לסלק את המחשבות השליליות שלי ולזכור את החמלה

(Minghui.org) לאחרונה כל מיני דברים מטרידים גרמו לי לחוש מבולבל מה שגרם לי להיות חֲסַר אונים, שלילי ועצוב במידה שקשה לתאר.

המאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון":

"בתקופה מסוימת יגרמו לכך שלא תהיה בטוח אם זה אמיתי או לא, האם הגונג שלך קיים, האם אתה יכול לטפח, והאם אתה יכול בסופו של דבר להצליח בטיפוח-תרגול, או האם ישנם בודהות והאם הם אמיתיים. בעתיד המצבים האלה יופיעו כדי לתת לך את הרושם המוטעה הזה, ולגרום לך להרגיש כאילו הם לא קיימים והכול מזויף, כדי לראות אם תוכל להישאר נחוש". (הרצאה שישית)

תמיד ראיתי עצמי מתרגל איתן מאוד. חשבתי שלעולם לא אפול למצב כזה. אני מאמין לכל מה שהמורה אומר, לא משנה כמה עמוק הוא. לאחרונה הרהרתי וסקרתי את שלושים שנות הטיפוח שלי מאז שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא בשנת 1992.

אחרי כל השנים הללו, מדוע אני חווה כעת תחושות של חוסר אונים ובלבול? כשהרהרתי על מסע הטיפוח שלי הבנתי שמצב זה של חוסר אונים ושליליות צף לעתים קרובות על פני השטח לאורך שלושים שנות הטיפוח שלי. כשנרדפתי ונשלחתי למרכז מעצר בסין, תהיתי כיצד לפרוץ את הסידורים של הכוחות הישנים. תחושת חוסר האונים הזו הייתה כמו ערפל ששטף את השדה הממדי שלי והקשה עליי לראות את הדרך קדימה.

אני זוכר את ה-17 ביולי 2000, משום שכשהתאריך הרָגיש של 20 ביולי התקרב, המשטרה המקומית חטפה אותי מביתי וזרקה אותי למרכז מעצר. תחושת חוסר האונים והשליליות הזו עטפה אותי וסבלתי ייסורים, כי לא יכולתי לפרוץ דרך המצב השלילי הזה. לא אכלתי בזמן שהייתי במרכז המעצר. זה לא היה בגלל שפתחתי שביתת רעב למחות על הרדיפה, אלא בגלל שהייתי כל כך עצוב ושבור לב שלא יכולתי לאכול. הוחזקתי במרכז המעצר רק שבעה ימים לפני שהחברה בה עבדתי שחררה אותי בערבות.

בלילה בו שוחררתי, שיננתי בפעם אחת את הרצאת המאסטר: "הסבר הפא" מתוך "יסודות להתקדמות במרץ". לימים, במהלך כל מבחן ומצוקה, סמכתי על דקלום בעל-פה של "הסבר הפא" כדי לצלוח אותם.

המאסטר אמר ב"יסודות להתקדמות במרץ":

"בזמן המצוקה, אם אתם, כתלמידים, באמת יכולים לשמור על שלווה בלתי מעורערת או יכולים להציב את לבכם בהתאם לדרישות השונות כלפיכם ברמות השונות, זה יהיה מספיק בשביל שתעברו את המבחן.  אם זה ממשיך בלי סוף, אם אין בעיות אחרות בשין-שינג  או בהתנהגות, זהו בוודאי השד המרושע שמנצל את הפרצה של חוסר השליטה שלכם. ככלות הכול, מטפחים אינם אנשים רגילים. אז מדוע הצד של הטבע המקורי לא מתקן את הפא?" ("הסבר הפא")

אף ששיננתי את דבריו של המאסטר, עדיין לא ממש הבנתי – איך הצד שבי שקיבל את הפא יכול לתקן את הפא? איך אוכל לסלק את רגשות חוסר האונים, השליליות והעצבות שלי?

לזהות את ההחזקה הבסיסית שלי

 ניסיתי להסתכל פנימה תוך כדי שהרהרתי במצב הטיפוח שלי לאחרונה, ושאלתי את עצמי מה גרם לכך. ידעתי שכל זה נובע מהחזקות אנושיות.

נרגעתי וחשבתי מדוע אני כה שלילי. כאדם רגשני, היו רגשות חזקים מאחורי חוסר האונים והשליליות שלי, שהיו מושרשים בתוך החזקה בסיסית. הבנתי שיש לי החזקה לרדיפה אחר הגינות, צדק ומצפון בעולם האנושי. כל הפרעה קלה, בין אם היא בחברה או בקרב מתרגלים, ערערה את מחשבותיי.

הרגשתי חסר אונים ומלא צער על המתרגלים בהונג קונג. לפעמים חשתי נואש במחשבה, שאין צדק או מצפון בעולם הזה. אפילו חשבתי שאין שום דבר ששווה להיאחז בו בעולם הזה. כשהקשבתי לקונפליקטים בין מתרגלים עמיתים, ניסיתי להבחין מי צודק ומי טועה. חיברתי לכך את דעותיי, והרגשתי שהשיפוט שלי נכון. לא הבנתי שהקונפליקטים האלה הם הזדמנויות להסתכל פנימה ולבחון את הטיפוח שלי עצמי. המאסטר אמר שצד שלישי הרואה את הקונפליקט חייב גם הוא להסתכל פנימה, ולחשוב למה הוא רואה את הקונפליקט הזה והאם יש לו החזקה שקשורה.

