דיווח מיוחד: המאסטר שלנו

ב-3 בינואר 2025, כתבת מיוחדת של אתר מינג-הווי ביקרה בכמה ארגונים באפ-סטייט ניו יורק שיוסדו על ידי מתרגלי פאלון גונג, כולל "מעינות הדרקון" ו"שן יון". במהלך ביקורה היא גם נפגשה עם מר לי הונג-ג'י, מייסד הפאלון גונג והמנהל האמנותי של "להקת אמנויות הבמה שן יון". בגיל 73 מאסטר לי נראה רזה באופן ניכר ממה שהיה בשנים קודמות, והוא נראה כבן 50. מבטו מפיק חום, עוצמה ושלווה.

1.   הוא מתנדב

לאחרונה כלי תקשורת מסוים כתב כמה האשמות כנגד מר לי, המתאימות בדיוק לרגישויות של העם הסיני, כמו להדגיש את הטענה שהוא וה"שן יון" השתמשו ב"להט הדתי" ובעבודה זולה של אנשים המתרגלים בפאלון גונג כדי "לעשות הון של 266 מיליון דולר". כשמאסטר לי נשאל על כך, הוא ענה שלפני שזה דווח בכלי התקשורת ההוא הוא לא היה מודע לפרטים של המצב הפיננסי של שן יון, ושלמעשה הוא היה די מודאג האם "להקת אמנויות הבמה שן יון" תהיה מסוגלת לכסות את הוצאותיה.

מתרגלי הפאלון גונג שנאלצו לעזוב את מולדתם ואת סביבתם המוכרת, שנמלטו מסין והתיישבו בארה"ב, מצאו עצמם ללא רשת תמיכה קיימת באמריקה. קבוצות דתיות אחרות וארגונים ללא רווח אולי קיבלו מימון ממשלתי או תרומות מתאגידים, אבל הפאלון גונג לא קיבל שום תמיכה מסוג זה, ובמיוחד משום שבשניים-שלושה העשורים האחרונים להרבה אנשים במערב היו אינטרסים עסקיים בסין. המפלגה הקומוניסטית הסינית השתמשה בשיטות שונות מאחורי הקלעים כדי למנוע ממדינות מערביות להעלות את סוגיית זכויות האדם המתייחסות לפאלון גונג. כתוצאה מכך אפילו בארה"ב, שבה קבוצות אחרות קיבלו מימון ממשלתי לעתים קרובות, פרויקטים שמתרגלי פאלון גונג מנהלים הסתמכו על המשאבים של המתרגלים כדי להתקיים.

ההצלחה של "שן יון" קיבלה הכרה בכל העולם, אבל אין יודעים הרבה על המציאות ועל המאמצים מאחורי ההצלחה הזאת, אפילו בקרב מתרגלי פאלון גונג רבים בצפון אמריקה. רובם אף לא חשו כל צורך לדעת את הפרטים, משום שיש להם אמון. מתרגלים ותיקים יודעים שמאסטר לי הגיע להעביר את לימודי השיטה אך לקח על עצמו בנוסף גם את האחריות להיות המנהל האמנותי של שן יון. האתגרים מאחורי שני הדברים האלה לבדם היא עצומה. לכן כמה מתרגלים ותיקים לקחו על עצמם את האחריות לניהול האדמיניסטרטיבי ולעניינים הפיננסים, והתמודדו עם האתגרים בעצמם, כשהם רואים במשימות אלה חלק אינטגרלי בהתפתחותם הרוחנית.

במהלך הפגישה ב-3 בינואר, מאסטר לי חייך וציין שהוא אינו מתערב בעניינים אדמיניסטרטיביים, ושהמתרגלים האחראים לאדמיניסטרציה ולפיננסים אינם מערבים אותו בנושאים אלה. מנהל חשבונות בלהקת אמנויות הבמה שן יון אישר: "יש לנו תקנות והליכים שאנחנו פועלים לפיהם", והוסיף שכל אחד עובד קשה למלא את תחומי האחריות שלו. הם מאמינים שהמאסטר נמצא כאן כדי ללמד ולהדריך את המתרגלים בתרגול הרוחני ולא כדי להיות הבוס שלהם.

המתרגלים הבחינו שכאשר מדובר בסוגיות של טיפוח אצל המתרגלים בפרויקטים השונים, המאסטר מצביע עליהן רק כשהוא מרגיש שיהיה בכך תועלת להתפתחות הרוחנית של המתרגלים, ושכאשר הוא נשאל שאלות הוא עונה בטוב-לב וברוחב לב. למאסטר אכפת מאוד מהמתרגלים בכל הפרויקטים, גם בארה״ב וגם בחו"ל, והוא משגיח על המסע הרוחני שלהם.

