(Minghui.org) ברכות, מאסטר, ברכות, מתרגלים עמיתים!
אני מתרגלת סינית שגרה בדרום קוריאה בעיר סוואן. במבט לאחור על מסע הטיפוח שלי, אני מבינה שהגעתי עד כה הודות לחמלתו של המאסטר. אני רוצה לנצל הזדמנות זו לשתף עם מתרגלים עמיתים כמה מהתנסויות הטיפוח שלי.
מוצאת את משמעות החיים
כשהייתי בת 17 אמי עברה שבץ והפכה לאדם אחר לגמרי, צוחקת בפראות רגע אחד ובוכה בכי מר ברגע שאחריו. יכולותיה המנטליות נסוגו לכאלו של ילדה קטנה והיא איבדה את היכולת לדאוג לעצמה. משפחתי לוותה כסף וחיפשה טיפולים מבתי חולים ומשיטות ריפוי מסורתיות, אך מצבה המשיך להחריף. נסיבות המשפחה שלנו החמירו כל כך שאבי עזב את הבית כדי לעבוד ברוסיה, והשאיר מאחור את אמי הנכה, את אחי הצעיר שהיה בכיתה ד' ואותי, תלמידת תיכון בת 17. הפכתי לראש המשפחה, טיפלתי באמי ובאחי, תוך כדי לימודים ועבודה במשרה חלקית כמורה פרטי כדי לפרנס את המשפחה.
ערב אחד מיהרתי הביתה אחרי בית הספר להכין ארוחת ערב לאמי, וגיליתי שהיא ברחה מהבית. לאחר שהחזרתי אותה הביתה, הבנתי שאחי הצעיר עדייו לא הגיע הביתה ויצאתי לחפש אותו. זה קרה כל כך הרבה פעמים שהתרגלתי לזה. גם חייתי בפחד מתמיד שאמי עלולה למות כל רגע. אם אמי לא זזה כשישנה, הייתי מניחה אצבעות מתחת לאפה כדי לבדוק אם היא נושמת.
לעתים קרובות תהיתי לגבי משמעות החיים ומדוע סבלתי כל כך. ביקרתי בכנסייה וקראתי את התנ"ך. על אף שהאהבה והעזרה של המאמינים חיממו את לבי, זה היה רק ברמה האנושית. הספקות שלי נשארו ללא תשובה. לקראת סוף שנת 2001 קרובת משפחה שלי אולצה לברוח מהבית בשל אמונתה בפאלון גונג (פאלון דאפא) והיא באה לגור איתנו. היא סיפרה לי איך היא קיבלה את הפאלון דאפא.
קרובת המשפחה הזו הייתה במקור אתאיסטית נלהבת, ולא האמינה בקיומם של אלים ובודהות, אך אירועים פלאיים החלו להתרחש. קול מממד אחר דיבר אליה ואמר שהוא אב קדמון של משפחתה מלפני 500 שנה, ושהוא ידריך אותה כגמול על המעשים הטובים של אבותיה. קרובת משפחתי שמעה את קולו של האב הקדמון הזה אך לא ראתה אותו.
בעזרת האב הקדמון זה, קרובת המשפחה ניהלה עסק של הגדת עתידות במשך מספר שנים. האב הקדמון נתן לה תשובות לשאלות ששאלו אחרים. הגדת העתידות שלה הייתה מדויקת להפליא והיא נעשתה מפורסמת. אנשים רבים באו לבקש את שירותיה, ומה שהיא חוותה בתהליך הזה ניפץ לחלוטין את אמונתה באתאיזם. היא למדה דברים רבים, כולל העיקרון של גמול קארמתי, ראיית הנולד, העין השלישית, דיבוק של בעלי חיים, ישויות מממדים אחרים, רוחות נודדות של מתים, הנשמה המשנית (פו יואן שן), וחיים שלאחר המוות. היא אפילו סייעה באיתור נעדרים על סמך מידע שסיפק האב הקדמון הזה.
