טיפוח בסביבה משפחתית

(Minghui.org) אחר צהרים אחד, כשלמדתי עם בתי את הפאפאחוק, עיקרון, היא אמרה שהיא מנומנמת. חשבתי לעצמי: "איך את יכולה להיות מנומנמת אם קמת רק בצהריים?"

כשלמדנו את הפא היא עשתה טעויות, הלכה לשירותים, שתתה מים, ואפילו נמנמה פה ושם. התפתיתי להאשים אותה, אך המחשבה השנייה שלי הייתה שאין עליי להיסחף על ידי מה שעשתה.

לאחר שסיימנו את לימוד הפא לא יכולתי להתאפק והעברתי עליה ביקורת. היא לא הייתה פתוחה לזה. חשבתי שכוונת דבריי הייתה לעזור לה להשתפר. אף שעברה בי מחשבה שזהו מבחן עבורי גם כן, לא ניצלתי את ההזדמנות לטפח את עצמי.

שחשבתי שוב על האירוע, תהיתי אם היו לי החזקות. כשהסתכלתי פנימה גיליתי רגשנות והחזקה לרווח אישי. חשבתי שהיא צריכה למצוא עבודה ולתמוך בעצמה במקום לבזבז את כספי, ושעליה להתחשב בי יותר. האנוכיות שלי גרמה לי לחשוב על הרווח האישי שלי, הכסף שלי, הזמן שלי, החיים שלי, והשגרה שלי. הכול היה שלי. שמחתי רק אם היא עשתה דברים בהתאם לרצונותיי. כשהיא לא עשתה זאת, הפגנתי מנטליות תחרותית וניסיתי לגרום לה לציית לי. ניסיתי לארגן את חייה בהתבסס על ההרגלים שלי, ההעדפות שלי והמושגים שלי תחת הכותרת "לטובתה". כשהסתכלתי עוד יותר פנימה, גם גיליתי את הערמומיות שלי: לא אמרתי לה ישירות מה אני חושבת כדי לא להעליב אותה. לא רציתי לשנות את עצמי, אבל דרשתי ממנה לעשות שינויים.

לא רציתי את ההחזקות האלה. הן בהחלט לא חלק מהאני האמיתי שלי. הכוחות הישנים ודאי מפריעים כדי למנוע מאיתנו ליצור גוף אחד. שללתי אותם בעבר. איך יכולתי לשכוח זאת הפעם? עליי לסלק את ההפרעה.

 המאסטר אמר:

"ההארה שאנחנו באמת מתייחסים אליה היא האם במהלך הטיפוח-תרגול אפשר להיות מואר לפא שהמאסטר מלמד, או לטאו שהמאסטר הטאואיסטי מלמד, האם במהלך הטיפוח-תרגול אדם מתייחס לעצמו כאל מטפח כשהוא פוגש בקשיים, האם הוא יכול להבין, האם הוא יכול לקבל, או האם הוא יכול לנהל את עצמו לפי הפא במהלך הטיפוח-תרגול." ("ג’ואן פאלון" הרצאה תשיעית "הארה")

הבעיה שלי קשורה לאמונה שלי במאסטר ובפא. כששוחחתי על כך עם מתרגלת עמיתה היא שאלה אותי: "כשאת צריכה לבחור אחת משתי כוסות מים, איזו מהן את בוחרת?" באותו זמן הייתי מבולבלת. עכשיו הבנתי שכל אחת מהן שהייתי בוחרת הייתה טובה, כל עוד אני מאמינה במאסטר ובפא, כי זה סודר על ידי המאסטר. המאסטר הוא היחיד שיכול לעשות את הסידור עבורי.

שאלתי את עצמי אם אני מאמינה שזה היה סידור של המאסטר, ואם אוכל להתנהג בהתאם לפא. אין עליי לאמוד דברים לפי ההעדפות שלי, אלא עליי לשאוף לעשות דברים לפי הפא ולהשתמש באמונה שלי בתהליך עשיית הדברים. בכל פעם שאני נתקלת בבעיות עליי להיות עם חמלה. כל הדברים שאני נתקלת בהם הם טובים עבורי. אינני צריכה לעשות מהם עניין, אלא לשחרר אותם.

כפי שכתב מתרגל עמית במאמר שיתוף, אנחנו הולכים בנתיבים המובילים אותנו לאלוהי. עלינו להוקיר כל צעד במסע שלנו, לסלק כל טבע דמוני, לטפח לטבע בודהא. זהו תהליך של טיפוח חמלה אדירה.