לימוד הפא בעל-פה עזר לי להתגבר על רדיפה כלכלית

(Minghui.org) לפני כשלוש שנים דברים לא הסתדרו אצלי. לא הצלחתי למצוא עבודה, משפחתי הפסיקה לשלוח לי כסף, וכשפתחתי עסק קטן הוא נכשל ואיבדתי את כל הכסף. בריאותי לא הייתה טובה והמשכתי להשתעל ולחלות. כשנשארתי בבית הסימפטומים של המחלה היו נעלמים. זה היה מוזר כל כך. בעבודה הייתה לי תגובה אלרגית לדבק. המשכתי לעשות את שלושת הדברים ולהסתכל פנימה, אך המצב המשיך לחזור על עצמו ולא נפתר. הרגשתי שהמאסטר עדיין לצדי, אך לא הצלחתי למצוא את הסיבה הבסיסית מדוע לא הצלחתי למצוא עבודה כדי להתפרנס, אפילו לא את העבודה הרגילה ביותר כמו קופאית בסופרמרקט. הדבר הגרוע ביותר היה העינוי הנפשי להיות כישלון שכזה בין קרוביי ובני דודיי המצליחים והעשירים.

הרגשתי שבטוח שמצב הטיפוח שלי תקוע איפשהו אז הייתי נחושה לשנן את הפא. אך מחשבתי לא הייתה מוכנה לשנן את "ג'ואן פאלון" אז החלטתי ללמוד הרצאה קצרה יותר, את "ככל שמתקרבים יותר לסוף כך מתקדמים יותר במרץ" מ"יסודות להתקדמות במרץ 3". במאמר הזה הוארתי רק לנקודה אחת: עליי למצוא את המושגים שלי ולשנות אותם, כי מושגים הם המקור של ההחזקות.

המאסטרמאסטר לי הונג-ג'י, מייסד הפאלון דאפא אמר:

"יתר על כן, תלמידי הדאפא מטפחים בחברה הכביכול מעשית הזאת שהיא מלאת פיתויים, אז זה עוד יותר קשה ועוד יותר חשוב לשנות את המושגים". ("יסודות להתקדמות במרץ 3" "ככל שמתקרבים יותר לסוף כך מתקדמים יותר במרץ")

הבנתי רק נקודה קטנה מאוד מהמשמעות האינסופית של ההרצאה הזאת, אך המאסטר העניק לי חוכמה והארה באמצעות עניינים משפחתיים. בהדרגה זיהיתי את המושגים המוטעים שלי לגבי כסף, עבודה ואהבה, ונדהמתי לראות שהמושגים שלי גרמו לי לערבב אהבה, כסף, תהילה, וטיפוח. זה גרם לכל דבר להיות מבולבל ומורכב ביותר.

גיליתי שהיו לי המושגים המוטעים הבאים שסטו מהפאחוק, עיקרון: נתינת עזרה חומרית ושטחית במקום אהבה אמיתית וחמלה אמיתית.

מילדותי אמי תמיד השתמשה בדברים חומריים כדי להביע את חיבתה לילדיה, אך היא לא הייתה בקרבתם כדי ללמד אותם. לרוב האשמתי את הוריי שהם קרים בלב ורק נותנים לי כסף ולא דואגים לי כמו הורים אחרים. אף שאהבתי את אמי עדיין הייתי מרירה. לעתים קרובות הייתה לה תרעומת כשבני משפחתה ניצלו אותה, אך היא המשיכה לתמוך בהם כלכלית. התחלתי להסתכל פנימה. הבנתי שגם לי יש את הבעיה הזאת. לרוב השתמשתי בדברים חומריים לרצות את חבריי, וחשבתי שזו המשמעות של לדאוג לאלו שסביבי.