באותה תקופה, שיגעון "צ'יגונג" שטף את סין. קרובת משפחתי סבלה אז מבריאות לקויה ורצתה לנסות כמה מהשיטות. אך האב הקדמון הרתיע אותה ויעץ לה להמתין. ואז, ביוני 1994 היא קיבלה עלון שהודיע כי מייסד הפאלון גונג, לי הונג-ג'י, יעביר הרצאה בעיר שלה באוגוסט. המילים “פאלון גונג” עוררו בה רצון פתאומי, והיא ביקשה עצה מהאב הקדמון. והוא ענה: “לזה חיכית כל חייך. הסבל שסבלת במשך גלגולים רבים היה כדי להשיג את הפא הזה. עקבתי אחריך כל כך הרבה זמן, נתתי לך לקרוא עתידות ושברתי את אמונתך באתאיזם, הכול כדי שתוכלי לקבל את הפא הזה. עליך לא רק לתרגל, אלא גם לספר לכל מי שסביבך ולעודד אותם לתרגל גם כן. משפחתך התאספה כאן כדי להשיג את הפא הזה".
הקרובה שלי שיתפה את המידע הזה עם הסובבים אותה, ועשרות אנשים נרשמו להרצאה של המאסטר. לאחר שקיבלה את הפא האב הקדמון עזב אותה. לפני שעזב הוא אמר לה: "אל תקראי עתידות יותר. שליחותי להדריך אותך לקבל את הפאלון גונג הסתיימה. לפני שאעזוב, הרשי לי לתת לך עצה: אף פעם אל תלכי בעיוורון אחר ההמון, וקחי אחריות על חייך. נתיב הטיפוח יהיה מלא קוצים, אך כל עוד תתמידי, עתיד בהיר מחכה לך".
דבריה של קרובת משפחתי היו מאירי עיניים, כשאמרה שחיכתה כל חייה לקבל את הפא הזה. מצאתי את התשובה שחיפשתי. במרץ 2002, כאשר הרדיפה הייתה בשיאה, התחלתי בנחישות ללכת בנתיב הטיפוח-תרגול.
אחי הצעיר מקבל את הדאפא
לאחר שקיבלתי את הפא, ניסיתי לשכנע את אחי הצעיר לטפח גם כן. אבל הוא רק חייך ואמר לי שאטפח בנחישות.
יום אחד בנובמבר 2005 חלמתי חלום שנראה אמיתי. ראיתי את עצמותיו של אחי הצעיר משחירות לגמרי ועטופות בחומר אפל ומפחיד. קול אמר לי: "לאחיך יש סרטן עצמות. נותרו לו רק שלושה חודשים לחיות, אבל כיוון שיש מתרגלת נחושה במשפחתו, ניתנה לו הזדמנות. אם הוא יטפח מכל הלב במשך שלושת החודשים האלו, מחלתו תירפא".
הקול נשמע אמיתי. פרצתי בבכי וקראתי לאחי, והשתחוויתי שלוש פעמים לכיוון ממנו הגיע הקול. כשהתעוררתי המשכתי לבכות במשך זמן רב. כששאלתי את אחי על בריאותו הוא אמר: "לאחרונה כל גופי כואב נורא. אני מרגיש חלש לגמרי ולפעמים אינני יכול לישון בגלל הכאב. לא רציתי להדאיג אותך, לכן לא סיפרתי לך".
תיארתי לאחי את חלומי והוא נבהל. באותו זמן הוא היה תלמיד י"ב בתיכון והתכונן לבחינת הכניסה למכללה שתתקיים עוד כמה חודשים. הוא בילה כל ערב בשיעורי לימוד משלימים וחזר הביתה בעשר בערב, ואז הוא היה צריך להכין שיעורי בית ולחזור על השיעורים שלו, וזה לא הותיר לו זמן ללמוד את הפא או לתרגל את התרגילים. אז הוא פרש משיעורי הלימוד העצמי בערב ואמר למורה שלו שהוא ילמד בבית בעצמו.
