סילוק ההחזקות שלי לרגשות אשם, להאשמה עצמית ולהערכה עצמית נמוכה

(Minghui.org)אחרי שנסעתי לבייג'ינג ב-2002 כדי לעתור למען הפאלון גונג דנו אותי לשנה וחצי מאסר במחנה עבודה בכפייה. עקב הפחד שלי וחסך בלימוד הפא, סטיתי מהטיפוח שלי ונכנעתי לדרישות של רודפיי. אחרי ששוחררתי התחרטתי בכל לבי מרוב בושה, כך שנמנעתי ממגע עם מתרגלים אחרים. אבל מעולם לא ויתרתי על הדאפא בלבי. ניסיתי לקרוא את הכתבים אבל לא יכולתי להרגיע את לבי ולהתמקד בכך.

המאסטר לא ויתר עליי ומתרגלים המשיכו שוב ושוב ליצור עמי קשר. בעידודם של מתרגלים התגברתי על הפחד ועל הרגשת האשמה שלי והצטרפתי לקבוצת לימוד פא. לקח לי כשנה וחצי לחזור ולהצטרף שוב לקבוצה ולהתחיל להפיץ שוב חומרי הבהרת אמת.

משפחתי זכתה לתועלות רבות מכך שתרגלתי פאלון דאפא, אבל לא טיפחתי היטב. מתרגלים אחרים הם בדרך כלל אנשים שמחים אבל אני חשתי נטל על כתפיי, הייתה לי הערכה עצמית נמוכה וביקורת עצמית. היה אכפת לי יותר מדי מדעותיהם של אנשים עליי, כך שלא היה לי ביטחון עצמי ותמיד דאגתי שמא לא אעמוד בציפיות של אחרים. בכל פעם שטעיתי, זה ליווה אותי במשך זמן רב.  ההחזקה שלי לשמור על כבודי הייתה מוּנעת מאנוכיות ומהחזקה לגאווה.

קראתי מאמר שכתב מתרגל שכותרתו: "רגשות אשם הם גם החזקה" והוא עזר לי מאוד. נכתב שם: "בקיצור, רגשות אשם הם למעשה סוג של תרעומת, אבל זו תרעומת כלפי עצמנו. אתה מאשים את עצמך, אתה שונא את עצמך ואתה תוקף את עצמך. זוהי אינה הסתכלות פנימה, זוהי החזקה חזקה. הרגשת אשם היא שום דבר מלבד ביקורת עצמית, תלונה לגבי עצמי ומתקפה על עצמי. זוהי החזקה והיא גם סוג של תרבות המפלגה. ביקורת עצמית היא מעגל קסמים זדוני, וכשעושים את זה בקביעות, זו הביקורת הכי איומה. זה גם מה שעושה את סילוק התרעומת כה מסובך.

במאמר שיתוף נוסף שכותרתו: "דיון לגבי קארמת מחלה" כתב מתרגל: "פשוט דמיינו, עם כל האלים האלה בשמים, למה נבחרתם אתם לרדת למטה? זו טעות להאמין שאתה חסר יכולת וזה משקף היעדר אמונה ברמה הבסיסית בדאפא ובמאסטר. לא עמדת באמת במיקום של תלמיד דאפא. מפני שאם אתה מאמין בכך או לא, אתה עומד על קרקע מוצקה עם תמיכה חזקה מאחוריך. הדברים שאתה עושה אינם קשורים רק אליך, הדברים שאתה עושה מאמתים גם את הדאפא בעולם".

"כשאתה מפחית בערך עצמך, האם זו רק דעתך שלך עצמך? לא, זהו גם סידור של הכוחות הישנים. כשאתה חושב שאינך מסוגל לעשות משהו, המחשבה שלך תגביל את היכולות שלך. לא תהיה לאלוהויות השומרות עליך, או לאלוהויות הישרות, אפשרות לעזור לך, מפני שעזרתם חייבת להיות לפי חוקי הדאפא. זה חייב להתאים למחשבות שלך, ליכולות שלך ולגורמים הישרים הפועלים דרכך. אם אינך חושב שאתה יכול, אז לא תוכל לעשות את זה".

אחרי שקראתי את המאמרים האלה הבנתי שעדיין יש לי ההחזקות להאשמה עצמית, חרטה והרגשת אשם. הכוחות הישנים ניצלו את ההחזקות האלה ורדפו אותי. היה לי קשה לשמור על מחשבות נכונות והיה לי קושי בעשיית שלושת הדברים, וכל אלה השפיעו על היכולת שלי לסייע למאסטר להציל ישויות חיות.

אפילו כשאני כותבת את המאמר הזה אני נאבקת בהפרעות וקשה לי להמשיך הלאה. אני רוצה להודות למתרגל עמית שדוחף אותי להמשיך בכתיבת המאמר הזה.

המאסטר אמר ב"טבע בודהא" ("ג'ואן פאלון" כרך 2) (תרגום זמני, לא רשמי):

"המושגים שמתפתחים יחסמו את האדם וישלטו בו למשך שארית חייו. מושג אנושי הוא בדרך כלל אנוכי – או גרוע מזה – ולכן הוא מחולל קארמת מחשבה אשר בתורה שולטת באדם. בן אנוש צריך להיות נשלט על ידי הג'ו-יואן-שן שלו (הנשמה העיקרית). כאשר הג'ו-יואן-שן שלך נעשה רפוי ומוחלף על ידי מושגים, אז נכנעת ללא תנאי, וחייך יהיו אז תחת שליטתם".

המאסטר לימד אותנו בפירוש ב"הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב בחג הפנסים בשנת 2003":

"אני לא אוהב כשאתם מאשימים את עצמכם, זה לא מועיל בכלל. אני עדיין אומר את המשפט הזה: אם נפלת, אל תשכב שם, קום מהר!"

הפא של המאסטר מראה לי נתיב נרחב של טיפוח, מנקה את העננים האפלים מלבי, מחזק את אמונתי בטיפוח ומעודד אותי להתקדם קדימה במרץ.

מאמרי שיתוף של מתרגלים עמיתים מעוררים אותי להחזקות הבסיסיות שלי. בזמן המוגבל הנותר אני אלמד את הפא יותר, אלמד אותו היטב, אסתכל פנימה, אסלק החזקות ומושגים אנושיים שונים ואציל עוד ישויות חיות. תודה לך מאסטר עבור ההצלה החומלת שלך. תודה רבה לכם מתרגלים עמיתים על העידוד שלכם.