הרגשתי שהעולם מלא בחוסר הגינות וחוסר צדק – זה עורר את רגשותיי. אבל אפילו אם אני צודק על פי עקרונות אנושיים – מה זה משנה? האם אני לא אמור לטפח את עצמי? מה שנקרא הגינות, צדק ויושר בעולם האנושי הם רק עקרונות אנושיים.

חברה רגילה היא כמו מחזה, מלאה במאבק ובתחרות. אם יש לי החזקה למחזה, אני עלול לשכוח את הנדרים שנדרתי לחיים האלה, ולשכוח את המשימה שלי כתלמיד דאפא. אפילו חשתי שהחיים חסרי משמעות. האין זה מסוכן?

הפתרון היחיד לסלק את המחשבות חסרות האונים והשליליות שלי הוא ללמוד את הפא יותר.

המאסטר אמר ב"יסודות להתקדמות במרץ 2":

"הפא יכול לשבור את כל ההחזקות, הפא יכול להרוס את כל הרוע, הפא יכול להשמיד את כל השקרים, הפא יכול לחזק את המחשבות הנכונות". ("להסיר את ההפרעות") 

כיוון שהרגשות שלי היו עזים, החמלה שלי הייתה מוגבלת. אני זוכר שהייתי נרגש בתחילת המגפה, וחשבתי שאולי האנשים הרעים סוף סוף ייענשו. אבל תוך זמן קצר, ככל שהמגפה התקדמה, כבר לא הייתי מאושר. לאחר שהממשלה הכריזה על הסגר נסעתי מיד הביתה. הייתי היחיד על הכביש, והסביבה הייתה שקטה. הרגשתי כאילו נכנסתי למרחב שומם שאין בו כלום. כשהמשכתי לנסוע, פחד בלתי מוסבר עלה בלבי. אמרתי למאסטר: "מאסטר, טעיתי. אני לא אמור לשמוח שהמגפה תהרוג את האנשים הרעים. אני מקווה שהעולם יוכל להיות שקט ומשגשג. אני לא אמור לשנוא אף אחד".

המאסטר אמר ב"לימוד הפא בוועידת הפא של 2010 בניו יורק":

"הכוחות הישנים היו נעולים על כך שהאדם לא יזכה להצלה, משום שהכוחות הישנים של הקוסמוס טענו שהקוסמוס כבר לא טוב יותר, וגם לא הישויות החיות שלו, ולפיכך על כולם להישמד. המטפחים, באותה עת, יועמדו מול קשיים אכזריים, ותלמידי הדאפא שלא יצליחו לטפח היטב ינופו החוצה. אנשי העולם ושאר הישויות החיות לא יישמרו. סביר שנתקלתם בהרבה נבואות שמדברות על זה. כמה מהן אמרו ששיעור השורדים יהיה אחד לעשרת אלפים, אחד לאלף, או רק אחת מעשר משפחות. לא משנה מה המספר, הם רצו להשמיד ישויות חיות בקנה מידה גדול. אבל המטרה המהותית של הפצת הדאפא בצורה נרחבת בעולם ושל הצלת ישויות חיות, היא לגאול את הכול – להציל את כל הישויות החיות שיכולות להינצל. וזו הסיבה שפעלנו כמה שאנחנו יכולים, לנסות את המיטב להציל יותר".

נדמה היה לי שזכרתי רק מה אמר המאסטר על הנבואה ש"אחת מכל עשר משפחות" תשרוד, והרגשתי שזהו מהלך בלתי נמנע של ההיסטוריה. אבל הפא עורר אותי.

זה תוכנן על ידי הכוחות הישנים וזה לא מה שהמאסטר רוצה. המאסטר רוצה שנציל יותר אנשים. המאסטר לא רק שמוקיר אותנו, המתרגלים, אלא גם מוקיר את כל הישויות החיות ביקום. הרגשות השליליים שלי נבעו גם מאכזבתי מאנשים, שחשבתי שהם כל כך מושחתים. כאשר לקוח ביקש החזר כספי עבור כרטיסי שן יון, היו לי מחשבות שליליות, וחשבתי שהאדם הזה ממש רע. במקום להרגיש עצוב בשבילם, העברתי עליהם ביקורת בלבי.

באמצעות המשך לימוד הפא, ערפל חוסר האונים שאפף אותי התפוגג בהדרגה. לבי התחזק.

המאסטר אמר ב"התרחקו מהסכנה":

"וברגעים קריטיים הם תמיד משתמשים בהחזקות אנושיות, במושגים אנושיים וברגשות אנושיים כדי לאמוד את הדברים".

וב"התעוררו" הוא אמר:

"כבר צלחתם עשרות אלפי קשיים ומצוקות – אל תמעדו ברגע האחרון".

אני מקווה שאנחנו המתרגלים נוכל להוקיר זה את זה, להוקיר יותר מ-20 שנים של זמנים קשים שעברנו ונשתפר ביחד.