להתמודד עם בדידות בלב שקט

(Minghui.org) בדידות היא אכן מצוקה גדולה בטיפוח. בעבר תמיד הרגשתי שהמצוקה הזו גדולה מדי והיה לי קשה ביותר להתמודד איתה, אז לא הצלחתי להתגבר עליה. רק כשהמשטרה נקשה על דלתי ירדתי לעומק ההבנה של המצוקה הזאת.

ב-2011 חזרתי הביתה לאחר שנאסרתי באופן לא חוקי עקב אמונתי בפאלון דאפאפאלון גונג דרך רוחנית המבוססת על העקרונות "אמת, חמלה סובלנות" ו-5 תרגילים שקטים. . . אנשים ששימשו כמודיעים אמרו למשפחתי: "האדם הזה (הכוונה אליי) לא צריך להיות בבית. זה יביא צרות לכולנו". אז כל השנים האלו לא גרתי בבית עם משפחתי והמשטרה והמודיעים לא חיפשו אותי גם כן.

ב-2024 שוטר התקשר אליי מספר פעמים וביקש ממני ללכת לתחנת המשטרה כדי שיצלמו אותי, אבל לא שיתפתי פעולה. בסוף השנה הזו המשטרה באה לדפוק שוב על דלתי כדי לצלם אותי (הם איתרו אותי על פי מיקום הטלפון הנייד שלי).

היו לי בבית חומרי הבהרת אמת על הדאפא אז לא פתחתי את הדלת. חוץ מזה, אנחנו לא צריכים לשתף פעולה עם הרוע בכל מקרה. אבל ראיתי שהמחשבה הראשונה שעלתה לי הייתה של פחד. לא הצלחתי לשים את האצבע במדויק על הבעיה הבסיסית שגרמה לפחד הזה, אבל יומיים מאוחר יותר הבנתי שפחדתי בגלל ההחזקה שלי לנוחות. ההחזקה הזאת התבטאה בצפייה בסרטונים בטלפון הנייד ובטלוויזיה כדרך להילחם בבדידות.

לאחר שהבנתי את זה, כיביתי את הטלפון הנייד ואת הטלוויזיה ומחשבתי נרגעה בהדרגה. הצלחתי לשחרר את ההחזקות האלה בהדרגה. לאחר מכן הצלחתי להירגע כשתרגלתי את התרגילים. אף שלא הצלחתי להיכנס למצב של שקט עמוק, הצלחתי להיכנס למצב של שלווה. הצלחתי להיות שליו גם כששלחתי מחשבות נכונות, וגם לצאת מהמיטה ולשלוח מחשבות נכונות בחצות הלילה.

השנה הצלחתי להבין את המופע "שן יון". בעבר הרגשתי רק שהמופע נפלא, אבל השנה הבנתי ש"שן יון" מציג דברים מההיסטוריה של סין, את התרבות שהועברה לכאן על ידי השמים, את ההצלה של הישויות החיות ואת החמלה – של המאסטר ושל תלמידי הדאפא.

שאלתי את עצמי אם אוכל להפסיק לחלוטין לצפות בסרטונים בטלפון הנייד שלי ובטלוויזיה. גם אם כבר לא תהיה רדיפה כבר לא אצפה בהם. במשך התהליך הזה גם הבנתי את התשובה לשאלה מדוע מטפח ממשיך לצפות בדברים של יום יום.

המאסטרמאסטרמאסטר לי הונג-ג'י, מייסד הפאלון דאפא אמר:

"לטפח בשקט בבדידות קודרת, בלי יכולת לראות תקווה, זה הדבר הקשה מכל". ("לימוד הפא בוועידת הפא הבין-לאומית של 2009 בניו-יורק רבתי")

מה שהבנתי זה שאני יכול לקבל את הבדידות. אני יכול להתמודד איתה במקום לדחות אותה. אני יכול לטפח את עצמי ולעשות דברים בעצמי, צעד אחר צעד. כיוון שבדידות היא מצוקה שכולם חייבים להתגבר עליה, זהו צעד שכל אחד צריך לקחת בנתיב הטיפוח שלו. בהתחשב בכך, עליי לתקן את נתיב הטיפוח שלי על ידי התמודדות עם הבדידות במקום לפחד ממנה. זה קשור גם ביכולתי לשאת קשיים.

 [מאמרים בהם מתרגלים משתפים את הבנותיהם משקפים בדרך כלל תפיסה אישית בנקודת זמן מסוימת, בהתבסס על מצב הטיפוח שלהם, והם מוצעים ברוח המאפשרת התרוממות הדדית].