המאסטר לא מקבל כל כסף מפרויקטים או גופים, והוא גם לא מרגיש צורך לדעת על איך הם מתנהלים. הוא מסביר: "זה כולל את אתרי מינג-הווי, האפוק טיימס, טלוויזיית NTD ו-Ganjing World. הניהול, גיוס הצוות והפיננסים אינם משהו שאני מתערב בו, כך שאינני באמת יודע איך הם מתנהלים, עליי לאפשר להם ללכת את הנתיב שלהם; זה חלק מהמסע הרוחני שלהם. אם אני אתערב שוב ושוב, זה כמו להרוס את הגשרים והדרכים שבנתיב שלהם. לכן אינני מנהל אף אחד מהדברים האלה – המיקוד שלי הוא אך ורק בטיפוח הרוחני של המתרגלים".

באשר לכך שהוא תורם את זמנו ליוזמה כמו "שן יון", מאסטר לי מסביר שבנוסף לכך שהוא מנחה את המתרגלים בטיפוח הרוחני, הוא גם, בהתנדבות, מעצב תלבושות ועוזר להם לשפר את הכישורים שלהם. "אף אחד אינו משלם לי אגורה. אני עובד ללא שכר", הוא מציין.

הכתבת שוחחה גם עם אחרים, המעורבים בחברות השונות. הן מנהל הפיננסים של פלטפורמת הווידיאו Shen Yun Creations, והן המנהלת הכללית של חברת הביגוד Shen Yun Dancer, שניהם אישרו שהם מנהלים את התפעול ואת הכספים בעצמם. "מאסטר לי אינו מפקח על שום דבר מזה, ואנחנו איננו מדווחים לו על עניינים כאלה", הם אמרו.

המקטורנים הדו-צדדיים (כחול וצהוב) שיוצרו לאחרונה וכתוב עליהם "פאלון דאפא" עוצבו על מאסטר לי בהתנדבות. הם עוצבו מתוך מחשבה שישמשו למדיטציה וליציאה לפעילויות. הם מחממים, חסיני מים ועם רוכסנים מלמעלה-למטה ומלמטה-למעלה. איכות הבגד הזה היא מהממת יחסית למחיר. כשהמנהלת הכללית של חברת הביגוד נשאלה מדוע המחיר שנקבע כה נמוך, היא הסבירה: "המעילים האלה נמכרים אך ורק למתרגלים, ומאסטר לי מקווה שנשמור על המחירים נמוך כמה שניתן". המאסטר, בתגובה, חייך והוסיף: "אכן אמרתי שאם ניתן, הייתי מעדיף לתת את הבגדים האלה למתרגלים ללא כל תשלום".

הרעיון של "לתת למתרגלים ללא תשלום" כבר מוכר. מאסטר לי כבר הביע אותה גישה לגבי הפצת הספרים והפצתם. עבור הסטודנטים בבתי הספר של "פיי טיאן", שכר הלימוד, המגורים, הארוחות, הספרים, חלק מהבגדים והוצאות הנסיעה אכן מסופקים להם ללא תשלום. המלגה שכל סטודנט מקבל מבתי הספר האלה שוות ערך לכ-50,000 דולר לשנה, וההורים משלמים רק על שיעורים פרטיים מחוץ לבית הספר.

2.  אורח חיים פשוט ורצון נחוש

איזה אדם הוא מאסטר לי, כפי שאתם רואים אותו?

ב"מעינות הדרקון" (Dragon Springs) נפגשנו עם מתרגל העובד לצד מאסטר לי כבר 20 שנה. כשהמתרגל הזה נשאל איזה אדם הוא מאסטר לי ברמת היום-יום, הוא חשב עמוקות כמה דקות ואז ענה לאט: "יש לו כוח רצון יוצא דופן, הוא חי חיים פשוטים ויש לו יעדים ברורים".

המתרגל הזה שיתף שבין אם ב"מעיינות הדרקון" או בנסיעות, המאסטר מכבס את בגדיו בבוקר, מדלג על ארוחת הבוקר, או רק שותה קצת מים וקפה. לארוחת הצהריים, הוא אוכל ארוחה קלה בקפיטריה של "מעיינות הדרקון", וארוחת הערב היא בדרך כלל קערה של מרק כופתאות (דמפלינג), או אורז קר עם מים חמים וירקות מוחמצים.

מתרגל אחר שיתף אנקדוטה מארוחת בוקר אחת שבה הוא בישל מספר ביצים והביא אותן למאסטר, בתקווה שהמאסטר יבחר את הטובה והגדולה שבהן. אבל המאסטר בחר את הביצה שקליפתה הייתה הסדוקה ביותר, באומרו: "אקח את זאת בלבד".

