תרבות סינית מסורתית והקשר שלה לאלוהי

(Minghui.org) כשמדובר בתרבות סינית מסורתית, אנשים רבים מקשרים זאת לרוב לפילוסופיות עתיקות, לשירה, לציור, ולצורות אמנות שונות. דרך ההתבטאויות הרבות, נוכל להבחין במהותה – השורש האלוהי – ואיך הוא השפיע על התרבות הסינית במשך אלפי שנים.

בודהיזם, טאואיזם וקונפוציוניזם הם שלושת עמודי התווך של התרבות הסינית המסורתית. הם נקודת ההתחלה, הבסיס, והעקרונות המנחים שבעקבותיהם הלכו לאורך ההיסטוריה. הם מייצגים את ערכי היסוד של התרבות הסינית המסורתית.

הקשר האלוהי

כשמביטים לאחור, שלוש מערכות האמונה האלה נולדו בערך באותו הזמן. הבודהיזם הוצג על ידי שאקיאמוני. הטאואיזם על ידי לאו דזה, והקונפוציוניזם על ידי קונפוציוס. כל זה קרה סביב המאה השישית לפני הספירה, במקביל לתקופתו של סוקרטס בציוויליזציה המערבית – 470 עד 399 לפני הספירה. יחד, הן השפיעו על הציוויליזציה העתיקה המפוארת ועזרו לאנושות להיות מודעת לגבי העולם ולהבין איך אפשר להיות אדם טוב יותר.

טאואיזם מדבר על הרמוניה בין השמים, הארץ והאדם. קונפוציוניזם דן בטוב לב בעולם האנושי. בודהיזם מתמקד בחמלה, כמו גם בסיבה ותוצאה של מערכות יחסים במעגל גלגולי הנשמות.

לא קשה להבין את הקשר האלוהי דרך הטאואיזם. לאו-דזה האמין שהשמים והארץ שניהם נוצרו מתוך הטאו, ולכן האנושות צריכה ללכת בעקבות האלוהי. המשמעות של טאו בסינית היא "דרך", "נתיב", ולכן בני האדם צריכים ללכת בעקבות הנחיית האלוהי. במילים אחרות, החוק השמימי מכתיב את העקרונות האנושיים.

הבודהיזם מאמין שבני אדם נוצרו על ידי האלוהי. על ידי נשיאת סבל במעגלי גלגול הנשמות אדם יכול לחזור לשמים. לפי הספר "Book of the Late Han", הקיסר מינג (28-75 לספירה) משושלת האן (206 לפנה"ס-220 לספירה) חלם פעם על בודהא, ובנה את המקדש הבודהיסטי הראשון שנקרא "מקדש הסוס הלבן". מסמכים אחרים מראים שיתכן שהבודהיזם הוכר לסין אף מוקדם יותר, כנראה באמצעות "דרך המשי".

הבודהיזם שגשג בסין החל מהמאה השלישית, ובמאה הרביעית כבר התקבל באהדה על ידי מלומדים. הוא משחק תפקיד חשוב בעיצוב ההיסטוריה הסינית, השירה והאמנות.

שיחה בין קונפוציוס ולאו-דזה

הבה נביט בעמוד התווך של הקונפוציוניזם. מייסדו, קונפוציוס, טען שהוא תלמידו של לאו דזה. סימה צ'יאן כתב ב"רשומות ההיסטוריון הגדול" (שי-ג'י בסינית) שקונפוציוס ביקר את לאו דזה ושאל אותו על הטאו.

לאו דזה אמר: "אם הטאו הוא דבר מוחשי, אנשים ימהרו להקדישו למלך. אם ניתן להעניק אותו כמתנה לאחרים, אנשים יחלקו אותו עם בני משפחתם".

לאו דזה המשיך: "בהיוולדם בין שמים וארץ, בני האדם נמצאים בהרמוניה עם השמים והארץ. הם כולם תוצרים של הטבע. בטבע קיימים האביב, הקיץ, הסתיו והחורף. באותה צורה, כתוצר של הטבע, לבני אדם יש ילדות, נעורים, בגרות וזקנה. אז אין צורך לדאוג לגבי חייו של אדם".

