הכול השתנה לאחר שאסירות הבינו את האמת על פאלון דאפא

(Minghui.org) בסתיו של 2002 כשהייתי בת 32 הוכנסתי למרכז מעצר. ברגע שנכנסתי לתא מישהי אמרה: "זו מתרגלת פאלון דאפא". שאלתי איך היא יודעת, והיא אמרה: "רק אלה שמתרגלים פאלון דאפא מחייכים כשהם נכנסים".

סיפרתי לאסירות איך נרדפתי, את האמת על תרמית "ההצתה העצמית" בכיכר טיאננמן, שהכביכול 1400 מקרי מוות זו תעמולה של המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית), איך 36 מתרגלים מערביים הלכו לכיכר טיאננמן לאמת את הדאפא, ושמתרגלים את הפאלון דאפא ברחבי העולם. גם סיפרתי להן שמתרגל מבוגר שחק תשעה זוגות נעליים כשהלך ברגל לבייג'ינג רק בשביל לומר בכיכר טיאננמן: "פאלון דאפא הוא טוב". כשהשמיצו את המאסטר, הדאפא הותקף, מתרגלים נרדפו, וכל דיווחי התקשורת עוררו שנאה כלפי פאלון דאפא ברחבי העולם, המתרגלים רק רצו לספר את האמת, אבל נרדפנו על כך.

עד שסיימתי לדבר הן כבר הבינו. בימים הבאים, חוץ מלשלוח מחשבות נכונות, שיננתי שירים מ"הונג יין" ושרתי שירים שמתרגלים כתבו. האסירות אהבו במיוחד את השיר "הינצלו" (Be Saved). הן גם הקשיבו כשדיברתי על עקרונות מסורתיים. האווירה בתא נעשתה שלווה.

יום אחד פתחתי בשביתת רעב כדי לתמוך במתרגלים שנרדפו. נעשיתי משותקת וכמעט מתתי. אם המאסטר לא היה מציל אותי הייתי באמת עוזבת את העולם הזה. מתרגלות אחרות ששבתו רעב נשארו לצדי יום ולילה וקראו בשמי כל הזמן. הגפיים שלי כבר היו קרות ולא יכולתי לדבר, אבל הייתה לי מחשבה שאהיה בסדר. לסוהרים לא היה אכפת והם רק אמרו לאסירות לבדוק אותי כל עשר דקות. יומיים לאחר מכן, כשהאסירות האחרות מחו, הוציאו אותי ונתנו לי עירוי. המתרגלת שקראנו לה "דודה ג'נג" סירבה לעזוב אותי וליוותה אותי עד שהייתה בטוחה שהם לא יכפו עליי את עינוי ה"האכלה בכפייה".

בחירה

אשה גדולה וחזקה מתא אחר הוצבה לפקח עליי. היא הייתה ידועה כאחת שמכה אסירות. אבל במקום היהירות הרגילה שלה היא הייתה טובה אליי.

בגלל שלא אכלתי או שתיתי במשך עשרה ימים, העירוי התוך ורידי הכאיב מאוד. בכיתי והרגשתי רע שלא הצלחתי להתגבר. האישה ניגבה את דמעותיי וניחמה אותי, ושאלה אם זה כואב לי. היא עיסתה את אצבעותיי בעדינות כשדיברה אליי בדאגה.

במשך מספר ימים לא הצלחתי לפקוח את עיניי. כשראתה שאני פוקחת אותן היא חייכה ואמרה: "את ערה! זה נהדר. למה את רוצה לסבול כל כך? כואב לי לראות אותך סובלת!" אמרתי לה לאט ובקושי רב: "כל המתרגלים הם אנשים טובים, אך משמיצים אותנו. בבקשה אל תכי מתרגלים!" היא אמרה שלא תכה. אז אמרתי: "בבקשה זכרי שפאלון דאפא הוא טוב". היא ראתה שאני עדיין כואבת ואמרה: "אזכור זאת. עוד כמה ימים יעבירו אותי לבית כלא אחר. לא אכה את המתרגלות גם אם יורו לי לעשות זאת. לא נדבר על זה יותר".

