(Minghuiu.org) לא ידעתי אם כדאי לי לנסוע למחנה הקיץ של מינג-הווי באנגליה. לא הייתי בטוח אם זה שווה לנסוע רחוק כל כך. זה היה יקר, והשנה עמית שלי לא רצה ללכת. אבל כיוון שאנשים ביקשו ממני לבוא ואפילו הציעו לשלם עבור הטיסה, ידעתי שבאמת זקוקים לי – במיוחד כיוון שזה קשור לפאלון דאפא. אז החלטתי לנסוע. גם ידעתי שאני אמור לכתוב דיווח על מחנה הקיץ. ואיזו דרך טובה יותר יש להתכונן למבחני שין-שינג מאשר לעבוד עם ילדים?
נודע לי שהשנה המחנה נפתח לאנשים שאינם מתרגלים, והיו אפילו יותר אנשים שאינם מתרגלים מאשר מתרגלי פאלון דאפא, כשני שליש יותר. עוד לפני שהגעתי כבר הייתה לי דעה קדומה: "זה יהיה כאוטי, רועש ומבולגן". ממש לא רציתי להשתתף, אבל חרקתי שיניים ונרשמתי. מצאתי אפילו טיסה זולה ביותר: הלוך חזור מבאזל ללונדון עבור 36 פרנק שוויצרי בלבד.
ביום הטיסה הדברים לא הסתדרו כמתוכנן. כיוון שזו הייתה טיסה מוזלת הייתי צריך לצאת מוקדם מאוד בבוקר. לא שמתי לב לשעת הטיסה וכמעט פספסתי אותה. הגעתי לנמל התעופה ברכבת ואוטובוס רבע שעה לפני ההמראה. רצתי בפניקה בנמל התעופה ואפילו נאלצתי לדחוף כמה אנשים (ברור שהתנצלתי). ברגע שהגעתי לשער המטוס רווח לי. אבל אז מיד נגשה אליי אישה וביקשה למדוד את המזוודה. כיוון שהמזוודה הייתה גדולה בחמישה ס"מ היא דרשה תשלום נוסף בסך 85 פרנק שוויצרי.
מייד חשבתי: "זה ודאי עוד אחד ממבחני הפסד ורווח". אז אמרתי לה: "אוקיי, אשלם בכרטיס אשראי". אבל האישה הסבירה שהיא מקבלת רק מזומן. היא שלחה אותי לכספומט שנמצא בצד השני של נמל התעופה, הפוך מהכיוון אליו הייתי צריך לרוץ. שאלתי אותה: "האם אפספס את הטיסה שלי?" היא ענתה: "כן, אבל עליך לשלם", ואף התרגזה. תהיתי: "למה היא כועסת כל כך?" באותו זמן הרגשתי כעס עולה בי. האיש שמאחוריי לא עזר לעניינים. הוא צחק ואמר: "אם הייתי אתה, לא הייתי סובל את זה".
מיד הבנתי שמחשבותיי הלכו לכיוון שלילי. אז נרגעתי, חייכתי, וביקשתי מהאישה פתרון אחר. לפתע נזכרתי שאבי שם במזוודתי כסף מזומן למקרי חירום. מייד פתחתי אותה ונתתי לאישה את הכסף ויכולתי לעלות למטוס.
בדיעבד, הבנתי כמה המאסטר עזר לי: הזמנים של הרכבת והאוטובוס עבדו, אנשים נתנו לי להידחף לתור, ואז נזכרתי במזומן בדיוק בזמן. המון תודה לך, מאסטר נכבד! וגם תודה מיוחדת לאבי! גם למדתי תמיד לשאת עליי מזומנים.
הלילה הראשון
ברגע שהגעתי למחנה אחד הילדים לעג לי. חשבתי: "עכשיו מתחיל המבחן האמיתי". הייתי עייף ורציתי רק לישון.
מורה מהמחנה היה אמור לארגן שק שינה ואוהל עבורי, כיוון שהגעתי מרחוק ולא רציתי לשלם על מטען נוסף (אנחנו יודעים מה קרה עם המזוודה שלי...). תשוקתי לחסוך כסף תיבחן עוד כמה פעמים בקרוב.
אבל המורה הסביר: "ניסיתי להשיג שק שינה ביום שהגעת אבל זה היה מאוחר מדי. החנות כבר נסגרה". זה היה מבחן נוסף להחזקה שלי לנוחות. כיוון שחיי היומיום שלי נוחים, זה אומר שיש לי הזדמנויות מועטות יותר להפחית את הקארמה שלי. לכן, ידעתי שעליי להוקיר את ההזדמנות הזאת.
המורה היה אדיב: הוא נתן לי את המעיל שלו כך שלפחות תהיה לי "שמיכה". אבל במשך הלילה הטמפרטורה צנחה קרוב לאפס מעלות. עטפתי את עצמי בג'קט שלו ובמגבת שלי אבל בקושי הצלחתי לישון. היה לי כל כך קר שהתעוררתי ב-3 לפנות בוקר. חיבקתי בזרועותיי את רגליי כדי שיהיה לי חם יותר. למחרת הצלחתי להשיג שק שינה.