כשהבנתי את זה, המאסטר מיד נתן לי מבחן כדי לעזור לי להשתפר. חברת ילדות שלי שגרה באנגליה אמרה שתבקר אותי בטורונטו. מאז שהייתי קטנה הייתי עצובה מאוד בגלל החברה הזאת, ולפעמים אפילו נטרתי לה טינה, כי לעתים קרובות היא ניצלה את טוב לבי, לקחה את חפציי, ותמיד נאלצתי לשלם עליה כשיצאנו לבלות. אף שהיינו קרובות מאוד, הבנתי שאף פעם לא באמת היה לי אכפת מהקשיים שלה. אמרתי לעצמי שאם אני עדיין חייבת לה, אשמח לשלם לה חזרה הפעם כשניפגש. ברגע שהבנתי את ההחסרות שלי המבחן הוסר. היא שלחה לי הודעה ואמרה שלוח הזמנים שלה השתנה והיא לא תבוא לטורונטו. סימסתי לה ושאלתי בכנות על חייה, באמת היה לי אכפת ואיחלתי לה את הטוב ביותר. יחסינו נפתרו. גם יחסיי עם אמי השתפרו.

עכשיו אני יכולה להבין את רגשותיה של אמי. זה לא קשור לכסף, אלא שאף פעם לא באמת אכפת היה לי מהרגשות שלה. אף פעם לא למדתי להקשיב באמת למצוקות של אנשים ולא היה לי אכפת באמת. רק ראיתי את סבלי שלי. אם ההכנסה שלי תתייצב, לאמי יהיה שקט נפשי.

כתוצאה מהמחשבה הנכונה הזאת המאסטר עזר לי למצוא עבודה כמתורגמנית. לחצתי בטעות על כפתור "יישום" וקראו לי לראיון. עברתי כמה מבחנים וקיבלו אותי לעבודה. נאבקתי זמן רב כל כך למצוא עבודה, ואפילו עבדתי עם עובד סוציאלי כדי להפוך את קורות החיים שלי למושלמים ולקבל המלצות, אבל לא קיבלתי אפילו תגובה אחת. ואילו עכשיו מצאתי עבודה "במקרה". הבנתי שזה היה סידור חומל של המאסטר לאחר שסילקתי את המושג המוטעה שלי.

חוויה שוברת לב ומטרידה ביותר

כשסוף סוף הייתה לי עבודה ונראה שהכול משתפר, בעלי סיפר לי שהוא הימר ולווה הרבה כסף מחברים כדי לקנות מטבעות דיגיטליים. הוא היה חייב כמות עצומה של כסף, ניצל את כל היתרה בכרטיסי האשראי שלנו ותיכנן להתאבד. הוא השתמש בכסף שמשפחתי שלחה לו בפעם שעברה כדי לשלם את חובות העסק שלו, קנה במקום זה מטבעות דיגיטליים, והפסיד את הכול. החוב הקודם התווסף לחובות אחרים רבים. הוא אמר שהוא חשב למות כי הוא לא היה מסוגל לעמוד מולי. המצב הזה נמשך שנים רבות, אבל לאחרונה הוא התקשר לעזרה לקו החם של התאבדות וחברו הטוב ביותר הציע לו לספר לי את האמת.

בתחילה כששמעתי את זה אמרתי לו בשלווה שזה רק כסף ושנמצא דרך. אבל ככל שחשבתי על כך יותר, הרגשתי נבגדת ועצובה יותר כי הוא שיקר לי שוב ושוב. יש לי מאפיינים טאואיסטים רבים, ואני תמיד מתמקדת באמת, אז להיות מרומה בצורה כזו פשוט שבר את לבי. תהיתי מדוע אני צריכה לסבול כך. נראה שלאחר שעברתי לקנדה המשכתי להפסיד כסף. רימו אותי, נכשלתי בעסק, וקשיי הכלכליים הלכו וגדלו. עכשיו עם חוב ענק נוסף, תהיתי אם עליי לחיות כך מעתה והלאה. חישבתי את החוב שעליי לשלם באמצעות המשכורת הזעומה שלי והתעצבתי אף יותר.

בילדותי הייתה לי נוחות כלכלית. כשגדלתי, אף שלא היו לי שאיפות גדולות, לא היו לי דאגות כלכליות. דאגתי למוניטין שלי ולאיבוד כבודי מול משפחתי. היה לי קשה מאוד לקבל את היותי בחוב שכזה, שלא לדבר שזה נראה שאין לו סוף.

