(Minghui.org) אני מתרגל פאלון דאפא בן 91. לילה אחד, קצת לאחר שהרדיפה נגד הפאלון גונג החלה ב-1999, שהיתי בביתו של מתרגל עמית. היה חשוך ושקט. באמצע הלילה התעוררתי בבהלה לקול בכי. קמתי לבדוק את העניין.

המתרגל העמית כרע על ברכיו לרגלי תמונתו של מאסטר לי מייסד הפאלון דאפא. דמעות זלגו על פניו והוא בכה בצער. נגשתי אליו בדאגה ושאלתי מה קרה.

תוך כדי בכי הוא הסביר את המצב. בתו שהתחתנה רק לאחרונה אובחנה עם סרטן. היא אושפזה בבית חולים מקומי ומצבה התדרדר כל יום. חמיה שלא היו מסוגלים, או שלא רצו לשאת בהוצאות הרפואיות, נטשו אותה והשאירו למתרגל ולאשתו לטפל בהכול.

בית החולים דרש 30,000 יואן לניתוח הדחוף שהייתה זקוקה לו, אבל הוא הצליח ללוות רק 9,000 יואן על אף מאמציו הטובים ביותר. הוא חש חסר אונים. ללא שום ברירה, הוא כרע לרגלי תמונת מאסטר לי והתפלל לעזרה.

רציתי לעזור לו כלכלית, אבל הנסיבות שלי לא אפשרו זאת. עצרו אותי לאחר שעתרתי למען פאלון דאפא בבייג'ינג, ואפילו לאחר שחרורי הרשויות המקומיות המשיכו להטריד אותי. נאלצתי לעזוב את ביתי כדי להימנע מלהיעצר שוב.

אך מניסיוני האישי ידעתי שפאלון דאפא יכול להביא תקווה גם בזמנים החשוכים ביותר. מילדות סבלתי ממחלות רבות. בגיל 58 נאלצתי לצאת לגמלאות עקב טרשת כלי דם. אבל ב-1996 לאחר שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא, המחלות שלי נעלמו ומאז לא לקחתי שום תרופה.

למחרת הלכתי לבקר את בתו בבית החולים. אמה הייתה איתה. האישה הצעירה סבלה מכאב כל יום ולא יכלה לאכול או לישון. היא חיכתה בקוצר רוח שאביה יחזור עם הכסף לניתוח.

כיוון שבאותו זמן הזוג וגם בתם תרגלו כולם פאלון דאפא, אמרתי לאם: "ייתכן שהניתוח לא יציל אותה. אנחנו מתרגלים, וצריכה להיות לנו אמונה במאסטר".

נראה היה שהאם הצליחה להחזיר לעצמה את עשתונותיה, והיא דיברה עם בתה שמיד החליטה לעזוב את בית החולים ולטפח ולתרגל.

משהו מדהים קרה כמעט מיידית. ברגע שהיא החליטה, הכאב שכך. היא נעשתה רעבה בפעם הראשונה מזה שבועות והצליחה לאכול מעט. באותו לילה היא ישנה שינה ארוכה ושלווה שכל כך הייתה זקוקה לה.

הרופא שלה לא השתכנע והתנגד בחוזקה להחלטתה לעזוב את בית החולים, אך החלטתה הייתה נחושה. לאחר הרבה הלוך ושוב, באישורו של דיקן בית החולים, היא שוחררה לבסוף.

כדי לסייע להחלמתה, המשפחה שכרה בית קטן באזור שקט מחוץ לכפר. כל יום היא ואמה הקדישו את זמנן ללמוד את הוראת הפאלון דאפא ולתרגל את חמשת התרגילים. אביה ואני היינו שם לתמוך בהן.

בריאותה השתפרה כל יום. תוך 12 ימים הכאב נעלם והיא הבריאה לגמרי. זו הייתה טרנספורמציה שלא ניתן להסביר.

כיוון שהניתוח כבר לא היה דרוש, אביה החזיר את הכסף שהצליח ללוות. השמועה נפוצה מהר בכפר, וההחלמה הפלאית השאירה את כולם המומים.

מאוחר יותר המשפחה באה להודות לי ואמרה שהצלתי את חיי בתם. השבתי: "לא, זה לא אני, זה המאסטר שהציל אותה. המאסטר גם האריך את חיי".

יותר מעשור עבר מאז. האישה הצעירה פורחת, וילדה שני ילדים בריאים.