מתרגל אחר נזכר בפעם שהמאסטר לקח אותם למזנון. המתרגל היה להוט להשיג את המנה שלו ולשבת כמה שיותר מהר, בדיוק כמו אחרים, אבל כשהוא חיפש את המאסטר במבטו הוא ראה שהמאסטר עומד בשקט ומחכה שכולם ייקחו לפני שהוא ניגש לאוכל. "עצרתי בעצמי והרגשתי שכתלמיד שלו, אין עליי לקחת לפני המורה שלי. אבל המאסטר הניד בראשו שאמשיך הלאה".

המתרגל שעבד לצד המאסטר 20 שנה ואמר שלמאסטר "יש יעדים ברורים וכוח רצון יוצא דופן" שיתף: "ברגע שמאסטר לי קובע יעד, הוא מתמיד להתקדם קדימה. לא משנה מה המכשולים, הוא איננו עוצר. הוא לא חושב על כסף, הוא חושב רק על מה שצריך להיעשות". הוא המשיך: "כשרואים אותו עובד כך כל יום, עלולים לחשוב שזה שגרתי, שום דבר יוצא דופן. אבל בהסתכלות אחורה אנחנו קולטים כמה יוצא דופן זה. לא משנה איזה אתגר צץ, מאסטר לי השלים את מה שהיה צריך להיעשות. לא כמונו, שהרבה פעמים מרימים ידיים כשאתגרים צצים בדרכנו".

המתרגל המשיך: "יש כל כך הרבה דברים שחשבנו שלא ניתן לעשות, אבל המאסטר לא נתן לזה לעצור אותו. הוא המשיך לחתור קדימה, ובסוף הכול הצליח. אז עבורי, הכול נובע מכוח הרצון שלו ומהמיקוד".

"איך שאני רואה את זה, 'קושי' אינו קיים עבורו. אנחנו יכולים לראות משהו כקשה או כמאתגר מאוד ולחשוב שזה דבר לא טוב. אבל עבור המאסטר, מכשולים אינם עוצרים בעדו".

אלה העובדים באתר הבנייה ב"מעיינות הדרקון" יודעים שהמאסטר עובד ללא הרף. בין שמדובר בעבודה הכי קשה או באזורים הכי קשים, המאסטר שם. כשהוא סוחב בולי עץ, הוא תמיד בוחר את הכבד ביותר. הוא באופן שגרתי מנקה פסולת בניין, מפנה לפני שהאחרים יגיעו. כשמישהו לא רוצה לנקות בור של מים בוציים, המאסטר בשקט לוקח את זה על עצמו. כשיש אבני חצץ על הדרך, הוא אוסף אותם ומעיף הצידה כדי שהמדרכה לא תיפגע בשעה שגלגלים עוברים על החצץ. יש מסמרים מפוזרים באתר הבנייה או על הדרך? המאסטר אוסף אותם, ממיין ומביא אותם למחסן. הוא מנחה את הגרפיקה והאמנות החזותית של "שן יון", מעצב את התלבושות ואביזרי הבמה, מלמד טכניקות קוליות, משגיח על יצירת סצנות חדשות במופע, ומוודא שהמופע יהיה בסטנדרט הגבוה ביותר מבחינה אמנותית. בתוך לוח הזמנים ובמהלך הסיורים, כשהוא מוצא רגע פנוי, הוא שולף תיקיית נייר פשוטה שבה הוא רושם שירים או מחבר מוסיקה.

הוא הצהיר בבירור שכמישהו המוביל את כולם בטיפוח הרוחני עליו להיות דוגמה בעצמו. כיוון שהיו לקחים היסטוריים רבים לגבי הסכנות של כסף, הוא אף פעם אינו לוקח כסף לעצמו. להפך, הוא נותן דוגמה ומלמד את כולם את חשיבות החסכנות. לדוגמה, כשמדובר בקניית ציוד הנחוץ לחזרות ולמופעים, כמו תאורה ואביזרי במה, המאסטר תמיד מזכיר למתרגלים "חפשו מבצעים והנחות".

בריאיון המאסטר מסביר את זה: "היות שצריך לעשות כל כך הרבה, אני לרוב נשאר במעונות של 'מעינות הדרקון' . אני רוצה לספק את סביבת בית הספר הטובה ביותר בעולם לילדים פה" – הוא מתכוון לאמנים הצעירים של "שן יון" ולסטודנטים בבתי הספר של "פיי טיאן" – "אמרתי להוריהם: 'אני רוצה להחזיר אליכם את ילדיכם כילדים הטובים ביותר שניתן. זה המיקוד שלי".