סגרתי את דלת חדרי וקראתי את הפא. קראתי במשך שלושה ימים ובכיתי תוך כדי. לפתע הבנתי שזה קרה לי פעמים רבות וכל פעם הייתה גרועה יותר. החוב המשיך לגדול, וגם נרדפתי כלכלית ללא הרף עד הנקודה שלא נשאר לי כסף. הבנתי שתמיד השתמשתי בשיטות של אנשים רגילים לפתור דברים, ושבכל הפעמים הקודמות הייתי אדם טוב בין אנשים רגילים. הפעם עליי לפעול בהתאם לפא.

לאחר שנרגעתי הייתי נחושה לא להשתמש יותר בשיטות של אנשים רגילים לפתור את הבעיה. לא התקשרתי הביתה לבקש ממשפחתי כסף, וגם לא חישבתי כמה ממשכורתי עליי לתרום כל חודש כדי לשלם את חובו של בעלי. במקום זאת התמקדתי בלשחרר את התרעומת והקנאה שלי כלפי חיי הנוחות של משפחתי. כשהייתי בתוך הפא החמלה שלי גדלה. נעשיתי פחות אנוכית ויותר מתחשבת ברגשותיה של אמי. ראיתי כמה הוריי ודאי סבלו ודאגו כשנאלצו לשלוח כסף לבת בוגרת לעתים קרובות כל כך.

במשך שלושת הימים האלה למדתי את הפא והיו לי תובנות בהירות רבות לגבי מה עליי לעשות. הייתי צריכה לשלול את הסידורים של הכוחות הישנים. מי שיש לו חובות קארמתיים חייב לשלמם בעצמו. אני מתרגלת פאלון דאפא דרך רוחנית המבוססת על העקרונות "אמת, חמלה סובלנות" ו-5 תרגילים שקטים. . , והחיים האלה הם למען הצלת אנשים וטיפוח, לא כדי לבוא לעולם הזה בשביל לבזבז את רוב זמני בעבודה כדי לשלם חובות. אמרתי לבעלי בכנות שלא אוכל יותר להתקשר הביתה למשפחתי לבקש כסף. אוכל רק להיות לצידו. אמרתי לו שאשאר אתו ואהיה אשה טובה וישרה. לא אתן לו לסבול מרעב או מקור. אך עליו לשלם את החוב הענק הזה שהוא יצר באמצעות משכורתו, עד שיפרע את כולו בהדרגה.

בעלי הודה לי. הוא אמר שרווח לו שסיפר לי ושהוא בר מזל שתמיד הבנתי אותו ולא עזבתי אותו. הוא לא סיפר לי כדי שאעזור לו לשלם את חובו. באותו זמן מחשבתי הייתה שלווה מאוד כי הבנתי בבירור שלהרוויח כסף כדי לשלם את חובו של בעלי לא היה פותר את שורש הבעיה, והיה עליי לבוא מהפא. אמרתי לו דברים רבים והצעתי לו להקשיב להרצאות המאסטר.

כשמסתמכים על הפא כדי לפעול, דברים משתנים מהר ובפתאומיות. כיוון שהפעם לא שילמתי בהסתר את חובות ההימורים שלו, וכיוון שהשתפרתי בטיפוח, בעיית ההימורים של בעלי צפה סוף סוף על פני השטח כדי להיפתר. הוא הלך להיעזר במומחה שהציע לו לספר את האמת על מה שקרה לו. הוא סיפר לשתי אחיותיו והן עזרו לו לשלם חלק גדול מהחוב. הן גם גילו ששילמתי קודם לכן חלק עצום מהחוב ולכן שינו לגמרי את דעתן עליי. לפני כמה שנים בעלי לא רק לקח את הכסף לקנות את המטבעות הדיגיטליים, אלא כעס לעתים קרובות, קילל כל הזמן ואף צעק עליי בציבור, אך עדיין המשכתי לכבד אותו ואת הוריו מבלי לומר מילה. אני חושבת שהוכחתי לאחיותיו של בעלי כמה טוב הלב של מתרגל דאפא.

