הסתכלות פנימה וויתור על הקנאה

קראו עכשיו

(Minghoi.org) בזמן לימוד הפא, כשהגעתי בספר "ג'ואן פאלון" לפרק "הקנאה", הבנתי שעליי לוותר על הקנאה. כדי להעמיק את ההבנה שלי בנושא למדתי את הפרק בעל פה. מאסטר לי ארגן עבורי הכל כדי לעזור לי להשתפר מיידית.

אני גרה עם אימי בת ה-88. יום אחד גיסתי חזרה מחוץ לעיר. בעלה, אחי הצעיר, ביקש ממנה שתבוא אלינו להשגיח כמה ימים על אמי כדי להראות קצת אכפתיות מצד המשפחה. חשבתי שאוכל לנוח כמה ימים.

גיסתי הגיעה לביתי. בניגוד לציפיותיי היא לא קמה מהמיטה עד אחרי 10 בבוקר. היא סובלת מרמת סוכר גבוהה ונמנעת מאכילת מאכלים רבים. היא לא יכלה לאכול את מה שאנחנו אכלנו. היה עליי לבשל אוכל מיוחד עבורה. במקום לנוח, היה עליי לעבוד גם עבורה. על פני השטח נשאתי זאת, אבל הרגשתי מאוד לא מאוזנת. נראה היה כאילו שהיא בחופשה כאן במקום שתיקח אחריות על אמי. לאחר כמה ימים שסבלתי, לא יכולתי להתאפק והתלוננתי בפני אמי. אמי הבינה אותי, אבל פחדה להעביר ביקורת על כלתה. היא ביקשה ממני לסבול ולהחריש. ליבי היה מעוער במשך כמה ימים.

יום אחד חשבתי לפתע: האם זו לא הפגנת קנאה? 

המאסטר לימד אותנו:

"אדם רשע נוצר מקנאה. בגלל אנוכיות וכעס הוא מתלונן שדברים אינם הוגנים כלפיו.
אדם רחום הוא תמיד עם לב של חמלה. ללא טענות וללא שנאה, הוא מתייחס לקשיים כאל אושר.
לאדם מואר אין כלל החזקות. הוא מתבונן באנשי העולם, המובכים על-ידי האשליה". ("יסודות להתקדמות במרץ", "מצבים")

האם הייתי אדם שמח? הרגשתי כאילו אני סובלת במקום זאת. אחרי שנים כה רבות של טיפוח, הייתי עדיין ברמה של אדם רשע.

לפתע הבנתי מדוע אדם לא יכול להגיע לשלמות כשהקנאה אינה מסולקת. איך יכול מישהו להגיע לפרי האמיתי אם הוא בתחום של אדם מרושע

המאסטר אמר,

"אם הקנאה לא מסולקת במהלך הטיפוח-תרגול, אדם לא ישיג את הפרי האמיתי, בהחלט לא ישיג את הפרי האמיתי". ("ג’ואן פאלון", הרצאה שביעית "הקנאה")

אמרתי לעצמי שאני צריכה לטפח חמלה ולקבל קשיים בשמחה. אמרתי לעצמי ששום דבר אינו מקרי, ושכל מה שקורה למטפח אינו מקרי. אמרתי לעצמי גם שהמאסטר בוודאי ראה את ההחזקה שלי וסידר שגיסתי תעזור לי לשפר את אופיי, וכי אינני יכולה להפסיד את ההזדמנות. אף שאמרתי לעצמי את כל זה, וכך גם חשבתי בליבי, המחשבות הרעות המשיכו לצוץ. ניסיתי לסלק אותן, אך הן צצו שוב ושוב. ההחזקה הזאת הייתה באופן מהותי חומר קיים. המשכתי לשנן את מאמרו של המאסטר "מצבים" ("יסודות להתקדמות במרץ") . אמרתי לעצמי שעקרונות אנושיים הם הפוכים, שאני מטפחת, שאני צריכה לפעול על-פי קריטריון של מטפח ושאינני צריכה לראות דברים בעזרת עקרונות של אנשים רגילים. בהדרגה המחשבות האלה הפסיקו לצוץ.

כשקראתי את הפא הגעתי לפסקה:

"הרווחת בארבע דרכים" ("ג’ואן פאלון" הרצאה רביעית, "הפיכה של הקארמה")

חשבתי שרק לשאת את התנהגותה של גיסתי זה לא מספיק. עליי להודות לה. לא יכולתי לעשות זאת בהתחלה. הכרחתי את עצמי להודות לה בתוך לבי. אני חייבת להודות לה. אם היא לא הייתה מתנהגת כך, ההחזקה שלי לקנאה לא הייתה נחשפת ביסודיות.

המאסטר בוודאי ראה שאני מטפחת באמת, וסילק את החומרים הרעים ממני. כעת כשאני מסתכלת על גיסתי אני מרגישה רגועה ולבי שקט. חשבתי לעצמי למעשה: זה לא קל לאף אחד מאתנו;  ניתן לה לנוח לכמה ימים. 

כשלמדתי את הפא וחיפשתי פנימה לעומק, גיליתי שמאחורי הלב הלא מאוזן שלי היו החזקות של: רווח, רצון לקבל תמורה, רצון לקבל מחמאות, התפארות, אימות ה"עצמי" שלי, מנטליות תחרותית, וגם תרבות המפלגה בין היתר.

אני מודה למאסטר מקרב לבי על הסידור הקפדני שלו. בעבר החמצתי כל כך הרבה הזדמנויות כאלה, ועל כך אני חשה בושה. המאסטר היה צריך להתאמץ יותר בשבילי, היות ואיכות ההארה שלי עדיין ירודה כל כך, אחרי טיפוח של כל כך הרבה שנים. מעתה אלמד בתשומת לב את הפא, אטפח באמת את לבי, אטפח ביציבות ואלך בעקבות המאסטר חזרה הביתה.