לסלק אנוכיות וחוסר טוב לב

קראו עכשיו

(Minghui.org) שמתי לב לתופעה שעל אף שכמה מתרגלים עמיתים, ובכלל זה אני, מטפחים במשך שנים רבות, הם אפילו לא חביבים וטובי לב כמו אנשים רגילים ולעתים הם גם אנוכיים ביותר.

למה קיימת תופעה כזו? אני חושבת שלאנשים יש יסודות טיפוח וחינוך שונים, והערכים שנוצרו מאז ילדותם שונים גם כן. ברגע שנוצר ערך אגוצנטרי, קשה להשתנות. החומר האנוכי שנוצר עשוי להיות כמו קרחון, הדורש עבודה קשה כדי לסלק אותו.

אני מודעת יותר ויותר לחומרה של האנוכיות, חוסר החביבות וחוסר טוב הלב, הסוטים באופן רציני ממאפייני היקום.

אי אפשר להיכנס לעתיד בלי לסלק את הדברים האלה, כי היקום החדש דורש מאדם להיות אלטרואיסטי. היקום הישן, המתרכז באדם עצמו, נידון להיות מסולק. אם אדם לא מתאמץ לסלק את האנוכיות ולטפח חמלה, לא משנה כמה טוב הוא מצליח בהיבטים אחרים בטיפוח שלו, עדיין יש לו פרצות רציניות.

כמה מחבריי המתרגלים שטיפחו בהתמדה אבל מאוחר יותר סבלו ממצוקות רציניות, חשפו לפעמים את הפרצות של האנוכיות שלהם ואת חוסר טוב הלב שלהם בטיפול בדברים. אנחנו צריכים להתייחס לזה כתזכורת שעלינו לסלק כל אחת מהחזקות שלנו כדי להצליח בטיפוח שלנו.

לסלק את חוסר טוב הלב

מתרגלת עמיתה בשם פאנג הייתה מופנמת ושקטה, ובעלת הערכה עצמית נמוכה. במהלך פגישה לפני מספר שנים המתרגלת אן ואני התעלמנו ממנה כאילו היא בלתי נראית. אבל הווי ניגשה אליה בחום ובדאגה והייתה להן שיחה מהנה. פאנג הרגישה שמקבלים אותה ומכירים בה, והראתה את הערכתה להווי.

הבנתי כעת שפגעתי בפאנג, משום שאנשים יכולים להיות רגישים לגבי הגישה והיחס של אחרים. לא היה מגיע לה שאתעלם ממנה. זו הייתה אשמתי, מפני שלא חשתי חמלה כלפיה. הצטערתי מאוד. מאז, התחלתי לשים לב יותר להתנהגות שלי.

מה שעברתי בשנה שעברה נתן לי השראה עוד יותר. לי ולמתרגל אחר היו דעות שונות על דברים מסוימים יותר. הייתי כל כך בטוחה בצדקתי שכל הזמן רציתי לשכנע אותו. באמצעות לימוד הפא הבנתי שאצלי יש מושגים אנושיים עקשניים ושעליי לכבד את נקודות המבט של אחרים. התנצלתי בפניו בכנות.

באותו זמן גדל אצלי גוש קשה בגוף, שהמשיך לגדול במשך כמה חודשים. לאחר שהתנצלתי בפני המתרגל, הגוש התכווץ ונעלם תוך מספר ימים. נדהמתי והבנתי את החשיבות של להיות טוב לב ואדיב לאחרים.

הגישה המתנשאת שלי הייתה חסרת כבוד. לא יכולתי לשער שמשהו שנראה לי כל כך טריוויאלי הוא אכן כל כך חשוב. לגוש היה קשר לחוסר טוב לב אצלי, ולא הייתי מודעת כלל לסיבה במשך חודשים.

אנחנו נמצאים באשליה בתוך העולם האנושי הזה. ליתר דיוק, בשלב ההיכחדות האחרון של הקוסמוס. העולם די מושחת, ואני נסחפתי עם הזרם. מה שאני חושבת שאינו עניין גדול עשוי להיות עניין גדול בעיני האלוהות, ויש פער גדול בין מה שאנחנו תופסים כטוב לבין מה שנדרש על ידי האלוהי.

בעבר לא יכולתי לשאת את הרעש של ילדי מתרגלים אחרים, וחשבתי שהמתרגלים צריכים להישאר בבית כדי לטפל בילדים שלהם ולא לקחת אותם לאירועים של מתרגלים. איזה רעיון אנוכי וחסר טוב לב היה לי!

זה לא שחוסר הסובלנות לרעש של הילדים עצמו עלול להביא לתוצאות חמורות, אבל זה משקף כמה עלוב פעלתי בטיפוח שלי.

במהלך לימודי הפא הקבוצתיים כשכמה מתרגלים מבוגרים דיברו באריכות, היו כאלה שהפריעו להם בפתאומיות ובגסות בעוד שאחרים הקשיבו בסבלנות. זה הראה את ההבדל ברמות השין-שינג של המתרגלים.

