(Minghui.org) התחלתי לתרגל פאלון דאפא כשהיה נפוץ באופן נרחב בסין, וכיום אני בת 64. אני מרגישה בת מזל רב שיש לי הזדמנות נדירה כזו – שמעולם לא התרחשה קודם לכן – להיות תלמידת דאפא. יש אין-ספור סיפורים על הניסים של פאלון דאפא. הרשו לי לשתף אחד משלי.
משפחתי גרה בכפר קטן בפרובינציית היי-לונג-ג'יאנג, ואנחנו מתפרנסים מחקלאות. יש לנו שני בנים. הבכור, שיאו-ליי יהיה בן 42 השנה. הוא היא נכה מאז שהיה ילד עקב רככת, כך שגובהו רק 1.40 מ'. הוא נולד חירש, והטחול והכבד המוגדלים שלו גרמו לבטנו להתנפח.
שיאו-ליי הוא טוב לב מטבעו והיה ילד צייתן ונבון מאוד. בשל חירשותו, הוא למד בבית הספר רק עד כיתה ב' לפני שעזב את הלימודים כדי לעזור במטלות החקלאות. הוא חכם ובעל יכולת, והוא אפילו עוזר לי עם הכביסה והבישול בבית.
באפריל 2024 שיאו-ליי ואני עבדנו בשדות כשלפתע הוא התקשה לנשום. הוא אפילו לא היה מסוגל ללכת את 50 עד 60 המטרים עד הבית ואמר שהוא תשוש. יכולתי לראות שמשהו לא בסדר, אז לקחתי אותו לבית החולים בעיירה. הרופא אבחן אצלו אמפיזמה – מחלת ריאות חשוכת מרפא.
לקחתי אותו לטיפול בבית החולים הרביעי של האוניברסיטה הרפואית בחארבין, שְיַקֵלו לפחות על הסימפטומים שלו. אחרי יותר מ-10 ימים בבית החולים הוא אובחן כחולה לוקמיה. סירבתי לקבל את האבחנה ולקחתי אותו לבית חולים גדול בצ'אנג-צ'ון לקבלת חוות דעת שנייה. אבל הרופאים שם אישרו גם כן שיש לו לוקמיה.
רציתי לאשפז אותו בבית חולים בצ'אנג-צ'ון, אך לא היו מיטות פנויות. חזרנו לחארבין, שם הוא אושפז בבית החולים השני של האוניברסיטה הרפואית בחארבין. לאחר זמן מה, הרופאים יעצו לנו לחזור הביתה, וקבעו שטיפול נוסף יהיה חסר תועלת. שיאו-ליי שוחרר מבית החולים.
לאחר שחזרתי הביתה, הבנתי שלא נוכל להתמודד עם מחלה כה קשה בבית. מאחר שבית החולים השני שחרר אותו, לקחתי אותו לבית החולים הרביעי. הוא היה שם יותר מ-10 ימים, אבל אז הרופאים יעצו לנו להפסיק את הטיפול. הם אמרו שזה יקר, שהמחלה חשוכת מרפא, ושעלינו לחזור הביתה – טיפול נוסף יהיה בזבוז זמן מוחלט.
כששמעו ששיאו-ליי אובחן עם לוקמיה, כל קרובי המשפחה שלנו דחקו בנו לוותר על הטיפול. הם ידעו שאין ביכולתנו אפשרות לשלם, ושהוצאה של מיליון או אפילו שני מיליון יואן תהיה חסרת תועלת, משום שהמחלה חשוכת מרפא. לא הייתה שום תרופה באמת שיכולה לרפא אותו. היא יכלה רק להביא הפוגה למחלה.
בשלב זה ההמוגלובין של שיאו-ליי היה נמוך ביותר. כולם חושבים שרופאים יכולים לרפא אנשים, אך אנחנו צפינו בחוסר אונים כששום בית חולים לא הסכים לקבל אותו ולא הוצע טיפול כלשהו. לא הייתה לנו ברירה אלא לחזור הביתה ולחכות לבלתי נמנע.
בדרך הביתה קנינו שלוש קופסאות של תוספי תזונה להגברת רמות הדם. כל טבליה עלתה 500 יואן. אחרי שסיימנו את שלוש הקופסאות, הבנתי שאין טעם להמשיך לתת לו אותן, אז הפסקתי.
