[חגיגת יום הפאלון דאפא העולמי] : הכפר שכונה "מאורת הגנבים" הפך את עורו

(Minghui.org) כפר הררי אחד בצפון מזרח סין היה ידוע לשמצה. מגדלי ירקות גנבו תוצרת מאחרים, והיבולים שלהם בתורם נגנבו גם כן. רוכלי רחוב נאלצו לשכור אנשים כדי להגן מפני גניבות.

אפילו הכפרים הסמוכים הושפעו מהפשע המשתולל ב"מאורת הגנבים" הזו. אבל הכול השתנה כאשר הפאלון דאפאפאלון גונג דרך רוחנית המבוססת על העקרונות "אמת, חמלה סובלנות" ו-5 תרגילים שקטים. . הוצג בכפר. התושבים הפסיקו לגנוב. אנשים היו המומים ושאלו: "איך זה שמשהו שהמשטרה או הממשלה לא יכלו לשנות, תוקן על ידי פאלון דאפא?"

אני יודע שמתרגלים רבים יודעים כיצד פאלון דאפא יכול להפוך מישהו לאדם טוב יותר. אבל לשנות מאות אנשים בכפר – כולל הרגלים רעים שעברו מדור לדור – נראה בלתי נתפס. לאחרונה ביקרתי בכפר עם מתרגל אחר ורציתי לשתף אתכם בסיפור.

שוטר הכפר: "דברים השתנו לאחר שפאלון דאפא הגיע לכאן"

הכרתי רק מתרגל אחד בכפר, גאנג, אז הלכנו לביתו. הדלת הייתה נעולה. גבר גבוה בגיל העמידה ניגש ושאל: "האם באתם לכאן לבקר את גאנג?" כשהשבנו בחיוב, האיש התקשר לגאנג בטלפון הנייד שלו. אחר כך הוא הוציא מפתח ממקום מחבוא, הכניס אותנו פנימה והכין תה.

"כשאני רואה אתכם מחייכים ככה, אני יודע שאתם בוודאי אנשים טובים", הוא אמר.

שאלתי: "האם אתה שוטר הכפר? אתה בטח מכיר היטב את הפאלון דאפא".

האיש ענה: "הכפר הזה היה כאב ראש בעבר. אנשים רבו וגנבו הרבה – אף אחד לא יכול היה לעשות כלום בנדון. הכול השתנה אחרי שפאלון דאפא הוצג כאן. כשגבינו דמי חבר, המתרגלים תמיד שילמו ראשונים; כשחיפשנו מתנדבים, המתרגלים התנדבו ראשונים; כשהגיע הזמן לחלק רווחים בין הכפריים, המתרגלים הגיעו אחרונים ופשוט הלכו אם לא נשאר כלום. הם פשוט נהדרים", הוא אמר והרים אגודלים מעלה.

התרגשתי ואמרתי: "תושבי הכפר בני מזל שיש להם שוטר תומך כמוך".

כשגאנג חזר סיפרתי לו מה אמר האיש, והוא הנהן: "כן, הוא ושאר הכפריים סומכים מאוד על המתרגלים. כשיש קונפליקט, הם מדברים איתי. כשאני משתף את הבנתי לגבי מצב בהתבסס על עקרונות הפאלון דאפא של 'אמת-חמלה-סובלנות', אז הבעיה נפתרת".

כפריים אחרים שמו לב שמתרגלים נהנים מחיי משפחה הרמוניים. "אנחנו לא נלחמים על תהילה או אינטרסים חומריים. אבל כל מה שאנחנו עושים מסתדר טוב. כל הכפריים רואים את זה", הוסיף גאנג.

אחרי שהחלה הרדיפהרדיפהמאז 1999 מתרגלים בסין נאסרים ללא עילה חוקית, מעונים באכזריות ומחלקם אף נקצרים איברים בכפייה בעודם חיים. מס' הקורבנות נאמד במיליונים ב-1999, כמה מבכירי הכפר הטרידו מתרגלים ועזרו למשטרה לעצור אותם. אף שהשוטרים האלה קיבלו קידום, רבים מהם סבלו מאוחר יותר. "לא שנאנו אותם; להפך, גילינו כלפיהם אהדה", הסביר גאנג. "סיפרנו להם את העובדות על הרדיפה נגד הדאפא והצענו להם לפרוש מארגוני המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס). הם היו אסירי תודה מאוד על כך".

