מה זה אומר לטפח – הבנותיי לאחר שעברתי מצוקת מחלה

(Minghuiu.org) אני בן 54. בשנת 2022, כדי להימנע מלהירדף על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס), החלטתי לברוח עם אשתי (שגם היא מתרגלת) מסין. הייתי רוצה לשתף אתכם בהתנסות טיפוח שאירעה לי לאחרונה, פריצה דרך קשיים של קארמת מחלה.

כשהתעוררתי בבוקר ה-22 באפריל 2024 חשתי לא בטוב. חזרתי למיטה ונרדמתי.

כשהתעוררתי בשעות אחר הצהריים חשתי מבולבל ובלתי יציב. ברגע שהתיישבתי ליד השולחן איבדתי את ההכרה. כשחזרתי להכרה, מצאתי את עצמי שוכב מתחת לשולחן האוכל ללא אוריינטציה.

שמעתי את אשתי קוראת בשמי. היא הייתה בחדר השינה ורצה לקראתי, הוציאה וגררה אותי מתחת לשולחן האוכל.

התחלתי להקיא. גופי חש שיתוק והרגשתי כאילו אני מרחף בין חיים ומוות. אמרתי: "אינני רוצה לחיות...". לאחרונה לא הצלחתי לעבור מבחן שין-שינג הקשור לאשתי – כעסתי עליה כל יום, ולכן חשבתי שאני עומד למות.

אשתי צרחה והמשיכה לקרוא בקול שפאלון דאפא דרך רוחנית המבוססת על העקרונות "אמת, חמלה סובלנות" ו-5 תרגילים שקטים. .  הוא טוב. היא התחננה למאסטר שיעזור לי, ושבה וקראה בשמי. חשבתי שהיא צועקת יותר מדי חזק, אז התעוררתי והזכרתי לה לא להפריע לשכנים.

חבריי וקרוביי יודעים שאני מתרגל דאפא, אז אם הייתי מת כך האם לא יהיו להם מחשבות שליליות על פאלון דאפא? מכל הישויות ביקום, אני בר מזל לתרגל בפאלון דאפא, אבל אני רוצה לוותר על גופי הפיזי כי לא הצלחתי לעבור כמה מצוקות קטנות. אני הרבה פעמים אומר שהאחרים טיפשים, אבל נראה שאני הוא הטיפש.

אשתי עזרה לי לעלות למיטה. ראשי כאב, חשתי מסוחרר ולא הייתי מסוגל לחשוב.

מתחיל לחפש פנימה

למחרת היום הרגשתי טוב יותר, וחשבתי על האירוע הזה מנקודת מבט של הפא. איזו החזקה הייתה לי שלא סילקתי אותה, שגרמה לזה לקרות? גיליתי שלאחר שטיפחתי במשך 27 שנים, לא נפטרתי מאף החזקה. מתרגלים אחרים מדברים לעיתים קרובות על הפרצות שהם מזהים בעת שהם נתקלים במצוקות. כשאני מסתכל על עצמי אני מגלה שאני מלא בהחסרות והחזקות.

בגלל שהיו לי כל כך הרבה החזקות לא ידעתי מהיכן להתחיל (לסלק החזקות). החלטתי לרשום לעצמי את ההחזקות הבולטות ביותר שלי ולהתמקד בסילוקן.

גיליתי שיש בי התמרמרות, מנטליות מאבק, אגו, ושאני מסתכל על מתרגלים אחרים מגבוה: חשבתי שאשתי אינה מתחשבת בי. גם חשבתי שמתרגלים אחרים טיפשים, ושהפקחים שבהם אנוכיים.

כשהבנתי שיש בי התמרמרות, נזכרתי במתרגל שהלך לעולמו משום שלא הצליח לסלק את ההתמרמרות שלו. שוחחתי אתו כשהיה חולה ואמרתי לו שהוא צריך לוותר עליה. עכשיו אני מוצא את עצמי במצב דומה.

לאחר שעזבתי את סין ועברתי לארץ אחרת, כל יום לפנות בוקר נשאתי איתי כרזה ועליתי לאוטובוס לנסוע לכיוון השגרירות הסינית ליד הים כדי לתרגל את התרגילים מול השגרירות. היה חורף והיה קר מאוד. בשעות אחר הצהריים כשהגעתי חזרה הביתה, אשתי לא הכינה אוכל. כך שעל אף שהייתי קפוא ורעב היה עליי לעמוד ולבשל.

מאחר שאין שירותים ליד השגרירות, לא שתיתי הרבה מים ולא אכלתי דבר. לא יכולתי להתגבר על העובדה שהיא לא בישלה, לכן, יום אחד חזרתי הביתה מוקדם לראות מה היא עושה. איך שנכנסתי הביתה ראיתי שהיא במיטה ישנה. כל כך כעסתי! היה לי כל כך קר והייתי כל כך רעב שנשכבתי על המיטה ונרדמתי.

