(Minghui.net) בעבר סבלתי מאולקוס, ברונכיטיס, מתן שתן ותנועות מעיים לא סדירים, ועוד מחלות. היה לי קשה לישון, והראייה והשמיעה שלי לא היו טובות. גופי היה כמו עץ רקוב. ואז שמעתי מבן משפחה על הפאלון דאפא. ידעתי שפאלון דאפא הוא טוב, אז ב-2001 התחלתי לטפח בדאפא כדי שיהיה לי גוף בריא. קצת לאחר מכן כל מחלותיי נעלמו. כשהלכתי הרגשתי קלילה ופניי קרנו מבריאות. היום אני בת 71, אך מרגישה צעירה הרבה יותר מאשר לפני שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא.
באמצעות לימוד פא מתמיד למדתי מהו טיפוח ואת רצינותו. הבנתי שאנחנו כאן למען ישויות חיות, ושעלינו לעשות את שלושת הדברים היטב כך שלא נאכזב את המאסטר. עליי ללמוד את הפא יותר ולסייע למאסטר להציל עוד ישויות חיות. אני צריכה לעמוד בקצב תהליך תיקון הפא. כל יום אני יוצאת להבהיר את האמת, מדברת עם כל מי שאני פוגשת, ואינני מפחדת.
המאסטר אמר:
"אם אין פחד, אז האלמנט שגורם לך לפחד כבר לא יתקיים". ("יסודות להתקדמות במרץ II" "לסלק את ההחזקה האחרונה")
זה באמת כך. כל יום לפני שאני יוצאת מהבית אני שולחת מחשבות נכונות ומבקשת מהמאסטר לתת לי חוכמה ולחזק אותי. אני מבקשת מהמאסטר להביא אליי את האנשים עם הקשרים הגורליים, כך שאוכל להבהיר להם את אמת על הדאפא ולעזור להצילם.
כבר עברו יותר מ-20 שנה ואיני סופרת כמה רבים האנשים שהבהרתי להם את האמת, אבל יש לי הישגים כל יום. אני מבהירה את האמת לאנשים בנחישות, ומבקשת מהם לעזור לי לחלק חומרי מידע. כפרי אחד שפרש מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) וארגוני הנוער שלה, אמר לי: "יש הרבה אנשים בכפר שלי שלא יודעים כמה טוב הוא הדאפא. בבקשה תני לי חומרי מידע ואתן להם אותם". במשך שנים רבות אנחנו נפגשים לעתים קרובות במיקום מיוחד. אני נותנת לו חומרי מידע, והוא עוזר להפיץ אותם.
כיוון שהבהרת האמת שלי זרמה חלק, מתרגלים אחרים חשבו שטיפחתי היטב. עם הזמן, גם הרגשתי שאני מטפחת טובה יותר מכמה אחרים. אף שלא אמרתי זאת, בפנים הרגשתי טוב לגבי עצמי.
אך במשך השנתיים שלוש האחרונות לעתים קרובות לא הרגשתי טוב פיזית. ידעתי שאני מסלקת קארמה אז התעלמתי מזה. בני משפחתי, בייחוד נכדתי, ניסו לעתים קרובות לעשות לי בעיות והכעיסו אותי במכוון. לדוגמה, היא הסכימה לאכול אטריות לארוחת הצהריים, אך כשהאטריות היות מוכנות, היא לא רצתה אותן ואמרה לי שהיא מלכתחילה לא הסכימה לאכול אותן. כשדברים כאלו קרו לא הצלחתי לשמור את זה בתוכי והתווכחתי איתה. ידעתי שעליי להיות סובלנית, אך לא הצלחתי לשלוט בעצמי ולבי לא היה רגוע. לפעמים היא התלוננה שאיני היגיינית, למשל שהבגדים אינם מכובסים כראוי, או שהירקות אינם נקיים. היא העבירה עליי ביקורת כל הזמן. לרוב חשבתי: "ילדים בימינו אינם יודעים לכבד את המבוגרים. נראה כאילו אני הנכדה שלה". לא הרגשתי בנוח, לא הצלחתי להתאפק, והתווכחתי איתה לעתים קרובות.
יום אחד כעסתי עליה עקב עניין שולי. היא אמרה: "סבתא, את מטפחת אמת-חמלה-סובלנות. האם היית סובלנית? האם את אדיבה?" לפתע הבנתי שהמאסטר השתמש בפיה כדי לרמוז לי. המאסטר נתן לה לעזור לי לטפח את השין-שינג שלי. אך בלבלתי את הסטנדרטים של הדאפא עם אלו של אנשים רגילים והתווכחתי עם אחרים. הייתי ממש לא בסדר בטיפוח שלי.
אני מטפחת יותר מ-20 שנה, אך התייחסתי ל"עשיית דברים" כאל טיפוח. בכל פעם שאני נתקלת בבעיות עליי לעבוד חזק על הסתכלות פנימה, ולוותר על ההחזקה שלי לא להרשות לאחרים להעביר עליי ביקורת, כמו גם על ההחזקה לתחרותיות, מוניטין, רדיפה אחר רווח אישי, וכד'. היו כמה פעמים שנכדתי הרגיזה אותי בכוונה. נשאתי זאת ולא התרגשתי.
אני אסירת תודה לסידורים של המאסטר. אנסה ללכת את הצעד האחרון בנתיב הטיפוח שלי היטב, ולא לאכזב את המאסטר הנכבד.
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2026 Minghui.org. All rights reserved
קטגוריה: תובנות בטיפוח
