מצוקות קשות עזרו לחשוף את ההתמרמרויות שלי

אני מתרגלת פאלון דאפא דרך רוחנית המבוססת על העקרונות "אמת, חמלה סובלנות" ו-5 תרגילים שקטים. . יותר מ-20 שנה. לאחר שקראתי את הספר העיקרי "ג'ואן פאלוןהספר העיקרי של הפאלון דאפא (פאלון גונג)", השקפתי על החיים השתנתה וראיתי את האנוכיות, האגו הגדול, והתרעומת שלי.

לפני שהתחלתי לטפח התעלמתי מחמותי. אחרי שקראתי את הכתבים, הבנתי שמערכת היחסים העוינת שלנו נגרמה מקארמה מחיים קודמים. הלכתי לבקר אותה ואמרתי: "בואי נשכח ממה שקרה בעבר ונתחיל מחדש. מאסטר לי, מייסד הפאלון דאפא, ביקש מאיתנו להיות טובים וחומלים כלפי אנשים". היא התרגשה מאוד. עקרונות הדאפא עזרו לפתור את הטינה בינינו.

תהליך הפיוס הזה שיפר את השין-שינג טבע המחשבה והלב; טבע מוסרי; אופי שלי והייתי מאושרת.

נשלחתי למחנה עבודה בכפייה

ב-20 ביולי 1999 מנהיג המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) לשעבר ג'יאנג דזה-מין, השתמש בתקשורת כדי להפיץ שקרים על פאלון דאפא ולהרעיל את אנשי העולם. כשהלכתי לבייג'נג לעתור ולדרוש צדק כלפי המאסטר, נעצרתי ונשלחתי למחנה עבודה בכפייה למשך 3 שנים.

על אף התנאים הקשים במחנה, הרגשתי שאני האדם המבורך ביותר בעולם כי אני מתרגלת של דאפא. אך לא יכולתי ללמוד את הפא או לתרגל את התרגילים. רשויות המחנה תמרנו את בעלי ובתי כדי לערער את רצוני, כך שאפסיק לתרגל.

אסירה אחת אמרה לי: "פשוט תשקרי ותגידי שהפסקת לתרגל. ואז תוכלי לחזור הביתה ולתרגל בסתר. נסי להתנהג בחוכמה. בשביל מה את עוברת מצוקה שכזאת?"

נתתי לה דוגמה לָמה אנחנו לא צריכים לשקר, והיא אמרה: "מתרגלי פאלון דאפא הם נהדרים!"

רק בזכות זה שהמאסטר חיזק אותי הצלחתי להמשיך לתרגל על אף הרדיפה.

התמודדות עם מצוקות משפחתיות

כששוחררתי ממחנה העבודה בתי עדיין למדה באוניברסיטה. היא הביאה את החבר החדש שלה הביתה לארוחת ערב. הוא נראה אדם אמין ואכפתי. בעלי אני חיבבנו אותו, אז הבענו הסכמה ליחסיהם.

בשנה לאחר מכן, כשבתי נכנסה להריון, היא התקשרה אליי וביקשה שאבוא לעזור לה. כשהגעתי לשם, היא סיפרה בדמעות שהחבר שלה כבר נשוי. הוא סיפר לה שהוא מתכנן להתגרש ולהתחתן איתה.

המצוקה הגיעה בהפתעה. כיוון שאני מתרגלת, הבנתי שהיא לא צריכה לעשות הפלה – זה ייחשב להריגה!

נרגעתי והקשבתי לה. הרופא שלה גם הוא ניסה לעצור בעדה לבצע הפלה. העובר היה גדול מדי, אז חייה יהיו בסכנה אם תעבור הפלה. אך החבר שלה לחץ עליה להפיל.

דבר מדהים קרה – כל פעם כשהיא הלכה לבית החולים היה לה חום גבוה. אבל כשהיא הגיעה הביתה היא הייתה בסדר. זה קרה מספר פעמים. לבסוף היא החליטה להשאיר את התינוק.