כאשר הגיעו שוטרי כפר חדשים, מתרגלים סיפרו להם את העובדות על הרדיפה, כך שהם הדפו פקידי ממשל גבוהים יותר שהתכוונו להטריד מתרגלים. לדוגמה, משטרת העיירה וכמה פקידי ממשל הגיעו לפני מספר חודשים להטריד מתרגלים. שוטר הכפר שהוזכר לעיל עצר אותם ואמר: "כל המתרגלים האלה הפכו לאנשים טובים יותר בזכות פאלון דאפא. אם תבואו ותדברו איתם, הם יגידו לכם אותו הדבר – מה הטעם לבוא לכאן ולבזבז את זמנכם?"

כאשר פקידי העיירה אמרו שזו משימה שהטילה עליהם רשות המחוז, שוטר הכפר ענה: "זה קל – פשוט לכו לכפר שאין בו מתרגלים. אחרת, אם תדחקו במתרגלים האלה יותר מדי, הם ילכו לדרגי ממשל שונים כדי לערער על זה וכולנו נסבול מזה, לא?"

"נראה שהשוטר הזה מכיר היטב את פאלון דאפא ואינו מפחד מהמק"ס", עניתי.

"כן, הוא מכיר", המשיך גאנג. "הוא אמר שהוא נולד חקלאי. אם הוא יודח מהתפקיד, הוא עדיין חקלאי. אז אין לו מה להפסיד".

סיפורו של גאנג

גאנג הוא בשנות ה-60 לחייו והוא סיפר לנו את ההיסטוריה של הכפר. בהשפעת האידיאולוגיה הקומוניסטית, אנשים נאבקו כל הזמן זה בזה. הילדים צפו במבוגרים וחיקו את התנהגותם הרעה, והיחסים במשפחות היו נוראיים. בני משפחה רבו על נכס קטן או על מי מהם יצטרך לתמוך בבני משפחה קשישים. בני משפחה קשישים של מישהו היו חולים ואף אחד לא דאג להם. קרוב משפחה קשיש של מישהו הוכה. גרוע אף יותר מכך היה שאנשי הכפר פיתחו את ההרגל הרע לגנוב זה מזה יבולים וחיות.

פריטים גדולים נעלמו. אם בלילה החנית את האופנוע שלך בחצר, הגלגלים והמנוע היקרים נעלמו בבוקר. שור מבוגר נלקח לנהר בלילה, ומצאו רק את העור שלו. היה נפוץ לשמוע ששעועית או פלפלים של מישהו חסרים, שרוקנו את לול התרנגולות של מישהו, פרה נעלמה, אופנוע של מישהו נעלם וכן הלאה. אנשי הכפר לא רק גנבו משכניהם, אלא גם מכפרים הסמוכים. אפילו רוכלי רחוב היו מטרה לשוד: ברגע שהרוכל היה מחנה את העגלה שלו, קבוצת אנשים הקיפה את העגלה ואם הרוכל הפנה את תשומת לבו משם לרגע, הם היו גונבים את הסחורות שלו. אפילו אם הבחין בכך שגנבו ממנו, הוא לא העז לרדוף אחריהם, מפני שאם היה עוזב את העגלה לא היה נותר בה דבר. המצב הפחיד את הרוכלים עד שהם נמנעו לעשות עסקים בכפר הזה, אלא אם הביאו עמם אנשים שישמרו על העגלות שלהם. הכפר שלנו היה ידוע בשם: "מאורת הגנבים" והתווית הזאת הייתה דבוקה עליו במשך עשורים. שוטרי כפר ופקידי הכפר התחלפו פעמים רבות אבל אף אחד לא יכול היה לתקן את המצב.

גאנג סיפר שפאלון דאפא הוצג בכפר באביב 1998. בעזרת מתרגלים אחרים בעיר, הוקם אתר תרגול בכפר. כמה כפריים מקומיים שתרגלו צ'יגונג לקחו את ההובלה לקדם את הפאלון דאפא ויזמו קניה של מכשירי אודיו ווידאו על חשבונם, וסיפקו אותם ללא תשלום לכל מי שרצה ללמוד דאפאדאפאבסינית: "החוק הגדול".. תושבי הכפר שלמדו דאפא הניחו בצד את טינות העבר שלהם ואמרו לשכניהם, קרוביהם וחבריהם: "צפו בהרצאות הפאלון דאפא. הן טובות מאוד. זה לא רק משפר את הבריאות, אלא גם מלמד אנשים להיות אנשים טובים".

