ראיתי את האנוכיות שלי לאחר שנסעתי עם מתרגלת שאינה ממהרת

 

(Minghui.org) תמיד חשבתי שאני אדם סבלני. כל פעם שהרגשתי מתוסכלת האשמתי את הנסיבות, אז אף פעם לא הבנתי שאני חסרת סבלנות, או שעליי לסלק את חוסר הסבלנות הזה.

לאחרונה נסעתי עם מתרגלת ששמה ג'ינג. אנשים רגילים ועוד מתרגלים התלוננו שהיא איטית ותמיד מבזבזת את הזמן.

בלילה לפני שעזבנו אישרתי את מקום המפגש והזמן, והיא אישרה את ההודעה. סיימתי לארוז והלכתי לישון.

למחרת בבוקר הגעתי לתחנת ההסעות של שדה התעופה לפני עלות השחר. ג'ינג לא הייתה שם. אוטובוס ההסעה עמד לעזוב; האם לחכות לה או לא? השארתי את מספר הטלפון שלה בבית, ולא רציתי להפריע לאחרים שעדיין ישנו ולבקש את המספר. במחשבתי רטנתי: "את לא יכולה לקיים הבטחה?" הרגשתי שעליי ללמד אותה לקח. לא חיכיתי לה ועליתי על האוטובוס כמתוכנן.

חשבתי שאם ג'ינג לא ראתה אותי היא תדע שנסעתי. היא יכלה לשלם על מונית, שזה מהיר יותר, כך שתוכל להגיע לשדה התעופה בזמן. הרגשתי שזה העונש המתאים עבורה על שלא הגיעה בזמן. רטנתי: "היא איחרה עוד לפני שעזבנו. איך יהיה שאר הטיול שלנו?"

כשנפגשנו בשדה התעופה, ג'ינג מייד התנצלה: "קמתי מוקדם, אבל כיוון שארזתי יותר מדי דברים, לקח לי יותר מעשר דקות לסגור את המזוודה, אז איחרתי. כשלא ראיתי אותך, חשבתי שכבר נסעת...אז לקחתי את ההסעה השנייה.

חשבתי לעצמי: "לא יכולת להביא פחות דברים?" אבל הזכרתי לעצמי שאני מתרגלת אז לא אמרתי כלום.

בטיול שלנו לא הצלחנו אף פעם לצאת בזמן לפעילויות שלנו. או שחיכיתי שהיא תארוז את חפציה או שתסיים לעבוד על המחשב שלה.

כדי לא להשפיע על עבודתה של ג'ינג או על האווירה הכללית, שמרתי את תלונותיי לעצמי. יום אחד היא הייתה עסוקה כל כך עם המחשב שלא עזבנו את בית המלון עד אחר הצהריים.

במשך יומיים ג'ינג עבדה כל הלילה. יכולתי לראות שהיא לבטח עייפה. כשעבדה, ניצלתי את הזדמנות ללמוד את הפא.

לאחר שסיימתי שוחחתי עם עצמי: "למה את כל כך חסרת סבלנות? התשובה הייתה שכיוון שהסכמנו על זמן, אז צריך לקיים את מה שסוכם, וזה גם מתאים ל"אמת". אך היא שברה את מילתה שוב ושוב. אבל לא, זו לא הסיבה שאני חסרת סבלנות, זה אינו שורש הבעיה. אז מה זה? האם זה כיוון שג'ינג עושה הכול לאט? לא, זה משום שאם היינו מתחילות את היום כמתוכנן, היה לי יותר זמן לעשות את מה שאני רוצה, כמו לטייל, לעשות קניות, וכו'.

הבנתי שלא חשבתי עליה, אלא על התוכניות שלי. כמה אנוכי! האין לשחק פחות, לקנות פחות, זה מה שאני צריכה לעשות כדי להפחית את התשוקות שלי? זה למעשה דבר טוב! עליי לזרום ולהשתמש באופי הלא חפוז של ג'ינג כדי לחשוף את ההחזקות שלא הבחנתי בהן קודם.

מיד לבי נפתח. הודיתי למאסטר שנתן לי לראות את האנוכיות שמאחורי חוסר הסבלנות שלי.

נרגעתי וכבר לא חשתי נסערת במשך שאר הטיול שלנו. הפסקתי להתעצבן עליה. נתתי לה לקחת את הזמן. לפעמים עזרתי לה, אך בעיקר נתתי לה לסיים את מה שהיא צריכה לעשות בעצמה. אף שזה עיכב אותי, רציתי שהיא תבין לבד שיש לה כל כך הרבה דברים שאינה מסוגלת לוותר עליהם. היא, גם כן, צריכה להבחין בהחזקות שלה ולסלקן.

החלק המדהים בטיול הזה היה שאף שמיהרנו כל הזמן, תמיד הגענו בזמן לאן שהיינו צריכות להגיע.

כל פעם שראיתי שג'ינג מנסה בכל כוחה לסגור את המזוודה שלה, הסתכלתי פנימה לחפש דברים שעליי לשחרר.

עד שחזרנו הביתה, ג'ינג כבר הכירה בזה שהביאה יותר מדי דברים מיותרים, ושבפעם הבאה היא תיסע עם פחות דברים. בעבר אמה גם ניסתה לומר לה פעמים רבות אותו דבר, אך היא לא הקשיבה. הפעם היא מודעת לכך, ומתכוונת להשתפר.

מאסטרמאסטר לי הונג-ג'י, מייסד הפאלון דאפא לי לימד אותנו:

"כפייה לא יכולה לשנות את לב האדם" ("יסודות להתקדמות במרץ II")

מצאתי בתוכי אנוכיות שצריך לסלק. אני גם שמחה בשביל ג'ינג, כי היא מצאה גם כן מה שעליה לסלק.

תודה לך, מאסטר! תודה לך, ג'ינג!