אל תתייחסו ביחס מיוחד לפרויקטים "מיוחדים" ולמתרגלים ידועי-שם

(Minghui.org) המאסטר אמר בג'ואן פאלון:

"יש גם אנשים שראו את התלמידים שסביבי. אחרי שהם ראו את ההתנהגות שלהם הם חיקו אותם בלי לדעת אם זה טוב או רע. למעשה, אין זה משנה לנו מי האדם הזה ואיך הוא – יש רק פא אחד. רק על ידי כך שתפעל בהתאם לדאפא הזה תתאים לקריטריון האמיתי. אנשים הנמצאים לצדי אינם מקבלים כל יחס מיוחד והם כמו כל אחד אחר. הם רק אנשי צוות של אגודת המחקר. אל תתנו להחזקות האלו לעלות. בדרך כלל כאשר הלבבות האלו מתפקדים אתם יכולים לגרום להשפעה של ערעור הדאפא לא בכוונה". (הרצאה שישית)

בהרצאותיו, המאסטר הזהיר שוב ושוב את המתרגלים שלו, שאף אחד אינו מיוחד, ושכולנו אנשים שמטפחים. זהויות שונות, סטטוסים חברתיים שונים, עיסוקים שונים ולאומים שונים הם רק חלוקה בין אנשים רגילים. הטיפוח הוא אותו הדבר לכולם. אותו הדבר נכון לגבי הפרויקטים שמתרגלי דאפא מנהלים כדי להציל אנשים. יש הבדלים בצורות של הפרויקטים, אך מטרת הפרויקטים זהה, והיא לסייע למאסטר בהצלת אנשים.

יש מספר מתרגלים שמשתמשים בהיגיון אנושי כדי לאמוד ולהבין את הפרויקטים האלה, ומתייחסים למתרגלים המשתתפים בהם עם מושגים אנושיים ועם רגשות. לדוגמה, הם חושבים שמבצעי "שן יון" הם מיוחדים מאוד; הם מתייחסים לאמנים, מנחי טלוויזיה, שחקנים, סלבריטאים ודמויות ציבוריות אחרות מתוך הלך המחשבה האנושי של אנשים רגילים, שרודפים אחרי כוכבים וסוגדים ל"אלילים".

הערצה וסגידה כלפי מתרגל יכולים בקלות לעורר ולהעצים את ההחזקות של מתרגל להתפארות, לתהילה ולקורת רוח לגבי עצמו. בסין למשל, ההערצה כלפי מתרגל אחד אפילו יכולה לגרום לאדם חסר כישרון, שאנשים רגילים מזלזלים בו, להפוך לבעל חשיבות עצמית ומנופח שחושב שהוא טוב יותר מכל אחד אחר. ברגע שהוא או היא מפתחים "מחשבה המובילה אדם לסטות" או להארה לא נכונה, הם יגררו מתרגלים אחרים איתם. בדרך זו ישויות חיות רבות ויקומים רבים ייהרסו, והפרעות ומצוקות רבות יובאו לתיקון הפא של המאסטר. יש יותר מדי שיעורים כאלה, וההפסדים הם כבדים.

לאמנים של שן יון יש כישרונות יוצאי דופן והם משיגים תוצאות יוצאות מהכלל. לכל מקום שהם מגיעים הם מתקבלים בברכה, נאהבים, נערצים, מהללים ומשבחים אותם והקהל מכבד אותם. זהו מבחן עצום לאופי שלהם. זה כבר קשה להם להישאר ענווים ולשמור על מחשבות נכונות בנסיבות כאלה. אם מתרגלים אחרים גם הם סוגדים להם, האם הסגידה כלפיהם תעודד את המושגים האנושיים שלהם ותקשה יותר על מבחן השין-שינג שלהם?

כדי להגיע לרמות ברמה עולמית, אמני שן יון צריכים להתמודד עם אימונים קשים, כאבים פיזיים, לחץ, קשיים, תסכולים וביקורת של מורים יום אחר יום. מצד שני קיימים חיי אדם נוחים, כל מיני הנאות של החברה הרגילה, שבחים – כלומר כל מיני הזדמנויות לספק את התהילה הנחשקת, עושר ורגשות. זה כבר קשה להם כך לשמור על מחשבות נכונות. אם מתרגלים אחרים יחמיאו להם, האם זה לא יקשה עליהם יותר להתמיד ואולי אף ידחוף אותם לצד השני? יתרה מכך, יש ביניהם מתרגלים חדשים וסטודנטים צעירים שכוח הרצון שלהם ושאר תכונות השין-שינג אינם מחושלים ובשלים עדיין.