3.     דואג לכולם

כש"מעינות הדרקון" יוסד בשנת 2000, לא היה שם דבר פרט למעט יער, אגם לא צלול ולא מושך עין ולבית צנוע, מבנה פשוט של 3 חדרים, ולא היה מגרש חנייה. בימי גשם או שלג השבילים נעשו בוציים וקשים למעבר. המתרגלים שהתנדבו לעבוד שם עשו זאת על חשבון זמנם ומשאביהם, מונעים על ידי הבנה עמוקה של כמה יקרי ערך הם "אמת, חמלה וסובלנות". הם הרגישו מחויבים למאסטר, שנרדף על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית על אף שלימד עקרונות המביאים תועלת לכל האנושות. 

המק"ס הפיצה שמועות וטענה שהמאסטר מחזיק ברכוש רב ובמותרות, כמו מכוניות מהודרות ויאכטות. אבל התברר שלא היו לו דברים כאלה. הוא לא קיבל משכורת מאף חברה המנוהלת על ידי מתרגלים, והוא העביר ל"מעינות הדרקון" את כל התרומות שהתקבלו ממתרגלים. הוא אמר: "אינני מעוניין בכסף, לשם מה אני צריך כסף? אני מתאר לעצמי שלאן שלא אגיע, יהיה מי שיציע לי מזון. לשם מה אני צריך כסף? אני יודע שלעולם לא ארעב".

במהלך הריאיון אתו המאסטר חייך כל הזמן חיוך נעים, כשהוא שליו ונינוח, וזה הזכיר לי, המראיינת, משפט שהוא לימד: "ללא טענות וללא שנאה, הוא מתייחס לקשיים כאל אושר".

במשך 19 שנות קיומם, בתי הספר של "פיי טיאן" התפתחו למוסדות מלאי חיים, עם כיתות אקדמיות, חדרי סטודיו לריקוד, קפיטריה, אולמות צפייה, משרדים, ספרייה, אולם קונצרטים, ומרחבים יצירתיים שונים – כולם נבנו על ידי מתרגלים, לְבֵנָה אחר לְבֵנָה, בהדרכת המאסטר. עבור מתרגלי פאלון גונג רבים, המסע הזה היה לא רק נתיב של התגברות על קושי וסילוק קארמה. זה היה הגשמת נדרים שהם נדרו בחייהם לפני שהגיעו לעולם הזה.

איך הוקמה הלהקה הראשונה של להקת אמנויות הבמה שן יון? המאסטר נזכר: "בתחילה אספנו קבוצה של מתרגלים והבאנו כמה צעירים שהיו בגבהים שונים ולא ידעו הרבה על ריקוד. צעד אחר צעד, מעט בכל פעם, דברים החלו להתפתח. אבל באותו זמן לא היה לנו למעשה שום כסף. כל דבר שהיה צריך להיעשות, המשתתפים שילמו עליו בעצמם. כל המורים קנו בכספם את כל מה שנדרש. אני לא יצאתי מהכלל – שילמתי מכיסי על כל דבר שיכולתי לחשוב עליו. כל אחד תרם כל מה שהיה מסוגל. רק כשהתחלנו להופיע התחלנו להרוויח הכנסה מסוימת. כך צלחנו את זה, קצת בכל פעם".

אני, המראיינת, זוכרת שהיה רק סטודיו אחד לריקוד, ושהמאסטר היה שם לשמור שסטודנטים שעשו סאלטות אחורה לא יפלו. מתרגלים הנמצאים ב"מעינות הדרקון" זמן רב זוכרים שכאשר הרקדניות למדו לראשונה את ריקוד המאנצ'ו, הן לא הכירו מעוֹדן את הנעליים עם העקב המוגבה-באמצעו של המאנצ'ו. המאסטר עזר להתאים לכל אחת את הנעליים ולנעול אותן.

כשראיתי את כל המתנות מלאות התודה שהסטודנטים הכינו ונתנו למאסטר במהלך הזמן, מתנות המוצגות ב"מעינות הדרקון", לא יכולתי שלא לחשוב על אלה שאחרי עזבם את המקום הלכו עם המפלגה הקומוניסטית הסינית להשמיץ את הפאלון גונג ואת "שן יון". בתגובה, המאסטר הסביר שצעירים אלה לא הגיעו ל"שן יון" מרצונם. הוריהם הביאו אותם – וזה, במקרים כאלה, אינו עובד כל כך טוב. בניגוד לכך, צעירים שאמרו "אני רוצה לתרגל דאפא" ו"אני רוצה לעזור למאסטר בתיקון הפא" – שגשגו.