לאחר שהוא נולד גידלתי אותו.

בהדרגה בתי נעשתה בעלת מזג רע והתחילה להאשים אותי על כל חוסר המזל שלה. היא הייתה מלאה בכאב ותרעומת, ואמרה שכשהיא הייתה הכי זקוקה לי, הייתי במחנה העבודה בכפייה. אם הייתי בבית, היא לא הייתה יוצאת עם הבחור ההוא. היא אמרה שהיא שונאת אותי. יחסינו נעשו מתוחים. הרגשתי שחלק ממה שהיא אמרה הגיוני, אז הרגשתי אחראית לחוסר מזלה.

הייתי עצובה והרגשתי שאיני יכולה לשתף עם מתרגלים את מה שקרה. בכל פעם שמשהו לא הלך כפי שבתי רצתה, היא כעסה עליי.

פעם הנכד שלי הכין שיעורי בית. הוא נתקל בבעיה שהוא לא הבין, אז בתי התיישבה מאחוריו. היא הסבירה את הבעיה תוך כדי שהכתה אותו. זה נמשך יותר משעה. לבסוף לא יכולתי לשאת את זה יותר ואמרתי לה: "אל תכעסי".

לחלוטין לא הייתי מוכנה לזה כשבתי נתנה לי אגרוף ושברה את השן העליונה שלי. נכדי גם סבל מזעזוע מוח קל עקב המכות שקיבל ממנה שוב ושוב. השן והפה שלי דיממו, וקמתי כמה פעמים בלילה להקיא דם.

הייתי מדוכאת מאוד והתרעומת שלי גברה. היו לי כל מיני מחשבות שליליות, כמו האשמה עצמית והחזקה לאגו שלי. בתי לא הרשתה לי לדבר אליה, אז לא יכולתי לשוחח איתה בהגיון. אם לא הסכמתי איתה, היא איבדה את עשתונותיה.

מבחן משפחתי נוסף

תמיד הרגשתי שבעלי הוא אדם כן. אף פעם לא חשבתי שהוא בוגד בי. כל פעם שראיתי מאמרים ב"שבועון מינג-הווי" על בעל של מתרגלת שניהל רומן ורצה להתגרש, חשבתי שזה בכלל לא קשור אליי.

בעלי עבד בעיר אחרת, אבל לפני כמה שנים הוא פרש ושמתי לב שהוא השתנה – הוא התעלם ממני ודיבר רק עם בתנו. ברגע שנכנסתי לחדר הוא הלך לחדר אחר. זה המשיך לקרות.

לילה אחד הוא אמר: "האם לא רצית להתגרש ממני קודם? בואי נעשה את זה עכשיו". לא קלטתי וחשבתי שהוא אומר זאת סתם כדרך אגב. השבתי: "אנחנו נשואים שנים, אך בקושי מבלים ביחד. עכשיו פרשת מהעבודה וחזרת הביתה. מה הטעם להתגרש?"

שמתי לב שהטלפון שלו צלצל ללא הפסקה. יום אחד כשהוא צלצל, הרמתי אותו והסתכלתי. התברר שבעלי מנהל רומן. היו לו הרבה תמונות של משפחתה. בהודעה אחת ששלח לה נאמר שאתגרש ממנו.

רעדתי כולי מכעס. הראיתי לבעלי את הטלפון שלו ושאלתי מי האשה הזאת. הוא שיקר ואמר שהוא לא כתב את ההודעות האלה ורק שלח אותן עבור מישהו אחר. ראיתי שהוא עצבני.

כשסיפרתי זאת לבתי היא רק הביטה בי ללא שום חמלה. ניסיתי לשלוט ברגשותיי. אך כששמתי לב שבעלי העביר את כל הכסף לאשה הזאת איבדתי את מזגי. כשבתי שמעה על כך, היא צעקה וצרחה, ואמרה לאביה להתגרש ממני ולזרוק אותי. לא יכולתי לשאת זאת והתפרצתי.

