(Minghui.org) אצל אבי אבחנו גידול ממאיר כשהיה בן 89. הרופאים ניבאו שנותרו לו רק ארבעה חודשים לחיות. כעת חלפו כבר ארבע שנים ואבי בן 93 חי ובריא במצב טוב. מה גרם לנס הזה? הוא מתרגל פאלון דאפא. מה שנראה כמו אסון הפך לברכה: לא רק שהוא שרד, אלא שהוא הפך לבריא וחזק יותר. כולנו היינו עדים לכוח המופלא והנפלא של פאלון דאפא.
כחודשיים לפני יום הולדתו ה-89, קולו של אבי הצטרד. נכדו לקח אותו לבית החולים והרופא אמר שיש לו גידול בגרון הם לא יכלו לדעת אם זה שפיר או ממאיר עד שיסירו אותו ויבדקו את הרקמה. נכדו, שלא רצה להעציב את אבי בגילו, אמר לו שזה רק פוליפ קטן ושום דבר רציני, ושניתוח פשוט יטפל בזה.
מנהל בית החולים הוא חבר כיתה של בעלי והוא דאג במהירות לניתוח. טיפלתי באבי במהלך אשפוזו. אמרתי לו: "חזור בכנות על המילים: 'פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב' והכל יהיה בסדר". הוא הסכים. הניתוח עבר בצורה חלקה וולאחריו כמעט שלא הייתה אי-נוחות.
אבל הרופאים מצאו גידול לא רק בגרונו אלא גם בוושט שלו. הגידול נשלח לאוניברסיטה הרפואית של הפרובינציה, שאישרה שמדובר בסרטן ממאיר בשלב מתקדם. שבוע לאחר מכן, מנהל בית החולים ורופא המשפחה שלו המליצו על הקרנות ואמרו לנו: "אם הוא לא יקבל הקרנות, הוא לא ישרוד יותר מארבעה חודשים".
אנחנו – ארבע האחיות ושני האחים דנו בכך והחלטנו לא להמשיך בטיפול. בהתחשב בגילו המתקדם, הרגשנו שהקרינה תהיה קשה מדי עבורו. לא רצינו שהוא יסבול יותר, וגם לא רצינו שהוא ידע שיש לו סרטן וייפגע נפשית. כולנו הסכמנו לא להעביר אותו הליך של הקרנות.
הרופאים התנגדו בתוקף והיו נסערים מאוד. כשראו כמה נחושים היינו, הם הכריחו אותנו לחתום על כתב ויתור, בו נאמר שנישא בכל ההשלכות. עוד לפני שאבי שוחרר, אחותי כבר קנתה לו בגדי קבורה.
כשהוא חזר הביתה, הוא היה כמו אדם אחר, מדוכא וחסר חיים, כאילו איבד תקווה. אף שלא סיפרנו לו שיש לו סרטן בשלב מתקדם, הוא הרגיש שמשהו לא בסדר כי ביקרנו אותו לעתים כה קרובות וטיפלנו בו. הוא נעשה קודר ולא הצליח להתעודד. אמרתי לו: "בבקשה תרגל דאפא. למד את הכתבים ובצע את התרגילים ואתה תבריא. בריאותך היא ברכה לילדים שלך". הוא הסכים.
אבי תרגל פאלון דאפא לפני שהרדיפה החלה בשנת 1999 מפני שאני תרגלתי. חודש לאחר שהתחלתי לתרגל, עשר המחלות הכרוניות שהיו לי נעלמו. הרגשתי קלילה ומאושרת כל יום, והתמלאתי תקווה. כשראה את השינוי שבי, אבי קיבל רושם טוב על הדאפא והחל לתרגל.
אבל לאחר שהמק"ס החלה לרדוף את הפאלון דאפא ביולי 1999, אבי הפסיק לתרגל. נסעתי לבייג'ינג כדי לעתור למען הדאפא ונרדפתי שוב ושוב, נעצרתי באופן בלתי חוקי, נכלאתי שלא כדין ונשלחתי למחנות עבודה בכפייה ולכלא. נרדפתי במשך 12 שנים. זה כאב מאוד לאבי.
אף שהיה אז באמצע שנות ה-80 לחייו, הוא נסע לכל מקום בניסיון להציל אותי. הוא הלך לתחנת המשטרה, למשרד התובע ולבתי הדין, ואמר להם: "מתרגלי פאלון דאפא הם אנשים טובים. בתי חפה מפשע. אל תעשו דברים רעים על ידי רדיפת אנשים טובים, זה לא ייגמר טוב עבורכם". הוא לא נח לרגע בזמן שהייתי כלואה. על אף גילו, הוא יצא לנסיעות רבות ומתישות ברכבת כדי לבקר אותי בכלא.
