תלמיד שגורש מהאוניברסיטה בגלל שהוא מתרגל פאלון גונג חושף את הרדיפה שהוא חווה במחנה עבודה בכפיה טואן-הא בבייג'ינג (חלק 2)

(Minghui.org)

(קלירויסדום) (הערת העורך: מר גונג צ'נג-שי, 25, היה תלמיד שנה אחרונה, במסלול אדמיניסטרציה וניהול בקולג' צ'נג-פין של האוניברסיטה לפוליטיקה וחוק בבייג'ינג. הוא היה תלמיד משכמו ומעלה בביה"ס, שהצטיין גם מבחינה אקדמית וגם מבחינת יחסי האנוש. הוא נבחר לנשיא אגודת התלמידים ולמנהיג הכיתה. בית הספר גירש אותו לאחר שהחלה הרדיפה).

גונג צ'נג-שי נשלח למעצר למחנה העבודה הידוע לשימצה טואן-הא בערך בסוף שנת 2000, כשחילק עלונים של הבהרת האמת בבייג'ינג. הוא נשלח לכיתות שטיפת מוח פעמיים במשך הרדיפה, ופעם אחת כזו נמשכה יותר מ-10 חודשים. במהלך שתי שנות מעצרו, השומרים ניסו לכפות עליו בכוח לוותר על אמונתו באמצעות שימוש בצורות שונות של עינוי, כמו עמידה בכפיה, שפיפה, שוקים באלות חשמליות, האכלה בכוח ומניעת שינה. הוא לא ויתר, אף שהתמקדו עליו כמטרה לשטיפות מוח וטרנספורמציה, והוא ספג כמות שלא ניתן לדמיין של עינויים, הן פיסיים והן נפשיים. הוא היה אחד ממתרגלי הדאפא היותר נחושים במחנה העבודה טואן-הא.

גונג צ'נג-שי יצא בכבוד ממחנה העבודה טואן-הא ב-2003. לרוע המזל, הוא נעצר שוב באשמה כוזבת באוגוסט 2003, ואין יודעים את מקום המצאו.

אנו מקווים שמתרגלי דאפא ואנשים ברחבי העולם יתנו את תשומת לבם להתנסותו של גונג צ'נג-שי, יחשפו את הרדיפה, ויעזרו להצילו. להלן סיפורו:

ב-22 בינואר 2001, שוטרת דנה אותי לשנה אחת של מחנה עבודה, ללא משפט וללא הזדמנות להגן על עצמי. שאלתי אותה על איזה בסיס חוקי היא דנה אותי. היא התחמקה באומרה: לך תבדוק בעצמך", אז סירבתי לחתום על גזר הדין שדן אותי למחנה עבודה.

בבוקר המחרת, מרכז מעצר צ'נג-פינג כבל את ידי ואת ידי ארבעה מתרגלי דאפא נוספים, ושלח אותנו במכונית משטרה למרכז שילוח למחנות עבודה בבייג'ינג (ליד מחנה עבודה טואן-הא במחוז דאקשינג). כאשר המכונית נכנסה בשער, 10 או 20 שוטרים עמדו בשתי שורות, אוחזים באלות חשמליות ואזיקים. שמו אותנו ביניהם. שוטר אחד הורה לנו בחומרה לציית לכל פקודה שלהם: "מתרגלים לא יכולים להרים את ראשיהם בעמידה והליכה. עליהם להנמיך את ראשיהם ולהניח את שתי הידיים מול הבטן. מתרגלים חייבים לצלב את ידיהם ולחבוק את אחורי ראשם בידיהם בשעה שהם יושבים בשפיפה (בעת הקראת רשימת שמות, בהמתנה לאוכל, בדברם לשוטרים וכו'). מתרגלים חייבים לשים את זרועותיהם בתוך ירכיהם, ואת ראשיהם בתוך המפשעה. בתנוחה זו, אסור להם להרים את ראשם. כששוטר קורא למתרגלים, עליהם לומר 'הלו, קפטן' ואז להשתופף כך מול השוטר. אם מישהו מתנגד ל'טרנספורמציה' הוא מקבל שוק מאלה חשמלית. המתרגלים חייבים ללכת זקופים לחלוטין ובצעדים קטנים. אם מישהו מתנגד אפילו מעט, הצוות יתן לו שוק ויכה אותו".

אחרי שגברים ונשים הופרדו, הצוות הכריח את המתרגלים לקרוא את הנוהלים ולכתוב התחייבות המבטיחה: "שלא יתרגל או ילמד פאלון גונג, לא ישבות שביתת רעב, ולא יפגע בעצמו". כל מתרגל המסרב לכתוב זאת מקבל שוק חשמלי ומוכה. ואז היד של המתרגל מוחזקת בתקיפות כדי שיכתוב.