לאחר האירוע הזה בעלי ואחיותיו תיקנו את מערכת היחסים ביניהם. בעבר בעלי היה אומר לעתים קרובות שאחיותיו אנוכיות. הפעם, מבלי לחשוב הרבה, הן נתנו לו הרבה כסף כדי לעזור והוא אהב אותן אף יותר.

לאחר שלושה ימים בלבד בהם פעלתי בהתבסס על הבנותיי לגבי עקרונות הדאפא, דברים השתנו מהר מאוד. החוב הגדול נפרע, בעלי החליט להפסיק להמר, ושילם באופן אישי את חובותיו כל חודש. הוא כבר לא קילל וצעק עליי. הוא הלך לייעוץ אישי פעמיים בשבוע. הוא כבר לא קילל כשנהג, והיה שמח יותר. השתמשתי לרוב בדברים קטנים כדי לדבר איתו על קארמה, על הפסד ורווח, ועל יחסי הגומלין בין מוסריות וקארמה המצטברים במשך גלגולי חיים רבים. הוא הקשיב בשקט. קיוויתי שבהדרגה אוכל לשנות את חשיבתו האתיאיסטית.

בחשיבה לאחור, אני רואה שרבות מההחזקות האנושיות שהיו לי הובילו להתנהגותו של בעלי. לא ממש ידעתי איך לדאוג ולאהוב מישהו. רק ידעתי איך להשתמש בדברים חומריים ומתנות כדי להביע את אהבתי. זה השתקף בכל ההיבטים של התייחסותי לבעלי, למתרגלים עמיתים, ולחברים. אם אנחנו משתמשים בדברים חומריים כדי לדאוג למישהו, או סובלים מהפסד קטן של כסף, לא נוכל לפתור את החובות הקארמתיים מגלגולי החיים הרבים שלנו ולא נוכל לצאת מהרמה של האנשים הרגילים. להיפך, הם הרגישו שהייתי קרת לב. הבנתי שהקרירות וחוסר הלב האלה לא היו בהתאם לעקרונות הדאפא. אהבה וחמלה אמיתיות אמורות להיות חמימות, סלחניות והרמוניות.

חשבתי שאין לי החזקה לתהילה ולרווח, אך בהמשך אצטרך להיות ענווה יותר כשאתבונן בדברים.

נהגתי לשנוא עושר והתעשרות. כשהייתי צעירה היה לי המושג שההצלחה בעסקים תהרוס את האושר במשפחתי. זה משום  שהרצון של אבי להשיג הון רב גרם לו להזניח את המשפחה, ואמי תמיד יצאה לעבוד כדי להרוויח כסף והזניחה אותי. לאחר שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא, חשבתי שמתרגלים עשירים מפנקים את עצמם יותר מדי וזה גורם לטבע האנושי שלהם להתחזק יותר.

אז כשרימו אותי ובקושי היה לי כסף חשבתי שזה טוב. זה שלא היה לי הרבה כסף אִפשר לי לטפח החוצה את התמכרות הקניות שלי, לוותר על דברים חומריים ולחיות חיי פשטות. כשראיתי שמשפחתי תמיד משתעשעת ונהנית מהחיים, חשבתי שדברים חומריים יגרמו להם להיות אפילו יותר מושלים. עקב המושג שלי שזה טוב לשיפור השין-שינג טבע המחשבה והלב; טבע מוסרי; אופי שלי לא להיות בעלת יותר מדי כסף, הכוחות הישנים אחזו בחוזקה במושג הזה ויצרו לי בעיות שוב ושוב וגרמו לזה להחמיר עוד ועוד. הרדיפה שלי אחר חיי שלווה בעולם האנושי הזה היא הסיבה שהכוחות הישנים כפו עליי את כל הבעיות האלה. התעסקתי בלפתור את ענייני האדם הרגיל שלי, במקום להשתמש בזמן שלי להצלת אנשים.

