מחשבותיי בנושא תרעומת

(Minghui.org) הבחנתי בכך שרבים ממתרגלי הדאפאדאפאבסינית: "החוק הגדול". שחווים מצוקות מחלה חושבים מחשבות מלאות תרעומת. זה חל על כמה מתרגלים שהלכו לעולמם. הייתי רוצה לשתף את הבנותיי בנושא זה.

אדם חש תרעומת כאשר הוא מרגיש שהתייחסו אליו בצורה לא הוגנת או כשאינו מצליח להתגבר על קשיים. ככל שהוא חושב על זה יותר, כך הוא נעשה יותר כועס. אם נצליח להיזכר באותו רגע בפא, נוכל להניח בצד מחשבה שגויה כזו, והבעיה תיפתר מיד. המבחן יעבור בהצלחה וקארמה תסולק.

המאסטרמאסטרמאסטר לי הונג-ג'י, מייסד הפאלון דאפא אמר,

"בטיפוח-תרגול, כשמתמודדים באופן ספציפי עם קונפליקטים או כשאחרים מתנהגים אליך רע ייתכנו שני מצבים: אחד הוא שאולי התייחסת לאדם זה רע בחייך הקודמים. אתה מרגיש בלבך לא מאוזן: "איך אדם זה יכול להתייחס אלי כך?" אז מדוע התייחסת אליו כך בעבר? אתה יכול לטעון שלא ידעת את זה אז ושהחיים האלה אין להם דבר עם החיים ההם. זה לא עובד. ("ג’ואן פאלון", הרצאה רביעית, "הפיכה של הקארמה")

בהתנסויות רבות שפורסמו באתר מינג-הווי, מתרגלים רבים מסלקים תרעומת על ידי שהם משננים את החלק הזה שהמאסטר לימד. אלו שאינם יכולים להיפטר מתרעומת, מחשבותיהם אינן בהתאם למחשבות של מתרגלים. הם לא חיפשו פנימה; במקום זאת חיפשו כלפי חוץ. זה נגרם מכך שהם לא באמת טיפחו את עצמם. כשהם מועדים שוב ושוב, התרעומת שלהם עלולה להצטבר, ובסופו של דבר לגרום להם לפתח קארמת מחלה או למשוך אל עצמם צרות אחרות.

המאסטר אמר,

"בבודהיזם, אם אתה מחפש כלפי חוץ יגידו שהלכת בדרך דמונית." ("ג’ואן פאלון", הרצאה תשיעית)

המילים האלו נגעו עמוק בלבי. לא לחפש פנימה אלא לחפש עזרה חיצונית זו הליכה בדרך דמונית. אני כל הזמן מזכירה לעצמי לחשוב על החסרונות שלי במקום להאשים אחרים.

שמתי לב שתרעומת היא חלק מההחדרה השיטתית של  המפלגה הקומוניסטית הסינית. הייתה דוגמה בספר Getting Rid of Chinese Communist Party Culture ("להיפטר מתרבות המפלגה הקומוניסטית הסינית"): כיצד אנשים סיניים מסין ומטייוואן מגיבים כאשר חם מדי בחדר? סיני מטייוואן ישאל: "החדר חם מאוד; איכפת לך אם אפתח את החלון?" אבל אנשים מסין, סביר להניח, יַראו את מורת רוחם ויאשימו אחרים: מדוע החלונות לא פתוחים? כל כך חם!".

שטיפת המוח של המק"סמק"סהמפלגה הקומוניסטית הסינית. משפיעה על ההיגיון של האנשים. מאפיינים אלה מתבטאים כתוקפנות ואי-אדיבות, העולים בקנה אחד עם טבע דמוני. כמטפחים שחיים בסין, עלינו לשים לב לתרעומת, ולא לתת לה להתרחב בתוך הממד שלנו. עלינו לסלק אותה לחלוטין.

פעם הייתי מתעצבנת כשאנשים היו מותחים עליי ביקורת או מדברים עליי מאחורי גבי, והייתי חורקת שיניים כל אימת שהייתי חושבת עליהם. לאחר קריאת הספר Getting Rid of Chinese Communist Party Culture, הבנתי שהתנהגותם היא חלק מאותה תרבות המפלגה שהוחדרה בהם בשיטתיות. הם גדלו שטופי מוח בתוך זה, כך שזה כל מה שהם ידעו. אני מסתכלת עליהם עם רחמים בלבי, ואינני כועסת עליהם יותר.

כשתרעומת מתעוררת, אין חמלה. מטפחים חייבים להיות מודעים בבהירות לסוג הזה של הסנטימנטליות. בדרך כלל אני שמה לב לתאווה ולתאוות בצע כי המאסטר חוזר ומזכיר את ההחזקות האלה. אך לאחרונה הבנתי שאי אפשר להתעלם מהנושא של תרעומת. כמובן, כמטפחים עלינו להיפטר מכל ההחזקות. אנחנו חייבים לפורר אותן, לשמור על עשיית מעשים נכונים, ולשמור על מצב מחשבה חומל וישר.