במשך החודשים הבאים, אחי למד איתנו את הפא אחרי שחזר מבית הספר, ואז תרגל את חמשת התרגילים. בתרגיל החמישי הוא סבל כל כך הרבה כאב שגופו נספג בזיעה, אך הוא התעקש להמשיך.
ציוניו של אחי באנגלית תמיד היו נמוכים. הוא פשוט לא זכר טוב מה שלמד. אך אחרי שהחל לתרגל, מבלי להשתתף בשיעורי הלימוד בערב או לקבל כל הדרכה נוספת, ציוניו השתפרו מאוד. הוא אמר שהמילים באנגלית עפו לתוך מוחו והוא זכר אותן היטב. במהלך מבחן דֶמֶה, הוא השיג את הציון הטוב ביותר שלו אי פעם, מה שגרם למורה שלו להאמין שאחי שכר מורה פרטי.
ככל שבחינת הכניסה למכללה התקרבה, חוויתי סיוטים רבים, כמו לראות את אחי קבור בגבעות מאחורי פארק, או סולק מבית הספר עם קול שאומר שתוחלת חייו הסתיימה ולכן אינו זכאי להתקדם לאוניברסיטה. ביום בחינת הכניסה שלו למכללה אמי שברה בטעות את המשקפים שלו. אחי התלונן אחר כך שהוא לא הצליח ביום הראשון כיוון שמוחו היה מעורפל. אמרתי לו: “המאסטר האריך את חייך. המאסטר ייתן לך כל מה שאתה צריך כל עוד תדחה את כל ההפרעות האחרות". לאחר מכן המשכנו ללמוד את הפא ולתרגל את התרגילים יחד.
למחרת אחי נכנס ללובי הבחינה, ואני ישבתי בקפה אינטרנטי קטן קרוב לשם ושלחתי מחשבות נכונות כדי לסלק את הרוע שממשיך להפריע לביצועים שלו. במשך היומיים הבאים אחי פעל באופן יוצא מן הכלל, והשיג את התוצאות הטובות ביותר שלו אי פעם. הוא התקבל לאוניברסיטה עם פטור משכר לימוד לארבע שנים וקיבל דמי מחיה חודשיים. זה היה משב של מזל טוב, במיוחד בהתחשב בחוסר היכולת של משפחתנו לגמור את החודש באותה תקופה. ללא הפטור, גם אם הוא היה מתקבל, לא היינו יכולים להרשות לעצמנו את שכר הלימוד.
בכל מבוי סתום, כל עוד אנחנו מאמינים במאסטר ובפא, בסופו של דבר המצב יתהפך, כי הכול בידי המאסטר.
הגירה לדרום קוריאה
לאחר שסיימתי את לימודיי באוניברסיטה, נשארתי כמרצה בהמלצת הפרופסור שלי, תוך כדי טיפול באמי ועבודת הבהרת האמת. קרוב משפחה יעץ לי לשים את אמי בבית סיעודי כדי לא לסכן את עתידי, אבל ידעתי את החשיבות של מסירות משפחתית. הייתי נחושה לעשות את מיטבי ולא להשאיר שום מקום לחרטה, ולא לברוח מהאחריויות שלי.
יתר על כן, הייתי אחראית על פרויקט ארוך טווח של הבהרת אמת, אז סירבתי לחשוב על לעזוב את עירי. כמה שנים אחר כך אמי נפטרה ואבי חזר לסין. אחי הצעיר סיים את לימודיו באוניברסיטה ומתרגל עמית לקח עליו את פרויקט הבהרת האמת. בנקודה זן הפרופסור שלי יעץ לי להמשיך את לימודיי בדרום קוריאה. בני כיתתי אמרו לי להגיש בקשה לוויזה לדרום קוריאה במהירות האפשרית, לפני ששינוי המדיניות ייכנס לתוקפו. הנטל והאחריויות שלי פחתו, והתייחסתי לזה כסימן שעליי ללכת לדרום קוריאה.