כששמעתי את זה הרגשתי רווחה ועצמתי את עיניי. ידעתי שהיא עשתה בחירה טובה ושמחתי בשבילה.

טוב הלב של האסירות  

נלקחתי חזרה לתא, אך במשך יומיים נוספים עדיין לא הייתי בהכרה מלאה. כשחזרתי להכרה ופקחתי את עיניי כולן נאנחו בהקלה. אפילו מי שלא התנהגה בכבוד למתרגלים חייכה.

לא יכולתי לזוז ונאלצתי להסתמך על אחרים בכל דבר. דודה ג'נג סיימה את שביתת הרעב שלה כדי לטפל בי. היא רחצה את פניי, האכילה אותי, ועזרה לי ללכת לשירותים. כשאסירה צעירה ראתה כמה קשה לדודה ג'נג להרים אותי, היא הציעה את עזרתה, בגלל שלא יכולתי להתיישב כדי לרחוץ את פניי או לאכול, אסירה ישבה מאחוריי כדי שאשען עליה.

כולן חייכו וכבר לא היו אדישות. בהשראת הדאפא הגיח טוב ליבן והן בורכו.

הייתה שם אסירה צעירה אחרת שנעצרה לשנתיים ללא משפט. היא הייתה מדוכאת ולרוב בכתה. לאחר שלמדה את האמת על הדאפא, היא נעשתה אופטימית. במהלך שביתת הרעב היה לי חום גבוה והיה לי קשה לנשום. כשהיא הייתה במשמרת לילה, היא קיררה אותי במגבת רטובה. היא אפילו ביקשה להיות במשמרת הלילה כדי לטפל בי. טוב לבה הביא לה ברכות. כמה ימים אחרי ששבתי להכרתי היא שוחררה ללא תנאי. היא בכתה משמחה.

ביום שהיא יצאה אמרתי לה: "טוב ליבך הביא לך ברכה, אחרי שתמצאי את ספר הדאפא, קראי אותו וספרי למשפחתך וחברייך את האמת על הדאפא". היא הנהנה בהסכמה ואמרה שכך תעשה. היא קיוותה שאחלים במהרה.

קשרים גורליים

חודש לאחר מכן הועברתי לבית מעצר על ידי הצוות הממונה על המקרה שלי. מנהל בית המעצר לא רצה לקבל אותי כי לא הייתי מסוגלת ללכת. חוץ מהמתרגלות, היו שם אסירות רבות שהיו פרוצות. כשהן ראו שנושאים אותי פנימה הן שאלו מה קרה וסיפרתי להן מה עברתי. הן נזפו במי שליווה אותי ואמרו שהם חסרי רחמים. הן שאלו: "איך אתם יכולים עדיין לעצור אותה במצבה?" אבל הן גם לא הבינו למה מתרגלים ממשיכים לתרגל – למה הם לא מוותרים כדי להימנע מצרות? הסברתי להן מהו פאלון דאפא ולמה הוא נרדף. גם סיפרתי להן סיפורים איך אנשים בורכו לאחר שהפסיקו לרדוף מתרגלים.

בימים הבאים שיננתי שירים מ"הונג יין" ושרתי שירי דאפא. שוחחתי איתן ונתתי להן עצות המבוססות על עקרונות הדאפא. הן הבינו באמת את היופי של הדאפא ואמרו שהן לא היו נעצרות אם הן היו יודעות קודם לכן על הדאפא. רבות מהן העתיקו את השיר "להיות אדם" ולקחו אותו עימן כשעזבו.

אסירה צעירה אחת בשם אֶמי, הגיעה ממשפחה טובה אבל הפכה לפרוצה. כשהגיעה בהתחלה היא הייתה אנוכית מאוד והיו לי מחשבות שליליות עליה. יום אחד היא התעוררה מתנומה והמילים הראשונות שאמרה היו מ"על אודות הדאפא" מ"ג'ואן פאלון". הופתעתי ושאלתי אותה איך היא מכירה את זה. היא אמרה שכשהתעוררה היא פשוט אמרה את זה. ידעתי שזה היה רמז מהמאסטר. היא הייתה אדם עם יחסים גורליים ולא הייתי צריכה לשפוט אותה.