קוראים המכירים את ההיסטוריה הסינית של המאה האחרונה יודעים בוודאי שבסין זה נפוץ שהורים כופים את הרצון והשאיפות שלהם על ילדיהם. מנהג מצער זה נובע מההשפעה ארוכת-הטווח של המפלגה, המזלזלת בערכי משפחה ומתעלמת מהבחירה האישית. השיר "אבא ואמא אינם יקרים כמו יושב הראש מאו" נכתב ב-1966 והיה מפורסם בכל רחבי סין. אף שאחר כך אסרו על השמעת השיר בשל החשד שלמחבר היו קשרים עם לין ביאו והסיעה המתנגדת למפלגה, שורות מתוך השיר חרתו באנשים באופן עמוק את הרעיון שהנאמנות למפלגה מחליפה את קשרי האהבה למשפחה. דורות רבים של אזרחי סין התרגלו לכפות את האידיאלים של המפלגה על עצמם ועל ילדיהם.

כשהאידיאולוגיה הקומוניסטית התפשטה בעולם, עוד יותר אנשים אימצו את הגישה של לכפות רצון חיצוני ונכשלו בבניית יחסים נורמליים בין הורה לילד. כמה מתרגלים לא היו מחוסנים מההשפעה הזאת, והושפעו על ידי מנהגי המפלגה שהושרשו בהם, וגם על ידי בעיות במצב הרוחני שלהם.

במשך יותר מעשור, המאסטר עשה מאמצים לתת לסטודנטים של "מעינות הדרקון" חוויה טובה, מדאגה לכך שיקבלו מזון ולבוש (יותר ממה שהוא היה מסוגל לתת לבת שלו כשהייתה בגילם), להכנת שקיות חטיפים עבורם וחלוקתן בלילות. כשדיברנו על זה המאסטר חייך ואמר: "היות שהילדים צעירים, חייבים להתייחס אליהם כמו שההורים שלהם היו מתייחסים".

המתרגלים ב"מעינות הדרקון" אומרים שיש כל כך הרבה סיפורים על הדברים שהמאסטר עשה ביום-יום – סיפורים שלכל אחד יש, סיפורים שאף פעם לא יסופרו כולם עד תום.

שלא כמו משפחה קטנה, לקהילה גדולה יש הוצאות ותחומי אחריות המתרחבים בהתאם. העלויות ב"מעינות הדרקון" הן מהותיות – חימום וחשבונות חשמל, מיזוג אוויר, הוצאות מזון יום-יומיות לכל כך הרבה אנשים. ובתי הספר מספקים מלגות מלאות לסטודנטים. זהו עול פיננסי עצום.

זה ברור שהמאסטר דואג לא רק לסטודנטים, אלא גם לאלה שסיימו את בית הספר. ככלות הכול, למצוא משרה זה מאתגר יותר עבור בוגרי אמנות מאשר לאלה עם תואר בתחומים טכניים. אין זה הישג קל להרוויח את לחמך ולבנות קריירה. סטודנטים שנשארו ב"פיי טיאן" להצטרף לצוות המורים או לבנות קריירה כמְבַצעים מקצועיים ב"שן יון" מקבלים משכורות כדי שיוכלו לקיים עצמם. כל זה דורש משאבים פיננסיים משמעותיים.

זה ברור שכמנהל אמנותי של "שן יון", המאסטר מעריך כישרון, וחשוב מזה, כמורה של הפאלון דאפא, הוא מקווה שתלמידיו יצליחו בדרך הרוחנית שלהם ויגיעו ליעדם.

4.     הוראת הפא

היום, כל מתרגלי הפאלון גונג מבינים שמה שמאסטר העביר לנו הוא העקרונות העמוקים של היקום – "אמת, חמלה, סובלנות". אז בסין הנשלטת על ידי הקומוניזם, חברה המתנגדת באופן אקטיבי לרוחניות ולדת ומפעילה שליטה הדוקה על כל היבט במחשבות של האינדיבידואל בפעולותיו ובחייו הכלכליים ולא משנה מה גילו או מינו – איך הצליח הפאלון דאפא להגיע לציבור? ובמיוחד כשמדובר בטבע הטוטליטרי של החברה שם?

החל בשנות השמונים ועד סוף שנות התשעים, סין חוותה "פרץ של צ'יגונג", ועשרות אלפים אימצו את הצ'יגונג. התועלת הבריאותית הברורה של הצ'יגונג, במיוחד החלמה ממחלות ורווחה פיזית, הציתו עניין באופן נרחב. זה הוביל למיקוד גובר והולך בנושאי הגוף האנושי וחקירה מחודשת של יחסי הגומלין בין העולם החומרי לבין המחשבה. עם הזמן, נוצר מקום למחקר וניסויים בתחומים אלה. אבל, חרף העניין המתפתח, רבים חיפשו להבין את המסתורין העמוק יותר של הגוף האנושי, החיים והיקום, והם היו מתוסכלים ולא הצליחו למצוא תשובות טובות יותר שיספקו מענה הן אינטלקטואלי והן רוחני.