יצרתי קשר עם מתרגלת עמיתה בדרום קוריאה והיא הזמינה אותי לביתה. במאי 2011 יצאתי לדרום קוריאה.
כשהגעתי לדרום קוריאה הייתה לי ברירה, להמשיך ללמוד או למצוא עבודה. הפרופסור שלי קיווה שאמשיך ללימודי תואר שני או לדוקטורט, כדי לקבל משרת הוראה כפרופסורית בעתיד. אבל נמק כלי דם בירך של אבי החמיר עד כדי כך שהוא נזקק לניתוח מיידי שעלה 80,000 יואן (11,300 דולר אמריקאי). החלטתי לא להמשיך בלימודים והתחלתי לחפש עבודה.
החלטתי לזרום עם מהלך הדברים הטבעי, כיוון שהמאסטר לצדי, וכיוון שיש משימות של הבהרת אמת שעליי לעשות בדרום קוריאה. קבעתי דרישות לכל עבודה ששקלתי: לא לעבוד במהלך לימוד הפא קבוצתי בימי חמישי, לא לעבוד שעות נוספות בערבים, ולא לעבוד בסופי שבוע, כדי שאוכל להשתתף בפרויקטים של הבהרת האמת.
קיוויתי למצוא עבודה עם כישורים שימושיים שניתן להשתמש בהם כדי לעזור להציל ישויות חיות. יתר על כן, ידעתי שבזכות הברכות של הדאפא, לעולם לא אהיה ענייה או חסרת כל.
התחלתי להגיש את קורות החיים שלי באתרי דרושים ועד מהרה קיבלתי מספר הזמנות לראיונות עבודה. חברה אחת הציעה לי עבודה מיד לאחר הריאיון. עם זאת, נודע לי שהחברה נסגרת בשעה 19:00. זאת אומרת שהייתי מגיעה הביתה רק בשעה 21:00, וחוץ מזה הייתי צריכה לעבוד בשבתות. למרות שהמשכורת וההטבות היו טובות בשביל זרה שזה עתה הגיעה לדרום קוריאה, סירבתי להצעה בנימוס.
בזמן שחיכיתי בתחנת הרכבת התחתית כדי לחזור הביתה, קיבלתי שיחה מחברה אחרת שהזמינה אותי להשתתף בריאיון למחרת, שזה היום האחרון שהם יקיימו ראיונות. למחרת ביקרתי בחברה וראיתי הרבה מועמדים לעבודה. רק אז גיליתי שזו חברת בת של תאגיד דרום קוריאני גדול.
המחלקה התכוונה לגייס לעבודה אדם אחד בלבד. לפני שהמראיין ייעץ לי לא לחפש עבודות אחרות כרגע, הוא ביקש פרטים לגבי הוויזה שלי. החברה תיצור איתי קשר עם תוצאות הריאיון בהקדם האפשרי. יומיים לאחר מכן התקבלתי רשמית לעבודה והחברה ביקשה ממני לבוא ולחתום על החוזה. הפכתי לזרה היחידה בחברה המקומית הזו בת אלפי עובדים. הנציג אמר לי שזו הפעם הראשונה מזה שנים שהחברה חיפשה להעסיק אדם זר, ואני הייתי בין האחרונים שנשכרו.
לאחר שחתמתי על החוזה, נאמר לי שאין תקופת מבחן ושמעכשיו אני עובדת במשרה מלאה, עם בונוסים מלאים, עמלות והטבות אחרות. יתר על כן, המחלקה שלי היא היחידה ללא שעות נוספות. לא הייתי צריכה לעבוד בסופי שבע ובחגים. כמו כן, עבודתי דרשה שאכיר את המוצרים השונים המיוצרים על ידי החברה, דבר שידרוש מספר חודשי הכשרה. המאסטר סידר את הטוב ביותר עבורי עד לפרט הקטן ביותר. הזמן שלי, השכר, הכישורים, והחיים שלי ניתנו לי על ידי המאסטר, ועליי להשתמש בהם בחוכמה וביושר.
