המהפך המדהים של בתי לאחר שהצטרפה ל"שן יון"

קראו עכשיו

(Minghui.org) לבעלי ולי יש שתי בנות. בתי הצעירה לומדת כעת ב"קולג' פיי טיאן" ומופיעה עם "להקת שן יון אמנויות הבמה". אני רוצה לספר לכם מדוע היא בחרה להיות ב"פיי טיאן" ולמה הסכמנו עם בחירתה.

תחילתם של יחסים גורליים

בתי הצעירה הייתה ילדה מבריקה. היא השיגה ללא מאמץ "מצוין" בכל המקצועות בבית הספר, אבל היו לה גם דרכים רבות להתחמק מהוריה ומהמבוגרים ממנה שניסו לתקן את התנהגותה. היא טובת-לב, אך כשהיא רוצה לעשות ככל העולה על רוחה היא עולה על העצבים של כולם במשפחה. פעם היא הכעיסה כל כך את אחותה הבכורה, עד שזו התלוננה בפניי אך לא היו לה ראיות. היא רק אמרה: "אני יודעת שהיא עושה משהו רע אך אינני יכולה לתפוס אותה עושה זאת".

לאחר שאמי עברה לקנדה ובאה לגור איתנו, הקונפליקטים בינה ובין בתי הצעירה החמירו.

אמי הייתה מורה יוצאת מן הכלל בסין. כיבדו אותה מאוד, והיא שמה דגש חזק על הליכה על פי המסורת. אחיי ואני אף פעם לא העזנו להתווכח איתה.

אך בתי גדלה בקנדה, ובבית הספר לימדו את הילדים שכולם שווים. יתרה מזאת, הייתה לה לשון חדה. אמי אמרה: "אם אומרים לה משפט אחד, לה יש עשרה משפטים להתווכח איתך".

פעם אחת אמי אכלה דובדבנים והיא ובתי התווכחו. אמי כעסה כל כך שהיא שברה שן כי נגסה בטעות בגרעין.

היו אינספור תקריות כאלו שגרמו לי להרגיש חסרת אונים. לא רציתי לראות את אמי כועסת על בתי אבל לא ידעתי איך לעזור לבתי להבין את המשמעות של כיבוד הורים בתרבות הסינית המסורתית.

בחירת בית ספר

המצב נמשך כמה שנים. לבסוף בתי נעשתה בוגרת מספיק להיכנס לאוניברסיטה. שמחתי שהקונפליקט האחרון בין בתי לאמי יוסט הצידה לזמן מה.

לבתי לא היו הרבה אפשרויות. היו יחסית יותר בתי ספר טובים למוסיקה בארה"ב. אך התשלום היה בסביבות 50,000 $ לשנה. ובנוסף, הוצאות מחייה של עשרות אלפי דולרים כל שנה. זה היה קשה למשפחות כמונו. אף שאוניברסיטאות למוסיקה רבות באירופה מציעות לימודים בחינם, יוקר המחייה היה מופרז והיא הייתה צריכה ללמוד שפה חדשה.

הדבר הנוסף שממנו חששתי הכי הרבה היה שברגע שהיא תעזוב את הבית, ללא משפחה שתזכיר לה, האם היא תצליח בחברה המסובכת של ימינו לסרב לפיתויים ותעשה אבחנה בין מה שנכון לבין מה שאינו נכון? שוחחתי עם חברים שילדיהם היו באוניברסיטאות. המשוב שקבלתי היה שהדאגות שלי אינן מופרכות, וחלק סיפרו לי חוויות שליליות שעברו. זה גרם לי לחרדה גדולה אף יותר.

לבסוף צמצמנו את האפשרויות לשתי אוניברסיטאות בקנדה, ולמכללת "פיי טיאן" שנמצאת בארה"ב. במכללה שכר הלימוד והמגורים הם בחינם והתלמידים יכולים לקבל ניסיון מעשי ב"שן יון". הם גם נוסעים לסיורי הופעות ומופיעים בתיאטראות הטובים ביותר ברחבי העולם. לתלמיד במגמות של אמנויות במה קשה להשיג הזדמנות כזאת כמו להופיע ב"שן יון". התלמידים גם מקבלים דמי כיס. היה לי חברה שבתה למדה ב"פיי טיאן". בתה גדלה עם בתי. חברתי ובתה שיבחו מכל הלב את בית הספר. לאחר ששמעתי אותן הרגשתי בטוחה. גם בתי קיוותה שתוכל ללמוד ב"פיי טיאן".