ב-1992 מאסטר לי החל לשתף את הפאלון דאפא עם הציבור, כשנוצרה ההזדמנות. הוא נזכר: בתחילה אנשים בצ'אנג-צ'ון דיברו על צ'יגונג ואני הייתי מקשיב. ואז הייתי אומר כמה מילים. כשדיברתי הם הביעו עניין ואמרו: "וואו! אני מעוניין במה שאתה אומר – בבקשה ספר לנו יותר! כיוון שידעתי קצת על הדברים האלה, לא היה לי קשה לשתף עוד. אחר כך אנשים אמרו: 'וואו! תוכל לקיים שיעור עבורנו?'"

הוא המשיך: "אלה היו כולם מתרגלים מנוסים של צ'יגונג. בלי היסוס הם הציעו 'אני אארגן אולם בשבילך!' הם דאגו לכל הפרטים ודחקו בי: 'המורה לי, אנא, תן לנו הרצאה בקרוב!' כמה מהם היו ממש להוטים ועמדו על כך שאלמד אותם. אז בסופו של דבר נתתי הרצאה בבי"ס חטיבת הביניים מס' 5 בצ'אנג-צ'ון."

שלא כמו בשיטות בודהיסטיות מסורתיות, אלה שנלהבו לצ'יגונג התרגלו להרצאות שבהם מאסטרים של צ'יגונג היו מציגים את ההשפעה המרפאה של הצ'יגונג. הם חשבו שמאסטר לי ירצה גם כן באותה צורה, אבל למעשה הוא בא להעביר את הדאפא (החוק הגדול). המאסטר נזכר: "זאת הייתה אמורה להיות הרצאה, אבל הם הביאו חולים, משום שזה מה שהיה קורה עם הרצאות צ'יגונג אחרות. כשהתחלתי להרצות, כל אותם חולים נאנקו מכאב. מה יכולתי לעשות? איך יכולתי להעביר הרצאה כשהם נאנקים? חלק מהם היו עם שקיות עירוי. אז ניגשתי ועזרתי להם. תוך מספר שניות כולם נעמדו. אמרתי אז מהבמה – זה היה אולם עם שורות – 'הקשיבו! עכשיו תצעדו!' והם כולם התחילו ללכת. חלק מהם היו מרותקים למיטה או משותקים ולא יכלו לפני כן אפילו לעמוד. ואז אמרתי: 'עכשיו, רוצו!', וכולם החלו לרוץ. אחרי זה אמרתי:  'טוב, עכשיו נתחיל בהרצאה!". מאותו רגע הם הבינו מיד, וכמה מהם העירו: 'וואו! אפילו מאסטרים גדולים של צ'יגונג אינם כה בעלי עוצמה!' ואז התחלתי ללמד. אחרי ההרצאה הם שאלו אותי שאלות ואני עניתי להם. מאז ואילך לא ניתן היה לעצור".

האין זה משהו יקר לאין-ערוך כשמישהו משותק או חולה אנוש מתרפא? אלה המכירים את הסיפור על מילה-ריפה יֵדעו להבין את זה. מאסטר לי החזיר לאותם אנשים את הבריאות והיכולת להלך, ועם זאת הוא מדבר על זה בשקט ושלווה.

בתחום המסורת הדתית והרוחנית מאמינים שבני אדם הם במקור מהשמים. זאת הסיבה שכאשר מאסטר דיבר על אמיתות גבוהות, זה העיר משהו עמוק בתוך לבם של אנשים רבים – משהו שהיה רדום זמן רב. כשהוא מסיים את הרצאותיו הוא אומר: "נתתי לכם מה שאתם צריכים לדעת. עכשיו התחילו לטפח את עצמכם". כך החלו אנשים נלהבים מצ'יגונג לתרגל בפאלון גונג. מאותה נקודה ואילך המאסטר נודע בציבור כ"מאסטר של צ'יגונג" או "מאסטר לי", כפי שנהגו לקרוא למורי צ'יגונג.

אמנם המורה הזה – מורה של החוק הגדול של אמת-חמלה-סובלנות – כונה מאסטר של צ׳יגונג, אך מעייניו היו נתונים רק להועיל לישויות החיות, לא עניינו אותו כלל סטאטוס או תארים. הוא אמר פעם: "אתם יכולים לקרוא לי מורה, מאסטר, מר לי – מה שנראה לכם".

הרבה מהאירועים שקרו מאז כבר די ידועים, ויש מאמרים רבים באתר מינג-הווי על מה שהמתרגלים חוו באותה תקופה (באתר בעברית תחת הקטגוריה "התחלת השיטה בסין"). קוראים שמעוניינים בכך יכולים לקרוא את המאמרים האלה מהעבר כדי ללמוד עוד פרטים.

