(Minghui.org) ברכות לכולם! התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-2011 והייתי רוצה לשתף אתכם על ההתנסויות שלי בטיפוח.
נישאתי לתוך משפחה של חקלאים. חמי ובעלי עבדו, כך שאני וחמותי טיפלנו בעבודות היומיומיות בחווה. חמותי הייתה אישה קשוחה ותמיד הייתה "נובחת" הוראות: "מהר, תעשי את זה, מהר, תעשי את ההוא". מילאתי אחר פקודותיה ועמלתי קשה בשדות. אבל היא אף פעם לא הייתה מרוצה והייתה צועקת בכעס: "זה לא מספיק".
בכל פעם שהרגשתי מוצפת והתייעצתי עם בעלי, הוא ענה בקרירות: "תדאגי לזה בעצמך". הוא מעולם לא הקשיב לתלונותיי. לפיכך, עבדתי קשה כל השנה נואשת וחסרת תקווה. בחום הלוהט של אמצע הקיץ, כיסחתי את הדשא. כשהחום הפך בלתי נסבל, כיביתי את המנוע להפסקה קצרה. חמותי הופיעה פתאום והתריסה כלפיי: "את מכסחת את הדשא רק זמן קצר וכבר את עוצרת לנוח? איך תוכלי לסיים כך? לא סיימת לכסח פה ופה".
בעלי המשיך להתעלם מרגשותיי. אמי התאשפזה שוב ושוב עקב מחלת השיגרון. לא רציתי לגרום לה דאגה, לכן לא סיפרתי לה על מצבי. בהדרגה התחלתי להתמרמר על בעלי. בכל פעם שמשהו קרה, הטינה שלי התחזקה. טינה ושנאה השתלבו זו בזו, והמחשבה על "נקמה יום אחד" התחזקה יותר ויותר, ולבסוף הגיעה לעצימות בלתי נסבלת. לעתים קרובות תהיתי: למה אני צריכה לסבול יחס כזה נוקשה במשפחה הזו? גופי ונפשי כבר נהרסו מהלחץ.
פאלון יפהפה
ערב אחד התבוננתי בשמי המערב והתפעלתי מהשקיעה היפה. פתאום ראיתי הרבה עצמים עגולים ויפים צפים. הם רקדו קלות, מופיעים בזה אחר זה. תהיתי מה הם העצמים האלה. פלטתי בקול: "וואו זה מקסים" חמי שהיה לצדי הגיב: "נכון, השקיעה היום נהדרת ממש". חשבתי לעצמי: "הא? זו לא השקיעה, זה הדבר העגול והיפה הזה. אינך רואה אותם? נראה שגם האנשים שהלכו ברחוב לא ראו את זה. האם אני היחידה שיכולה לראות אותם?"
הרגשתי שמחה כשצפיתי בסצנה הזאת. אחרי שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא הבנתי שהעצמים העגולים והיפים האלה היו פאלונים (גלגלי חוק). מתברר שהמאסטר החל לעודד אותי כבר אז.
התחלתי לתרגל פאלון דאפא
בשנת 2011, חברה הציגה בפניי את הפאלון דאפא. באותו זמן הייתי הרוסה פיזית ונפשית, סבלתי ממחלה ובדיוק עברתי שני ניתוחי בטן פתוחים. שישה חודשים לאחר מכן סוף סוף הצלחתי להגיע לאתר תרגול שבו קראתי את הספר היקר "ג'ואן פאלון". הספר הסביר דברים רבים שמעולם לא הבנתי. מאז, אני מתמידה ללמוד את הפא ולתרגל את התרגילים. בעבר פניתי לטיפול רפואי עבור דלקת בוושט, אך התסמינים שלי נעלמו ללא עקבות, והפסקתי ליטול תרופות ותוספי בריאות. הבנתי שהייתי אובססיבית לַתְלוּת בתוספי תזונה בריאותיים, וסוף סוף שחררתי את ההחזקה הזאת.
ועידת הפא בניו יורק
כמה מתרגלים ואני השתתפנו בוועידת פאלון דאפא בניו יורק ב-2015. התרגשתי מאוד כשראיתי את המאסטר בפעם הראשונה.
