(Minghui.org) לפני שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא בשנת 1998, הייתי אנוכית, נהגתי לריב עם המחותנים שלי ולקלל אותם. לאחר שקראתי את הספרים של הפאלון דאפא והתחלתי להתנהל על פי העקרונות "אמת-חמלה-סובלנות", השתניתי. בעלי היה עד לכך והוא יודע שהדאפא הוא טוב. לא משנה כמה אגרסיבית היא המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) ברדיפה נגד מתרגלים, הוא תמיד תומך בי ואומר: "אני כאן כדי להגן עליכם!"
לכבוד יום הפאלון דאפא העולמי ה-26, אני כותבת את הסיפור שלנו כדי להביע את תודתי למאסטר לי על הצלתו החומלת ולהודות לבעלי על תמיכתו ללא תנאי. אני גם מקווה שאנשים יוכלו ללמוד על פלאי הדאפא דרך סיפורי ולדעת שהפאלון דאפא הוא טוב.
מאישה "חזקה" וקשוחה הפכתי לאישה טובה
בעלי הוא הילד השלישי במשפחתו. אחרי שהתחתנו גרנו עם הוריו. הייתי מוחצנת ובעלת אופי חזק. רציתי לעשות כל דבר היטב, והיו לי ציפיות גבוהות מעצמי ומאחרים. אני אוהבת ניקיון, אבל הבית של חמי וחמותי היה תמיד מלוכלך, ולא יכולתי לסבול את זה. לפני שהתחלתי לתרגל הייתי חוזרת כל יום מהעבודה, פותחת את הדלת בבעיטה וצועקת: "חזרתי לדיר החזירים". ואז הייתי מנקה את הבית. הייתי טובה בלעבוד, אבל אפילו יותר בלנזוף באנשים. כשלא הייתי מרוצה נזפתי בכולם. חמי וחמותי פחדו ממני.
עבדתי במלון ולקחתי דברים הביתה כל יום. גנבתי כל דבר שהמשפחה שלי יכלה להשתמש בו, כך שלא הייתי צריכה להוציא כסף על שום דבר. המשפחה שלי אכלה אוכל טוב כמו חסילונים, ולפעמים הייתי גונבת כמה קופסאות בכל פעם. החיים במשפחה שלי השתפרו מאוד הודות לגניבות שלי, והייתי "גיבורת" המשפחה. כתוצאה מכך, המשפחה שלי לא העזה לתקן את דרכיי או לעצור בי.
בימים הראשונים של הטיפוח שלי, קראתי את מה שאמר המאסטר ב"ג'ואן פאלון":
"הוא נהג לקחת הביתה מגבות מבית החרושת לטקסטיל וכך עשו גם העובדים האחרים. אחרי שהוא למד את השיטה, לא רק שהוא לא לקח דברים הביתה, הוא גם החזיר את מה שלקח קודם לכן. כשאחרים ראו את מה שהוא עשה אף אחד לא לקח עוד דברים הביתה. עובדים אחרים גם החזירו את מה שלקחו. מצב זה קרה בכל בית החרושת." (הרצאה רביעית)
הפסקתי לגנוב.
אחרי שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא, דבקתי בקפדנות בסטנדרטים של אמת-חמלה-סובלנות ופתרתי את הקונפליקט שלי עם חמותי. היא אמרה שנעשיתי אדם שונה לחלוטין. במשך זמן מה עבדתי בבית מרחץ, מכרתי כרטיסים והייתי צריכה ללכת לעבודה בסביבות 6 בבוקר כל יום. בוקר אחד, חמותי אמרה לי שהיא רוצה לאכול כיסונים עם מילוי בקר. אמרתי: "אוקיי, אני אכין לך כיסונים מחר". ניצלתי הפוגה בעבודה ויצאתי לקנות את מילוי הבשר. למחרת קמתי מוקדם כדי להכין לחמותי כיסונים. אבל אחרי שהם היו מוכנים, היא אמרה בכעס: "מי אמר לך להכין כיסונים? אני רוצה לאכול לחמניות מאודות".
