חשיבות הערכים המסורתיים בעידן המדע המודרני וה-AI (חלק ראשון)

(Minghui.org) התרבות הסינית המסורתית היא נרחבת ועמוקה. אך יש אנשים החושבים שהערכים האלו מיושנים. מישהו שאל אותי פעם: "איך הערכים העתיקים האלו עוזרים לנו בעידן של המדע המודרני ו-AI?"

זו שאלה חשובה כי היא מזמינה אותנו לחקור את הקשר בין החוכמה העתיקה לבין החברה המודרנית.

חוכמה עתיקה לעומת המדע המודרני

דוגמה אחת ראויה לציון היא המערכת הבינארית, בה מספרים, אותיות, ומידע אחר מוצגים כרצפים של 0 ו-1. למעשה כל נתוני המחשב של ימינו מסתמכים על קידוד בינארי. כשהמערכת הבינארית פותחה במאה ה-17, המתמטיקאי והפילוסוף הגרמני גוטפריד לייבניץ הדגיש שהיא משקפת את הפשטות ואת האחדות של האלוהי.

בפרסומיו הכיר לייבניץ בחשיבותו של ה"אי צ'ינג" ("ספר התמורות"), טקסט סיני עתיק המיוחס לחכם פו שי (Fu Xi). לייבניץ כתב: "הסבר על החשבון הבינארי, המשתמש רק ב-1 ו-0, וכמה הערות על התועלת שלו ועל האור שהוא שופך על הדמות הסינית העתיקה פו שי".

לייבניץ התעניין במיוחד בהקסגרמות ב"אי צ'ינג". כל הקסגרמה מורכבת משישה קווים אופקיים זה על זה — או רציף (יאנג) או שבור (יין). דפוסים אלה מסמלים את תכונות היין והיאנג ומציעים תובנות על טבע האדם והעולם.

למעשה, התרבות הסינית המסורתית גורסת שגוף האדם, החברה והגוף הקוסמי קשורים זה בזה באופן הדוק. ייתכן שזה נראה בלתי נתפס בגלל המרחקים העצומים המעורבים, אך תחושה דומה של מסתורין עולה במדע המודרני, במיוחד בתופעת השזירה הקוונטית.

במכניקה הקלאסית עצמים מושפעים אך ורק מסביבתם הקרובה, ומושג זה מכונה "עיקרון המקומיות". אבל במכניקת הקוונטים, נראה כי זוג חלקיקים שזורים (אחד המסתובב עם כיוון השעון ושני המסתובב נגד כיוון השעון) מסוגלים לתקשר זה עם זה באמצעות אותות שמהירותם גבוהה ממהירות מהאור. אלברט איינשטיין התייחס לתופעה זו באמירה מפורסמת: "פעולה מפחידה מרחוק".

יתר על כן, מדענים הדגימו באמצעות הולוגרפיה דיגיטלית את פונקציית הגל של שני פוטונים שזורים. במאמר משנת 2023 של Nature Photonics שכותרתו “הדמיה אינטרפרומטרית של אמפליטודה ופאזה של מצבי בי-פוטון מרחביים”, חוקרים מאוניברסיטת אוטווה ואוניברסיטת ספיאנצה ברומא הצליחו לשחזר את סמל היין והיאנג שבדיאגרמת טאי צ'י.

ההרמוניה בין בני האדם לסביבתנו באה לידי ביטוי בדרכים רבות. הסימניות הסיניות המסורתיות למוסיקה ורפואה לא רק חולקות את אותה הגיה (יוּאֶה), אלא גם דומות מאוד זו לזו. זה עולה בקנה אחד עם התיאור “מוסיקה מרפאת את הלב והרפואה מרפאת את הגוף” שבספר " Yellow Emperor’s Inner Classic" ספר עתיק ידוע על רפואה סינית שנכתב על ידי "הקיסר הצהוב".