רק מעט אנשים הגיעו בפעם הראשונה כשהשמיעו את הרצאת הפאלון דאפא בווידיאו. רובם או האמינו למחצה או פקפקו למחצה, אך הם באו לצפות מתוך סקרנות והתרגשות. אבל במחזור השני המושבים היו מלאים בכל יום, עם 70 עד 80 איש. במהלך תרגילי הבוקר היו כמעט 100 איש, צעירים ומבוגרים, גברים ונשים.

הכפר הקטן הפך לפתע מלא חיים. הנושאים שתושבי הכפר נהגו לדבר עליהם כשנפגשו, כמו לגנוב או לקלל, נפסקו לאלתר. כולם דיברו על: התרגיל הזה ממש טוב; אני מרגיש רענן אחרי תרגול התרגילים; אני מלא אנרגיה, ואני לא מרגיש עייף כשאני עובד; כתבי הדאפא כל כך טובים וכל כך נכונים. אנשים אמרו שאף אחד מעולם לא לימד אותם איך להיות אנשים טובים, והם לא ידעו כמה חשובים הם ה"דֶה" ו"צבירת מידות טובות"; וגם לא ידעו שהם יוצרים לעצמם קארמה ומאבדים דֶה כשהם עושים דברים רעים. "מתברר שככל שאתה מאבד יותר דה, כך יש לך פחות מזל טוב. נראה שכל מה שעשינו קודם היה לא בסדר!", אמר אחד הכפריים.

כל ההרגלים הרעים של אנשי הכפר הסתיימו בבת אחת. הגעתו של פאלון דאפא הסירה לחלוטין מהכפר את התווית "מאורת הגנבים" שנשא במשך עשרות שנים. אם המק"ס לא הייתה פותחת ברדיפה נגד פאלון דאפא ביולי 1999, היו יותר אנשים שמתרגלים פאלון דאפא, ויותר אנשים היו מפיקים תועלת מכך.

כפר זה כבר היה ידוע היטב בעבר. לאחר שהמק"ס החלה לרדוף את פאלון דאפא, בגלל שכל כך הרבה אנשים תרגלו, הם הפכו למטרה של המק"סמק"סהמפלגה הקומוניסטית הסינית. ושל המשטרה. פקידי ממשל הגיעו שוב ושוב לבתיהם של מתרגלי פאלון דאפא כדי לאלץ אותם לוותר על אמונתם וערכו חיפוש בבתים באופן בלתי חוקי. חלק מתושבי הכפר שלא הייתה להם הבנה עמוקה לגבי עקרונות הפאלון דאפא היו כה מפוחדים, עד שלא העזו לתרגל. המתרגלים הנותרים נאלצו לברוח מבתיהם; הם נידונו באופן בלתי חוקי למחנות עבודה, הוחזקו במרכזי מעצר ונלקחו למרכזים לשטיפת מוח. הם נאלצו גם לסבול לחץ מהיבטים רבים – כלכליים וחברתיים.

"על אף כל זאת, אנחנו עדיין איתנים על הדרך לאימות הדאפא. אנחנו דורשים בקפדנות מעצמנו לפעול על-פי הסטנדרטים של אמת-חמלה-סובלנות", אמר גאנג. "במציאות האכזרית שנוצרה על ידי המק"ס המרושעת, אנחנו מסוגלים לחיות חיים יציבים ונורמליים, ואנחנו חיים טוב יותר מתושבי הכפר שאינם מתרגלים. כולנו מתרגלים נחושים ואיתנים על-פי הסטנדרטים של הדאפא, מספרים בגלוי את העובדות לתושבי הכפר, ומובילים אותם להשתפר צעד אחר צעד, כשאנחנו חוזרים בהדרגה למסורת ולטוב הלב".

גאנג סיפר לנו גם על מתרגלים בכפר ששיפרו את עצמם, שכנעו את אנשי הכפר שפאלון דאפא הוא טוב, ושינו את הרגליהם הרעים. הוא אמר שיש דוגמאות רבות, אז הוא נתן רק כמה מהן.

