הרהורים לגבי קארמת מחלה

 

(Minghui.org) מתרגלי פאלון דאפא רבים חווים קשיים המתבטאים כתסמיני מחלה. חלקם צלחו היטב את המבחנים אך אחרים לא – במיוחד כמה מתרגלים קשישים. אף שהמאסטר נתן להם שוב ושוב רמזים, הם לא הצליחו לעבור את המבחן וחלקם אף איבדו את חייהם.

זהו שיעור רציני, ומאמרים רבים בנושא זה פורסמו באתר מינג-הווי. בהתבסס על ההתנסות שלי וּבְעזרה למתרגלים עמיתים המתמודדים עם תסמיני מחלה, אני מבינה שקשורים לכך נושאים שונים. אם נתייחס למחלה הנראית לעין כאל "מצוקת מחלה" ורק נתמקד בפתרון הבעיה, ייתכן שהיא לא תיפתר כי זהו למעשה סוג של רדיפה אחר דברים.

אני מסכימה עם כמה מתרגלים ש"קארמת מחלה" יכולה להיות תוצאה של מבחני שין-שינג שהצטברו. כדי לעבור אותם, אנחנו צריכים לשפר ולהעלות את הרמות שלנו באופן יסודי. במקום רק לעשות רשימה של ההחזקות שלנו, אנחנו צריכים גם לסלק את ההחזקה לרדיפה אחר דברים.

המאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון":

"אתה מחזיק בלב של הרדיפה אחרי דברים. האם באת רק בשביל הדבר הזה? הפָא-שֶן[11] שלי בממד אחר יודע כל דבר שאתה חושב. כיוון שהמושגים של שני זמני-המרחב שונים, כשמסתכלים מממד אחר יצירת המחשבה שלך היא תהליך איטי מאוד. הוא יכול לדעת הכול לפני שאתה חושב. לכן עליך לוותר על כל המחשבות הלא נכונות שלך". (הרצאה שנייה).

את ההחזקות שלנו יכולים לראות הפא-שנים של המאסטר (גופי החוק), ישויות אלוהיות והכוחות הישנים, ויתכן שהכוחות הישנים עשויים להשתמש בהחזקה שלנו לרדיפה אחר דברים, כתירוץ לרדוף אותנו. אני רוצה לשתף במחשבות שלי לגבי הנושא הזה. אנא הצביעו על כל דבר שאינו עולה בקנה אחד עם כתבי הפאלון דאפא.

להימנע מסבל

המאסטר כתב ב"הונג יין"

"אל הקשיים מתייחס כאל אושר". ("לחשל את הלב ואת הרצון")

עמידה בקשיים היא הזדמנות לטיפוח, אבל חלק מהמתרגלים שוכחים זאת כשהם נתקלים בקשיים. הם רואים במצוקות נטל ואינם מוכנים לסבול אותן.

יש מתרגלים קשישים המתלוננים על כאב זה או אחר. יש להם גם תירוצים שונים: המצוקה הזו מפריעה לי ללמוד את הפא ולבצע את התרגילים; איך אני יכול כך להבהיר את האמת לאנשים?; המשפחה שלי התעקשה לקחת אותי לבית החולים; אנחנו צריכים להתאים עצמנו לחברה הרגילה וכו'. יש ביניהם כאלה שאחרי שאושפזו וקיבלו כדורים וזריקות, הם אפילו מרמים את עצמם באומרם שזה בסדר לקחת תרופה סינית של עשבי מרפא משום שזה לא תרופה אמיתית, או שעיסוי אינו טיפול רפואי.

כאשר נעלמת אי הנוחות, הם עשויים לחשוב שהמצוקה נעלמה. אבל הקארמה ומבחני השין-שינג שנכשלו ממשיכים להצטבר, ואולי יחזרו מאוחר יותר. זו יכולה להיות אחת הסיבות לכך שמצוקת מחלות של כמה מתרגלים קשישים נמשכת זמן ארוך כל כך.

פעם היה לי כאב שיניים. החניכיים שלי התנפחו והתקשיתי אפילו לשתות מים. לא יכולתי להתרכז כשקראתי את הפא או כששלחתי מחשבות נכונות. כדי להקל על הכאב החזקתי מעט מים קרים בפה. אבל לאחר זמן מה זה כבר לא עבד.

לילה אחד כשהתקשיתי לישון הבנתי פתאום שתלמידי פאלון דאפא יכולים לוותר על חיים ומוות, אז מדוע אני מפחדת מכאב? התעלמתי מהכאב ושיננתי: "פאלון דאפא הוא טוב" ו"אמת-חמלה-סובלנות זה טוב".

