מחשבות נכונות מזַמְנות נסים

(Minghui.org) אני חקלאי, ומזגי בעבר היה רע מאוד. בגלל זה אחיי ואשתי לא העזו להתווכח אתי. לאחר שהתחלתי לתרגל בפאלון דאפא, מחלותיי: דלקת הפרקים, דופק הלב הלא סדיר ובעיות העיכול שלי נעלמו. וגם למדתי להיות בן-אדם טוב. כשבני  משפחתי שמו לב שמצב בריאותי והתנהגותי השתנו לטובה, הם התחילו לתמוך בי, ואחדים מהם התחילו לתרגל גם כן. במשך השנים של הרדיפה, פקידי המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) הטרידו ועצרו אותי מספר פעמים, אך הם לא הצליחו להשפיע על נחישותי לחיות לפי העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות".

למנוע מהשוטרים לעשות רוע

בחודש אוגוסט 2000 שוטרים הופיעו בפתח דלתי. כשראו שיש לי חומרי פאלון דאפא הם החליטו להחרים אותם ולהשתמש בהם נגדי.

לא פחדתי ואמרתי לשוטרים לא לנגוע בהם, משום שהם חומרים פרטיים שלי. ואז נגעתי קלות בשכמו של אחד השוטרים. להפתעתי הוא הפסיק לנוע. השוטר השני ראה את זה, הוציא את הטלפון שלו כדי להזעיק תגבורת. הצבעתי עליו ואמרתי לו לקפוא על מקומו ולא לעשות כל דבר רע. הוא לא עשה דבר.

לאחר כעשר דקות, השוטר הראשון – אדם חסון – אמר בקול חלש ומעורר רחמים: בבקשה האם תוכל לתת לנו ללכת מכאן?

עניתי: בסדר, אתם יכולים ללכת.

על אף שהשוטרים האלה התנהגו כקשוחים כשהגיעו, הם התנהגו כמבוהלים בצאתם, פניהם היו חיוורות כאילו היו חולים, והם היו חייבים לתמוך את עצמם בקירות כשעזבו.

ביום המחרת הופיעו כמה שוטרים אחרים ושאלו מה קרה ביום הקודם.

"תרגול בפאלון דאפא על פי העקרונות של אמת-חמלה-סובלנות אינו פשע", אמרתי. "להציק לי כך זה פסול משפטית ומוסרית"

הם הלכו בלי לומר דבר. מזה למדתי את החשיבות של להישאר במחשבה ישרה כאשר מתמודדים עם הרדיפה. למעשה, גם השוטרים הם הקורבנות של הדיכוי, וגם הם זקוקים להצלה.

חזרה להכרה לאחר ארבע התעלפויות

אנשים רבים הורעלו על ידי שקרי התעמולה לאחר שהמק"ס ביימה את תרמית "ההצתה העצמית" בכיכר טיאננמן בתחילת שנת 2001. כשהלכתי לחתונה סיפרתי לאנשים רבים שם את העובדות אודות התרמית המבוימת, כך שיוכלו לדעת את האמת. באותו ערב הדבקתי באותו אזור הרבה כרזות על פאלון דאפא. מישהו דיווח עליי למשטרה ועצרו אותי.

בבית המעצר המחוזי, השומרים הורו לי לכתוב הצהרה בה אני משמיץ את הדאפא. סירבתי ולכן הם עינו אותי. הם כיוונו זרנוק מים לאפי בזרם חזק עד שלא יכולתי לנשום. התעלפתי.

כשחזרתי להכרה 2 אסירים דחפו אותי לקיר והכו אותי, התעלפתי שוב. הנשמה העיקרית שלי יצאה מגופי וצפה כך שיכולתי לראות את גופי הפיזי מונח שם. במחשבה שעליי לחזור, חזרתי לגופי וחזרתי להכרה. כל גופי כאב. הכאב היה בלתי נסבל.

בגלל העינויים, לא הייתי מסוגל לפתוח את עיניי או את פי ולא יכולתי לשמוע דבר. אינני יודע כמה זמן הייתי מחוסר הכרה, אבל האסירים בכלא אמרו שלא אכלתי ולא שתיתי במשך 13 יום. אבל יום אחד, שמעתי את המוסיקה של פאלון דאפא, "פו דו" ו"ג‘י שי", ובחלון ראיתי פאלון מסתובב. התרגשתי עד דמעות כי ידעתי שזה עידוד ממאסטר לי (המאסטר של הפאלון דאפא).

אסיר אחד אמר שהיום הוא ה-13 במאי. מאחר שיום זה הוא יום הפאלון דאפא, התרגשתי מאוד.  

אסיר אחר אמר לי:"אתה יודע, כמעט מתת ארבע פעמים. אני לא מבין איך כל פעם הצלחת לשוב לחיים". ידעתי שהמאסטר סבל רבות עבורי, והייתי אסיר תודה מאוד למאסטר.

בכירי המק"ס ראו שעדיין אינני מוכן לוותר על אמונתי חרף כל מה שעברתי, וראו איך בריאותי אף השתפרה, אז הם שלחו אותי למחנה העבודה בכפייה לתקופה של שנתיים. עם אמונתי בדאפא והשגחתו החומלת של המאסטר, הצלחתי לשרוד את זה.