וכן, "לידה נובעת מהטבע, וגם מוות נובע מהטבע. כאשר נוהגים לפי הטבע, האני האמיתי של אדם יישמר. כאשר לא נוהגים לפי הטבע, ומתעסקים ברדיפה אחרי חסד וצדקה (הערכים המרכזיים של הקונפוציוניזם), האני האמיתי של אדם לא יתבטא", הוא המשיך. "כשיש בלב הישגים ומוניטין, ייווצר רגש של חרדה. כשיש בלב תשוקה לרווח, יוגבר הרגש של דאגה".

קונפוציוס ענה ללאו-דזה: "אני חושש שאם הדרך הגדולה (הטאו) תינטש ואנשים לא ילכו אחר חסד וצדקה, זה עלול להוביל לאין-סוף מלחמות ותהפוכות במדינה. החיים קצרים. אני רוצה לתרום לעולם ולעזור לאנשים".

לאו דזה אמר, בהתייחסו לנהר הצהוב: "מדוע לא ללמוד את סגולות המים?"

קונפוציוס שאל: "מהן סגולות המים?"

לאו דזה הסביר: "טוב הלב הטוב ביותר הוא של המים: הם מעניקים לכולם מבלי להתחרות. מים הם גם צנועים ונשארים במקומות שאחרים לא אוהבים. הים הוא המקום בו כל הנהרות נפגשים. בגלל שהוא טוב בלהיות צנוע, הוא הופך למלך כל הנהרות".

"מים הם הדבר הרך ביותר בעולם, אך חומרים קשים אינם יכולים לכבוש אותם, זו הסגולה של רכות. זאת אומרת, הרוך ינצח את הקשה, והחלש ינצח את החזק".

"בגלל שאין להם צורה, הם יכולים להיכנס למקום הקטנטן ביותר. זה ללמד ללא מילים והרווח המופק עקב הליכה בהתאם למסלול הטבעי".

קונפוציוס התרשם מאוד כששמע את הדברים האלו: "דבריך מגיעים מלבך והם נוגעים בנשמתי. אני מפיק מהם כל כך הרבה ולעולם לא אשכח אותם".

כשקונפוציוס חזר מהביקור אצל לאו-דזה הוא לא הוציא מילה במשך שלושה ימים. תלמידו דזה-גונג שאל אותו למה הוא שקט כל כך.

קונפוציוס ענה: "אם אני פוגש מישהו שמחשבותיו קלילות כמעוף הציפור, אני יכול לכוון לנקודות הדיבור שלו בדיוק כמו חץ ולכבוש אותו. אם מחשבתו מהירה כמו אייל, אני יכול לרדוף אחריו עם כלב ציד ולתפוס אותו. אם מחשבתו עמוקה כמו דג השוחה במים עמוקים, אני יכול לתפוס אותו עם פיתיון".

"אבל אם מחשבתו של מישהו היא כמו דרקון, המטייל בעננים ללא צורה ומחוץ לתחום הראייה, לא אוכל לעקוב אחריו ולתפוס אותו. כשפגשתי את לאו דזה, הרגשתי שהתחום שלו הוא כמו של דרקון בשמים, גבוה ולא מוחשי. כתוצאה, פתחתי את פי אך לא ידעתי מה לומר. לשוני נשלחה החוצה ולא הצליחה לחזור. כל זה בלבל אותי: האם הוא יצור אנושי או ישות שמימית? לאו דזה הוא באמת המורה שלי!"

קונפוציוניזם ושמימיות

את הכבוד שקונפוציוס רחש לטאו ניתן לראות מהערותיו כפי שתועדו ב"לי רן" שבאוסף "The Analects of Confucius": "כשמישהו שומע את הטאו בבוקר, זה לא מצער גם אם הוא ימות בערב".

כתבים אחרים גם מראים את הכבוד ואת נימוסיו של קונפוציוס כלפי האלוהי. לדוגמה:

"...בגיל 50, אני יודע את גורלי (סידור של האלוהי)..." ("ווי ג'נג" מ"The Analects of Confucius")

"אם מישהו לא ציית לאלוהי, תפילה לא תעזור". ("בא יי" מתוך"The Analects of Confucius")

כשהפקיד הבכיר הואן טווי מממלכת סונג ניסה להרוג את קונפוציוס, קונפוציוס אמר לתלמידיו: "המוסריות שלי מגיעה מהשמימי. טוויי אינו יכול לעשות דבר לגבי זה". ("שו אר" מ"The Analects of Confucius")

לסיכום, אף שקונפוציוס בילה את כל חייו בטיפוח "לי" (נימוסים) ו"רן" (חמלה), מאחורי זה עמדו האמון והנאמנות שלו לשמימי.