באמצעות תהליך ההסתכלות פנימה ושינון הפא, יכולתי לשפר את הטיפוח שלי ולתקן את מחשבותיי ביסודיות. כבר לא התנהגתי כמו אדם טוב למראית עין. הצלחתי לתקן את המושגים שלי לגבי כסף וכספים בהתאם לדאפא. הצלחתי להשתחרר מכבלי הכסף והדברים החומריים, כך שלכוחות הישנים כבר לא היה תירוץ לרדוף אותי כלכלית.

מהר מאוד לאחר מכן, נראה שמצבי הכלכלי חזר למסלול הנכון. כבר לפני שהייתי זקוקה לכסף, הוא כבר היה שם. לא הרבה, לא מעט, באורח פלא מספיק כדי להמשיך לחיות, ללכת לבית הספר, ולעשות פרויקטים של דאפא. בעלי קיבל קידום ובאורח פלא קיבל שתי העלאות שכר באותה שנה. הוא הצליח לשלם בעצמו את חובות ההימורים שלו.

במשך השנה שעברה מחשבתי נעשתה שלווה בהדרגה, וכבר לא דאגתי לכסף. סיימתי את בית הספר לעיצוב שיער ומצאתי עבודה טובה. כשהייתי בבית הספר לעיצוב שיער, המאסטר נתן לי חוכמה ללמוד מהר. לא הסתרתי מחבריי את מה שלמדתי, אלא שיתפתי אותם בכול. אף שהאווירה היא מורכבת וקשה, רוב האנשים בבית הספר ידעו שאני מתרגלת פאלון דאפא ואמרו שאני טובה באמת ושיש לי לב טוב. חלק מהאנשים הבינו כמה הקומוניזם מרושע, חלק הלכו לראות את "שן יון", והמורה שלי פרש מהמפלגה הקומוניסטית הסינית. גם שחררתי את התרעומת שלי כלפי הוריי ויחסינו השתפרו מאוד.

מסלקת מושגים על הצלחה ותהילה ומוצאת עבודה

מבחינת עבודה, במשך שנים עברתי מקיצוניות אחת לשנייה. התחלתי בלשנוא את החברה ורק רציתי לעשות עבודה פשוטה וצנועה כדי להרוויח כמה דולרים, וללכת לחיות לבד בהר. כל זה בגלל הפחד שלי מתהילה ומלהזדהם מהחברה הרגילה. ואז השתניתי לשואפת להצלחה, וחשבתי שהצלחה בחברה זה לאמת את הדאפא. למעשה רדפתי אחר תהילה.

השנה התחלתי לשנן את מה שהמאסטר אמר לגבי טיפוח בין אנשים רגילים מהפרק "מי שמתרגל גונג משיג גונג" מ"הרצאה שמינית" ב"ג'ואן פאלון", ושזו הדרך הנכונה להשיג גונג באמת. הבנתי יותר בבירור שללכת לבית ספר ולעבוד בחברה הרגילה זו הסביבה הטובה ביותר עבורי להשתפר ולאמת את הפא. הפעם הייתי נחושה למצוא עבודה.

ברגע שיש לי הבנה מהפא, מגיע מיד מבחן. לאחר שסיימתי שנה של לימודי מכללה מקצועית, פעמים רבות המורים שיבחו את כישרוני והציעו לי להתחיל עסק פרטי משלי, ומורה אחת אפילו הראתה לי איך לעשות זאת ללא התמחות, כך שאשיג רישיון מוקדם יותר. היא גם אמרה לי לא לעבוד בחנות יוקרה כי המקומות האלו ינצלו אותי. אמרתי לה שלא אעשה שום דבר לא ישר כדי להשיג רישיון.

מאז שהייתי צעירה מאוד למשפחתי היו עסקים וגם אני פתחתי חנויות קטנות לנעלים ולקוסמטיקה. תמיד הייתי חופשיה משבוע העבודה התאגידי של 9 עד 5 ומהחוקים המוגבלים שלהם. לעבוד עבור מישהו אחר אף פעם לא נמשך זמן רב אצלי. כשהמורה אמרה לי שאני יכולה להיות הבוסית של עצמי ולא אצטרך ללכת לפי הפקודות של מישהו אחר, התרגשתי ממש. מבחן השין-שינג הפעם הציע דברים מפתים כמו קיצורי דרך, להרוויח הרבה כסף, להיות הבוסית של עצמי, הכול הולך בדרך שלי... בדיוק מה שרדפתי אחריו.