הרבה אסירות השתנו במהלך השבועיים שבהם הייתי עצורה שם. הן נעשו פחות אנוכיות והחלו לדאוג לאחרים. אסירה אחת, מבוגרת ממני, כיבסה את בגדי ה"פליס" שלה והשאירה לי אותם כשראתה שהיו לי רק בגדי קיץ דקים. היא אמרה לי שהיא תחפש עבודה רגילה ותפסיק לעבוד כפרוצה. ראיתי שהחיוך על פניה היה טהור מאוד כשיצאה משם.

הייתה לי שיחה ארוכה עם אסירה צעירה בשם א-מיי. סיפרתי לה על הדאפא ושהמון אנשים מתרגלים את הדאפא ברחבי העולם. היא הקשיבה בתשומת לב. בחלום שחלמתי באותו לילה ראיתי אותה משחקת ליד בית נטוש. ואז הבית נעלם ובניין רב קומות גבוה קם שם ודלקו בו אורות רבים. ידעתי שעולמה ניצל.

ההתנהגות שלנו היא עדות שקטה

אני והמתרגלות בתא שלי החלטנו על שביתת רעב קבוצתית כדי למחות על הארכות תקופות המעצר הלא הגיוניות. לא ידענו איך ליידע את המתרגלות בתאים האחרים. א-מיי החליטה לעזור לנו. כשחיכינו בתור לארוחות היא קראה בקול: "מתרגלות הפאלון דאפא האלה הן בשביתת רעב ולא מתכוונות לאכול". היא אמרה את זה מספר פעמים, ומתרגלות מתאים אחרים הבינו ופתחו בשביתת רעב.

כמה ימים לאחר מכן האסירות היו המומות לראות שמתרגלות הוכו ונלקחו לעינוי "האכלה בכפייה", וכשחזרו הן היו מכוסות בדם. האסירות ראו שכאשר לא הצלחתי לקום עקב שביתת הרעב המתרגלות האחרות טיפלו בי היטב. הן חשבו שאם יש כל כך הרבה מתרגלים חסרי אנוכיות, הדאפא חייב להיות טוב באמת.

הן החליטו לדאוג למתרגלות בתאים שלהן. הן שמרו עלינו כששלחנו מחשבות נכונות. א-מיי עזרה לנו להעביר מאמרי דאפא חדשים למתרגלות אחרות. פעם כשמתרגלת עמיתה התעלפה, א-מיי קראה לסוהרים לקרוא לרופא. בשעה שחיכתה שהרופא יבוא, היא לפתע אמרה בקול רם: "פאלון דאפא הוא טוב". הסתכלתי וראיתי שעיניה מחייכות. הסתובבתי כדי להסתכל על הסוהר, שהתסתכל בה וחייך.

לפני שאמי שוחררה היא עזרה לי לכבס את בגדיי. היא אמרה לי שהיא חוזרת למתקן המעצר עוד כמה ימים כדי לאסוף אסירה אחרת, ושאלה אם אני צריכה משהו. היא חזרה אחרי כמה ימים ונתנה לנו את העטים שבקשנו.

אני מודה למאסטר שהציל את א-מיי. מה שעשתה הניח את היסוד לעתידה.

לסיכום

בתוהו ובוהו הסוערים של המק"ס, אנשים רבים איבדו את מצפונם. הם אינם יודעים לשם מה הם חיים, מאיפה באו, או לאן הם הולכים. מי יכול להתיר את הקשרים שבליבם? פאלון דאפא הוא כמו קרן אור, מאיר את העולם כולו, מנקה את הערפל במחשבת האנשים, מאפשר להם לראות אור ותקווה! אני מרגישה בת מזל להיות מתרגלת פאלון דאפא. אני שמחה בשביל האנשים האלו שהבינו את האמת. אני אסירת תודה למאסטר על תמיכתו בכל צעד בדרך!