טיפוח הדיבור

הבנתי שבעבר לא טיפחתי את הדיבור שלי. "לשון רעילה" בסינית הוא גם ביטוי ל"נחש רעיל" ויש בזה היגיון. זה ארסי: למשל לריב, לנזוף, להשתמש במילים קשות ולהאשים.

עכשיו הבנתי שהדיבור צריך להתמקד במידות הטובות, בדה, כפי שאמרו האנשים הקדמונים. כשמישהו מבקר אחרים, ככל שהאירוע גדול יותר וככל שהמילים קשות יותר, כך יגדל הדה שהם יעניקו לצד השני, בגלל שהם יגרמו לנזק רב יותר.

לעתים קרובות אני שומעת הערות של אחרים: "הוא עצל מדי", "היא רק מדברת, לא עושה", או "הזוג הזה רב הרבה". פעם הייתי בעצמי ככה, כי חשבתי שאני מספרת את העובדות.

המאסטר אמר לנו ב" ביאור הפא בפגישה עם מתרגלים מאסיה פסיפיק":

"כאשר אתם מעירים מי טוב ומי רע, האלוהויות אפילו לא יסתכלו עליכם ישירות".

 אני מתביישת שאחרי שהמאסטר לימד את הפא הזה במשך שנים כה רבות, עדיין הערתי מי טוב ומי לא. בעבר לא רק שהערתי באופן שלילי על כמה מתרגלים אחרים, אלא גם שיבחתי כאלה שחשבתי שהם טובים. למעשה, זה גם היה לב אנושי. כאשר שיבחתי מישהו מול אחרים, למעשה רמזתי שאלו ששומעים אותי לא פעלו היטב כמו זה ששיבחתי. הייתי ערמומית כי לא הצבעתי על הבעיות שלהם באופן ישיר.

לסלק מחשבות לא טובות

 מלימוד הפא אני מבינה שהישויות האלוהיות רואות את מחשבותיהם של אנשים במבט פנורמי, ויכולות לראות את מה שעולה לנו בראש עוד לפני שאנחנו אומרים זאת בקול. אז כשאנחנו מסתכלים פנימה, אנחנו צריכים לעשות זאת בזהירות וביסודיות כדי שלא נדלג על החזקות חבויות.

בעבר לא שמתי לב לחיפוש בתוך המחשבות היומיומיות שלי. ההחזקות האלה שלא ראו אותן גרמו לעתים קרובות לקונפליקטים עם מתרגלים אחרים להימשך זמן רב יותר.

ההחזקות מתבטאות בהיבטים רבים, לא רק במהלך קונפליקטים. מחשבה אחת מביאה לעתים קרובות להחזקות רבות. אני צריכה לעמוד על המשמר לגביי החזקות שלי המתבטאות באינטראקציה שלי עם אחרים ולשלוח מחשבות נכונות כדי לסלק אותן בכל פעם שאני חשה בהן.

לדוגמה, הייתה לי קנאה חזקה בעבר. כשראיתי אחרים זוכים לתהילה או כסף, זה היה כאילו הפסדתי. כשעזרתי לאחרים לא הייתה לי מספיק חמלה. כשאחרים היו בצרות, במקום להצטער על כך הייתה לי תחושת עליונות.

אפילו כששלחתי מחשבות נכונות עבור מתרגל עמית שנאבק במצוקה, במקום שיהיה לי אכפת ממצבו חיפשתי את הבעיות שלו. כשמצבו החמיר הרגשתי שהמחשבות שלי התאמתו. הרגשתי שזה בזבוז של זמני לבקר אותו. כשהוא הלך לעולמו, במקום לחוש בצער, הייתה לי תחושת הקלה שלא צריך לעשות עוד משהו עבורו.

כעת הבנתי שהנקודה הבסיסית שלי לעזור לאחרים הייתה אנוכיות. המטרה הייתה לעשות מעשים טובים ולצבור לעצמי דה. אותו הדבר היה נכון לגבי השתתפות בפרויקטים של דאפא. הייתי חמדנית לגבי קרדיט ודה, לא הייתי מוכנה להשקיע עוד זמן או מאמץ, ולא הייתי מרוצה אם זה היה קצת בעייתי. המחשבות שלי הראו כמה עלוב היה השין-שינג.

נהגתי להתרעם על מתרגלים אחרים שהיו להם מושגים אנושיים חזקים בשעה שלמעשה הם היו ראי של עצמי. זה הראה על כך שאני זאת עם לב אנושי והחזקות חזקים ושאני צריכה להבין אותם יותר.

בהשראת התרבות המָסורתית

 הבנתי שרבות מהבעיות שלי שיקפו את שרידי ה"מטרליאליזם" וה"אתאיזם" שהוחדרו בי כשהייתי צעירה.