שוב מחנה עבודה כפייה

בשנת 2005 הגיעו כמה שוטרים לביתי, כשבידם קומץ פוסטרים להדבקה. הם טענו שאני הדבקתי אותם. נעצרתי ונשלחתי למחנה עבודה בכפייה לתקופה של שלוש שנים.

ככל שחלף הזמן, הבנתי שאינני צריך לסבול את הרדיפה באופן פסיבי. עליי להיות אקטיבי בדיכוי האלמנטים המרושעים העומדים מאחורי בכירי המפלגה האלה. הסוהרים ויתר עובדי מחנה העבודה אספו אותנו פעם בחדר גדול עם יותר מ-20 מתרגלים והורו לנו להקריא חומרים המכפישים את הדאפא. כשהגיע תורי לקרוא, אמרתי "לא".

ישבתי לא רחוק ממנהל מחנה העבודה בכפייה, הסתכלתי ישירות בעיניו בעת ששלחתי מחשבות נכונות חזקות כדי לחסל את הגורמים המרושעים שמתמרנים אותו. הוא שאל אותי שאלות, אך אני לא עניתי לו והמשכתי לשלוח מחשבות נכונות חזקות. וכך, עם עזרה מהמאסטר, הרוע שלו התפורר. זה היה פשוט ברמה האנושית הזו – הוא הפסיק לשאול שאלות ויצא משם עם כל הבכירים והסוהרים.

לאחר זמן לא רב העבירו אותי למחנה עבודה בכפייה אחר. ערב אחד, כשהייתי חצי ישן ראיתי דרקון אדום. הבנתי שזהו צל הרפאים הקומוניסטי המרושע, הרמתי את ידי (כשכף היד מול החזה) וחיסלתי אותו עם מחשבות נכונות. שני דרקונים יותר קטנים הופיעו, וגם אותם חיסלתי. עוד שני דרקונים אכזריים הגיעו. השתמשתי הפעם בתנועת היד: "וַאגְ'רַה מטה את ההר (גִ'ין-גַאנג-פַּאי-שַאן)" – תרגיל ראשון (תנועות הן אמצעי עזר להגעה לשלמות בטיפוח-תרגול מתוך "דרך השלמות הגדולה של חוק הבודהא") להמיס אותם. פתחתי את עיניי, והבנתי שהצורות של הדרקונים הם כמו דגל המק"ס. בחצות הלילה נשמע רעש חזק של רעמים.

בבוקר כשהסתכלתי מבעד לחלון, ראיתי שדגל המק"ס בחלקו העליון של הבניין קרוע לגזרים. דגל אחר שהיה בפתח הכניסה למחנה העבודה גם היה קרוע ומוט הדגל התנתק חצי מטר מעל פני האדמה. זה היה באמת קרב בין הטוב והיושר לבין הרוע. 

בשנת 2018, לאחר ששוחררתי, חזרתי לביתי והמשכתי ללמוד את לימודי הפאלון דאפא ואת התרגול. מאוחר יותר ראיתי פריחת פרחי אודומברה רבים צומחים בביתי, על העצים, על הירקות ועל מסגרות גדר הגינה. הבנתי שזה היה עוד עידוד מהמאסטר כדי שאתקדם במרץ בטיפוח.

 קמפיין "Zero-Out"

בתחילת שנת 2020, בכירי המק"ס יישמו את קמפיין ה-"Zero-Out" שהיה מכוון לכל המתרגלים. שלושה שוטרים מתחנת המשטרה הקרובה לביתי הורו לי לחתום על כמה הצהרות שבהן אני מתחייב לוותר על אמונתי.

כשראה שאינני עומד לחתום על שום מסמך, אחד השוטרים אמר שאני יכול להנהן או למצמץ בעיניי כדי לסמן שאני מסכים, אמרתי לו שלא אעשה זאת.

שוטר אחר שאל: "האם אתה עדיין מתרגל?"

"כמובן!", עניתי לו, אחר כך הסברתי להם כיצד הפאלון דאפא שינה אותי. פעם הייתי אגואיסט מאוד, והיום אני מתחשב באחרים. מה עוד שכל בעיותיי הרפואיות נעלמו. פאלון דאפא מועיל למתרגלים, לבני משפחותיהם ולחברה באופן כללי, ולא גורם נזק לאף אחד.

מפקד תחנת המשטרה עצר בעדי. "די. אם תמשיך כך, בסופו של דבר כולנו ניעשה מתרגלים" הוא אמר וסימן שיפסיקו לצלם אותי בווידאו, "האם תוכל להגיש לנו ספל תה או כוס מים כך שנוכל להמשיך לשוחח על משהו אחר?"

שמחתי שהשוטרים הפסיקו לשתף פעולה עם הקמפיין הזה.

בסוף שנת 2021 הופיעו אצלי שוטר, ראש הוועדה הפוליטית-משפטית המקומית, ושוטר ממשטרת האינטרנט. לא נכנעתי לדרישותיהם ופשוט הסברתי להם מה זה פאלון דאפא ומדוע הרדיפה אינה מוצדקת. הם לא עשו דבר והלכו לדרכם.

כל מה שסיפרתי להלן הוא הסיפור שלי. אני כמעט בן 70, אבל אני בריא וזריז מאוד. אנשים אומרים לעתים תכופות שאני נראה כאדם צעיר. אני יודע שכל זה משום שאני מתרגל פאלון דאפא, ואני אסיר תודה למאסטר לי על כל זה.