יוקו קנקו מספרת אודות 548 הימים שבילתה כחטופה בשבי של תומכי ג'יאנג זמין ומשטרו, (חלק רביעי)

(Minghui.org)

לחלק הראשון, לחלקה שני, לחלק השלישי

באוגוסט 2002 ביקר בעלי במחנה העבודה. לפני ביקור זה, היתה תקופה שבה הרשויות במחנה העבודה ניסו לעשות לי שטיפת מוח, וכך בשעה שביקר בעלי, מצב בריאותי היה מדורדר. לחץ הדם שלי היה גבוה במיוחד ומצב לבי גם לא היה טוב. מוחי לא קיבל מספיק דם, והייתי תכופות במצב של חצי הכרה. אפילו אבדתי את הכרתי והייתי במצב רציני. גון פניי היה כהה, שפתיי כחולות ואבדתי משקל. סבלתי מבצקת ברגליי ובכפות רגליי, עד כדי כך שלא יכולתי לנעול נעליים.  רגליי וזרועותיי הפכו סגולים ושחורים משטפי דם חמורים לאחר שרגליי וידיי היו נתונות באזיקים זמן ממושך. נראיתי נורא באותה עת. כל מי שראה אותי היה נבוך ודאג לחיי.

לפתע, יום אחד, כשהייתי חולה באורח אנוש, המשטרה חדלה לענות אותי באכזריות רבה כל-כך. הם אפשרו לי ללכת לישון בערב ולהתעורר יחד עם שאר האסירות. באותו זמן חשבתי רק שעלי לחיות ושאין עלי להישבר בגופי ובנפשי. התעקשתי לאכול יותר, אבל האוכל במחנה העבודה היה איום. האוכל שהם הגישו היה מלוכלך בעל טעם נורא ומלא בחול. לבסוף בשעת הארוחה, רעדתי וכוסתי זיעה קרה. הקיבה שלי גם התכווצה ולא יכולתי לאכול.  מתרגלת פאלון גונג שהתגוררה אתי באותו החדר הייתה רופאה באוניברסיטת בייג'ינג. היא אמרה לי: "נראה שאת סובלת מ'מאובדן התיאבון', את חייבת להצליח לאכול משהו אחרת הגוף שלך ישבר.. מתרגלי פאלון גונג אחדים חסכו מעצמם אוכל טוב שהיה בצמצום ונתנו לי אותו בחשאי (אסור היה לחלק אוכל, ואם המשטרה הייתה מגלה את זה מי שהיה נתפס היה נענש). באותה תקופה השוטרים גם הראו דאגה וביקשו ממני לאכול יותר ולעלות במשקל, מה שנראה לי תמוה.

יום אחד ביקש ממני השוטר להצטרף אליו למשרדו ואמר לי : "בעלך מגיע מיפן. אינך רשאית לספר לו על המצב כאן, וגם לא על מצב בריאותך. את רק יכולה לספר לו שהכל כאן כשורה ושכולם מטפלים בך היטב.  אינך רשאית לדבר ביפנית. " תחת השגחתם של שוטרים רבים, נפגשתי לבסוף עם בעלי. עד אז גופי היה במצב טוב בהרבה יכולתי ללכת בכוחות עצמי, אך עדיין הליכתי לא הייתה יציבה. כשראיתי שבעלי מודאג מאוד ממצב בריאותי, לא סיפרתי לא על מצבי האמיתי כדי שלא ידאג מדי. אמרתי לו רק שאני בסדר ושהוא אינו צריך לדאוג לי. כדי לנחם את בעלי אמרתי לו שאני רוצה ללמוד יפנית וביקשתי ממנו שישלח לי כמה ספרים. כתוצאה מכך, בעלי אכן שלח לי ספרים רבים אולם המשטרה החרימה את כולם עד ליום שחרורי. אחר-כך הבנתי מדוע הם התייחסו אלי כה יפה במהלך אותם ימים. הם חששו שאנשים יגלו על הרדיפה האמיתית של הפאלון גונג!

אחר-כך הם סרבו, לתת לבעלי לבקר אותי שוב. הוא הורשה לכתוב לי מכתב אחד בלבד מדי שבוע.  בכל מכתב הוא ביקש ממני לשלוח מכתבים הביתה שכן הם דואגים ולא קיבלו ממני אף מכתב. באותה תקופה לחץ הדם שלי היה גבוה מאוד ולא יכולתי לראות כך שאפילו לא יכולתי לכתוב מכתבים. באפריל האחרון (2003) , ראייתי השתפרה וכתבתי מכתב לבעלי שבו דברתי על מצב עיניי ולחץ הדם שלי. בסופו של דבר המכתב הוחרם על-ידי המשטרה והחזר לי רק שהשתחררתי. כשחזרתי הביתה ליפן, ראיתי שבעלי הכין תצלום שלי ללוויה שלי, וחשש לא יוכל אפילו לקבל את האפר שלי. מדי יום הוא ניסה את כל האמצעים לברר על מצבי. לא קשה לנחש כמה סבל במשך שנה וחצי. כמו כן מצבי נגע באין ספור לבבות של אנשים טובי לב. הממשלה היפנית, פקידי ציבור מתחומים שונים , אנשי שגרירות, עיתונאים וסתם אנשים טובי לב יפנים, מתרגלי פאלון גונג מכל רחבי העולם שהשתתפו במבצעי הצלה כדי לעזור לי לחזור הביתה בבטחה מהר ככל האפשר. ברצוני להודות כאן לכולם.

נכון לעתה פאלון גונג מופצת במדינות רבות ברחבי העולם ומתקבלת בברכה על-ידי כל האומות (מלבד בסין). למעשיו הרעים של משטרו של  ג'יאנג זמין יש השפעה רעה במיוחד בכל רחבי העולם. מקרים דומים לשלי אינם קורים רק ליפנים, אלא גם לתושבי מדינות נוספות, כמו צ'ארלס לי וצ'ן גאנג  מארצות-הברית, וואנג יוג'י  ולין שנלי מקנדה, ג'אנג צויינג מאוסטרליה, זאו מינג מאירלנד וכו'. ממשלות רבות ואנשים טובי לב פעלו ללא לאות למען הצלת הסינים המתגוררים בארצם. מעשיו של ג'יאנג זמין גרמו צער רב למשפחותיהם ולחבריהם של מתרגלי הפאלון גונג המתגוררים בארצות רבות. כולי תקווה שכל אנשי העולם ידאגו לרדיפה האכזרית והבלתי אנושית  שמתחוללת בסין ויעזרו לממשלה הסינית לעצור את הרדיפה של הפאלון גונג מהר ככל האפשר.