כשהתעוררתי, שמעתי אותה כשהיא במטבח וחשבתי שהיא מבשלת אוכל. אבל כשנכנסתי למטבח היא אמרה: "אני צריכה ללמוד את הפא". היא למדה את הפא במטבח ולא בישלה דבר. השעה הייתה כבר אחרי 3 אחר הצהריים. לא הסתכלתי על המצב מנקודת המבט של הפא, לכן לא הבנתי שזאת הזדמנות לטיפוח – הסתכלתי על כל זה מנקודת מבט של אדם רגיל, והטינה שלי גברה. 

כהרף עין הגיע הקיץ. כל יום ראשון הייתי אחראי על הפעילויות בפארק, והיו לי את כל הכרזות ולוחות התצוגה. יום ראשון אחד לאחר הפעילות, ירדתי במדרגות עם העגלה עמוסה בכרזות ובלוחות ופגשתי באשתי שעלתה במדרגות. חשבתי שהיא חוזרת מהסופרמרקט, אבל היא אמרה שהיא בדיוק חזרה הביתה לאחר שתרגלה את התרגילים ליד ביתנו.

כשנכנסתי למטבח, ראיתי שהאורז מבושל, אבל הבשר והשעועית חיכו לי לבשל אותם. השעה הייתה כבר 7 בערב. חשבתי שהלב של אשתי אכזרי מדי – היה כבר כל כך מאוחר והיא לא הכינה את הארוחה! התלוננתי שהיא החליטה לצאת החוצה לתרגל בשעה כה מאוחרת. היא לא עבדה כל אחה"צ, מדוע לא יכלה לצאת לתרגל יותר מוקדם במקום לצאת בזמן שהייתה צריכה לבשל? עד שהאוכל היה מוכן, כבר היה אחרי 8 בערב.

אחרי המקרה הזה הפסקתי לדבר איתה, אלא אם היה לי משהו חשוב לומר. בישלתי לעיתים רחוקות. לאחר שאכלתי, שטפתי את כלי האוכל שהשתמשתי בהם ואת מקלות האכילה.

לא הבנתי שזה היה מבחן טיפוח כדי לעזור לי להשתפר. בהדרגה גם הפסקתי לתרגל את התרגילים וללמוד את הפא. ביליתי את זמני החופשי כשאני רואה את החדשות בפלאפון שלי או במחשב שלי. כל יום הייתי רואה את התקדמות המלחמה באוקראינה, וכדומה. לעתים קרובות תהיתי מדוע הנישואין שלי כל כך גרועים.      

בגלל שהרגשתי דיכאון במשך תקופה ארוכה, נראיתי רציני. יותר ממתרגל אחד אמרו לי שאני נראה מפחיד. הבנתי שמצבי לא טוב, אבל פשוט לא הצלחתי להשתפר. אם זה לא היה גורם לדאפא להיראות רע, הייתי מגיש בקשה לגירושין. חשבתי לעזוב את הבית ובקשתי מעובד סוציאלי לעזור לי לחפש דירה.

אני שולל את הרדיפה

עכשיו ששכבתי במיטה כמה ימים אחרי שאיבדתי את ההכרה, בחנתי את עצמי כדי לגלות את ההחסרות שלי. הלך הרוח שלי השתפר בהדרגה. אשתי התחילה לבשל והתחילה לדאוג לי. הטינה שלי הייתה תחת שליטה. גוש הקרח שבליבי נמס, וגופי התאושש.

לפני שזה קרה, הייתי מתרגז כל פעם שמתרגלים אחרים לא הסכימו איתי. מנטליות המאבק שלי הייתה חזקה מאוד. בגלל שאני רהוט, המתרגלים האחרים לא יכולים להתווכח איתי.

לא טיפחתי את אופן הדיבור שלי. לפעמים הייתי אומר את מה שהתחשק לי, וכשמזגי התפרץ לא היה איכפת לי מרגשותיהם של אנשים אחרים. לא היה איכפת לי אם הם הסכימו עם מה שאמרתי או אם זה פגע בהם.

בבוקרו של היום ה-24 לאירוע קיבלתי חום גבוה והיו לי הזיות – כל גופי כאב וחשתי כאילו שאני עומד למות.