תמיכה בקשישים בכנות וללא תלונות

וויי ואשתו תרגלו פאלון דאפא. לפני שתרגלו, ההורים נתנו את כל רכושם לאחיו הצעיר, שסירב מאוחר יותר לטפל בהם. וויי רצה לטפל בהוריו, אך הרגיש שהם לא היו הוגנים כלפיו, ולכן כעס עליהם מאוד. זה גרם לסכסוכים מתמשכים בין האחים והם הפסיקו לדבר זה עם זה במשך עשרות שנים. אחרי שהחלו לתרגל פאלון דאפא וויי ואשתו למדו כיצד להיות אנשים טובים ואף טובים יותר. הדאפא לא רק עזר להם להתרפא פיזית ונפשית, אלא גם עזר להם לפתור מצוקות ומשברים פעמים רבות. הזוג אסיר תודה לדאפא ולמאסטרמאסטרמאסטר לי הונג-ג'י, מייסד הפאלון דאפא לי (מייסד הפאלון דאפא). 

הם זוכרים את מה שאמר מאסטר לי ב"ג'ואן פאלון" (הרצאה שישית):

"בכל הסביבות עלינו להיות טובים ונדיבי לב לאחרים, שלא לדבר על בני משפחתנו".

הם החליטו לקחת את ההורים הקשישים לביתם. האם הקשישה איבדה לפעמים את עשתונותיה, התעצבנה וקיללה אנשים. לא משנה כמה טוב התייחסו אליה בני הזוג, היא לא הייתה מרוצה, ולעתים קרובות סיפרה שקרים שבלבלו בין טוב לרע בין נכון ללא נכון. בני הזוג לא לקחו ללב את התנהגותה הבלתי הגיונית, אלא ראו בכך דבר טוב לטפח את עצמם ולשפר את השין-שינגשין-שינג טבע המחשבה והלב; טבע מוסרי; אופי שלהם. כרגיל, הם דרשו מעצמם ללכת על-פי אמת-חמלה-סובלנות, ותמיד חיפשו את הטעויות שלהם והיכן הם יכולים לפעול טוב יותר.

בסופו של דבר האם התרגשה כל כך מהתנהגותם של וויי ואשתו שלא נותר לה דבר להתלונן עליו. באשר למשפחתו של האח הצעיר, אף שירשו את כל הרכוש המשפחתי, אשתו חלתה ונאלצה להישאר בבית החולים זמן רב, כך שחייהם היו קשים מאוד. וויי ואשתו הניחו בצד את כל הטינות והאנוכיות שהיו להם בעבר ולקחו יוזמה לטפל במשפחתו של האח הצעיר. כאשר לאח הצעיר היה מחסור בכסף, בני הזוג שלחו לו כסף; כאשר היה אצלו מחסור במצרכי יומיום, בני הזוג נרתמו במרץ לעזור. זה קרה פעמים רבות. הסכסוך המשפחתי נמס בזכות טוב הלב שטיפחו כמתרגלי דאפא והמשפחה הייתה הרמונית מתמיד.

עוד סיפור שהשפיע רבות על תושבי הכפר הוא סיפורה של וואנג. לבעלה של וואנג היו ארבעה אחים וכולם היו נשואים. אך איש מהם לא דאג לאמם העיוורת והנכה. וואנג הייתה מודאגת משום שבעלה לא יכול היה לעבוד עקב שבץ מוחי ולכן היא נאלצה לעשות בעצמה את כל עבודות הבית והחווה. וואנג התייחסה לעצמה  כמתרגלת דאפא, והחליטה לטפל גם בחמותה. כשדנה בכך עם בעלה, הוא שאל: "את יכולה לעשות את זה? את יודעת שאני אינני יכול כלל לעזור לך. אני מקווה שלא תתחרטי על כך". וואנג ענתה: "אני מתרגלת פאלון דאפא. לא אתחרט על כך".

קל יותר לומר מאשר לעשות. משפחת בעלה ואנשי הכפר חיכו לראות כמה זמן אישה חלשה כמוה תוכל להחזיק מעמד. אחרי שוואנג הביאה את חמותה הביתה, היא תכננה בקפידה את חייה ביום יום כדי לעמוד בצרכיה השונים של החמות. כשהחמות הייתה חולה, וואנג עזרה ללא תלונות. היא כיבסה בגדים ובישלה, שתלה באביב וקצרה בסתיו, טיפלה באמה, עשתה עבודות זמניות כדי לפרנס את המשפחה, והייתה עסוקה בפנים ובחוץ.

