ה- National Review: ראיות חושפות קצירת איברים בכפייה בסין

קראו עכשיו

(Minghui.org) המאמר ב-National Review שכותרתו: "מתרגל פאלון גונג שאיבריו נקצרו מוכיח את אשמתה של סין", שפורסם ב-11 בספטמבר 2024, דיווח על קצירת האיברים בכפייה שמבצעת המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) והגיע למסקנה ש"זהו רוע טהור". המאמר נכתב על ידי ווסלי ג'יי סמית', סופר ועמית בכיר במרכז המכון לתגליות בנושא: חריגות אנושיות (Discovery Institute’s Center on Human Exceptionalism).

"במשך שנים, מתרגלי הפאלון גונג, תנועה דתית חדשה, מאשימים את סין שהיא בודקת התאמת רקמות וקוצרת איברים של עמיתיהם המתרגלים לשוק השחור של המדינה ובכך המפלגה הקומוניסטית הסינית גם מרחיבה את הדיכוי העריץ שלה כלפי תנועת פאלון גונג. סין הכחישה את ההאשמה שוב ושוב אבל מחקרים וחשיפות בין-לאומיות מרובים הוכיחו את הברוטליות הזאת באמצעות ראיות נסיבתיות חזקות", כתב מר סמית'.

המאמר הזכיר מתרגל פאלון גונג שהעיד שחלק מהכבד ומאחת הריאות שלו הוסרו בזמן שהיה אסיר פוליטי ב-2004. המאמר ציטט גם דיווח של "אפוק טיימס":

אדם שחלק מהכבד שלו הוסר בכוח בסין הקומוניסטית יוצא לציבור בפומבי לאחר שנמלט מהמדינה, כדי למשוך את תשומת הלב למזימת הרצח ההמוני בעבור רווח של המשטר הסיני, הידועה כקצירת איברים בכפייה.

במסיבת עיתונאים שנערכה ב-9 באוגוסט, מתרגל פאלון גונג בשם צ'נג פיי-מינג, שמלאו לו החודש 59 שנים, מספר איך שישה סוהרים ריתקו אותו לרצפה בבית חולים סיני כדי לבצע בו הרדמה בניגוד לרצונו, בזמן שהוחזק בכלא בצפון מזרח סין, בשל אמונתו.

התאריך היה אז ה-16 בנובמבר 2004. לדבריו כשהתעורר שלושה ימים לאחר מכן, רגלו הימנית הייתה כבולה למיטת בית חולים. בזרוע אחת הוא קיבל טיפול תוך ורידי, וצינוריות היו על רגליו, על חזהו ובתוך אפו.

הוא החל להשתעל ללא הפסקה וחש כאב וחוסר תחושה סביב צלעותיו השמאליות.

רק אחרי שנמלט לארצות הברית ב-2020 ועבר סדרה של בדיקות רפואיות, התאמתו חששותיו הגרועים ביותר: חלק מהכבד שלו נעלם, ביחד עם חלק מהריאה שלו.

על-פי ה-National Review, הדיווח של ה"אפוק טיימס" כלל גם תמונות של צלקת הניתוח הגדולה של צ'נג, שאימתו לכאורה את סיפורו. הרשויות הסיניות מכחישות את טענתו. במקום זאת הן טוענות שצ'נג אושפז בבית החולים בגלל שבלע במחאה מסמר וחלק מלהב של סכין בזמן שהיה כלוא.

כדי להבין את המצב סמית' יצר קשר עם המומחית לסין, נינה שיאה, מנהלת המרכז לחופש דת של מכון הדסון. המאמר של ה-National Review כלל את שאלותיו של סמית' ואת תשובותיה של שיאה:

ווסלי ג'יי סמית': מה גורם לך לסמוך על הדו"ח הזה?

נינה שיאה: אין כלל מחלוקת שבית חולים סיני, שעבד בשיתוף פעולה עם מערכת הכלא, הסיר בניתוח חלק מאיבריו [של צ'נג] ללא הסכמתו. משטרת הביטחון הודתה בכל פרט ופרט של זה – שהוא היה אסיר שאושפז ושהוא נותח ללא הסכמתו. אני מאמינה שהיו לו כריתות בלתי מוסברות מבחינה רפואית של חלקים מהריאות והכבד שלו, לצורך בדיקה להסרה והשתלה עתידית, או לצורך ניסוי רפואי אחר. ראיתי את הצלקת שלו, את הסריקות של איבריו שעברו התעללות, ואת ההערכה על ידי הרופא האוסטרלי שבדק את הסריקות. כמו כן אינני מתייחסת כפשוטן להכחשות של ממשלת המק"ס לגבי העבירה...

במהלך 18 השנים האחרונות ראיינתי מתרגלי פאלון גונג וסינים רבים אחרים לגבי קצירת איברים בכפייה, ושוחחתי עם מומחים בלתי תלויים על עדותו של הקורבן הזה, שאיששו נקודות מפתח בסיפורו. ודבר אחרון, הרשות הממשלתית הסינית ומנתח ההשתלות המוביל הואנג ג'יה-פו הודו כבר לפני 2015 שסין לוקחת איברים להשתלה מאסירים – כפי שמציינים דוחות של מחלקת זכויות האדם במשרד החוץ האמריקני.

וו.ג'יי.סמית': איך צ'נג ברח?

נ.ש: במזל ובזכות חכמת הרחוב שלו, הוא נמלט מבית החולים. הוא ברח לתאילנד והובא לארה"ב מהמעצר שם על ידי עוזר שר החוץ של ארה"ב – רוברט דסטרו – שנודע לו על מצבו המסוכן: הוא עמד בפני גירוש לסין.

וו.ג'יי.סמית': כמה נפוצה בסין פרקטיקת קצירת האיברים? האם זה חורג מעבר למתרגלי פאלון גונג?

נ.ש: קצירת איברים בכפייה היא עסק משגשג בסין, ולדברי 12 מומחים לזכויות אדם מטעם האו"ם והעיתונאי איתן גוטמן, קיימים מיעוטים דתיים שונים המשמשים מטרה לקצירת איברים בכפייה. בין היתר משום שמספר גדול של קבוצות אלה, כמו המוסלמים האויגורים, נמצאים בסין במעצר ללא הגבלת זמן וללא הליך תקין בכל זמן נתון, כמו גם בגלל שהם נחשבים יקרי-ערך בשל אורח החיים הנקי שלהם, בניגוד לפושעים רגילים.

"זהו רוע טהור", המשיך סמית'. "שמתי לב ששיאה משתמשת בזמן הווה כשהיא מתארת את קצירת האיברים כ'עסק משגשג'".

אבל חלק גדול מהמחאות של ממשלות העולם הן בדרגה נמוכה ואינן עקביות, ותאגידים ממשיכים לעשות עסקים עם סין, מציין המאמר, כשהוא מוסיף שאנחנו ממש לא רואים הפגנות המוניות וקריאות זועמות להפסיק לסחור איתה, כמו אלה המתקיימות נגד ישראל.

"האם תגובות מתונות יחסית, או אי תגובות – בהתחשב בחוסר המוסריות של ההתנהלות – הן רק מקרה של 'ללכת אחרי הכסף', או רק התייחסות לנָבָל 'הלא נכון'? אני חושד שזה שניהם", כתב סמית'. "באיזה שלב ההתייחסות שלנו לסין כמדינה נורמלית הופכת לשותפות לדבר עבירה?"