אך מכיוון ש"פיי טיאן" היה אז חדש יחסית, המורה של בתי לא ידע הרבה על דרישות בית הספר ועודד אותה לבחור אוניברסיטה בקנדה. לבתי החלו ספקות לגבי "פיי טיאן".

מחליטה להירשם ל"פיי טיאן"

בחודש מארס להקת "שן יון" הופיעה בעיר שלנו בחופשת האביב. המארגנים שאלו את בתי אם תרצה להתנדב לעזור והיא הסכימה בשמחה. די הופתעתי מתגובתה המהירה. אלה עבודות חדגוניות ומשעממות. בתי אוהבת דברים ואתגרים חדשים. שאלתי אותה: "את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?" היא ענתה: "זה משהו שאני יכולה לעשות. אני רוצה לעשות את זה".

במשך אותם ימים, חוץ מלישון, היא בילתה את כל זמנה בהתנדבות ל"שן יון". היא נכנסה לתיאטרון לצפות במופע. באותה שנה להקת "שן יון" נתנה עשר הופעות בוונקובר, ובתי ראתה שמונה מהן.

אחר כך היא סיפרה לי שהמוסיקה של "שן יון" שונה. ככל שהאזינה יותר, היא אהבה אותה יותר. היא אמרה שגם כשהיא עשתה דברים אחרים המוסיקה המשיכה להתנגן באוזניה. היא אמרה שהמחשבות הלא טובות שלה נעלמו ושהיא יכולה להרגיש אופטימיות והעתיד נראה בהיר.

הקיסר שון שהלחין את המוסיקה "דא-שאו", פתר את מרד סאן-מיאו לא דרך מלחמה, אלא דרך מוסיקה. קונפוציוס אמר פעם שאחרי שמאזינים לדא-שאו: "שוכחים את טעמו של בשר לשלושה חודשים". בעבר חשבתי שהסיפורים האלו בלתי מתקבלים על הדעת, אך לאחר ששמעתי את התנסותה של בתי הבנתי שהכוח של המוסיקה הוא לאין שיעור.

אחרי שבתי עזרה ב"שן יון", היא הייתה עסוקה בהקלטה של ההופעות שלה עצמה ובהכנת חומרים להרשמה לאוניברסיטאות שונות. כל שלושת בתי הספר להם הגישה בקשה קיבלו אותה והציעו לה מלגה. אך לאחר שנבחנה למכללת "פיי טיאן", היא בחרה בה. היא אמרה למוריה: "אני אוהבת את 'פיי טיאן'. זה כמו גן עדן".

אחרי שהיא נכנסה ל"פיי טיאן", היא התקשרה אליי לעתים קרובות וסיפרה לי על החברים החדשים שלה. הרגשתי את הלחץ העצום שעליה, לעזוב את המשפחה, להיכנס לסביבה חדשה ולעמוד באתגרים המקצועיים. אך יחד עם זה הרגשתי גם את אהבתה העמוקה ל"פיי טיאן", למורים ולחברי כיתתה.

חשבתי שהבעיות שהיו לה בבית יצופו ביחסיה עם אחרים. לפעמים היא סיפרה לי שהיה לה קונפליקט עם חברה אך זה נפתר בסוף. שמתי לב שהיא החלה ללמוד להסתכל על החסרותיה במקום למצוא פגם באחרים.

שלושה חודשים אחרי כן ליוויתי את אמי לביקור קרובים בארה"ב. בדרך ביקרנו את בתי. בזמן הקצר הזה הבחנו שהיא השתנתה מילדה מפונקת ועקשנית לאדם בוגר היודע להתנהג ולהתחשב באחרים. אמי ואני התרשמנו מהמהפך שחל בה. אמי התרגשה כל כך שלא הפסיקה לבכות. גם בתי לא הצליחה לעצור את דמעותיה כשדיברה על השינוי שחל בה.

היא אמרה לי: "תודה לך אמא שהזכרת לי ללמוד את העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות" כשהייתי בבית. את גרמת לי לשנן בעל-פה את הפא אך לא הבנתי למה. עכשיו אני מבינה שאם לא היית מקפידה איתי אז, אינני יודעת איך הייתי היום".

