תפקיד ה"שן יון" בחברה מנקודת מבט של השכל הישר

 (Minghui.org) כמתרגל פאלון גונג שמכיר היטב את "שן יון", אני מוטרד לראות כלִי חדשות מערבי מרכזי מפרסם מאמרים המחפשים איך להכפיש את "שן יון" ואת מייסד הפאלון גונג, מאסטר לי. התוכן וההיגיון של מאמרים אלה מזכירים במידה מסוימת את ההשמצות של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) לגבי הפאלון גונג בעשורים האחרונים: הם בוררים עובדות ונתונים סטטיסטיים כדי להטעות את הקוראים. אלא שכעת מאמרים אלה מוגשים באריזה אחרת.

להשקפתי, כל מה ש"שן יון" ומתרגלי פאלון גונג עושים תואם את הנורמות החברתיות.

אף אחד המחפש להתעשר לא יבחר בנתיב של שן יון

אגודות רבות, דתיות או אחרות, גובות דמי חבר. מאחר שאגודות פאלון דאפא נרשמות במדינות רבות בארה"ב, אם מטרתו של מאסטר לי הייתה לעשות רווח, הוא יכול היה פשוט לגבות דמי חבר או לבקש תרומות ממתרגלי השיטה. במקום זאת הוא עבד קשה כדי להחיות מחדש את התרבות הסינית המסורתית באמצעות אמנויות במה – מעשה אצילי הנושא סיכון פיננסי גבוה. לא רק זה, "שן יון" מספק גם מלגות מלאות, כמו גם מגורים ואוכל (בשווי של כ-50,000 דולר בשנה) לכל תלמידי פיי טיאן ומבצעי ה"שן יון".

אם המשאבים הללו היו מושקעים במקום אחר, כמו למשל בנדל"ן, הרי מאז 2007 (כאשר שן יון החל לפעול ואם ניקח בחשבון את המיתון של 2008) התשואה הייתה קלה יותר, מהירה יותר ובטוחה יותר.

אבל המשתתפים ב"שן יון" לא עשו כך. למעשה, הם השיגו את מטרתם – להחיות מחדש את התרבות הסינית המסורתית – באמצעות אמנויות במה ברמה הגבוהה ביותר, והם מיטיבים עם מיליונים סביב העולם כל שנה. נראה שלשן יון ולמאסטר לי יש חלום גדול ואצילי, והם יודעים כיצד להפוך אותו למציאות. האם זה לא ערך אמריקני, משהו שאנחנו צריכים לאמץ?

עמותות ללא רווח חייבות לעשות כסף

אחד המאמרים טען שכאשר אגודת הפאלון דאפא באטלנטה אירחה הופעות שן יון בעונה שעברה, ההכנסות היו 2.08 מיליון דולר והעלויות הסתכמו ב-1.62 מיליון דולר, כך שהיתרה של 0.46 מיליון דולר הועברה לשן יון – מה שמרמז שזה חריג עבור אִרגוּן ללא רווח.

הייתי אומר שככה זה צריך להתנהל. זהו היגיון פשוט שעמותות יכולות, ולעתים קרובות גם מרוויחות די הרבה כסף. עמותות ללא רווח זקוקות לכסף כדי לשרוד ולקיים את משימות החסד והצדקה שלהן.

באטלנטה למשל, במופע היו מעורבים 100 אנשים (כולל רקדנים ומוסיקאים) שהופיעו בשבע הופעות במשך חמישה ימים והרוויחו 456,000 דולר, או ממוצע של 65,000 דולר לכל הופעה. זהו מספר נמוך במיוחד. למעשה, סולנים ומוסיקאים ברמה עולמית יכולים לגבות סכום כזה או גדול אף יותר לכל הופעת יחיד, וזה עדיין לא ייחשב יוצא דופן בהשוואה לעמיתים בתעשיית הבידור. מנקודת מבט זו, שן יון מקריב רבות כדי למלא את משימתו להחיות את התרבות המסורתית.

המאמרים האלה טוענים גם שזה "מוזר" ששן יון לא משקיע את 266 מיליון דולר שיש לו בנכסים. ברמה המעשית, שן יון מופיע רק ארבעה וחצי חודשים בכל שנה, אבל זה צריך לכסות שנה שלמה של הוצאות מחיה ומתקנים, ביחד עם חינוך, הכשרה והכנות לקראת כל עונה. הוא גם זקוק לעתודות כדי לתמוך באלף אנשים בהתחשב בשיבושים אפשריים, כמו מגפה נוספת.

מתנדבים למען מטרה טובה

תוך שיקול היתרונות ששן יון מספק לקהל שלו ולחברה ככלל, ההצלחה של שן יון היא דבר טוב. הייתי רוצה לראות את שן יון מופיע גם בסין, אבל הוא אינו יכול, היות שהמק"ס אינה יכולה לגלות סובלנות לגבי חשיבה עצמאית, שלא לדבר על הערכים המסורתיים שמציג שן יון. למעשה, המשטר מבזבז את משאביו כדי לכוון מטרה על שן יון ועל פאלון גונג במהלך 25 השנים האחרונות.

בדיוק בגלל הרדיפה מתרגלי פאלון גונג צריכים לעבוד קשה יותר לעזור להביא את שן יון לחברה המערבית. את מאמצי ההתנדבות האלו צריך לשבח גם כן, אבל במקום זאת הם הוצגו כ"ניצוּל" על ידי שן יון. כשחושבים על זה, אם כלי תקשורת מערביים מרכזיים ידווחו באופן אובייקטיבי על הצלחת השן יון ועל היתרונות שהוא מביא לחברה במקום לתקוף את הקבוצה, מתרגלי פאלון גונג לא היו צריכים לעבוד כל כך קשה.

חברה עם חופש אמונה

המאמרים שהוזכרו לעיל גם מְגָנים שוב ושוב את אמונתם של מתרגלי פאלון גונג, מה שגורם לי לתהות אם הם נכתבו על ידי מחלקת התעמולה של המק"ס או על ידי כלי תקשורת מרכזי בארה"ב. אחרי הכול, אמריקה נוסדה על יסוד חופש האמונה.

בעידן של גיוון, אידיאולוגיות רבות ושונות נכנסים למועדוני בתי ספר ואפילו לבתי המחוקקים של המדינה. מדוע שמערכת אמונות התואמת להשקפות מסורתיות של מוסריות תתמודד עם אפליה כזו?

גם אם נתעלם מהדעות קדומות וההשמצות, הבעיה הגדולה יותר היא שסוג זה של דיווח משמש להפצת האידיאולוגיה האתאיסטית של המק"ס ועוזרת למשטר הקומוניסטי לבצע את הרדיפה שלו מחוץ לסין. בכך שהדיווחים האלה מסייעים למק"ס לתקוף קבוצות אמונה וחופש אמונה בארה"ב, הם מסכנים את הערכים והחירויות הבסיסיים ביותר שעליהם בנויה החברה שלנו.