(Minghui.org) התחלתי לתרגל פאלון דאפא בגיל צעיר מאוד, אבל בשל הרדיפה שמנהלת המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס), סבתי דחקה בי לעזוב את העיר הגדולה למען בטיחותי האישית, והפרידה אותי מאמי, שהמשיכה בתרגול שלה.
לפני שעזבתי, אמי הנחתה אותי ללמוד כל יום לפחות פרק אחד מ"ג'ואן פאלון", והסכמתי. אבל אף שהמשכתי ללמוד את הפא (למרבה המזל) לאחר שעברתי לאזור אחר, נעשיתי אובססיבית לטלפון הנייד שלי ולאינטרנט. זה החל בשנים האחרונות בבית הספר היסודי והלאה לחטיבת הביניים. קצת לאחר מכן, שברתי את השיניים בתאונה, ואז את האגודל, אבל שניהם נרפאו. לא הבנתי את הרמז, ולא עשיתי שום מאמץ להפסיק את התמכרותי לטלפון.
יום אחד במשך חופשת הקיץ בשנה השנייה של חטיבת הביניים חזרתי לעיר הולדתי ויצאתי לטייל עם אמי על גבעה קטנה. לפתע נשבה רוח חזקה וגשם כבד ירד, אז אמי ואני מיהרנו להסתתר תחת מרזבים של בית ולא נרטבנו כלל. מאוחר יותר הראייה שלי התחילה להתערפל ולא יכולתי לראות דבר. היו לי צלצולים באוזניים, והצלילים סביבי התפוגגו בהדרגה, ואיבדתי את התחושה ברגליי. היה לי קשה לנשום, אבל מחשבתי נשארה בהירה יחסית.
אמי ואני שיננו שוב ושוב: "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב", פנינו למאסטר, ושלחנו מחשבות נכונות לשלול את הכוחות הישנים. אף שרווח לי קצת, לא באמת הרגשתי טוב יותר. התחננתי למאסטר שיציל אותי, ואמרתי שלעולם שוב לא אהיה אובססיבית כל כך לטלפון שלי ואוותר על זה ברגע שאשוב הביתה, אבל המצב לא השתפר.
חשבתי לעצמי שאלך רק אחר הסידורים שהמאסטר עשה עבורי. ההתנהגות הקודמת שלי הייתה ביטוי של תהליך הטיפוח שלי ונגרמה גם על ידי הכוחות הישנים. שלילת הדברים האלו היא שלילת הכוחות הישנים וסירוב ללכת אחר הנתיב שלהם. חוץ מזה, עדיין יש לי ישויות חיות להציל והן כולן מחכות לי שאעשה זאת.
לאט לאט התאוששתי, ותוך עשר דקות חזרתי למצב נורמלי כאילו כלום לא קרה. אמי סיפרה לי שהייתי חיוורת לגמרי. הבהלה עוררה אותי. כשהלכתי הביתה מחקתי את כל המשחקים, ולמדתי את הפא בתשומת לב רבה כל יום.
בשנתיים הבאות הייתי על הנתיב הנכון. במשך התקופה הזו הבנתי די מהר שעליי להאמין בדאפא ללא תנאי. מילדות הייתי חשדנית מאוד; כשהייתי קטנה, כשאמי קראה לי את הפא ניסיתי להטיל בו ספק מנקודת מבט "מדעית" אף שבלבי ידעתי שהפא הוא טוב. אך אמי ענתה בסבלנות על שאלותיי בזו אחר זו בהתאם להבנתה, ולבסוף לא יכולתי למצוא שום דבר לפקפק בו בכל הספר. אחרי הכול, הייתי צריכה לעבור את המשוכה הזאת בעצמי.