אחרי ששוחררתי, אבי הושפע עמוקות מחומרת הרדיפה שסבלתי. הוא פחד כל הזמן שאיעצר שוב. אם לא ביקרתי אותו במשך כמה ימים, הוא היה מתקשר לאחותי כדי לראות איפה אני. הוא לא חזר לתרגל כדי להימנע מלהירדף בעצמו. אך כאשר בריאותו הידרדרה, ובהתחשב בגילו וביכולתה המוגבלת של הרפואה המודרנית לעזור, הוא בחר בסופו של דבר לחזור לתרגל פאלון דאפא.
כחודשיים לאחר שחזר לתרגל, הוא עבר שינוי יוצא דופן. בריאותו השתפרה משמעותית, וחיוכו חזר. אפילו קמטים רבים על פניו נעלמו. עם זאת, לא כולם במשפחה הגדולה שלנו ידעו עד כמה הוא השתנה. כך שבחודש נובמבר, ליום הולדתו, אחותי אירחה חגיגה גדולה במסעדה עם שולחנות רבים והזמינה את כל המשפחה ואת חברינו, אפילו את אלה שביקרו לעתים רחוקות. גיסי הוא רופא שהאמין שזה עשוי להיות יום הולדתו האחרון של אבי, אז הוא מיהר לדאוג לסעודה, מתוך רצון להראות אכפתיות נוספת כל עוד אבי עדיין בחיים. אחרים חשבו שלאבי לא נותר זמן רב לחיות והצטלמו איתו על-פי תור.
אבי מתרגל כעת פאלון דאפא כבר ארבע שנים. הוא בריא, אנרגטי ונמרץ. אף אחד לא היה מנחש לעולם שהוא בשנות ה-90 לחייו.
יום אחד כשבעלי ואני הלכנו לבקר את אבי, הוא לא היה בבית. האופניים שלו היו בחצר, כך שידענו שהוא כנראה לא יצא החוצה. שמנו לב לסולם מתחת לעץ הערמון הגדול שמאחורי הבית ולכלב קטן שהביט למעלה אל תוך העץ. הסתכלנו לאן שהכלב הביט, וראינו את אבי עומד על ענף בגובה של יותר משני מטרים מהקרקע, אוחז במסור ביד אחת ומחבק את הגזע ביד השנייה. הוא גזם ענפים!
זה היה באמת מדהים: גבר בשנות ה-90 לחייו עדיין מטפס על סולמות ועצים וגוזם ענפים! רוב בני גילו אפילו לא יכולים לדאוג לעצמם, אבל הוא היה מסוגל להרבה יותר מצעירים רבים. לעלות על הגג כדי לנקות את הארובה זה כלום בשבילו. הוא גם חופר בשדות ובחוות. אחרים אולי לא יאמינו לזה, אבל הכול באמת קרה. הכול בזכות הברכות של פאלון דאפא!
רק לפני שבועיים, בעלי ואני הלכנו לביתו וראינו אותו עושה מדיטציה. לא הפרענו לו. אחרי שסיים, הוא אמר: "תראו את הפנים שלי". ראינו גלדים על מצחו ולחייו, ובעלי שאל אותו מה קרה. אבי אמר: "בְּליל אמש, בזמן שרכבתי על האופניים במורד, הסתנוורתי מפנסי מכונית ועפתי מהכביש לתוך תעלה. הכידון של האופניים פגע בי בצלעות. אבל נזכרתי שאני מתרגל ומיד ביקשתי מהמאסטר הגנה. ידעתי שאני אהיה בסדר".
עם מחשבה איתנה זו הוא קם רק עם כמה שריטות על פניו וכאב קל בצלעותיו, שום דבר רציני. הוא לא פחד, דחף את אופניו מהתעלה ורכב הביתה. כשאחי ראה את פניו המדממות, הוא נבהל ודחק בו ללכת לבית החולים. אבי ענה: "אין צורך, אני בסדר". כשראינו אותו למחרת, על כל השריטות היו כבר גלדים. כעבור מספר ימים הגלדים נפלו ועורו היה נקי. עבור מישהו בגילו, אפילו נפילה קלה יכולה להוביל לשברים בעצמות. אבל אבי נותר ללא פגע אחרי תאונה כה רצינית. האין זה נס?
אבי אומר לעתים קרובות: "אם לא הייתי מתרגל פאלון דאפא, הייתי מת מזמן". הוא אומר את זה לכולם, אפילו למשטרה. הוא אינו משכיל במיוחד ואינו מכיר סימניות רבות בכתב הסיני. כשהוא קורא את ספרי הדאפא, הוא רושם סימניות שאינו מזהה ושואל אותנו מה פירושן כשאנחנו באים לביקור. יש לו לב טוב, ועוד לפני שתרגל, הוא דיבר למען מתרגלי דאפא נרדפים.
אנחנו אסירי תודה על ההצלה החומלת של המאסטר, שהאריכה את חייו של אבי ואפשרה לו לחזור באמת לדאפא בשנותיו האחרונות. משפחתנו וחברינו כולם, היו עדים לפלא הזה של הפאלון דאפא.
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2026 Minghui.org. All rights reserved
