מנטליות של זִיקנה

קראו עכשיו

(Minghui.org) בדרך כלל אינני מסכימה עם מתרגלים עמיתים הטוענים שהם מזדקנים ושיש להם מחלה כזו או אחרת. האמנתי שאין לי המנטליות הזאת של הזיקנה. אבל אירוע שקרה לאחרונה הזכיר לי שיש לי עוד מקומות להשתפר.

כיום אני בת 71. מאז תחילת 2022 נכדתי אמרה לי לא פעם: "סבתא, את מזדקנת". גם הבת שלי העירה הערות דומות. שיערי לבן ושכנים וחברים אמרו לי לעתים קרובות שאני נראית מבוגרת יותר. בהדרגה התחלתי להסכים לזה שאני זקנה.

ההסכמה שלי הזאת עם הזיקנה הביאה לי צרות. הלכתי למסיבת יום הולדת 90 של קרוב משפחה ב-6 באוגוסט. בדרך חזרה החלה לכאוב לי הברך השמאלית. לא דאגתי בקשר לכך ורק שפשפתי את המקום. "סתם חוב קארמתי", חשבתי.

למחרת בבוקר תרגלתי את תרגילי העמידה בסדר גמור אבל היו לי כאבים עזים בברך שמאל במהלך תרגיל המדיטציה. הייתי צריכה להוסיף כרית מתחת לרגל שמאל כדי שאוכל להשלים את המדיטציה.

 שליחת מחשבות נכונות לא הקלה על הכאב. צלעתי במשך כמה שבועות, ואז גם רגל ימין שלי החלה לכאוב. הבנתי שזה אינו חוב קארמתי רגיל. הסתכלתי פנימה כדי לגלות אילו החזקות אפשרו לכוחות הישנים סיבה לרדוף אותי. מצאתי את ההחזקות של רווח אישי, טינה והתפארות.

שתי הרגליים עדיין כאבו כעבור שבוע, מה שהקשה עליי את השימוש בשירותים. היה לי מאוד קשה לשבת ישיבה שפופה ולעמוד. תהיתי אם כדאי לי להתקין אסלה בשירותים כפי שעשו הרבה אנשים זקנים באזור שלנו. הרעיון הזה עצר אותי, כי זכרתי שאני תלמידת דאפא ושהגוף שלי ממשיך להתחדש במהלך הטיפוח שלי. איך זה יכול היה לקרות? כנראה שהכרתי ברעיון שאני זקנה.

נזכרתי במשהו שראיתי בעיני רוחי בזמן תרגול מדיטציה במאי. החזקתי מגש מהביל מלא מים בשתי ידיי. תהיתי: איך יכול מגש מהביל עם כל כך הרבה חורים להכיל מים?

הוארתי על ידי המאסטר בדבריו ב "יסודות להתקדמות במרץ ":

"רק אחרי שמוותרים על כל ההחזקות בלי שום החסרה אפשר יהיה לסיים את הטיפוח"! ("טיפוח-תרגול אינו פוליטיקה")

כשהמשכתי להסתכל פנימה, המשפט "אני מזקינה" כולל: עצלות, מחשבה תלותית, ונִרפוּת. זוהי התבטאות של חוסר התקדמות במרץ בטיפוח. זהו תירוץ להשתמט ולהרפות וזוהי החזקה שצריך לסלק.

כשהבנתי את הבעיה שלחתי מחשבה נכונה חזקה: "אני לא מרשה לאף גורם מרושע להפריע למטפחים מכל סיבה שהיא, ואני שוללת את כל הסידורים של הכוחות הישנים. ככל שאני מתבגרת, אני חייבת להתקדם במרץ יותר".

ניקיתי את החלקים הכואבים של רגליי בכוח האדיר שנתן לי המאסטר. מצבי השתפר הרבה יותר למחרת היום. עכשיו אני בעצם יכולה לתרגל עם שתי רגליים מצולבות.

רוב המתרגלים הגרים לידי הם בשנות ה-70 וה-80 לחייהם ומתרגלים יותר משני עשורים. אבל נראה שרבים מהם נרפים.

לחלקם יש הכנסה טובה והילדים שלהם מכבדים אותם, אז הם לא רוצים להשתתף בפרויקטים של דאפא אלא רוצים ליהנות מזיקנתם בשלווה. חלקם יבקרו בבית חולים כשיש להם תסמינים, ואומרים שזה כדי להימנע מלתת לדאפא דימוי שלילי.

יש כאלה שחושבים שתיקון הפא ייקח עוד שנים רבות אז הם מחכים בבית ושולחים מחשבות נכונות מהבית. חלקם מתלהבים מעניינים של אנשים רגילים ומעמידים את הטיפוח במקום השני.

אני מאמינה שהמתרגלים האלה שמרפים בטיפוח נמצאים בסכנה שכן רמותיהם יֵרדו אם הם לא יתקדמו במרץ. המאסטר מוקיר אותנו מאוד, ועלינו להוקיר את עצמנו אפילו יותר.

ההבנה שלי היא שלטפח בהתמדה את השין-שינג שלנו בעודנו עושים את שלושת הדברים ולסלק את ההחזקות שלנו זו הדרך שבה אדם מוקיר את עצמו.