כשמפיקים תכניות ומצלמים סרטונים, צריך לקבל משוב יעיל ולהיות מסוגלים לקבל ביקורת. רק על ידי לימוד לקחים וצבירת ניסיון ניתן באמת לשפר את הרמה המקצועית ולהפיק עבודה איכותית יותר. אם מתרגל נשאר רק בתוך מעגל אוהדים קטן, הוא יהפוך מוגבל ויתקשה להשתפר.

כאשר פרויקטים של כלי תקשורת, קולנוע וטלוויזיה זוכים להצלחה ומקבלים שבחים ופרסים, זה בעצמו מבחן למתרגלים המשתתפים באותם פרויקטים. אם מתרגלים אחרים ייעשו לרודפי כוכבים ומעריצים, זה עלול לעודד אצלם את התשוקה לתהילה ולעושר, את התשוקה לקבלת קרדיט ומושגים אנושיים אחרים. כל זה עלול להשפיע על ההתקדמות והשיפור שלהם.

לכן, כשמדובר בפרויקטים ובמתרגלים "מיוחדים", אל לנו להיות קיצוניים מדי. עלינו להישאר רציונליים, ולשמור על הלך מחשבה טהור של מטפח. כך נוכל להיות אחראים כלפי עצמנו, כלפי עמיתינו המתרגלים, וכלפי פרויקטים המצילים אנשים.

המאסטר הזכיר בהרצאותיו כמה מצבים בפרויקט של שן יון. יש מתרגלים המהססים בהתחלה לשלוח את ילדיהם לאקדמיית פיי טיאן. מאוחר יותר, כשהילדים גדלו והיו להם בעיות, ההורים כבר לא מצליחים לשלוט עליהם, אז הם שלחו אותם לאקדמיה. אבל עד אז רגליהם של הילדים כבר היו נוקשות, והאימונים להפוך לרקדנים היו קשים יותר.

ההבנה הקודמת שלי את כתבי המאסטר הייתה מוגבלת לכך שרק על ידי הקשבה למאסטר ניתן לצעוד על נתיב הטיפוח בצורה חלקה. אחרת, עשיית דברים בהתאם לרעיונות שלך עצמך, תביא עליך עוד צרות ומצוקות. הרגשתי גם שההתנהגות הראשונית של המתרגלים לא הייתה ראויה והייתה חסרת אחריות כלפי פרויקט שן יון.

לפני כמה שנים קראתי במאמר שיתוף שכמה מתרגלים בסין שיקרו כדי שילדיהם יוכלו להיכנס לאקדמיית פיי טיאן. באותו זמן חשבתי שלשקר זה רק הרגל רע, שנגרם בעקבות ההחדרה השיטתית של תרבות המפלגה הקומוניסטית הסינית מק"ס. אך לאחרונה השיטה שלנו עברה ניסיונות קשים בארה"ב.

באמצעות מאמרי שיתוף נודע לי שגם למתרגלים מחוץ לסין יש מניעים לא טהורים בשליחת ילדיהם לפיי טיאן. למען האמת, זה זעזע אותנו בסין. האם פיי טיאן הוא מקום לַמתרגלים לפתור את הבעיות האישיות שלהם? האם מתרגלים צריכים לבקש מהמאסטר לעשות את הדברים האלה עבורם?

אין שום דבר רע בכך שמתרגלים רוצים שילדיהם ישתתפו ב"שן יון". אבל אם מתרגלים אומרים על פני השטח שהם עוזרים למאסטר להציל אנשים אבל בלבם הם מתייחסים לפרויקט שן יון כאל מקום לפתור את ההחזקות האישיות שלהם ולהשגת מטרות חייהם – אפילו מכריחים את ילדיהם להשיג את מטרות ההורים – האם השתתפות כזו באמת יכולה למלא תפקיד תומך? האם לא קיימת תשוקה נסתרת לנצל פרויקטים של דאפא, או אפילו את המאסטר ואת הדאפא? זהו נושא רציני מאוד עבור המתרגלים עצמם.

בהתמודדות עם הקושי הזה לשיטה הרוחנית שלנו, בהתמודדות עם ההתמקדות המכוּוֶנת הישירה של המק"ס כלפי המאסטר והדאפא, ובהתמודדות אל מול החשיפה של כל מיני מחשבות אנושיות בקרב מתרגלים, אנחנו מתרגלי הדאפא חייבים לשאול את עצמנו באמת איזו מין מנטליות יש לנו כלפי הזהות שלנו כמתרגלי דאפא, כלפי עמיתינו המתרגלים, כלפי הפרויקטים להצלת אנשים וכלפי המאסטר והדאפא המצילים אותנו. עלינו לבחון את עצמנו ולהחליט אם אנחנו ראויים לתואר מתרגל דאפא ולחסדו של המאסטר.