מנציוס, פילוסוף סיני (372–289 לפנה"ס) מדבר על ערכים של: "תחושת דאגה לזולת, חמלה; תחושת בושה וסלידה, צדק ויושר; תחושת ענווה וכבוד, הגינות; תחושה של נכון ולא נכון, חוכמה". אחרי שהשוויתי את עצמי אל מול הערכים האלה, אני יודעת שיש לי עוד הרבה על מה לעבוד.

בעלי, שאינו מטפח, ציין פעם שהבעיה הבסיסית שלי היא אנוכיות וחוסר אדיבות. הייתי כפוית טובה ולא מרוצה. רציתי רק לקבל אבל לא לתת. נהגנו לריב הרבה עד לסף גירושין. אבל אחרי שהייתי מודעת לבעיות שלי ועבדתי על השין-שינג שלי, המשפחה שלי הפכה להרמונית. הוא בעצם אדם אדיב מאוד ומתחשב, אבל לא הבחנתי בזה בעבר.

רק על ידי סילוק אנוכיות אפשר לטפח טוב לב אמיתי

 בעבר הייתה לי תפיסה מוטעית שאנוכיות היא הבעיה הבסיסית של כולם ושאני יכולה להיות חסרת אנוכיות כשאגיע לרמה גבוהה מאוד. שכחתי שההבדל המהותי בין היקום הישן ליקום החדש הוא האם האדם פועל למען עצמו או למען אחרים. אם אני לא מטפחת ממני והלאה את האנוכיות, זה שווה ללקיחת דרך עוקפת בנתיב הטיפוח.

נהגתי לקום מוקדם, ללמוד דפים רבים של פא, לתרגל מדי יום ולהשתתף בפרויקטים בעלי חשיבות רבה. חשבתי שזה להתקדם במרץ בטיפוח. הזנחתי את טיפוח השין-שינג וטוב הלב. לעתים קרובות השוויתי את עצמי עם מתרגלים אחרים במונחי הדברים שעשינו והתוצאות, אבל לא הסתכלתי איך הם טיפחו את השין-שינג שלהם.

לדוגמה, כששמעתי שאחרים למדו את הפא ותרגלו יותר, הייתי מרגישה לחוצה ורציתי לעמוד בקצב; כששמעתי שאחרים מצליחים לשכנע עוד אנשים לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית הסינית, הייתי מרגישה קנאה ופחדתי להישאר מאחור, כאילו אנחנו בתחרות.

התייחסתי לטיפוח כאילו זה משהו אנושי ואני אשיג את המטרה שלי בעבודה קשה על זה, אבל הזנחתי את המהות הבסיסית של טיפוח השין-שינג. אבל טיפוח הוא משהו שמעבר לאנושי, זה לסלק אנוכיות זה עניין של להתחשב קודם כל באחרים ולשים אותם בעדיפות ראשונה.

כשמטפחים אינם מסוגלים לסלק את האנוכיות, קשה לטוב הלב שלהם להגיח. לחלק מעמיתיי המתרגלים היה פחות אכפת מפרויקטים שנחשבו חסרי משמעות. הם היו מעורבים רק במה שהם חשבו שכדאי או חשוב. היו שהפכו חסרי סבלנות ומתוסכלים כאשר אחרים נזקקו לעזרתם. היו כאלה שרק לעתים רחוקות התחשבו ברגשות ובקשיים של אנשים אחרים, ודאגו רק לאינטרסים שלהם.

עלינו לנסות להיות אמפתיים וללמוד כיצד להכיל אחרים כאשר הם זקוקים לעזרה ותמיכה. עלינו גם ללמוד לסלוח לאחרים כאשר הם עושים טעויות. חשוב גם לעודד ולשבח את השיפורים וההישגים של אחרים.

להבין את מהות טוב הלב

בזמן שהייתי מקובעת על חסרונות של אחרים, מתרגל עמית אחר התנהג ההפך ממני. הוא ראה בכולם אנשים טובים. גם אם למישהו יש בעיות, הוא עדיין רואה בו אדם טוב עם כמה פגמים קלים. אני מבינה עכשיו שהוא אומד אנשים עם לב רחום.

אחרי שהבנתי את הבעיות שלי השתניתי מאוד. בעבר כשלא חיבבתי אנשים מסוימים, הבנתי שטוב הלב שלי אינו עומד בסטנדרט. ככל שאדם טוב לב יותר, כך הוא סובלני יותר. עכשיו אם יש לי התנגדויות לגבי אנשים מסוימים, אני יודעת שהגיע הזמן לטפח את טוב הלב והאדיבות שלי ולהעלות את הרמה שלי.

לקח לי עשרים שנה להכיר בבעיה העיקרית שלי בטיפוח. אני מתחרטת שלא הוארתי לכך מוקדם יותר. אבל הודות להדרכה של המאסטר ולתזכורת של בני משפחתי ועמיתיי המתרגלים אני בטוחה שאשתפר יותר בטיפוח שלי בעתיד.

זו ההבנה שלי ברמה שלי. אנא ציינו כל דבר בלתי הולם.