כשידעתי שבעלי בגד בי לא הצלחתי להתגבר על הכאב או להישאר רגועה. חשבתי: "הייתי כל כך טובה כלפי הוריך, עבדתי קשה כל כך לגדל את בתנו, ואפילו גידלתי את הנכד שלנו. עבדתי קשה כל חיי למען המשפחה הזאת".

כשבעלי אטם את אוזניו וישן לבדו, הערתי אותו ולפעמים רבנו. זה קרה פעמים רבות. כשאמרתי לו שחשבתי לחזור לעיר הולדתי, הוא הסכים.

חזרה ל"טיפוח עם הלב שהיה לכם פעם"

לאחר שחזרתי לעיר הולדתי דברים השתנו. על ידי שינון ולימוד הפא באינטנסיביות והאזנה לפודקאסטים של מינג-הווי, מחשבתי התבהרה בהדרגה ויצאתי מהדיכאון. התייחסתי לכל המצוקות האלה כאל דברים טובים, כהזדמנויות טובות לטיפוח ולחישול שלי, וכהזדמנויות לסלק כל מיני החזקות שנחשפו במשך המצוקות – עליי לשפר את השין-שינג שלי ולתקן את עצמי.

כשחשבתי על בתי, נרגעתי והסתכלתי פנימה. כל השנים האלה, נראה שהיו לי מבחנים של רגשנות. הרגשתי שהטיפוח הוא קשה והייתי מותשת. תהילה ורווח אישי פיתו אותי והרגשתי אבודה. נקודת הפתיחה שלי הייתה אנוכיות ואגו, השתמשתי בסטנדרטים הירודים של היום כדי לקבוע מה טוב ומה רע, במקום בעקרונות הפא. למדתי שיעור גדול.

היה עליי לשנות את המושגים שלאחר הלידה. גם הבנתי שאף מצוקה אינה מקרית. בעלי ובתי עזרו לי לחשוף את האנוכיות שלי, האגו, החרדה, אי ההתחשבות ברגשותיהם של אחרים, התרעומת, הרגשנות, הקנאה, הציפייה להכרה, והרדיפה אחר שלמות. עליי להוקיר את ההזדמנות לטפח את עצמי בסביבה המורכבת הזו ולהשתמש בעקרונות הפא לתקן את עצמי.

המאסטרמאסטר לי הונג-ג'י, מייסד הפאלון דאפא אמר:

"מדוע נתקלים בבעיות כאלה? הן נובעות מהקארמה שלך שאתה חייב. כבר סילקנו עבורך מנות רבות לאין-ספור. נשאר רק המעט שמחולק לרמות שונות כקשיים המתוכננים לשייף את הלב האנושי ולסלק כל מיני החזקות כדי לשפר את השין-שינג שלך. אלה הם הקשיים שלך עצמך שאנחנו משתמשים בהם כדי לשפר את השין-שינג שלך, ואנחנו מאפשרים לך להתגבר על כולם. כל עוד תשפר את השין-שינג שלך כך תוכל לעבור אותם, אלא אם אתה בעצמך לא רוצה לעבור אותם. אבל אם אתה רוצה להתגבר עליהם תוכל לעשות את זה". ("ג’ואן פאלון"  הרצאה רביעית "הפיכה של הקארמה")

הבנתי שהמאסטר חיזק אותי כך שאוכל ללכת בנתיב הטיפוח שלי ביציבות בסביבה הזאת. אך הייתי צריכה להתחיל בסילוק כל ההחזקות שלי. ורק ההשתפרות שלי תוך כדי המצוקות נחשבת כטיפוח אמיתי.

ההתגברות על המצוקות האלה עזרה לי להיטמע בדאפא ולהניח בצד את האגו שלי. הבנתי שהמצוקות של משפחתי נבעו מחובות קארמתיים שהצטברו גלגול אחר גלגול. התחלתי לשים לב לכל מחשבה ופעולה שלי ולדאוג לבתי.