חסכנות היא טבע שני עבור המאסטר, אבל כשזה מגיע לדברים שצריכים להיעשות, הוא לא מאפשר לכסף להשפיע.

בין 1992 לבין סוף 1994, כאשר המאסטר העביר סמינרים בסין, כל סמינר ארך כתשעה ימים בממוצע ועלה למשתתפים 50 רנמינבי, שזה שווה-ערך ל-8 דולר אמריקני, כאשר לתלמידים ותיקים ניתנה הנחה של 50%. זה היה כדי לכסות את עלויות הצוות: כרטיסי הרכבת, הארוחות וההדפסה של החומר. בהשוואה למה שגבו עבור השתתפות בכיתות צ'יגונג באותה תקופה, המחיר היה נמוך ביותר, ואף גרם אי נחת למאסטרים אחרים של צ'יגונג שהרגישו שזה "שובר את השוק". אבל המאסטר שמר על המחירים הנמוכים מתוך התחשבות בתלמידיו, ועשה את מיטבו כדי לחסוך להם הוצאות.

כדי לחסוך בעלויות הסמינר, המאסטר קנה כרטיסי ישיבה ולא קרון שינה ברכבת למרחקים ארוכים, למעט במקרים נדירים. אבל המאסטר ציין, שבאופן מופלא, גם כשהרכבת הייתה מלאה, המושב לידו היה ריק, וזה איפשר לו לשכב לנוח. ארוחותיו כללו בעיקר אטריות מהירות-הכנה (אינסטנט נודלס), ורק לפעמים קערית מרק אטריות מדוכן ברחוב. הלינה של הצוות הייתה תמיד בפונדקים הפשוטים והזולים ביותר, כשהם מביאים איתם שקיות של אטריות מהירות-הכנה והדפסות מוכנות של חומר על השיטה בתיקים פשוטים. תוך תקופה של שנתיים המאסטר קיים 54 סמינרים. הוא מספר שלצוות כבר נמאס מאטריות מהירות-הכנה, והם כבר לא הצליחו לעכל אותן. אבל המשתתפים בסמינרים הביעו הכרת תודה שלא ניתנת לתיאור על מה שהם קיבלו.

אף שההוצאות באותן שנתיים של סמינרים היו משמעותיות, המאסטר היה ממוקד רק בתמונה הגדולה: להשלים את המשימה.

אבל אז, כשהגיע הזמן להוציא לאור את הספרים, שוב היה צורך לבחון את הסוגיה של המימון. מתרגל מבייג'ינג שהיו לו רווחים מהעסק שלו הלווה למאסטר כמה אלפי יואן. כשחנויות הספרים החלו להפיץ את "הפאלון גונג הסיני", אותו מתרגל תהה אם המאסטר יוכל לשלם לו חזרה. המאסטר דאג להחזיר את הכסף מיד מתוך מכירות הספר. מאוחר יותר, לאחר קשיים רבים שהיה צריך להתגבר עליהם, הוצא לאור הספר "ג'ואן פאלון".

במהלך הריאיון שלנו, המאסטר שיתף שאחד המתרגלים שעזרו לו בסמינרים היה איש עסקים ופקיד ממשל. כאשר חסר למאסטר כסף להוצאות נסיעה המתרגל היה מכסה את ההוצאות. הוא פעם אמר למאסטר: "מאסטר, הבט בעצמך. מאסטרים אחרים של צ'יגונג מרוויחים עשרות אלפי או אפילו מאות אלפי יואן, ולך אין אפילו כסף לחדר במלון". באותה תקופה עשרות אלפי יואן היו סכום משמעותי. רק הודות לתמיכה של המתרגל הזה המאסטר יכול היה להמשיך את משימתו באותן שנים. כשהמאסטר נזכר בזה, הוא צחק צחוק לבבי ואמר: "מה שצריך להיעשות צריך לעשות עד תום, ולא משנה כמה קשה – זה יכול להיעשות".

בחזרה לסיפור של העברת השיטה בסין: חרף אתגרים רבים, ההשפעה של הפאלון גונג המשיכה להתפשט, והיו כאלה שהחלו לחרוש מזימות נגד המאסטר. אבל בחקירתם החשאית הם גילו שלמאסטר אין עושר, ושהוא אינו מתרועע עם נשים – אז איך הם יוכלו להתקיף אותו? בזמן ההוא הייתה למאסטר השפעה משמעותית ברחבי סין, והכאוס של "מהפכת התרבות" החל לשכוך. אפילו המפלגה הקומוניסטית, הידועה בקמפיינים שלה נגד אינדיבידואלים, הייתה צריכה עילה כדי לפעול.