אם זה היה קורה לפני שהתחלתי לתרגל, הייתי נוזפת בה קשות ולא מרשה לה לאכול מהכיסונים. אבל הזכרתי לעצמי שאני מטפחת בדאפא, והמאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון":
"בחברה הרגילה עלינו לכבד את ההורים ולחנך את הילדים שלנו. בכל הסביבות עלינו להיות טובים ונדיבי לב לאחרים, שלא לדבר על בני משפחתנו". (הרצאה שישית)
לפיכך אמרתי: "אימא, אל תכעסי. אני אקום מוקדם מחר כדי להכין לך לחמניות מאודות. את יכולה לאכול כיסונים היום". למחרת קמתי מוקדם והכנתי לחמניות מאודות.
חמי וחמותי אהבו לשתות בירה, אז כל יום אחרי העבודה הלכתי לסופרמרקט לקנות להם ולבעלי שלושה בקבוקי בירה, בקבוק לכל אחד. כשחמותי ראתה את השינויים החיוביים שבי אחרי שהתחלתי לתרגל, היא החליטה לתרגל גם כן. אבל אחרי שהמק"ס החלה לרדוף את פאלון דאפא, היא פחדה והפסיקה לתרגל. נעצרתי על ידי המק"ס. חמותי הייתה חרדה ומפוחדת. היא חלתה ולא יכלה לקום. היא התגעגעה אליי, אבל לא זכתה לראות אותי לפני מותה.
אחרי שחמותי מתה, חמי עבר לגור עם בנו השני. כיוון שהייתי עסוקה בעבודה לא ביקרתי אותו במשך זמן מה. הוא התגעגע אליי ובכה מרוב געגועים. הלכתי לשם, ניגבתי את אפו, גזזתי את ציפורני רגליו ורחצתי אותן. כשהוא מת, עשיתי את סידורי ההלוויה. שני אחיו של בעלי ומשפחותיהם היו אסירי תודה. הם ראו את טוב הלב וחוסר האנוכיות של המתרגלים, וכולם אמרו שפאלון דאפא הוא טוב. מאחר שבעלי זכה במיוחד בתועלות מהדאפא, הוא תומך מאוד בטיפוח שלי.
"אני כאן כדי להגן עליכם"
בעלי הוא אדם טוב לב, ישר, אך ביישן. הוא אינו מגן על עצמו מפני בריונות. אבל כאשר פקידי המק"ס רודפים את הדאפא, הוא מגן עליי באומץ.
כאשר הרדיפה הייתה בשיאה בשנת 1999, בעלי שיחק יום אחד מה-ג'ונג בסלון המשחקים. היו שם יותר מתריסר אנשים ומישהו אמר משהו לא מכבד על הדאפא. כשבעלי שמע זאת, הוא קם, דפק על השולחן וצעק: "איזה שטויות אתם מדברים? מה אתם יודעים על פאלון דאפא? איזו זכות יש לכם לומר שפאלון דאפא הוא רע? אשתי מתרגלת פאלון דאפא אז אני מוסמך לדבר על פאלון דאפא. לפני שהיא תרגלה דאפא, היא שיחקה מה-ג'ונג, רקדה וקיללה את ההורים שלי. אחרי שהחלה לתרגל פאלון דאפא, היא הפסיקה לקלל, לשחק מה-ג'ונג ולרקוד. היא טובה לא רק אליי, אלא גם להורים שלי. אם היא מקבלת בחנות יותר מדי עודף כשהיא קונה משהו, היא מחזירה אותו. מי מכם היה עושה את זה?" האנשים סביבו הנהנו בחיוב.
בעלי ואני ליווינו את גיסי לרופא. נתתי לנהג המונית תקליטור עם עובדות על הדאפא ושוחחתי איתו, אבל הוא דיווח עליי. ניידת משטרה חסמה את הכביש ועצרה אותנו. שלושתנו נלקחנו לתחנת המשטרה. סיפרתי במשטרה את העובדות על הדאפא ואיך הפכתי לאדם טוב יותר אחרי שהתחלתי לתרגל. בעלי גם הוא המשיך לספר למשטרה את העובדות. השוטרים אמרו: "אז גם אתם מתרגלים פאלון דאפא!"