משתתפת בפרויקטים של הבהרת אמת
באוניברסיטה למדתי מדעי המחשב. לאחר סיום לימודיי המשכתי כמרצה במשך שש וחצי שנים, ולימדתי קורסים במחשבים בבחינות הכניסה למכללה. לאחר שהגעתי לדרום קוריאה הבנתי שכל מה שלמדתי וחוויתי סודר על ידי המאסטר, כדי שאוכל להשתמש בכישוריי לאמת את הפא ולהציל ישויות חיות.
עבדתי בתמיכה טכנית במחשבים ובפרויקטים של תרגום, פגשתי מתרגלים עמיתים רבים בתחום המקצוע ונתקלתי בהזדמנויות רבות לטפח את אופיי. מצאתי את עצמי מטפחת סבלנות מול מתרגלים עמיתים שאין להם ידע במחשבים. כשעמדתי מול מתרגלים עמיתים בעלי אוריינות מחשב שהטילו ספק או דחו את הפתרונות שהצעתי, הייתי צריכה להיפטר מהיהירות שלי ולטפח ענווה. כששיבחו אותי, הייתי צריכה להיפטר מהתשוקה להתפאר. כשהתמודדתי עם קונפליקטים, הייתי צריכה לחפש פנימה, לבחון את עצמי, ולשקול דברים מנקודת מבטו של האדם האחר. ניתן היה להשיג זאת רק על ידי לימוד פא רציף.
לאחר העבודה, לאחר שסיימתי את מטלות הבית והטיפול בילדיי, הייתי צריכה להתחיל לעבוד על משימות הבהרת האמת שלי. זה השאיר לי זמן מועט ללימוד הפא. במהלך תקופה זו, המאסטר הרחום נתן לי הזדמנות ללמוד את הפא בזמן ההפסקות בעבודה. ניצלתי את ההזדמנות ללמוד, לשנן ולהעתיק את הפא. כשהתחלתי לתקן את עצמי, בעיות טכניות או קונפליקטים רבים שנראה היה שלא ניתן להתגבר עליהם נפתרו באורח פלא. מנגד, בכל פעם שנעשיתי עסוקה בעבודה ולא הצלחתי ללמוד את הפא, דברים השתבשו וגרמו לתסכול נוסף.
כשעבדתי על פרויקטים שיננתי לעתים קרובות את הפא הבא:
"כמה ישויות חיות לא יכלו להינצל מפני שלא הצלחת לפעול היטב במהלך העשייה שלך? (מתוך לימוד הפא בפגישת NTDTV,
אינני יכולה לעכב את הצלתן של ישות חיות או את מאמצי המתרגלים העמיתים לאמת את הדאפא משום שנכשלתי לפעול היטב. המאסטר סידר שאלמד מחשבים ושפות שונות כדי שאוכל לסייע לו בתיקון הפא ובהצלת ישויות חיות.
באמצעות לימוד פא רציף, התחלתי להבין עד כמה טכנולוגיית המחשב, הידע, והמדע המודרניים שטחיים ורדודים לעומת הדאפא. זה מנע ממני לסגוד בעיוורון למתרגלים עמיתים מוכשרים או משכילים מאוד. אני מזכירה לעצמי לעתים קרובות שאלים ובודהות יכולים לראות את לבם של אנשים, ולכן מצפוני חייב להיות נקי. עליי לשים את הפא בעדיפות ראשונה ללא כל רצון למוניטין עולמי או לשבחים מעמיתיי המתרגלים.
