באמצעות הפאלון דאפא נפתרה טינה ממושכת עם בתנו

(Minghui.org) המגמות השליליות בחברה השפיעו מאוד על בתנו, ולאחר שנכנסה לחטיבת ביניים היא נעשתה מרדנית והפסיקה להתייחס ברצינות ללימודיה.

לבסוף היא הושעתה מבית הספר כי היא יצאה מחוץ לעיר עם כמה חברי כיתתה מבלי לומר לנו או לבית הספר. היא נעשתה מדוכאת ובילתה את זמנה במשחק עם אותם חברים, וחזרה הביתה מאוחר בלילה. לפעמים היא לא חזרה כלל. אשתי ואני דאגנו ולא הצלחנו לישון.

אשתי ביקרה בבית אחד מחבריה כדי לוודא שהכול בסדר איתה. כשבתנו גילתה זאת היא יצאה מכליה ואמרה שזה הביך אותה ופגע בתדמיתה. לאחר מכן היא לא חזרה הביתה במשך כמה ימים. אשתי בכתה וביקשה ממנה לשוב הביתה לא משנה כמה מאוחר זה יהיה, אבל בתנו התעלמה ממנה לחלוטין.

לא יכולנו להאמין איך ילדה שפעם התנהגה להפליא השתנתה בקיצוניות רבה כל כך. אשתי ואני תמיד היינו אדיבים וכנים והתייחסנו לרווח אישי בקלילות. אני לא שתיתי, לא עישנתי, לא הימרתי, ולא היו לי שום הרגלים רעים. היה לנו מוניטין טוב במשפחה ובקרב חברים ועמיתים. על אף הסביבה החיובית הזאת, התנהגותה של בתנו השתנתה כל כך. זה שבר את לבנו ולא יכולנו לקבל את זה.

בתחילה הייתי סבלני איתה. עודדתי אותה בצורה חיובית ושוחחתי על החשיבות של להיות אדם טוב. אבל עם הזמן, כשראיתי את התנהגותה העקשנית וגישתה החוצפנית כלפי אשתי, חשבתי שהיא הגזימה. יום אחד כשדברתי איתה על התנהגותה הרעה התרגזתי מאוד. כעסי גבר והכיתי אותה. זה רק הגדיל את הפער בינינו והעמיק את טינתה.

זה לא קרה רק אצלנו. רוב ההורים שהכרנו נאבקו לחנך את ילדיהם. כולנו התלוננו על איך הכאוס בחברה השחית את ראשם הצעיר של ילדינו ודאגנו להם.

בהמשך הזמן התמזל מזלי לתרגל פאלון דאפא. המאסטר ניקה את גופי, ומחלות קשות שבתי החולים לא הצליחו לרפא, נעלמו. חוויתי באמת את האושר להיות חופשי ממחלות. חשוב מזה, הוראת הפאלון דאפא טיהרה את מחשבתי ורוממה את אופיי המוסרי. הבנתי את המטרה האמיתית ומשמעות החיים.

המאסטר אמר:

"יש אנשים שייאבדו את מזגם אפילו כשהם מחנכים ילדים, ופשוט צועקים עליהם ועושים סצנה. אין צורך להיות כך כשאתה מחנך ילדים, ואין עליך עצמך להתרגז באמת. עליך לחנך את הילדים עם היגיון כך שבאמת תוכל לחנך אותם היטב". ("ג’ואן פאלון" הרצאה תשיעית, "אנשים עם טבע מולד גדול")

קראתי את הפיסקה הזאת שוב ושוב. התחרטתי שבעבר שפטתי בחוסר היגיון את בתי והצטערתי שפגעתי בה. כשאני אומד את התנהגותי הקודמת עם עקרונות הפא שהמאסטר לימד, אני מבין שעליי להתייחס לעצמי בסטנדרט גבוה יותר ולאמוד טוב או רע בהתאם לעקרונות אלו.

הבנתי שלא ידעתי איך לחנך את בתי. הייתי סמכותי ושתלטן. בתי הייתה עדיין צעירה, אבל התנהגתי כלפיה בגסות רוח. באופן טבעי זה לא הוביל לתוצאות טובות.