לא משנה מה היה המצב, וואנג הייתה מעדיפה לסבול, להיות עייפה ופחות לנוח, מאשר לתת לחמותה לסבול. היא טיפלה בחמותה העיוורת והנכה בזהירות רבה ודאגה לה במשך יותר מעשר שנים.

מאחר שתרגלה פאלון דאפא, היא נעצרה והייתה במעצרמעצרללא עילה חוקית. בעלה שלא תרגל פאלון דאפא נהג להכות אותה ולגעור בה. אחיה ושכניה לא הבינו אותה: מדוע היא מתעקשת לתרגל על אף קשיים כה גדולים? וואנג הייתה טובה לחמותה במשך יותר מעשר שנים, כולם ידעו באמצעות מעשיה שפאלון דאפא הוא טוב ואמת-חמלה-סובלנות זה טוב.

כאשר האישה הזקנה נפטרה, אחד מאחיו של בעלה אמר לה: "את מדהימה. מתרגלי פאלון דאפא באמת מדהימים. כולנו השתכנענו בכך". וואנג ענתה: "אתה צריך להודות לדאפא ולמאסטר. אם לא הייתי מתרגלת פאלון דאפא ומשתמשת ב'אמת, חמלה סובלנות' כמדריך בשבילי, לא הייתי מסוגלת לעשות זאת".

לסיפורים האלה הייתה השפעה רבה בכפר. אנשים ראו אותם במו עיניהם והעריצו את המתרגלים בליבם. לאחר מכן, לא היו עוד בכפר מקרים כאלה שלא טיפלו בקשישים.

חמות וכלה סוף סוף הסתדרו ביניהן

המתרגלות צ'ן ודנג הן בנות אותו הגיל והיו להן גם חוויות דומות. אחרי שהתחתנו, שתיהן עברו לגור בבית חמיהן. הן היו מסוכסכות עם חמיהן מההתחלה. היחסים ביניהם הפכו מתוחים יותר ויותר עם הזמן. הן כבר לא דיברו עם חמיהן והיו כמו אויבים.

לאחר שהחלו לתרגל פאלון דאפא, צ'ן ודנג הבינו את טעויותיהן. הן הביטו פנימה כדי למצוא את הבעיות שלהן, והשתמשו באמת-חמלה-סובלנות כסטנדרט לדרוש מעצמן.

מאסטר לי אמר ב"הוראת הפא בוועידה ביוסטון":

"אמרתי שאם אינך יכול לאהוב את האויב שלך, אז לא תוכל להיעשות בודהא. איך אלוהות או מישהו שמטפח יכולים לראות אדם רגיל כאויב שלהם? איך יכולים להיות להם אויבים"?

צ'ן ודנג התעוררו למה שהמאסטר לימד. צ'ן שחררה מיד את טינתה ולקחה יוזמה לדאוג לחמיה. היא לקחה ללב את הצמא והרעב שלהם ועזרה להם לפתור את הבעיות שלהם. במהלך כל ראש שנה סיני או חגים גדולים אחרים, צ'ן הכינה ארוחות טעימות והזמינה את חמיה לביתה כדי לחגוג את החגים עם הנכדים.

צ'ן לא רק דואגת לחמיה, אלא גם מזכירה להם לעתים קרובות לדקלם את המשפטים: "פאלון דאפא הוא טוב. אמת-חמלה-סובלנות זה טוב, כדי שיהיה לכם גוף בריא ועתיד מזהיר". כשצ'ן ראתה את פניהם המרוצים וטובי הלב של חמיה עם ילדיהם ונכדיהם, היא חשבה: "מתברר שקל מאוד לרצות את הקשישים. לא עשיתי את זה קודם לכן. תודה לך, מאסטר שהצלת אותי ואותם".

