטר לא הגן עליה? מיד הבנתי שזו מחשבה לא נכונה ודחיתי אותה.

באותו לילה חלמתי חלום בלהות שבו האחיין שלי ועוד גבר רודפים אחרי. הבנתי שהרגתי את הגבר הזה בחיים אחרים. הייתי מבועת, והפחד היה חזק מאוד. רצתי דרך כל הכפר אבל ידעתי שלא אוכל להימלט. כמעט שנתפסתי כשאדם אחר עצר בהם ודיבר לזכותי. הם הלכו ואני ניצלתי. נשמתי לרווחה.

אבל החלום המשיך. לאחר שהאחיין שלי נעלם, אחי הופיע ורצה להרוג אותי בגלל שהרגתי את בנו. הוא כעס מאוד. שוב מצאתי את עצמי בריצה נואשת, מלא פחד. כשנתפסתי אמרתי לאחי: "אנא תן לי להיות עוד יום אחד עם אמי". והוא אמר: "האם היית נותן לבני עוד יום אם היה מבקש?" התעוררתי מכוסה בזיעה.

לאחר שהתעוררתי, הבנתי מדוע משפחתו של אחי לוותה ממני כסף תמיד ואף פעם לא החזירה אותו. אני ומשפחת אחי היינו ביחסים טובים, ואני הייתי מוכן תמיד לעזור. וכך הם המשיכו ללוות ממני ואני אף פעם לא סירבתי. לאחר מכן כשהייתי זקוק בדחיפות לכסף, הם לא החזירו את הכסף שלוו ממני. הסתכסכנו ועכשיו אנחנו מנוכרים.

כשאני חושב על זה עכשיו, אם לא הייתי מתרגל דאפא הייתי צריך לשלם בחיי. המאסטר יישב את החוב הקארמתי הזה בחמלתו והציל את חיי. מילים אינן יכולות לתאר את הכרת התודה שלי למאסטר.

היות שאנחנו מטפחים תחת אשליה, איננו יודעים מה עשינו בחיינו הקודמים, אם רימינו אנשים בגלל כסף, היינו בריונים, פגענו באנשים או הרגנו מישהו. אם עשינו משהו מדברים אלה, האם הנושים האלה יתנו לנו לצאת פטורים מעונש?

כך שכל המצוקות שאנו נתקלים בהן אינן מקריות והן כולן קשורות מבחינה קארמתית. והמעט יחסית של הקשיים שאנחנו סובלים הוא השארית שהמאסטר השאיר לנו לסבול, כיצד יכול מישהו לכעוס על המאסטר שאינו דואג לו?

כשהייתי צעיר, אהבתי לשמוע ניבוי עתידות. מגיד עתידות אחד אמר לי שמגיל  27 עד 57 יהיו השנים הטובות ביותר בחיי. בגיל 27 התחלתי לעבוד ולהרוויח כסף. ואז שכחתי בקשר למגיד העתידות. בגיל 57 התחלתי לסבול משלשול מתמשך.

באותה תקופה כבר תרגלתי בדאפא שנים רבות. בהתחלה לא שמתי לב לזה וחשבתי שהמאסטר מטהר את גופי. השלשולים החמירו, איבדתי משקל רב והתפתח לי גוש בבטן. נבהלתי וביקשתי מהמאסטר שיציל אותי: "מאסטר אני לא רוצה שאנשים יבינו את הדאפא בצורה לא נכונה בגלל ההחסרות בטיפוח שלי. אני אטפח בשקדנות ואציל יותר אנשים". הגברתי את לימוד הפא ואת התרגול, וחיפשתי פנימה לסלק החזקות. בהדרגה השלשולים פסקו והגוש בבטן נעלם. חזרתי לבריאות טובה.

אם לא הייתי מתרגל דאפא, החיים שלי היו נגמרים בגיל 57. המאסטר האריך את חיי וסבל את מצוקותיי. זהו אני שחייב למאסטר. חסדו וחמלתו הם ללא גבול.

[למאמר "המום": https://he.minghui.org/html/articles/2023/10/21/42183.html]