המאסטר אמר בחלק של השאלות ותשובות:
"כן, אם המתרגלים היפנים מעלים את הנושא הזה, אז עוד יותר חשוב לשים לב אליו. אני חושב שהמצבים ביפן ובקוריאה מהווים ניגוד חד. בקוריאה, תלמידי הדאפא הקוריאנים המקומיים הם הכוח המניע, אז כאשר מסתכלים על המצב שם, ועל העוצמה שיש להם בהצלת אנשים, אז הדברים יציבים, והם באמת מצליחים להוות השפעה בחברה. ביפן, הכוח המניע הוא תלמידי הדאפא הסינים. יש הרבה אנשים ביפן שאמורים להשיג את הפא, אז ודאו שאתם לא עושים דברים שירתיעו אותם. הבחנתי במצב הזה, אבל לכל אזור יש האתגרים שלו". ("הוראת הפא בוועידת הפא של ניו יורק ב-2015")
כששמעתי את דברי המאסטר חשבתי: בעבר הייתי מרוצה רק ללמוד את הפא ולתרגל את התרגילים. עליי להיות פעילה יותר בהבהרת האמת לאנשים היפנים אודות הדאפא. עם זאת לא הצלחתי למצוא הזדמנות לעשות משהו, וכששוחחתי עם מתרגלים אחרים הייתי מהוססת מכדי להביע את מחשבותיי.
השתתפות בפרויקט
ב-2017 הזמינה אותי אחת המתרגלות להשתתף בפרויקט על אף חוסר הניסיון שלי. האמנתי שזהו תכנון רחום של המאסטר. הייתה לי הזדמנות לקרוא התנסויות טיפוח רבות של מתרגלים. כשהשוויתי אותן להתנסויות שלי, התרגשתי עמוקות והפקתי תועלת רבה, כך שהטיפוח שלי השתפר. אבל לפעמים התעוררו קונפליקטים בתוך הפרויקט. מתרגל אחד הציע הדרכה במשימה שעשיתי, ואמר: "אני חושב שזו הדרך הנכונה לעשות את זה". הייתי ממש לא מרוצה. איזה סוג של החזקה זו? חיפשתי בתוכי שוב ושוב אך לא הצלחתי למצוא את התשובה. יום אחד קראתי את קטע הפא הבא:
המאסטר אמר ב: "הוראת הפא בוועידת הפא של ניו יורק ביום השנה העשרים וחמישה להוראת הדאפא"
"אתם כולכם מטפחים עמיתים – האם אתם אויבים? המטרה המשותפת שלכם היא להציל את האנשים בעולם, אז עליכם להיות הקרובים ביותר זה לזה ועליכם לעזור זה לזה. את מי אתם לא יכולים לסבול? הדמות שלהם על פני השטח, וההתנהגות שלהם, זה רק מה שמתבטא פה, במקום האנושי הזה. האם אין לכולכם מקור אלוהי? האם הצד השמימי שלהם יהיה כך? עליכם להסתכל על הדברים מנקודת המבט של מטפח".
פתאום הבנתי: המתרגל הזה אינו אויב; הוא מתרגל עמית עם אותה מטרה כמוני. סילקתי את המחשבה הרעה של: "אני בעצם מצליחה יותר ממנו", והבנתי שאני מסוגלת להשתתף בפרויקט הזה משום שהמאסטר פתח לי את החוכמה.
התגלות מאירוע של איסוף חתימות
מתרגלים מקומיים קיימו אירוע איסוף חתימות בפארק. הבנתי משהו קריטי: ראיתי את הטינה העמוקה שרחשתי כלפי בעלי. הבנתי שלב שלילי כמו שלי לא יהיה מסוגל לגעת בלב האנשים. הבנתי שאני צריכה קודם כל לסלק את הטינה הזו.
אבל איך אני יכולה לסלק את הטינה הזו?