בעלי ענה להם: "אתם מעריכים אותי יותר מדי! אני לא ראוי לכך. מתרגלי פאלון דאפא לא צריכים להילחם חזרה כשהם מוכים, ולא לענות כשנוזפים בהם. אשתי אינה מעשנת, שותה או משחקת מה-ג'ונג. מתרגלים אינם הורגים. הם אנשים טובים ואף טובים יותר מאנשים טובים. אני לא יכול לעשות את את כל זה. אחרי שאשתי החלה לתרגל פאלון דאפא, אם אנשים נתנו לה כסף עודף, היא החזירה אותו. אם היא מצאה כסף של אנשים אחרים, היא נתנה להם אותו. מי מכם השוטרים, היה עושה זאת?" אחרי שסיפרנו להם את העובדות על הרדיפה, המשטרה שחררה את שלושתנו.
מאוחר יותר נעצרתי על ידי בכירים ברשות ונגזרו עליי באופן בלתי חוקי שלוש שנות עבודה בכפייה. במהלך 18 החודשים הראשונים, כשסירבתי לוותר על אמונתי, המפקדת על סוהרי הכלא הייתה צועקת את שמי כל יום כשהגיעה לעבודה. אחר כך הייתה גוערת בי וסוטרת על פניי. אבל מחשבותיי האיתנות החזקות והנחישות שלי לא לוותר על הדאפא רגשו אותה, והיא הפסיקה להכות אותי. היא התייחסה אליי יפה מאוד והגנה עליי.
פעם אחת, כל הצוות ביצע "מתקפת פתע" –לענות ולהכות מתרגלות, כשמאלצים את כולם לרדוף את פאלון דאפא. המפקדת הייתה הראשונה שצעקה את שמי. אבל ברגע שנכנסתי למשרדה, היא סגרה את הדלת ואמרה: "לכי חזרה". לפעמים, כדי לכסות על המתרגלות האחרות שדקלמו את הפא שיחקתי איתה פוקר. כשהיא גילתה על כך, אמרתי: "פשוט תתעלמי ותעמידי פנים שלא ראית את זה". לא היה לה אכפת.
שוחררתי ממחנה העבודה כעבור שלוש שנים וגיליתי שבעלי ירד כ-18 קילוגרם במשקל. שאלתי אותו מה קרה. הוא אמר: "סבלת כל כך הרבה במחנה העבודה, אז לא אכלתי דגים, בשר או ביצים במשך שלוש שנים. אנחנו צריכים לחלוק בקשיים שלנו". הוא פחד שאירדף שוב, כך שלא נתן לי לצאת לספר לאנשים על הדאפא. הוא אפילו ניפץ את המדפסת שלי. כשמתרגלים אחרים באו לראות אותי, הוא קילל וגירש אותם. אמרתי: "בבקשה אל תעצור אותי. אני רוצה לעזור למאסטר להציל אנשים". כשיצאתי בלילה לחלק חומרים הוא קרא את ספרי הפאלון דאפא. הוא אמר: "אני קורא ספרי דאפא כדי שהזמן יעבור מהר יותר, ואני מבקש ממאסטר לי להגן עליכם".
מאוחר יותר, כשהטיפוח שלי השתפר והמשכתי להבהיר את העובדות לבעלי, הוא כבר לא פחד. במקום זאת, הוא תמך בי וליווה אותי כשיצאתי לחלק חומרים. הוא כבר לא התעצבן כשמתרגלים אחרים הגיעו לביתנו. הוא לא אהב לשמוע מתרגלים מרכלים על ענייני משפחה. הוא אמר: "כשאתם באים לביתי, בבקשה אל תדברו על נושאים של אנשים רגילים או תרכלו מאחורי גבם. אשתי היא מטפחת, והיא אינה אומרת דבר שאינו תואם את הפא".