הדורות הבאים

בהשפעתו של קונפוציוס, תלמידיו ומאמיניו גם המשיכו את המסורת של קשר לשמימי.

תלמידו בו שאנג (הידוע גם כדזה-שיאה) אמר פעם: "שמעתי שחייו ומותו של אדם הם גורליים, בעוד שעושרו של אדם תלוי בברכות מהשמימי",

מחשבות דומות נראו גם בהערות של התלמידים מנציוס ושון קואנג. לדוגמה, מנציוס האמין שלאנשים יש טבע טוב ושיש הרמוניה בין השמימי ובני האדם. כתביו של שון קואנג על "לי" ו"ג'י" (חוכמה) מצביעים גם הם על אמונות דומות.

הקונפוציוניזם שגשג בשושלות האן וטאנג. הקיסר וו של האן, במיוחד, דחה תאוריות אחרות וקידם רק קונפוציוניזם. כשהוא שאל את המלומד דונג ג'ונג-שו על היחסים בין הקיסר, השמים, ואישיות, דונג ענה: "קיסר הולך בנחישות אחר הכוונה והסדר השמימים בשעה שהוא מחנך אנשים לטפח היטב את אישיותם". ("הביוגרפיה של דונג ג'ונג-שו" מ-"Book of Han").

נוסף להדגשת חשיבות הקונפוציוניזם, דונג גם הדגיש את החוק האלוהי. הוא אמר: "האנושות באה לידי התגשמות בשל האלוהי". למעשה, 365 העצמות של בן האדם תואמות ל-356 הימים בשנה, בעוד ש-12 העצמות הגדולות תואמות ל-12 חודשי השנה. בדומה, חמשת האלמנטים נראים בחמשת האיברים הפנימיים העיקריים, בעוד שארבע הגפיים תואמות לארבע עונות השנה. קשיחותם ועדינותם של בני האדם מתבטאות בחורף ובקיץ בהתאם, כאשר עצב ושמחה הם השתקפויות של יין ויאנג. זאת אומרת, בן אדם הוא העתק של השמימי. רק על ידי ציות לחוק השמימי אדם יכול להיות בריא ומוגן".

עוד גל של פופולריות הקונפוציוניזם קרה בין שושלות סונג ומינג וגם בשושלת צ'ינג. ג'ו שי ואחרים התמקדו ב"לי" (עקרונות) והשתמשו בהם להסביר אנשים ודברים בעולם הזה. הם גם מדגישים שבני אדם צריכים ללכת בעקבות החוק השמימי.

לכן, כמו בבודהיזם ובטאואיזם, הקונפוציוניזם בוסס והועבר במשך הדורות יחד עם הקשרים השמימיים העמוקים שלו. אפשר לראות את המסורת הזו בכתב הסיני, בשירה, ביצירות האמנות, בתלבושות, בשפה, ואף בחיי היום יום.

הערכים כמעט ואבדו

בזמנים העתיקים אנשים תמיד הלכו אחר העקרונות הבודהיסטים, הטאואיסטים, והקונפוציוניסטים עקב אמונתם באלוהי. בספר "The book of the Later Han"  מתועד סיפור על יאנג ג'ן. לאחר שהועלה לדרגה גבוהה יותר, ידידו וונג מי ביקר אותו מאוחר בערב והביא לו 5 קילו של זהב. כשיאנג סירב לקבל את זה, וונג אמר לו שאף אחד לא ידע שהכסף ניתן לו. יאנג ענה: "השמים יודעים זאת, אתה יודע את זה, ואני יודע את זה. למה אתה מתכוון באף אחד לא ידע?"

לאחר שהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) תפסה את השלטון בסין לפני עשורים, היא כיוונה לכל מערכות האמונה והרסה ערכים מסורתיים דרך קמפיינים פוליטיים מרובים, כולל "מהפכת התרבות". כתוצאה מכך, החברה שלה מלאה בברוטליות, שחיתות ושקרים.

למרבה המזל, פאלון דאפא דרך רוחנית המבוססת על העקרונות "אמת, חמלה סובלנות" ו-5 תרגילים שקטים. . ועקרונותיו "אמת-חמלה-סובלנות" שיקמו את הערכים המסורתיים עבור האנשים ועזרו למתרגלים ביותר מ-100 מדינות לשפר את לבם וגופם. זה לא רק יחזיר את הערכים המסורתיים, אלא גם עוזר לבני אדם להתחבר מחדש לאלוהי.