בעלי פרש לגמלאות טרם מלאו לו 60, והאדמה החקלאית שלנו הוסבה לחניון, מה שהותיר אותו בטל כל היום. אני עבדתי בסופרמרקט. הייתי בשנות ה-60 לחיי, כך ששקלתי לעזוב את העבודה. כשאמרתי לו שאני מתכננת לפרוש, הוא אמר: "אוה, מאחר שאת מתפטרת, יש סופרמרקט חדש בקרבת מקום – את יכולה באותה מידה ללכת לעבוד שם". הופתעתי מדבריו, אך כמטפחת, לא התווכחתי.
תובנות מלימוד הפא
תהיתי מדוע בעלי אמר את זה. כבר החלטתי להתפטר עקב גילי המתקדם, ולא רק שהוא פרש מוקדם, אלא שהוא גם רצה שאמשיך לעבוד. מדוע התחתנתי עם אדם כזה?
בזמן שלמדתי את הפא באותו ערב, פתאום הבנתי שבעלי קיים אך ורק כדי לעזור בטיפוח שלי. דמעות עלו בעיניי. אמרתי לבעלי בלבי: "תודה לך, תודה רבה לך! אני מצטערת. נהגתי לנטור לך טינה, אבל אני אפסיק עם זה".
התהליך של סילוק הטינה
כעת, כשכבר איני נוטרת טינה, החלטתי לשנות את השקפתי על בעלי ולהפוך לחלוטין את כל התנהגותי מהעבר. אבל התברר שקשה להיפטר מהמושגים וההרגלים המושרשים עמוק. החלטתי להסירם בהדרגה.
אף שאיני מסוגלת לחייך לבעלי, אני עדיין אומרת לו "בוקר טוב" בכנות. אני מתבוננת בהבעת פניו, מתחשבת בצרכיו ומברכת אותו כל יום מיוזמתי. נהגתי לומר לו לעתים קרובות: "אתה טועה. אתה צריך לעשות את זה!" עכשיו אני מבינה שזהו הלך מחשבה מוטעה ואני מסלקת אותו בהדרגה, משנה זאת ל"אתה צודק". נהגתי למתוח עליו ביקורת מפני שסירב לעשות כל עבודה שהיא בחווה, אבל עכשיו החמלה שלי מתגלה בהדרגה, ואני אומרת: "אני אעשה את זה".
בעלי הפך בהדרגה שמח יותר, גוון עורו בהיר יותר מאשר בעבר. כשראיתי אותו ככה, הרגשתי גם כן קלילה יותר. סוף סוף יכולנו לנהל שיחות אמיתיות ולצחוק מכל הלב. זנחתי את החשיבה של "הכול באשמת בעלי והוא הגורם לאווירה הקודרת במשפחה שלנו".
קראתי ב"ג'ואן פאלון" בהרצאה הראשונה:
"כל תהליך הטיפוח-תרגול של אדם הוא התהליך התמידי של ויתור על ההחזקות האנושיות".
הבנתי שהמאמצים שלי לא היו מספקים. כך שבהדרגה סילקתי את ההחזקות שלי, וסוף סוף הצלחתי לסלק את הטינה שלי כלפי בעלי. ליבי מלא הכרת תודה למאסטר.
לפני עשר שנים, אחרי שחזרתי מוועידת הפא בניו יורק הרגשתי שאם אשתף את הסיפור הקטן הזה על המשפחה שלי, אנשים עלולים לצחוק עליי, לכן לא העזתי לספר על כך למתרגלים אחרים. אבל עכשיו שחררתי את ההחזקה הזו ואימצתי הלך מחשבה של: "אני בסדר עם זה שיצחקו עליי". אני סוף סוף מרגישה נוח לדבר בחופשיות. סילקתי החזקות רבות ואני ממשיכה להשתפר. בתקופה האחרונה הזו של תיקון הפא, אני נשבעת להמשיך לטפח במרץ קדימה, לעשות את שלושת הדברים ולספר לאנשים על פאלון דאפא.
תודה לך, מאסטר! תודה לכם, מתרגלים עמיתים!
(מאמר שהוצג בוועידת הפא 2025 של יפן)
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2026 Minghui.org. All rights reserved