מאסטר לי טיהר את גופי אין-ספור פעמים והעניק לי מזל טוב בשפע בין שהייתי מודעת לכך או לא. האם הדאפא יכול להיות מזויף? לפי ניסיוני, ברור שהוא האמת! אני רוצה לטפח; אני רוצה להאמין במאסטר ובפא! אעשה את מה שהמאסטר רוצה שאעשה. טיפוח הוא רציני. אולי צריך להטיל ספק בכל דבר בין אנשים רגילים, אבל עכשיו אני מבינה שהדאפא לא כלול ברשימה הזאת. ספק הוא חסר משמעות, לא רציונלי, לא מה שאני רוצה, והוא צריך להיות מושמד. אחרי שהבנתי את זה, הצלחתי לראות, כאשר למדתי את הפא, דברים ועקרונות רבים שלא ראיתי כשהייתי ילדה.
אף פעם לא הבהרתי את האמת על הדאפא קודם לכן, ומאז גן הילדים חתמתי את פי משום שהוריי נרדפו על ידי המק"ס כשהייתי בת שש או שבע. בבית הספר תמיד נזהרתי, כך שאף אחד לא יכול היה לנחש שיש לי קשר לדאפא. חשבתי אז שאם לא יהיו לי מספיק מחשבות נכונות, אני לא יכולה להסתכן בכך שיגלו אותי.
אך לאחר השנה השנייה בחטיבת הביניים, השתפרתי קצת והיו לי מחשבות נכונות, אז התחלתי להבהיר את האמת על הדאפא לאחרים בבית הספר. קודם שלחתי מחשבות נכונות, ואז התחלתי עם ההיסטוריה של המק"ס, והתקדמתי צעד אחר צעד לפאלון דאפא. חזרתי בראשי שוב ושוב על תהליך הבהרת האמת לאחרים. רציתי לוודא שההיגיון שלי ברור ושלכל משפט יש ראייה והוא בהתאם לפא. חיסלתי את הפחד שלי, את החזקה למוניטין, ואת מנטליות ההתפארות, וכשהבהרתי לאנשים את האמת השתמשתי בחמלה במקום בחיבה.
אך לאחר חופשת הקיץ של חטיבת הביניים הכוחות הישנים פיתו אותי שוב. עקב כך שנשלטתי על ידי ההתמכרות, אפילו ללמוד את הפא נעשה אקראי יותר מאשר קודם לכן, והבהרת האמת הופסקה זמנית. במשך תקופה לאחר מכן, התלבטתי כל הזמן בין להתעסק בטלפון שלי ובאינטרנט לבין לימוד הפא בנחישות.
אינני יודעת להגיד כמה פעמים זה קרה, אך הבנתי שלא משנה מה, איני יכולה לוותר על הטיפוח כי אני יודעת שזו האמת. אני יודעת שללא הפא אני כלום. לא משנה כמה נהדרים ההישגים או החוכמה שלי בין האנשים הרגילים, הכול ניתן על ידי הפא.
בדרך כלל אני חושבת מהר ופותרת בעיות בקלות, אבל כשאני מרפה בטיפוח שלי, החשיבה שלי נעשית קשוחה וטיפשית, ומונעת בקלות על ידי החזקות שונות. כמה מפחיד! אם מישהו לא מטפח – כשאין לו ההדרכה וההארה של הפא – הוא יהיה בסכנה גדולה.
במשך התקופה הזאת, קרו עוד כמה תקריות דומות לזו בה אמי ואני טיפסנו על הגבעה. כולן קרו כשעשיתי משהו שלא הייתי צריכה לעשות. בכל פעם הבטחתי לעצמי שלעולם לא אסתכל שוב בטלפון שלי ואבזבז את חיי. אבל טיפוח אינו משחק ילדים. המאסטר כבר הסביר בבירור מאוד לגבי האינטרנט. תלמידי דאפא לא צריכים לפעול גרוע בעניין זה.
חוץ מעבודה, לימוד, או הבהרת האמת לאנשים רגילים וחיפוש מידע, לא צריך לגלוש און ליין משום סיבה אחרת. נקודת ההתחלה הזאת חשובה מאוד. צריך לצעוד בזהירות, כאילו הולכים על קרח דק מעל תהום ללא תחתית, ולהיזהר לא לתת לסקרנות ולאובססיות אחרות לנצל אותך.
זו הבנתי ברמתי הנוכחית. בבקשה הצביעו בחמלה על כל דבר שאינו בהתאם לפא.
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2025 Minghui.org. All rights reserved
