(Minghui.org) אחרי שקראתי את המאמר במינג-הווי שכותרתו: "מבחן גדול נוסף בקרב בין הטוב לרע" קלטתי שיש בעיה: כאשר נעשה שימוש באמצעים מתועבים ובזויים לתקוף את "שן יון" ואת המאסטר, מתרגלים רבים שהשתתפו בפרויקטים מחוץ לסין נותרו אדישים.

יש מתרגלים שחושבים שהם משתתפים בפרויקטים של דאפא ועובדים או משלימים את המשימות שלהם מדי יום, והם מרגישים די שאננים לגבי זה. כשהם משווים עצמם לאלה שאינם יעילים או אינם מטפחים במרץ, הם מרגישים די טוב עם עצמם.

הקרב בין הטוב לרע לפני יום הדין הגדול הוא מבחן ענק לכל ישות חיה, בין אם אתה מטפח או לא. אבל במיוחד עבור מטפחים, בין שמשתתפים ובין שלא משתתפים בפרויקטים של דאפא ולא משנה מה מצב הטיפוח שלך, לכולנו צריך להיות הלב והמחשבה לשמור על הדאפא ועל המאסטר. אסור לנו אף פעם להיעשות אדישים או חדלי אונים לגבי חיסול הרוע.

כאשר אנחנו שולחים מחשבות נכונות ושוללים את הרדיפה המרושעת בכל מחשבה, תלמידי הדאפא ככלל יכולים ליצור שדה רב עוצמה נכון וישר, שהוא הכרח בסיסי. אם ישויות חיות רבות ייכחדו אחרי המצוקה הזאת בגלל שלא התקדמנו במרץ, אז לשם מה אנחנו עושים את הפרויקטים של הדאפא האלה?

מילים אלו אינן נועדות להפנות אצבע לאף אחד, אלא תזכורת ידידותית. הקרב בין הטוב לרע נמשך כבר 25 שנה. בשלב הסופי הזה, במיוחד, אל לנו להיות אדישים, חדלי אונים או לעשות דברים בצורה מכנית. כולנו צריכים להעלות הילוך כדי להגן על הדאפא ועל המאסטר בדרכים שלנו, להשתמש בכישרונות שלנו בתחומים שונים, להבהיר את האמת, לחשוף את הטקטיקות המרושעות של הרוע ולהמשיך לעשות את שלושת הדברים היטב.

[מאמרים בהם מתרגלים משתפים את הבנותיהם משקפים בדרך כלל תפיסה אישית בנקודת זמן מסוימת בהתבסס על מצב הטיפוח שלהם, והם מוצעים ברוח המאפשרת התרוממות הדדית].