אך הפעם, מבלי לחשוב, חיפשתי עבודה כמתלמדת כדי להתגבר על הפחד של למצוא עבודה. כל פעם שפניתי למספרה, רציתי לבדוק און ליין איך היא. חששתי שמספרה יוקרתית לא תיתן לי לעשות תספורות, ומקום גרוע מדי יבזבז את כישרוני. רגשות נחיתות, הפחד שלא יהיה לי זמן לטפח אם אעבוד במשרה מלאה, הכול עלה כדי שאטפח את זה החוצה. הפעם למדתי את הפא היטב, כך שיכולתי לתקן מהר את מחשבותיי: פשוט לתת לדברים לקרות באופן טבעי, ללא כל רדיפה. אם אני צריכה לעשות משהו או להציל מישהו, המאסטר יסדר זאת. איני מסתכלת יותר על ביקורות און ליין ואני מגישה מועמדות לפי רמת הביצוע שלי.

תוך פחות מחודשיים במהרה מצאתי עבודה. מקום העבודה היה קרוב לביתי והיה קל להגיע אליו. הבוס שלי והמדריך היו ממש אדיבים ובעלי מזג טוב. גם המבוגרים וגם המדריכים לימדו אותי את המקצוע ותמכו בי. זה היה מקום יוקרתי והשתמשו שם במוצרים יקרים. אבל המדריך שלי לא ביקש ממני לנקות הרבה, עזרתי קצת ועמדתי מאחור להתבונן בו מספר את הלקוחות. שילמו לי וגם למדתי את המקצוע; הבוס שלי עשה את רוב העבודה הקשה ואני עמדתי לידו ולמדתי.

אז עברתי את המבחן. לא הייתי בררנית אבל הלכתי בנתיב ישר מאוד בהתאם לעקרונות הפא שהבנתי. בחודש שעבר אמרתי לעצמי שאם אמצא עבודה אסיים לכתוב את המאמר הזה.

המאסטר אמר:

"טוב או רע באים מהמחשבה האחת הזאת". ("ג’ואן פאלון" הרצאה רביעית "שיפור השין-שינג")

המחשבות וההחזקות האנושיות שלנו נובעות מהמושגים שלנו שליוו אותנו במשך גלגולי חיים רבים. זה כמו עוד שכבה עור דקה שלנו. אבל עם הדאפא, שום דבר אינו בלתי אפשרי.

במשך שבע השנים האלו של עליות ומורדות, המאסטר תמיד היה לצדי. הוא דאג לי כך שאף פעם לא נגמר לי הכסף. אף פעם לא נאלצתי לבטל את המינוי שלי ל"אפוק טיימס". המאסטר חיכה בסבלנות שאשתפר, לימד אותי שיעורים קטנים, ואז נתן לי מבחן גדול כשהייתי מוכנה. בהנחייתו, אני יכולה להשתחרר מהמושג האנושי שלי.

ההארה שקבלתי מלימוד בעל-פה של הרצאות המאסטר שינתה את חיי. ללא הדאפא, האם יכולתי לשאת את הקשיים האלו ללא מרירות ושנאה, האם בעלי יכול היה לסבול את אשמתו, האם משפחתנו עדיין הייתה נשארת ביחד? על ידי לימוד הפא בעל-פה, אני מצליחה למצוא את שורש הבעיות ולסלק את המושגים האנושיים שלי, ואז ההחזקות הן רק קצוות דקים שצריך לחתוך. יחסיי עם כולם משתפרים כשאני משתמשת בלב וחמלה אמיתיים כלפיהם. השדה שלי מלא בחמלה חמימה וזהו מצב שמיימי בתוך העולם האנושי הזה.

תודה לך מאסטר על חמלתך העצומה.

הֶה שְה!

(מאמר התנסות נבחר שהוצג בוועידה הפא של קנדה 2025)