המאסטר נזכר: "ב-1996, ואינני יודע מי נתן את ההוראה, מנהלת ממשרד המסחר הזמינה אותי לארוחת ערב. באותו זמן קיבלתי הזמנות רבות לארוחה מאנשים שקיוו שארפא אותם. אחרי שהתיישבנו, הפקידה הבכירה הזאת אמרה לי בצורה ישירה: 'המורה לי, ההשפעה שלך בסין נעשתה גדולה מדי. עליך לעזוב את המדינה'. היא הציגה את הדברים באופן ברור כשמש. כששמעתי את זה הבנתי – היה ברור שהאיש הזה ג'יאנג זועם, במיוחד משום שאנשים אפילו תרגלו את תרגילי הפאלון גונג משני צדי שדרת צ'אנג-אן. אז עניתי: 'אוקיי, אני אצא לחו"ל'".

בסין, כל קבוצה דתית נתקלת באותו אתגר: אם היא אינה מייסדת סניף מפלגתי, או אינה מסכימה ש'האינטרסים של המפלגה הם מעל לכול', המפלגה תפקח עליה עין בוחנת ותמתין להזדמנות לדכא אותה – לפעמים עד לנקודה שקיומה יהיה בלתי אפשרי. אף שהפאלון גונג, עם עקרונותיו אמת, חמלה וסובלנות, עזר להשיב את הבריאות ואת הסטנדרט המוסרי למיליוני סינים וחסך לממשלה הוצאות רפואיות משמעותיות, מאסטר לי עדיין אולץ לצאת מסין.

ב-1997 המאסטר קיבל ויזה אמריקנית המיועדת לאנשים בעלי יכולות יוצאות דופן, ועבר לארה"ב. ב-1998, אחרי שביקר זמן מה בסין לכמה סידורים וחזר לארה"ב, לא היה לו ולמשפחתו מקום לגור, והיה להם רק מעט כסף. במקור הם רצו להגיע לסן פרנסיסקו, אבל מתרגל שם אמר שהם לא הצליחו למצוא מגורים, אז הזמינו אותם לאטלנטה, שם גרו בדירה קטנה שאותה חלקו עם מתרגל אחר. כאשר החיים נעשו בלתי אפשריים שם, הם נסעו לניו יורק. בסופו של דבר המאסטר התמקם בדירת סטודיו קטנה שמתרגל שכר עבורו בצפון מנהטן. מאוחר יותר, אחרי שהרדיפה החלה, המפלגה הקומוניסטית הסינית הציגה את הבניין כולו כ"הבניין של לי הונג-ג'י".

במסורות הדתיות והרוחניות הן במזרח הן במערב, נוהג רווח הוא הציפייה שאדם יתרום לכנסייה, למקדש, או לקהילה הרוחנית שלו. אבל המאסטר מעולם לא ביקש מאיתנו שום דבר חומרי – אלא רק שיהיה לנו הלב לתרגל ולטפח. תוך כדי כך כה הרבה מאיתנו השיגו בריאות טובה יותר באמצעות הדאפא, וזו מתנה יקרת ערך עד מאוד.

המאסטר יכול היה לחיות את חייו בתנאים נוחים הרבה יותר, וזה היה יכול להיות קל עבורו ליהנות מאיכות חיים גבוהה יותר. אבל השאיפות שלו תמיד היו הרבה מעבר לדברים האלה. מדוע הוא לימד את הדאפא? מדוע הוא מדריך מתרגלים ללא ליאות בתרגול הרוחני? מדוע הוא נעשה המנהל האמנותי של "שן יון"? מדוע הוא התנדב להקדיש את זמנו ומאמציו לפרוייקטים שמתרגלים מנהלים? כל המתרגלים האמיתיים מבינים את התשובות לשאלות האלה.

היום אפילו רבים שאינם בדת או בשיטה רוחנית מכירים בכך שהפאלון דאפא שונה באופן בסיסי משיטות צ'יגונג אחרות. היא לא נועדה לשם הבראה ממחלות, עבור השגת עושר, או כדי להציג חזית של רוחניות. פאלון דאפא היא שיטה של טיפוח עצמי השייכת לאסכולת הבודהא ומלמדת את העקרונות של אמת, חמלה וסובלנות, ומדריכה מתרגלים לחזור לבית האמיתי שלהם.

הפאלון גונג עובר רדיפה של יותר מרבע מאה, אבל העקרונות של אמת, חמלה וסובלנות נשארים ללא שינוי, זוהרים בלב המתרגלים ומחזקים את המחשבות הנכונות של אלו המאמינים בהם. הנחישות והעמידות של מתרגלי הפאלון גונג מעוגנת באמונה הבלתי מעורערת שלהם בעקרונות האלה, בבסיס הרוחני העמוק שלהם, ובהדרכה ובדוגמה האישית של מאסטר לי הונג-ג'י.