דנג לא רצתה לפגר מאחור גם כן. בנה היה גרוש והיא הייתה צריכה לטפל ולגדל שני נכדים קטנים. היא עסוקה מאוד. אבל היא לומדת את כתבי הדאפא ומשפרת את השין-שינג שלה. היא פועלת על-פי העקרונות של אמת-חמלה-סובלנות, מסלקת את מחשבותיה האנושיות ומשחררת את התרעומת שלה כלפי חמיה. דנג מרבה ללוות את הקשישים לפגוש ולשוחח עם אנשים, וגם להזכיר להם ללמוד את כתבי הדאפא, לתרגל את התרגילים ולדקלם את המשפטים שהוזכרו לעיל, מה שמשמח מאוד את קרובי המשפחה הקשישים האלה.

כאשר חמיה היו חולים, דנג טיפלה בהם היטב. מכיוון שהקשישים גרו בבית אחיו הצעיר של בעלה, דנג אמרה לעתים קרובות לבעלה: "בבקשה שים לב יותר לאחיך הצעיר ולקשישים, וקנה כל מה שההורים שלך רוצים". כמו כן לקחה יוזמה לשאול על בריאותם של הקשישים, והכינה בגדים ואוכל טוב מראש. היא גם קנתה לעתים קרובות בגדים וציוד לגיסתה, והודתה לה על מסירותה לחמיה.

כל זה היה בלתי אפשרי לפני שדנג החלה לתרגל פאלון דאפא. בעבר היו לה יחסים רעים עם חמיה, ויחסי המשפחה היו מתוחים. לאחר שהחלה לתרגל בדאפא, השינוי העצום שחל בדנג שימח מאוד את בעלה. הוא אמר: "פאלון דאפא הוא נהדר. בבקשה למדי ותרגלי היטב. אני אדאג לכל השאר. את לא חייבת לעשות את עבודות החווה. רק תגידי לי אם את צריכה משהו. אני תומך ב-100% בתרגול דאפא".

בעלה של דנג לא רק תומך בה בתרגול פאלון דאפא, אלא גם עוצר כל מי שמשמיץ את פאלון דאפא מולו ואומר: "האם יש מישהו במשפחה שלכם שמתרגל פאלון דאפא? האם קראתם את ספרי פאלון דאפא?" הוא היה שואל: "אם מעולם לא יצרת אינטראקציה עם מתרגלים או קראת את ספרי הפאלון דאפא, איך אתה יודע שפאלון דאפא אינו טוב?" האדם היה לעתים קרובות נותר ללא מילים.

גם אנשי הכפר היו המומים מהשינויים העצומים שחלו בצ'ן ובדנג לפני ואחרי התרגול בפאלון דאפא. אחד מהם אמר: "מערכת יחסים כל כך נוראית בין חמות לכלה ניתן היה ליישב. זה בלתי יאומן. נראה שאנחנו צריכים ללמוד מהן".

עסק מצליח

פנג הוא האדם המבוגר ביותר בכפר. כשהיה צעיר היו לו אחים ואחיות רבים, והחיים היו קשים מאוד. הוא גדל  כשהוא מקבץ אוכל. הוא מעולם לא הלך לבית ספר ולכן לא ידע לספור. לאחר שהתחתן, השאיפה שלו הייתה רק לנהל חיים טובים. הוא עבד מעלות השחר עד רדת החשיכה, אך לא הצליח לגמור את החודש. במקום זאת היו לו מספר מחלות והנוראיות ביותר היו כאבי ראש של מיגרנה. הוא סבל תמיד סחרחורת ולפעמים התגלגל על הרצפה מכאבים. הוא היה מטיח את ראשו בקיר אך הכאב לא פסק. הרופאים לא הצליחו לרפא אותו ומומחה אחד אמר: "אין דרך לרפא את המחלה הזו. ניתן להישמר ממנה רק באמצעות זריקות קבועות". מחלתו של פנג גרמה דיכאון לכל המשפחה.

בקיץ 1998 פנג היה בר מזל להתחיל לתרגל פאלון דאפא. לאחר כ-10 ימים כל מחלותיו נעלמו, במיוחד כאבי הראש שלו. חבריו, שכניו, חבריו ובני משפחתו של פנג היו עדים לניסים שהתחוללו. פנג ידע שמאסטר לי הציל אותו ואת משפחתו ונתן לו חיים שניים, ולכן הוא היה נחוש לתרגל. הוא נעצר באופן בלתי חוקי והיה עצור במשך יותר מ-40 יום בגלל תרגול דאפא, אך הוא לא נכנע והתעקש להמשיך בפאלון דאפא.