על פני השטח נראה היה שהיא טועה. אך למעשה הרגשתי שהיא מפריעה לחיי ומכאיבה לאשתי ולי. גם דאגתי אם אנשים אחרים ילעגו למשפחתנו. התנהגתי כאילו אני עושה דברים למען בתי, אך עמוק בלבי גוננתי על הכבוד והאינטרסים שלי. לא התייחסתי אליה בטוב לב, נטרתי לה טינה וכעסתי עליה. גישתי הקשוחה רק הרחיקה אותה יותר וגרמה לה להתייחס ביתר קרירות כלפינו.

למעשה הגישה הזאת של שימוש בקשיחות כדי להתנגד לקשיחות היא שיטה המושרשת בתרבות המפלגה הקומוניסטית הסינית. זה כמו לשפשף מלח על פצע ולגרום לכאב ולטינה להחריף. שינוי אמיתי מגיע משינוי הלב. ביקורת לא יכולה לשנות את לב האדם; לרוב יש לה השפעה הפוכה.

אני מכיר תודה על ההדרכה של עקרונות הפא שלימדו אותי לחיות בהתאם לסטנדרט "אמת-חמלה-סובלנות". זה העמיק את החרטה שלי על התנהגותי הקודמת והלא רציונלית כלפי בתי ועל הפגיעה שגרמתי לה. הייתי נחוש להשתמש בכנות ובטוב הלב שטיפחתי באמצעות הפא כדי לפתור את הטינה הממושכת בינינו.

בתי מצאה עבודה, ומקום עבודתה היה קרוב לביתנו. הזמנו אותה להמשיך לבוא לאכול איתנו בבית. בהתחלה, לאחר הארוחה, היא רק ניגבה את השולחן ולא עזרה לנו בשטיפת הכלים או בשאר עבודות הבית. אשתי ואני רק חייכנו ולא אמרנו דבר.

משכורתה הייתה רק כמה מאות יואן, אז נתנו לה כסף לביגוד ודמי כיס. בהדרגה זה עזר לנו לגשר על הפער הרגשי בינינו. בזמנה החופשי היא סיפרה לנו סיפורים על קונפליקטים בין עמיתיה בעבודה או על כמה מהתופעות הכאוטיות בחברה.

סיפרתי לה איך המחלות הכרוניות שהיו לי נפתרו באורח פלא ללא תרופות לאחר שתרגלתי יותר מעשר שנים. כיוון שאיני זקוק יותר לתרופות, חסכתי למקום עבודתי הרבה הוצאות רפואיות. כיוון שאף פעם איני תובע הוצאות רפואיות משפחתיות, הממונים עליי והמחלקה הכלכלית שיבחו אותי.

סיפרתי לבתי שאם לא הייתי מתרגל פאלון דאפא לא הייתי מתנהג בדרך זו. פאלון דאפא מלמד אנשים להיות טובים יותר, להסתכל פנימה בזמן קונפליקט, ולא להאשים אחרים. גם התנצלתי בפניה על גישתי הקשוחה בעבר וקיוויתי שהיא תוכל לסלוח לי. לאחר שנים רוויות מתח היא חייכה אליי.

בתנו קראה הרבה חומרי הבהרת אמת וגם את מאמרי המאסטר האחרונים ואת "שבועון מינג-הווי". היא גם תרגלה איתי את התרגילים. היא אפילו קנתה נייר באיכות טובה ועטים והעתיקה בקפידה בכתב ידה את "ג'ואן פאלון".

היא ואני מצליחים לנהל שיחות מלב אל לב ואנחנו מצביעים בטוב-לב על ההחסרות אחד של השני. הטינות שנערמו עמוק בפנים יותר מעשור שנים נפתרו. היום היא מתחשבת בנו מאוד ועוזרת בקניות המצרכים ובבישול. לאחר שאנחנו מסיימים לאכול היא שוטפת את הכלים ומנקה את המטבח.

מתרגל עמית אמר פעם: "רק כשהלב משתנה הסביבה משתנה; רק כשהלב יפה אז הסביבה יכולה להיות יפה". אנחנו חיים עכשיו באווירה של צחוק ושמחה, חופשיים מהקדרות ומהמתח של העבר – חיינו מלאים בשלווה ובאושר.

המאסטר הדריך את כל משפחתנו בנתיב החזרה לאני האמיתי שלנו דרך טיפוח. פאלון דאפא פתר את הטינה שפעם הפרידה בינינו, והמאסטר בירך את משפחתנו בהרמוניה ובאושר. אנחנו אסירי תודה מעומק לבנו על הצלתו החומלת!