הפאלון דאפא עזר לבני לצאת ממצב רגשי נואש

(Minghui.org) אני בת 63. לפני שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא דרך רוחנית המבוססת על העקרונות "אמת, חמלה סובלנות" ו-5 תרגילים שקטים. . סבלתי מפריצת דיסק ומבעיות גניקולוגיות, כולל שני גידולים ברחם, שגרמו לדימום וללחץ דם נמוך. בגלל שהיו לי סחרחורות, יכולתי לעבוד רק חצי יום. ההורים של בעלי עזרו לנו לטפל בבננו, ובעלי תמיד היה בדיכאון. לא הייתה שמחה בביתנו.

אחרי שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1996 כל בעיות הבריאות שלי נעלמו, וזה חסך לנו הוצאות רפואיות משמעותיות. הייתי שמחה ואנרגטית, הצטיינתי בכל משימותיי בעבודה וזכיתי בפרס העובד המצטיין פעמים רבות. גם עשיתי כמעט את כל עבודות הבית. בעלי יצא מהדיכאון והבית שלנו היה מלא אושר וחום.

פאלון דאפא העניק לי חיים חדשים, ואני אסירת תודה עד מאד למאסטר לי על הצלתו החומלת. מאז שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא, אף שמשפחתי התמודדה מול מצבים קשים רבים, נראה שהדברים תמיד הסתדרו טוב בסופו של דבר. הנה דוגמה:

בני תמיד היה הגיוני והתנהג יפה והיה אחד התלמידים הטובים ביותר בבית הספר. אף שהוא לא מתרגל פאלון דאפא, הוא יודע שהדאפא טוב ומאמין בעקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות". כשכיבסתי את בגדיו, מצאתי לעתים קרובות בכיסיו פתקי נייר עם תזכורות המעודדות אותו להיות אדם טוב על ידי הליכה לפי עקרונות אלו. הוא גם קרא את "ג'ואן פאלון" פעמים רבות.

כאשר המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) פתחה בדיכוי כלל ארצי של הפאלון דאפא עמדתי בפני רדיפה. בני עמד לצדי בתקופה קשה זו. כשקרובי המשפחה שלנו התקשרו אליו ודחקו בו לשכנע אותי לוותר על פאלון דאפא, הוא אמר בתקיפות: "זו האמונה של אמא שלי. לא אעצור בעדה".

לפעמים הוא סיפר לנו על בית הספר: "הכיתה שלנו הוכרה כ'כיתה יוצאת מן הכלל', אבל אף אחד לא רוצה לעזור להביא מים. כולם ממהרים הביתה ואף אחד לא סוגר את החלונות או מכבה את האורות".

אמרתי לו: "אתה יכול לעשות את זה. בשבילך זה קל".

"כן, אני כבר עושה זאת, אבל חבריי לכיתה אומרים שאני טיפש", הוא אמר בשקט.

עודדתי אותו: "אל תדאג. אל תראה בזה משהו רע להיקרא 'טיפש' כשאתה עושה משהו טוב".

בני התקבל לאוניברסיטה יוקרתית, סיים את לימודיו והצטרף לכוח העבודה. הוא היה מלא התלהבות וחלם להגשים את שאיפותיו המקצועיות. עם זאת, המציאות בה הוא ניצב בפני החברה הייתה מנוגדת לחלוטין לחלומותיו. שחיתות רבה הייתה שזורה ביחסים בין-אישיים. אלו שהיו בעמדות בכירות לא העריכו את אלה שהיו באמת מוכשרים, ואילו אלה בעלי הקשרים זכו לשבחים.

לנוכח שחיתות כזו סביבו ומציאות כה אכזרית, הוא נעשה מדוכא ואומלל. הוא גר לבד ורק לעתים רחוקות דיבר איתנו. כשכבר לא היה מסוגל להתמודד עם המציאות, הוא כיבה את הטלפון שלו ונעלם מדירתו.

הוא תמיד היה גאוות משפחתנו. היעלמותו הפתאומית פגעה בנו כאילו השמים נפלו, ובעלי ואני הרגשנו אבודים והרוסים. איפה נוכל למצוא את בננו בים אנשים הנרחב?

נרגעתי ונזכרתי בדברי המאסטר:

"...שכשאדם אחד מטפח כל המשפחה מפיקה מכך תועלת". ("הוראת הפא בוועידת הפא באוסטרליה" סידני, 2-3 במאי, 1999)

החלטנו לחכות.

בבוקר השלישי להיעלמו של בני ראיתי סצנה שבה גלי האוקיינוס נסוגו ואנשים רבים נסחפו ללא עקבות. הבן שלי היה אחד מהם. אבל אז משכה אותו יד גדולה לחוף. מחשבה חלפה במוחי: "המאסטר עוזר לו".

הערתי את בעלי וסיפרתי לו מה ראיתי ואמרתי: "המאסטר הציל את הבן שלנו. לך מהר לבדוק את הדירה שלו!" בעלי הזמין מונית והלך. ואכן, הבן שלנו חזר לדירה שלו. ואז בעלי סיפר לי מה קרה כשהוא הגיע לשם.