פנג היה בזמנו אנאלפבית, אך כעת הוא מכיר את כל המילים ב"ג'ואן פאלוןג'ואן_פאלוןהספר העיקרי של הפאלון דאפא (פאלון גונג)". הוא יכול לקרוא ספרי דאפא בעצמו, לנהל חשבונאות, ולמד אף לנהל עסק קטן. הוא יכול לחשב חיבור, חיסור וכפל במדויק עד עשרת אלפים, וזה מדהים.

רוב אנשי העסקים בימינו משקרים ומציגים מוצרים מזויפים כאמיתיים, בתקווה להתעשר בין לילה. אבל פנג יודע שהוא מתרגל פאלון דאפא ואינו יכול לעשות זאת. הוא צריך לפעול על-פי העקרונות של אמת-חמלה-סובלנות ולמכור מוצרים אמיתיים במחירים הוגנים. באשר לאנשים נזקקים, קשישים או בעלי מוגבלויות, הוא לוקח רק את העלות או מוותר על הרווח. לגבי מוצרים שהלקוחות אינם מרוצים מהם, הוא לוקח אותם בחזרה ללא תנאי, לא משנה כמה זמן עבר מאז נקנו. אנשים מוכנים לקנות את המוצרים שלו, והעסק שלו משגשג מאוד.

עמיתיו קינאו בו מאוד ואמרו: "איך זה שאתה מוכר כל כך הרבה מאותם מוצרים כל כך מהר?" כולם שאלו את פנג לסודו. פנג סיפר להם על כנותו, עובדות על הדאפא ועל המשפטים: "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב". כעת כל האנשים בחוג העסקים הקטנים יודעים את הסוד הזה.

אימות הדאפא באמצעות פעולות קונקרטיות

גם גונג גדלה בכפר הזה. בריאותה הייתה לקויה מאז ילדותה. טרם סיימה את בית הספר היסודי, היא חזרה הביתה כדי לעזור להוריה הקשישים בעבודות חקלאיות. כשהייתה בתחילת שנות העשרים לחייה, רוב שיניה נשרו. לאחר שנישאה, היא הרגישה לעתים קרובות תרעומת וטינה והתלוננה רבות. כאשר בריאותה הידרדרה, היא נעשתה מדוכאת יותר.

באביב 1998 גונג ובעלה החלו לתרגל פאלון דאפא. היא הבינה את מטרת החיים האמיתית, ושחררה את התרעומת וחוסר שביעות הרצון הקודמים שלה. היא התחילה בכך שהפכה לאדם טוב וסיפרה לתושבי הכפר על הדאפא.

גונג מובילה את הטיפול בקשישים משני צדי משפחתה. לא משנה כמה זה קשה, היא נותנת להם דמי כיס, אוכל ועצי הסקה. אם יש אוכל טעים בבית, היא מזמינה אותם לאכול. היא מתייחסת היטב לאחיה ולאחיותיה, חיה בהרמוניה עם גיסותיה, ואף פעם לא אכפת לה מרווח או הפסד. במהלך חג אמצע הסתיו וראש השנה הסיני, שישה אחים ואחיות מביאים יותר מ-20 איש משש משפחות, כדי ללוות את הקשישים לחגוג את החגים. גונג תמיד מתכננת, עובדת קשה ומעולם אינה מתלוננת. אווירת החג שלווה וכל המשפחה שמחה. אנשי הכפר והשכנים מעריצים אותם ואומרים: "תראו כמה טוב מתנהגת מתרגלת. אין לה אף פעם קונפליקטים עם שבעת אחיה ממשפחתה וששת האחים ממשפחת בעלה. הם מסתדרים ביחד טוב כל כך. מעולם לא ראינו דבר כזה".

גונג לא אדיבה רק לקרוביה, אלא גם מנומסת מאוד כלפי קשישים אחרים בכפר. היא דואגת במיוחד לילדים בכפר. היא מרבה לספר להם סיפורים על איך להיות טובים ועוזרת להם לפרוש מ"החלוצים הצעירים" של המק"ס כדי לשמור על ביטחונם. כל הילדים אוהבים אותה ואומרים עליה שהיא האדם הטוב ביותר.