אני משתדלת במיטב יכולתי לתרגם בלב טהור, כי כל מה שמופק על ידי תלמידי דאפא מכיל אנרגיה. מאמרים המתורגמים עם החזקות אנושיות, כמו חוסר סבלנות, רצון להתחרות, להשיג תהילה ולהתפאר, יזהמו ויפריעו למתרגלים עמיתים ולאנשים מן השורה לקרוא את התרגומים שלי. לכן, אני מקפידה לתקן כל מנטליות שגויה לפני שאני ממשיכה לתרגם.
בשנתיים-שלוש האחרונות נתקעתי במצב של דיכאון ועייפות. עוולות וקונפליקטים שונים שנתקלתי בהם בעבודה, ילדי האוטיסט ואבי החולה קשה, הפכו לנטל כבד בניסיון להפיל אותי. אפילו חוויתי תסמינים כוזבים של מחלה שהובילו לתשישות פיזית ונפשית. למרות שידעתי שרק המאסטר והפא יכולים להציל אותי, תשישותי לאחר שסיימתי את העבודה גרמה לי לא להיות מסוגלת לגייס את המחשבות הנכונות הדרושות. מצאתי את עצמי משחררת את הלחץ והעייפות שלי בצפייה בסרטונים ארציים. אף שהמשכתי ללמוד את הפא ולתרגל את התרגילים, מצאתי את עצמי עם פחות אומץ וחריצות מאשר בעבר.
לקראת המחצית השנייה של השנה שעברה, החלטתי ללמוד את הפא מדי יום עם מתרגל עמית שהתמודד עם קשיים אישיים. במהלך התהליך הזה, בהדרגה חזרתי למחשבות הנכונות שלי. מאוחר יותר, מתרגלים עמיתים שהכרתי הקימו קבוצה והחלו ללמוד את הפא מדי יום. באמצעות לימוד פא רציף והקשבה למאמרי שיתוף התנסויות של עמיתים מתרגלים, יצאתי ממצבי הדיכאוני. ככל שאופיי השתפר, סביבת העבודה והבית שלי, כמו גם מחלתו של אבי, הראו שיפור ניכר.
אני מתייחסת לעמיתיי לעבודה כישויות יקרות שיש לי קשר גורלי איתן. כשבעיות מתעוררות אני מתייחסת אליהם בטוב לב ומתחשבת קודם בצרכיהם. הקונפליקטים והקשיים שהם יוצרים עבורי נועדו לעזור לי להשתפר, ועליי לנצל את ההזדמנויות הללו כדי להתעלות ולהציל את החיים היקרים האלו. הילד שלי נהיה שמח יותר והבין מה אנחנו מנסים להעביר. למרות שהוא עדיין לא מסוגל לדבר, מוריו משבחים אותו על טוב לבו. אבי, שתמך במפלגה הקומוניסטית ובאתאיזם התנגד לקבל את האמת על פאלון דאפא. אך לאחר שאובחן כחולה לוקמיה, הוא החל ללמוד איתנו את הפא ומצבו הראה שיפור מתמיד, עד שבדיקה שנערכה לאחרונה אישרה שהלוקמיה שלו נעלמה. כל הברכות הללו נבעו ממאמציי ללמוד את הפא וליישם את עקרונות הפא בכל מה שאני עושה.
סיכום
כשאני מסתכלת על העולם דרך חשיבה של אנשים רגילים, אני אבודה, לא מסוגלת לראות את הדרך החוצה. אך כשאני שוקלת דברים על בסיס הפא, מצבי משתפר. לא משנה כמה חסרת תקווה אני מרגישה, כל עוד אני צועדת לעבר המאסטר והפא, נתיב יופיע לפניי. מעכשיו והלאה, אני שואפת לשחרר החזקות אנושיות, לשקול דברים על בסיס הפא, לטפח את עצמי ולאמת את הדאפא בעולם האנושי.
תודה לך, מאסטר. תודה לכם, מתרגלים עמיתים.
(התנסות שהוגשה ונבחרה לוועידת הפא של דרום קוריאה 2025)
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2026 Minghui.org. All rights reserved