התיישבתי עם שיאו-ליי ואמרתי: "לקחת את התרופה הזאת עכשיו זה חסר תועלת; אין תרופות פלא. למה שלא תתרגל פאלון דאפא איתי? רק מאסטר לי יכול להציל אותך עכשיו. זו הדרך היחידה שנותרה". הוא הסכים.
בשל רמת ההמוגלובין הנמוכה שלו הוא היה חלש מאוד. ידיו ורגליו היו חיוורות, פניו היו לבנות כמוות, והוא היה רזה להחריד. מאז שהוא חלה, בעלי בכה כל הזמן. בכל פעם שראה את שיאו-ליי לומד את הפא ומתרגל את התרגילים – במיוחד כשהוא נאבק לעמוד במהלך התרגיל השני – בעלי היה נוזף בי ואוסר על בננו לתרגל. סירבתי להשתכנע, אפילו שנזף בי. המשכתי להדריך את בננו בתרגילים.
בשלב זה, כל הכפר ידע שלשיאו-ליי יש לוקמיה. אחרי שחזרנו הביתה, התחלתי להדריך אותו בתרגול פאלון דאפא. היו אנשים שציינו: "כמעט ולא נשאר לו דם, הוא מרוקן לחלוטין מאנרגיה, ופניו חיוורות כרוח רפאים – ובכל זאת את עדיין גורמת לו להרים את הזרועות כדי לעשות את התרגילים". כולם לעגו לי והאשימו אותי בעינוי מיותר של בני.
לא משנה מה אחרים אמרו, נשארתי איתנה. כתלמידת דאפא, היה לי ביטחון מוחלט שהמאסטר משגיח עלינו. פשוט שמרתי על לבי שלא יזוז, והמשכתי להדריך את שיאו-ליי בלימוד הפא ובתרגול התרגילים בכל יום.
שיאו-ליי היה חרוץ להפליא בטיפוח שלו וביצע את התרגילים פעמיים ביום. בבקרים, הוא היה מעיר אותי לתרגול הבוקר שלנו, ומאוחר יותר באותו יום הוא היה מצטרף אליי בלימוד הפא.
לאחר ששיאו-ליי התחיל ללמוד את הפא ולתרגל את התרגילים, הוא חווה תקופה של שלשולים וצואה דמית. אבל כמעט מיד לאחר מכן מצבו החל להשתפר במהירות. הטחול, הכבד והבטן הנפוחים שלו, שהיו מוגדלים בעבר, חזרו לגודל רגיל.
מכיוון ששיאו-ליי תרגל במסירות כה כנה, החלמתו הייתה מהירה במיוחד. רבים קראו: "אלוהים אדירים. הייתה לו לוקמיה אבל הוא התאושש על ידי תרגול דאפא. פאלון דאפא הוא באמת נפלא".
כאשר קרובינו שמעו שבננו התאושש, הם התקשו להאמין ורצו לראות אותו בעצמם. במהלך השנה החדשה, לקחתי אותו לבקר את קרובינו בעיר. אף שהרופאים גזרו עליו גזר דין מוות, הוא התאושש בצורה פלאית. פאלון דאפא הוא באמת יוצא מן הכלל.
לאחר שבריאותו של שיאו-ליי השתפרה, אנשי הכפר, שתחילה היו ספקנים ואף לעגו לו, עברו מספקנות להערצה. אחת מדודותיו, רופאה, בדקה את עיניו כדי לראות אם הוא עדיין אנמי. היא קראה בהפתעה: "הוא באמת נרפא". בת דודה אחת, אשת מקצוע רפואי, בדקה גם היא את עיניו והכריזה: "הוא באמת החלים". קרובינו התפעלו: "זה באמת נס. פאלון דאפא הוא נהדר".
אף ששיאו-ליי היה על סף מוות, תרגול פאלון דאפא עשה נס וחידש את חייו. כך משפחתי, חבריי וכל הכפר היו עדים לפלא ולגדולה של הפאלון דאפא.
כיום שיאו-ליי ואני שמחים לטפח פאלון דאפא ולחיות חיים שלווים. המאסטר העניק לנו זאת. אנו אסירי תודה עמוקות למאסטר על ישועתו הרחומה.
(כתבה נבחרת מאתר מינג-הווי לכבוד יום הפאלון דאפא העולמי)
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2026 Minghui.org. All rights reserved