משטח השיש במטבח שלי נשבר והטכנאי טעה במדידה, כך שהכיסוי יצא קטן מדי. הטכנאי אמר: "אני מצטער, טעיתי. אתם חושבים שאני צריך לשלם עבור חתיכת מתכת חדשה, או שאני צריך לפצות אתכם ב-50 יואן?" בעלי אמר: "אתה לא צריך לשלם לי 50 יואן, פשוט עשה כמיטב יכולתך ותשים את זה. אשתי מתרגלת פאלון דאפא, ואיני יכול לתת לך לשלם על זה". האיש התרגש מאוד. בעלי נכנס במהירות לחדרי ואמר לי: "כבר עשיתי את עבודת הבסיס עבורך, לכי ספרי לאיש את העובדות על פאלון דאפא".
לפעמים היו לי קונפליקטים עם מתרגלים אחרים, ובעלי גילה על כך אחרי שהגעתי הביתה ושאל אותי מה קרה. לאחר שהקשיב לי, הוא ייעץ לי: "את מתרגלת פאלון דאפא, לכן עליך להקשיב לדברי המאסטר. כשאת נתקלת בבעיות, התבונני פנימה וגלי היכן טעית. איך את יכולה להאשים את עמיתיך המתרגלים? כולכם מטפחים פאלון דאפא, לכן עליך להיות סובלנית כלפי אחרים. גם אם הם לא משתפרים, את חייבת להשתפר". אחרי ששמעתי את דבריו, ליבי נרגע מיד.
אמרתי לו יותר מפעם אחת: "אתה מאמין כל כך בדאפא, תומך בי בטיפוח שלי וקורא ספרי דאפא. למה אתה לא מטפח איתי? זה יהיה נהדר!" אבל הוא תמיד אומר: "אני יודע שדאפא הוא טוב. אני כאן כדי להגן עליך. חוץ מזה, אני לא יכול לוותר על משחק מה-ג'ונג".
בשנתיים האחרונות, המק"ס הוציאה לפועל את קמפיין zero-out" " נגד מתרגלים. מכיוון שאני לא משתמשת בטלפון נייד, המשטרה לא הצליחה למצוא אותי, אז הם חיפשו את בעלי. בעלי סירב בתוקף לעזור להם. מאוחר יותר, המשטרה התקשרה לבני שעבד במקום אחר וביקשה ממנו לשכנע את אביו ללכת למשרד השכונה ולחתום בשמי שאני מוותרת על אמונתי. כשבעלי הגיע למשרד השכונה, הוא הטיח ידו בשולחן ברגע שנכנס לחדר וצעק: "מה לא בסדר עם זה שאשתי מתרגלת פאלון דאפא ושהיא אדם טוב? למרות זאת אתם מטרידים אותה שוב ושוב!
"איך אתם יכולים להיות טובים אם אתם רודפים אנשים טובים? המגפה הגדולה מגיעה והיא תהיה מסוכנת מאוד. אתם לא מודאגים מכך?"
השוטר השכונתי פחד ואמר: "בבקשה אל תכעס. אנחנו חייבים לעשות זאת. לא נחפש אותה שוב. בבקשה לך הביתה". מאותו זמן ואילך איש ממשרד השכונה לא בא להטריד אותי.
לאחרונה ביליתי זמן רב כל יום כשאני מספרת לאנשים את העובדות על הדאפא והרדיפה. הלכתי לשוק של הבוקר להבהיר את העובדות על הדאפא כדי לעזור להציל אנשים. לפעמים הייתי חוזרת הביתה אחר הצהריים, ולפעמים מאוחר מאוד בלילה. בעלי אמר לי: "את מרגישה די טוב לאחרונה ואת חרוצה מאוד. אם המתרגלת שבדרך כלל הולכת איתך תלך למקום אחר, אני אלך איתך. האם זה לא כדי לעזור לאנשים לפרוש מהמק"ס כדי להבטיח את שלומם? אני אלך איתך כל יום".
(נבחר מלקט מאמרים שהוגשו לאתר מינג-הווי לחגיגת יום הפאלון דאפא העולמי 2025)
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2026 Minghui.org. All rights reserved