כשניתחה איך עברה שינוי ענק כל כך, היא אמרה שעל אף שלמדה בעבר את העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות", כשזה הגיע לעניין ספציפי, היא עדיין הרגישה שדברים אינם הוגנים.

"גם החברים שלי אמרו לי שזה לא הוגן. כמעט ולא חשבתי על איך אחרים מרגישים. אך ב'פיי טיאן' כולם לומדים את ה'פאלון דאפא', וכולם יודעים את העקרונות שהספרים מלמדים".

"כאן חבריי מזכירים לי להסתכל על דברים מנקודת המבט של האדם האחר". כשחשבה בדרך זו היא כבר לא כעסה יותר. בהדרגה היא הבינה כמה חשוב לשפר את האופי בטיפוח, והרגישה טוב לגבי השיפור שלה.

אבן כבדה הוסרה מעל לבי.

לגדול ב"שן יון"

כיום, כמה שנים לאחר מכן, סדר יומה של בתי עמוס. חוץ מלהשלים לימודים רגילים של האוניברסיטה, היא בסיור הופעות במשך חודשים והזמן קצר. תוך כדי כך היא גם הרחיבה את אופקיה וכבר אינה ילדה קטנה עיקשת.

יש לה רק חופשה קצרה כל שנה, והיא מבקרת את מוריה לשעבר. הם למעשה מוסיקאים בעלי מוניטין. פעם מורה אחד אמר לה שלאחר האזנה להקלטה של ההופעה האחרונה שלה, הוא לא ציפה שהיא תשתפר כל כך.

כשהוא שאל מדוע היא בחרה ללכת ל"פיי טיאן", היא אמרה לו שהיא באמת רוצה להיות אמנית של "שן יון". שמעתי אותה אומרת משהו דומה למורה לכינור לשעבר שלה.

היא אמרה: "יש אין-ספור מתרגלי פאלון דאפא בסין שמשפחותיהם התפרקו בגלל הרדיפה. האיברים שלהם נקצרו. משפחתי גם כן נרדפה פעם בסין. אני אוהבת לנגן בכינור אך אני רוצה להיות אמנית של "שן יון" כי רק "שן יון" מספר לאנשים את האמת על הרדיפה. רק כשאנשים מבינים את האמת, הרדיפה של מתרגלי פאלון דאפא תצטמצם עד שתסתיים. זה מה שאמן צריך לעשות".

אני באמת מבינה למה היא כל כך אוהבת את "מכללת פיי טיאן" ומדוע היא כל כך נלהבת להתנדב ל"שן יון". מתברר שהרדיפה של הפאלון דאפא וכל הסבל שמשפחתי עברה, השאירו צלקת עמוקה בלבה הצעיר. אך אהבתה ל"פיי טיאן" היא בעלת משמעות עמוקה יותר. כשגרנו בסין היא הייתה עדיין צעירה ולא יכלה להביע את רגשותיה במלואם. היא יכלה רק לומר: "אני רוצה להתנדב ל'שן יון'".

אני אסירת תודה לראות אותה מתקדמת במיומנויות שלה בעודה מנהלת חיים מלאים. באותו זמן היא יכולה להשתמש במיומנויות שלה כדי לעזור ל"שן יון" להפיץ את המסר של "אמת-חמלה-סובלנות" ברחבי העולם, ולספר לאנשים את האמת על הרדיפה ממנה סובלים מתרגלי פאלון גונג. אני מקווה שמאמציהם יכולים לעזור להפסיק את הרדיפה הבלתי אנושית בסין.

הזמן עף, והגיע היום בו בתי סיימה את "פיי טיאן". כל המשפחה הגיעה לטקס הסיום. נסענו דרך ארוכה ולא היה לנו זמן להכין פרחים עבורה. אך לא היה לה אכפת.

היא שמחה שבאנו. היא קנתה לנו אוכל טעים והכירה לנו את חבריה. היא משכה אליה ילדה ואמרה לנו בגאווה: "זאת אחותי הקטנה". הילדה הייתה קצת ביישנית ואני מיד עניתי: "נהדר, ברוכה הבאה כילדה השלישית במשפחתנו". כולם צחקו. ידעתי שבתי רצתה לשתף איתנו את השמחה בחייה.