במונחי תועלת חומרית, גונג ובעלה מקפידים נאמנה על הסטנדרטים של אמת-חמלה-סובלנות. פעם אחת, הגיע אדם לכפר למכור קרפיונים גדולים כסופים, ומשפחתה של גונג קנתה שניים. כשהם חזרו הביתה, הם גילו שקיבלו עודף של כמה יואנים נוספים, אז גונג החזירה מיד את הכסף. היא מסרה את הכסף למוכר, אך המוכר עמד שם המום. כשראתה זאת, גונג הסבירה: "אני מתרגלת פאלון דאפא, ואינני יכולה לנצל אותך". המוכר הביט בה עם דמעות בעיניו ולא אמר דבר. גונג הייתה קצת נבוכה.

כשנכנסה לחנות סמוכה היא גילתה שהמוכר ספג הפסדים. יותר מעשרה דגים גדולים במשקל של עשרות קילוגרמים נגנבו על ידי עובר אורח. המוכר לא העז לעזוב את המקום כדי לחפש אותם. כאשר נודע לאנשים בחנות שגונג החזירה את הכסף העודף לרוכל הקרפיונים, בעל החנות הוותיק נאנח ואמר: "איזה הבדל עצום בין לגנוב לבין להחזיר כסף". הכפריים התביישו כל כך שהחרישו.

קיץ אחד באו כמה סוחרים ממקומות אחרים לקנות תרופה סינית מצמח הפריטילריה, וגונג מכרה כמה מאות קילוגרמים מזה. לאחר שהקונים הלכו לדרכם, היא גילתה ששילמו לה על 50 קילוגרמים יותר, וזה לא היה סכום קטן. היא לקחה מיד את הכסף ורצה אחריהם. היא חיפשה ברוב הכפר אך לא מצאה אותם. לבסוף היא מצאה אותם בקצה המערבי של הכפר.

תושבי כפר רבים התאספו בבית זה כדי למכור פריטילריה. היא אמרה לסוחרים: "סוף סוף מצאתי אתכם! כשקניתם את הפריטילריה שלי, המשקל לא היה נכון. באתי לתת לכם חזרה כסף עבור 50 קילוגרמים של פריטילריה". "אני מתרגלת פאלון דאפא ואינני יכולה לנצל אתכם. הקונים הבינו ואמרו: "פאלון דאפא כל כך טוב! זה לגמרי שונה ממה שאומרים בטלוויזיה! אנחנו אוספים צמחי מרפא כבר יותר מעשר שנים, וזו הפעם הראשונה שמישהו מחזיר לנו כסף". כולם התרגשו.

אחד מהם הציע: "בואי נחלוק בכסף". גונג אמרה: "אין מצב" וחזרה הביתה. לאחר זמן מה, הקונה הגיע לביתה של גונג עם אבטיח גדול והתעקש שהיא תיקח אותו. הוא אמר: "זו מתנה קטנה מאיתנו. זה לא שווה הרבה". לאחר מכן הוא רשם את כתובתו ומספר הטלפון שלו ואמר: "אם יש לך הזדמנות, בבקשה בואי אליי הביתה. אני רוצה שיהיו לי חברים כמוך".

דברים כאלה קרו לעתים קרובות בקרב מתרגלי דאפא בכפר, כמו החזרת כסף עבור תירס, דשן וחומרי מרפא. סיפורים נוגעים ללב אלה השפיעו עמוקות על תושבי הכפר ושינו אותם. עכשיו הכול בסדר: אין יותר גניבות ואף אחד לא לוקח שום דבר גם אם זה נותר בחוץ. אנשי עסקים מחוץ לכפר אמרו בשמחה: "המקום הזה השתנה. אנחנו מוכנים לבוא לכאן. לאנשים כאן יש כסף, ואנחנו מוכרים יותר סחורות ומוכרים אותן במהירות. כשאנחנו מגיעים לכאן, כולם מוכנים לעזור לנו אם יש לנו קשיים כלשהם".

בעבר הכפר הזה היה ידוע לשמצה. אבל עכשיו אנשים כבר אינם צריכים לנעול את דלתותיהם בלילה. גאנג סיים את סיפוריו אמר; "פאלון דאפא שינה את האנשים בכפר שלנו. אנחנו אסירי תודה למאסטר ולפאלון דאפא. אנחנו אסירי תודה על העקרונות של אמת-חמלה-סובלנות שהביאו ברכה לכל הכפר".