נרדמתי. כשהתעוררתי, כאב השיניים נעלם וגם החניכיים הנפוחות שלי חזרו למצבן הנורמלי.

מתרגלת אחת בשנות ה-90 לחייה נפלה כשהלכה לשירותים. עצמות רגליה בלטו בשלושה מקומות. על אף הכאב, היא לא התקשרה לילדיה. במקום זאת היא חזרה למיטה. כשמתרגלים אחרים שמעו מה קרה, הם הגיעו לביתה ולמדו איתה את הפא ושלחו איתה מחשבות נכונות. לא היה לה אכפת אם העצמות שלה נשברו או אם היא סובלת מכאבים. היא פשוט עשתה את התרגילים כרגיל. שבוע לאחר מכן, היא התאוששה ויכלה ללכת שוב.

הבנתי שכאשר איננו מכירים במצוקה, המצב משתפר.

המאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון":

"הטיפוח תלוי באדם עצמו – הגונג תלוי במאסטר" (הרצאה ראשונה)

כאשר המאסטר רואה שאנחנו משפרים את השין-שינג שלנו, הוא עוזר לנו ומסלק את הקארמה הנוספת.

פחד מפני "מחלה"

כאשר לכמה מהמתרגלים הקשישים יש תסמינים מסוימים, הם עשויים לתהות אם המחלות שהיו להם בעבר חזרו, וחלקם עשויים ללכת לבית חולים לבדיקות. התוצאות עשויות להראות שיש להם לחץ דם גבוה, רמת סוכר גבוהה בדם או מצב אחר.

פעם ביקרתי אצל מתרגל שהיו לו תסמיני מחלה. אמו אמרה שייתכן שיש לו "ניוון מוחי". אמרתי לה שהמאסטר סילק את המחלות שלנו כשהתחלנו לתרגל. אשתו של המתרגל אמרה שגם היא שמעה שזה אולי ניוון מוחי ממתרגל אחר שהוא רופא. נותרתי חסרת מילים: האם אנחנו מאמינים למאסטר או לרופא? אם אנחנו חוששים "להיות חולים", אכן עלולים להיות לנו תסמיני מחלה.

הייתה לי התנסות דומה. כשהלכתי לשירותים בזמן שהייתי עצורה בצורה בלתי חוקית הרגשתי לפתע סחרחורת, אבל לא נפלתי. בגלל שהיה לי לחץ דם גבוה כשהתקבלתי למעצר, חשבתי שזה עשוי להיות תסמין של שבץ מוחי שיאפשר לי להשתחרר בערבות.

כשנבדקתי על ידי רופא הכלא, הוא אמר שלחץ הדם שלי גבוה מאוד. נשלחתי לבית החולים של הכלא. לא יכולתי לדבר והתקשיתי ללכת. בדיקת CT הראתה שעברתי שבץ ואז אושפזתי בבית החולים בכלא. בידיעה שאלו הן אשליות, התעלמתי מהן ולמחרת כבר יכולתי ללכת.

לא שוחררתי עדיין, עקב התנגדות של המשרד המקומי לביטחון פנים. אבל השגתי קצת חופש לשוחח בחופשיות עם אנשים על פאלון דאפא ועל חשיבות הפרישה מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) וארגוני הנוער הקשורים אליה. מאוחר יותר, כמעט כל אסירה ואפילו כמה בכירים בכלא למדו את האמת על הרדיפה נגד הדאפא ורבים ויתרו על חברותם בארגוני המק"ס.

מושגים אנושיים

יש מתרגלים המבקשים כל הזמן מהמאסטר לעזור להם. זה לא פסול לעשות זאת כאשר אדם עומד בפני סכנה, או נתקל בקשיים גדולים. אבל אם נבקש מהמאסטר עזרה בכל דבר, האם אלה אנחנו שמטפחים? מתרגלת שאלה אותי מדוע עדיין יש לה בצקת ברגליים. היא למדה את הפא, שלחה מחשבות נכונות וסיפרה לאחרים על הדאפא, אז למה הבעיה לא נעלמה? אמרתי שהמאסטר דואג למתרגלים אמיתיים; אנחנו צריכים להסתכל פנימה ולראות אם יש לנו החזקות או החסרות.