לאחר שביצעתי את התרגילים הרגשתי יותר טוב. לפתע הבנתי שהמצב הזה אינו תקין: מדוע המצוקה הזאת לא נגמרת? לא יכולתי להשתתף באף אחת מהפעילויות של פאלון דאפא, האם זו לא הפרעה? מדוע זה נמשך כל כך הרבה זמן? הבנתי שכאשר הסתכלתי פנימה לבדוק את החסרותיי, הסכמתי למעשה למצב מתוך מחשבה שיש לי החסרות בטיפוח, וכך נוצלתי. אמרתי לעצמי שאצא החוצה, אלך לאט ואחבוש קסדה כי אולי אתעלף. חששתי לאבד שוב את ההכרה. הסכמתי עם הרדיפה, ולא שללתי אותה.

אפילו אם היו החסרות בטיפוח שלי, לכוחות הישנים לא הייתה הזכות לרדוף אותי. המאסטר מסלק את הקארמה שלי, ובתהליך סילוק הקארמה אמצא את החסרונות שלי, אסלק את ההחזקות שלי ואשפר את עצמי.

לאחר שמצאתי את דפוס החשיבה הנסתר עמוק של "קבלת הדין", ירדתי למטה ועליתי על האופניים. הפסקתי לחשוב שעליי להיזהר, או שלא אוכל לבצע את התרגילים במרץ או שעליי להתאושש לאט, או שעליי לשים לב לזה וזה, לכל דבר.

אף שעדיין חשתי בראשי לא בנוח, הזכרתי לעצמי שאני מתרגל פאלון דאפא ושאני בסדר. הכוחות הישנים אינם יכולים להפריע לי! זכרתי מה שהמאסטר אמר:

"בזמן המצוקה, אם אתם, כתלמידים, באמת יכולים לשמור על שלווה בלתי מעורערת או יכולים להציב את לבכם בהתאם לדרישות השונות כלפיכם ברמות השונות, זה יהיה מספיק בשביל שתעברו את המבחן. אם זה ממשיך בלי סוף, אם אין בעיות אחרות בשין-שינג או בהתנהגות, זהו בוודאי השד המרושע שמנצל את הפרצה של חוסר השליטה שלכם. ככלות הכל, מטפחים אינם אנשים רגילים". ("יסודות להתקדמות במרץ" – "הסבר הפא")

היות שהרגשתי יותר טוב, לא הצלחתי לשלוט בעצמי וצפיתי בחדשות באינטרנט. צפיתי בהן כמעט שעתיים, והלכתי לישון בחצות. אבל אז הבנתי שחדשות מיועדות לאנשים רגילים, ושמחתי על שגיליתי את ההחזקה הזאת.

כשהתעוררתי למחרת בבוקר, ידעתי שעברתי את המבחן הזה. לקח לי 25 ימים אבל החלמתי לחלוטין.

לאחר שיעור זה, הבנתי מה היא הכוונה האמיתית בטיפוח עצמי. נהגתי להתמקד במציאת ההחזקות וההחסרות שלי ולנסות לסלקן. אבל עכשיו אני מתמקד לטפח את המחשבות שלי מתוך מודעות, ואומד אותן אל מול הפא כאשר אני נתקל בבעיות.

בטיפוח אין דברים פשוטים, ולפעמים קל להתעלם מדברים קטנים. התמקדות בהחזקות גדולות לא עובד עבורי. כשהדברים הקטנים מתוקנים, הדברים הגדולים ייחלשו באופן טבעי, ובסופו של דבר יסולקו בטיפוח לחלוטין.

אף שיש עדיין הבדל גדול ביני לבין מתרגלים המתקדמים במרץ, סוף סוף אני יודע איך לטפח. בעבר, מעולם לא התנצלתי לפני מישהו. אם ידעתי שאני טועה, לא התווכחתי יותר וזאת הייתה הצורה להודות בטעותי. היה לי אגו גדול ורציתי שישבחו אותי.

לפני כמה ימים התווכחתי עם מתרגל אחר. לאחר שהלך, הבנתי שעשיתי אותה הטעות, לכן מיד שלחתי לו הודעת התנצלות. בפעם הזו ראיתי מעומק ליבי את ההחסרה שלי, וזו הייתה הפעם הראשונה בה התנצלתי בפני מישהו.

עכשיו אני שם לב יותר לשין-שינג שלי. אני מדבר בצורה רגועה יותר, ואני יודע איך לשלוט ברגשותיי. גם הבעת הפנים שלי שלווה יותר. הפְּסוֹרְיָאזִיס שסבלתי ממנו יותר מ-30 שנה נעלם.

במהלך המצוקה הזו, לא רק שסילקתי את הקארמה שלי, אלא גם שיפרתי את השין-שינג טבע המחשבה והלב; טבע מוסרי; אופי שלי. אני מודה למאסטר הרחום על שהציל אותי! תודה על חמלתך! אני יודע עכשיו איך להתקדם במרץ, אנא תנוח דעתך!