הילד "הבעייתי"
מהיום הראשון הייתה לי גישה שלילית כלפי הילד שדיבר רע עליי. כיוון שהוא אדם רגיל, רציתי להתייחס אליו אפילו פחות, אף שהוא היה חלק מהקבוצה שלי. אבל ככל ששאפתי להרחיק את עצמי, כך הוא פנה אליי יותר.
הוא התחיל לטרטר אותי ואף גנב את חפציי. המארגן הסביר מאוחר יותר שהוא כבר גרם לבעיות רבות: אכל את האוכל של שותפו לחדר, השאיר פירורים ואשפה בכל מקום, והכה ילד ושתי ילדות. שני ילדים עזבו בגללו את המחנה.
זה היה הרגע בו הבנתי שחשבתי באופן אנוכי. רציתי לטפל רק בילדים "הטובים" ולהתעלם מעושי הצרות. אבל עבודתי הייתה לדאוג גם לילדים הקשים.
למחרת התרחשה תקרית. במשך השיעור הוא היה אמור לעמוד אך סירב. כשביקשתי ממנו לעמוד הוא כעס והכה אותי כמה פעמים כל כך חזק שקרסוליו נסדקו. לאחר מכן הוא אפילו האשים אותי. אמרתי לו שוב ושוב להפסיק. כשהוא המשיך, אחזתי בידיו והשכבתי אותו על הקרקע כדי שיפסיק. הוא מייד רץ לעוזר אחר וטען ש"הפלתי אותו". הסברתי ברוגע מה שקרה, אך הוא צעק: "שקרן!" והכה אותי שוב.
כשדיווחתי על כך למורה, המארגנים החליטו לגרש אותו רשמית מהמחנה. אך כיוון שהוריו לא באו לאסוף אותו, הוא נשאר עוד כמה ימים.
אחרי יומיים הסתכלתי פנימה: "האם הפגנתי מספיק חמלה?" הבנתי שלמעשה ראיתי בו "מזיק" שרציתי להיפטר ממנו, ולא ישות חיה שגם זכאית להצלה. האמת, לא רציתי אותו כי הוא הפריע לי. זו, גם כן, החזקה.
באופן מעניין, לאחר שהמארגנים החליטו לגרש אותו, הוא נעשה רגוע וצייתני יותר. אפילו הבחנתי שהוא עצוב. אז למחרת בבוקר לימדתי אותו את תרגילי הפאלון דאפא. מאוחר יותר באותו יום המורה לקח אותו הביתה.
הטיסה חזרה
כשהזמנתי את טיסת החזרה שלי עשיתי שגיאה: הזמנתי יום אחד לפני מופע הסיום. אף שידעתי את זה מההתחלה, לא שיניתי את הטיסה מתוך ההחזקה שלי לכסף.
קצת לפני מופע הסיום דברים נעשו לחוצים, ונזקקו בדחיפות לעוזרים. חשבתי: "אוקיי, אקנה כרטיס חדש". אבל כשראיתי את המחירים, טיסה עלתה לפתע 250 פרנק שוויצרי, יותר מכרטיס ההלוך חזור שלי גם יחד. המחשבה הכֵּנָה שלי נעלמה בִּן-רגע.
התחלתי לתרץ תירוצים. רק לאחר שדיברתי עם אמי הבנתי שוב שזהו מבחן. בגלל האיחור הזה הכרטיס עלה עכשיו 350 פרנק שוויצרי. כמעט ויתרתי, ואז חשבתי: "לא, זהו מבחן. אקנה אותו עכשיו, גם אם הוא יעלה 500 פרנק שוויצרי". אז קניתי את הכרטיס.
ביום טיסת החזרה שלי, נאמר לי בנמל התעופה שהטיסה מלאה ולא אוכל לטוס עד למחרת. בתחילה זה נראה לי כמו אסון. אבל אז זה התהפך לברכה בהסוואה: קיבלתי 250 פרנק שוויצרי כפיצוי, הסעה למלון, ארוחת ערב, לינה, וטיסה מוקדמת חזרה למחרת בבוקר.
הערות סיכום
כצפוי בהתחלה, מחנה הקיץ הזה היה מלא במבחני שין-שינג שבאמת עזרו לי לרומם את הטיפוח שלי. אך לא ציפיתי שהמיקוד של המבחנים שלי יהיה בסופו של דבר על כסף. אני מודה שוב למאסטר על ההזדמנות הזאת. עכשיו אני יודע על מה אני עוד צריך לעבוד.
השיתוף שלי משקף את ההבנות שלי ברמתי הנוכחית.
תודה לך, מאסטר נכבד!
תודה לכם, מתרגלים עמיתים!
(התנסות שנבחרה להיות מוצגת בוועידת הפא השוויצרית לדוברי גרמנית 2025)
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2026 Minghui.org. All rights reserved