כשיש לנו מצוקות מחלה, אנחנו יכולים לשלוח מחשבות נכונות ולדון במצב עם מתרגלים אחרים. אבל יש מתרגלים שלא מסתכלים פנימה ורק מסתמכים על אחרים.

כשמתרגלת אחת נרדפה בזמן שהייתה עצורה, התפתחה אצלה מיימת. היא הקימה אתר ייצור חומרי הבהרת אמת בביתה והזמינה מתרגלים אחרים לבוא ללימוד קבוצתי, בתקווה להתגבר על מצוקותיה בדרך זו. המשטרה הטרידה אותה מספר פעמים ועצרה אותה פעם אחת במהלך לימוד קבוצתי. אבל המתרגלת לא בחנה את עצמה לגבי הפרצות שלה.

כמה מתרגלים הביאו לה צמחי מרפא שעזרו לה במתן שתן, כמו גם תוספי תזונה אחרים. הצעתי לה להסתכל פנימה ולשמור על מחשבות נכונות חזקות. היא הסכימה, אבל החזיקה במושגים האנושיים שלה. המאסטר נתן לה הזדמנויות שוב ושוב, אבל היא הלכה לעולמה.

תרעומת היא מזיקה

לאחר שפיתחו תסמיני מחלה, היו מתרגלים שהשקיעו זמן רב בלימוד הפא, שליחת מחשבות נכונות וביצוע התרגילים. הם גם יצאו לספר לאחרים על הדאפא על אף שהיו צריכים להשתמש בקביים. המתרגלים חייבים לעשות את שלושת הדברים היטב, אבל אם נעשה אותם במטרה להיפטר ממחלה, ייתכן שזה לא יהיה ראוי. לאחר שתסמיני המחלה שלהם נמשכו זמן רב, הם פיתחו טינה והתלוננו על המאסטר. הכוחות הישנים יכלו בצורה כזאת לנצל את הפרצות שלהם.

ישנה מתרגלת מקומית אחת בשנות ה-80 לחייה. כולנו הרגשנו שהיא טיפחה בצורה יציבה ועשתה את שלושת הדברים היטב. לאחר ששוחררה בערבות והמתינה לגזר הדין, היא נפלה פעמיים, עיקמה את קרסוליה ונאלצה להשתמש בכיסא גלגלים.

כמה מתרגלים הגיעו לביתה ללימוד קבוצתי. היא גם השקיעה שעות בלימוד הפא בעצמה. היא עשתה את התרגילים ויצאה על קביים כדי לספר לאנשים על הדאפא. אבל גם לאחר זמן ארוך רגליה לא השתפרו. היא התחילה להתלונן: למה אני סובלת כך אחרי שעשיתי כל כך הרבה? זה נמשך כך שנתיים ומאוחר יותר היא הוכנסה לכלא כשהיא בכיסא גלגלים.

המאסטר אמר ב"הוראת הפא בוועידת הפא של החוף המערבי ב-2015":

"חלק מהמתרגלים שלנו מתמודדים עם הניסיון לעבור את מבחני קארמת המחלה. אל תחשבו שזה בהכרח משהו גדול [שגרם לזה]. אתה אולי חושב שלא עשית שום דבר גדול מוטעה, ושאתה מאוד נחוש באמונה שלך בפא. אבל אין עליך להתייחס לבעיות הקטנות שלך כאילו הן שום דבר. הרוע ינצל כל החסרה. מתרגלים רבים נפטרו בגלל דברים קטנים; זה באמת היה בגלל משהו מאוד שולי. זה משום שטיפוח הוא משהו רציני, ודורש שלא יהיו החסרות. אם במשך זמן רב לא התמודדת עם הדברים האלה באמצעות טיפוח, לא משנה כמה הם קטנים, אם לא לקחת אותם ברצינות במשך תקופת זמן ארוכה, אז זאת בעיה גדולה. אנשים רבים נפטרו בגלל דברים כאלה".

טיפוח הוא רציני ועלינו לשים לב לכל מחשבה שלנו. כמתרגלי פאלון דאפא, עלינו לשחרר את ההחזקות הללו, ו"מצוקות מחלה" הן חלק מזה. כל עוד אנחנו מתייחסים לעצמנו כמתרגלים אמיתיים, המאסטר יעזור לנו ואנחנו נעבור את המבחנים.

[מאמרים בהם מתרגלים משתפים את הבנותיהם משקפים בדרך כלל הבנה אישית בנקודת זמן מסוימת, בהתבסס על מצב הטיפוח שלהם, והם מוצעים ברוח המאפשרת התרוממות הדדית].