יתר על כן, חמשת התווים המוסיקליים העיקריים (גונג, שאנג, ג'ו, ג'י, יו) בסולם הפנטטוני הסיני המסורתי תואמים לחמשת היסודות אדמה, מתכת, עץ, אש ומים בהתאמה. שניהם קשורים גם לחמשת האיברים הפנימיים העיקריים (טחול, ריאה, כבד, לב וכליות). מנגינה מסין העתיקה "המנטרה של הלב הטהור וטוב הלב האוניברסלי", הייתה מסוגלת לווסת את הנשימה, לאזן את הנפש ולשפר את הבריאות הכללית.

חוכמה עתיקה נראית גם בחברה המודרנית. לדוגמה, במכללה הנודעת של ברקלי למוסיקה יש מכון למוסיקה ובריאות שמטרתו לשפר את הבריאות והרווחה באמצעות מוסיקה.

ההבדל בין אידיאולוגיה מודרנית לערכים מסורתיים

בהשפעת הטכנולוגיה המודרנית, אנשים רבים נוטים לסמוך רק על המדע שהם מכירים ולזלזל בנקודות מבט שונות. בתהליך זה הם עלולים להתמקד יותר בחיים החומריים, תוך הזנחת ערכים מסורתיים.

דוגמה אחת היא חרדה, שהפכה לנורמה בחברה המודרנית. אנשים לעתים קרובות רוצים יותר, ללא קשר ליכולותיהם, ומתלוננים כאשר ציפיותיהם אינן מתקיימות. אבל על פי התרבות הסינית המסורתית, מזלו של אדם נובע ממידותיו הטובות, ומעמדו (כגון משרה רשמית בכירה) תואם גם הוא את מידותיו הטובות. לכן, יש לגשת למשימות במרץ ובלב רגוע, ולא לרדוף אחר משאלות לב לא מעשיות.

ה"אי צ'ינג" ("ספר התמורות"), אחת הקלאסיקות הסיניות העתיקות שהוזכרו כאן קובעת: “אחריות גדולה מבוססת על מוסריות גדולה”. משמעות הדבר היא שמוסריות נושאת ברכות ועושר באותו אופן שהמים נושאים סירה. כאשר המים רדודים הם לא יכולים לשאת הרבה.

דזנג גואו-פאן (Zeng Guofan), פקיד בולט בתקופת שושלת צ'ינג, הדגים את השילוב של ערכים מסורתיים וצמיחה אישית. הוא כיבד מאוד את הכתבים הקלאסיים ופעל בעקביות לשיפור אופיו. מתוך "אי צ'ינג" הוא הבין את החשיבות של איזון בין יין ליאנג – והכיר בכך שיש לשאוף לא רק להישגים (יאנג), אלא גם לענווה וריסון עצמי (יין). לאחר ניצחונות גדולים הוא נתן קרדיט לאחרים על הניצחון, ולעיתים צמצם את מספר החיילים כדי להקל על דאגות הקיסר.

בחייו האישיים הוא הדגיש “כנות, כבוד, שלווה, זהירות והתמדה”. הוא כתב כל יום ביומן, והרהר על התנהגותו. הוא הקדיש תשומת לב במיוחד ל"משמעת כשאין אף אחד שרואה" – אפילו כשהיה לבד הוא תמיד שמר על כבוד במקום לפנק את עצמו. תכונות אלו זיכו אותו בכבוד מאחרים, וגם משכו סביבו אנשים מוכשרים רבים. סיפורו מלמד אותנו שכאשר אדם מוקיר מוסריות וצמיחה אישית, ההצלחה תבוא באופן טבעי.

אך מעטים האנשים בחברה המודרנית המתנהלים כך. במיוחד בסין, אנשים רבים שואפים להשיג עושר ותהילה בן לילה, גם אם זה אומר לפגוע באחרים. להחמיר את המצב, תעשיית האמנות והבידור בסין מתמקדת בהנאה חושית ותאווה, המלווים בניוון מוסרי.

בזמנים העתיקים הדברים היו שונים. האגדה מספרת שפוּ שִי יצר את ה-סְה, ציתר (כלי פריטה), כדי "להרגיע את הלב ולהזין את הנשמה". הטוהר הזה וההרמוניה של יין ויאנג נחשבו כמרוממים את האדם וכמקרבים אותו לאלוהי.

(המשך יבוא)