הוא דפק על הדלת אבל אף אחד לא ענה. כשפתח אותה ראה בקבוק יין ריק על שולחן הקפה, אך בננו שתה רק לעתים רחוקות. חדר השינה שלו היה ריק, אז בעלי בדק את השירותים. בננו ישב על הרצפה בתחתונים כשהסנטר על החזה. בעלי קרא בשמו שוב ושוב אך הוא לא ענה והיה לו קר מאוד. הוא בטח ישב שם הרבה זמן. כשבעלי ראה סכין גילוח לידו, הוא התנשף בפחד וניסה לעורר אותו.

אחרי שהבן שלנו חזר הביתה הוא אמר: "אמא, אני מצטער שהדאגתי אותך כל כך". כשניסיתי לנחם אותו הוא אמר: "זה באמת קשה להיות אדם טוב בחברה המושחתת הזאת. את רוצה שאהיה אדם טוב, אבל זה לא יביא אותי לשום מקום. הבכירים מעדיפים רק את אלה שמחמיאים להם ומציעים להם מתנות וכסף. אינני יכול ואינני רוצה לעשות את זה. למרות שיש לי כישורים מקצועיים יוצאי דופן, נדחקתי לשוליים. אני בספק אם כדאי להיות אדם טוב בחברה הזאת."

באותן ארבע שנים שחלפו הוא היה מרוחק מאיתנו, ובמשך כל הזמן הזה הוא היה המום מריקבון המוסר בסין של היום. הוא החל להטיל ספק במשמעות החיים ובכל מה שסביבו, ונהיה מדוכא ואבוד. הוא איבד את תחושת האושר שלו שנבעה מהיותו אדם טוב בצעירותו, ואפילו החל להאמין באתאיזם.

למרבה הצער, הוא אינו היחיד שמרגיש כך בסין של היום, שבה הכול קשור לתאוות בצע ולאינטרס אישי – אומרים דבר אחד אבל עושים דבר אחר, מרמים את הממונים ותוך כדי כך את הציבור. אנשים שוכחים שהשמיים צופים, ושהטוב והרע יתוגמלו או ייענשו באופן בלתי נמנע.

שיתפתי הרבה עם בני והבהרתי לו שאין שום דבר רע בלהיות אדם טוב וטוב לב: "הנורמות החברתיות בסין עכשיו מושחתות לחלוטין ורקובות. אנחנו כפרטים לא יכולים לשנות עובדה זו, אבל אנחנו יכולים לשנות את עצמנו ולנסות להיות אנשים טובים.

"אלה שנראה שהרוויחו באמצעות שחיתות אינם באמת 'מוצלחים', וכמה פקידים בכירים שרדפו את מתרגלי הפאלון דאפא הגיעו בסופו של דבר לכלא מסיבה זו או אחרת. 'אמת-חמלה-סובלנות' הם הקריטריונים היחידים למדידת הטוב או הרע ביקום, ולכן עלינו לנסות להיות אנשים כנים, טובי לב, סובלניים ואחראים".

אחרי כמה שיחות ושיתופים מהלב, יחד עם לימוד הפא והקשבה לסיפורים על התרבות המסורתית של סין שהגיעה בהשראת השמים, בני פתח את לבו והתחבר מחדש לאני האמיתי שלו. הוא נעשה צלול והיה נחוש בדעתו להיות אדם טוב. עכשיו הוא מלא אנרגיה ותמיד במצב רוח טוב.

בערב השנה החדשה משפחתנו צפתה במופע של "שן יון" ב-NTD. הבן שלי קרא: "זה באמת מדהים!". באותו ערב הוא כתב הצהרה חגיגית בה התנצל על כל דבר שאמר או עשה שהיה חסר כבוד כלפי המאסטר.

הוא מצא עבודה מתאימה, התחתן, וכעת יש לו ולאשתו תינוק. הוא מאוד שמח ושואף להיות אדם טוב. הוא ממשיך לשפר את עצמו במקצועו ומרוויח משכורת טובה.

אם לא הייתי מתרגלת פאלון דאפא ומבינה את העקרונות האוניברסליים של "אמת-חמלה-סובלנות", אולי הייתי מתפתה לשתף פעולה עם צורת החשיבה המבולבלת של בני, אומרת לו לא להיות כל כך נחמד ושהוא צריך להיות "פיקח", ללכת עם הזרם, ללמוד מה הבוסים שלו אוהבים כדי שיוכל להשיג לעצמו תועלת ורווח. אבל אז הייתי הורסת את עתידו.

צעירים רבים בסין של היום הולכים לאיבוד בתוך המצב הזה, אבל מאמינים שהם מתנהלים היטב. כאשר אסונות מתרחשים, הם רואים אותם כמקריים. האתאיזם שהוחדר למוחם של אנשים על ידי המק"ס הרס ארבעה דורות של סינים.

ברגע הקריטי ביותר בהיסטוריה, המאסטר של הפאלון דאפא הגיע להציע הצלה לאנושות! אנו אסירי תודה על החסד חסר הגבולות של פאלון דאפא ושל המאסטר. המשפחה שלנו ניצלה ממצב נורא. אנו חשים הכרת תודה נצחית!