אני הייתי רשום לכיתה השניה של הצוות מס' 2. השוטרים מינו אסיר-פושע או שניים לכל מתרגל. לא הורשינו לדבר זה עם זה, והם עקבו אחר פעולותינו. בימים הראשונים, הוכרחנו לעשות מערך אימונים בקור החורפי, תמיד עומדים מספר שעות. נדרשנו לצעוק עלבונות במהלך ה"נוכח" (צריך לצעוק "נוכח" לפני כל ארוחה, לפני שעונים לשוטר על שאלתו, במהלך האימונים, ולפני השינה). הוכרחנו לשיר שירי טרנספורמציה, ובכל פעם שראינו שוטר, נדרשנו להרים את ראשנו ולצעוק "הלו, קפטן", ואז להנמיך שוב את הראש. לאחר שקיבלנו אורז, בהיותנו בשירותים, ואפילו בעת שקיבלנו שוק חשמלי מהשוטרים – הוכרחנו לצעוק "תודה, קפטן". בלילה הוכרחנו ללמוד את הנוהלים בעל פה. אם לא עברנו מבחן זה, לא הורשינו לישון עד חצות.

לאחר מספר ימים, הוכרחנו לעבוד. העבודה היתה לעטוף מקלות אכילה מעץ בשכבת נייר. "סטרילי" היה מודפס על הנייר. למעשה הוא לא היה היגייני בכלל. עצירים שהיה להם הפטיטיס, מחלות-מין, וחוליים אחרים, גם הוכרחו לעבוד. אף אחד מאתנו לא נדרש מעולם לשטוף ידיים לפני העבודה. בערך 40 עצירים הצטופפו בחדר אחד, ומקלות האכילה נערמו על הרצפה ועל מיטותינו. ההיגיינה היתה מינימלית. למשל, כל בוקר ולילה היו רק מספר דקות לעצירים להשתמש בשירותים. אפילו כשלא היה שום אמצעי לנקות את עצמנו היה עלינו לעבוד. לא הורשינו להתקלח עד שהתברר שלעצירים רבים יש כינים. אז הורשינו פעם אחת להתקלח, כשכמה תריסרי עצירים נדחסים לחדר רחצה אחד עם שני ברזים. בקיץ 2002, פרצה מגיפת הפטיטיס במרכז השילוח.

מרכז השילוח נטרף לגמרי בנסיון להשיג את מירב התועלת מהעצירים. כל אדם היה צריך לעטוף בין 7,500 ל-10,000 מקלות אכילה ליום. זה היה כמעט בלתי אפשרי לביצוע, אף שעבדנו משש בבוקר ועד חצות הלילה. לא רק שהיו לנו כאבי גב בלתי נסבלים, אלא שבנוסף התעללו בנו השוטרים והאסירים והיכו אותנו. כך נראה כל יום במרכז השילוח במשך יותר מחודש. מספר מתרגלים מבוגרים שראייתם לא היתה טובה: דאו וון-הואי, יאנג ג'ו-האי, לי שיו-ליאנג, צ'ן ג'ינג-ג'יאן, ג'יא לין ועוד, לא יכלו לסיים את משימותיהם לא משנה כמה מהר הם עבדו, אז הקפטן הכריח אותם לעבוד שעות רבות בחוץ, בקור המקפיא. אם הם עדיין לא יכלו לסיים, היו מונעים מהם שינה. בדרך כלל הם הורשו לישון רק 3 או 4 שעות.

שוטר שרף פטמה של מתרגל בבדל סיגריה. שו הואה-צ'וואן, שהיה תורגמן והיה לו תואר מאסטר, כבן 30, סירב לבצע עבודה מעבר לכוחו הפיסי, אז קפטן בשם ג'ואו מצוות מס' 2 היכה אותו בהלם חשמלי משלוש אלות חשמליות. לאחר מכן הוא נקשר למיטה ל-24 שעות. קפטן ג'ואו הורה לאסירים לא לאפשר לו לישון, ולהכריח אותו לכתוב ביקורת עצמית. האסיר ששמר על שו הואה-צ'וואן קיבל אישור מיוחד לאכול בחדר האוכל הקטן. ביודעו שיש לו תמיכה של הקפטן, האסיר התעלל בגלוי בשו ועינה אותו. כדי לשמור ששו ישאר ער, היכה אותו האסיר בעיניים ובפנים עם רצועות גומי. כששאלתי את קפטן ג'ואו למה הוא לא מאפשר לשו לישון, הוא אמר לי שאני "מתנגד לממשלה".

בינתיים, ניסה מרכז השילוח לשטוף את מוחי. בפברואר, בעזרת מספר גדול של אלות חשמליות, כפה מרכז השילוח על מאות מתרגלי פאלון גונג לצפות בקלטות וידיאו המשמיצות את הפאלון גונג, ודרש מהמתרגלים לכתוב את הבנותיהם. לאחר ש"ההצתה בכיכר טייננמן" שודר בתוכנית "ראיון ממוקד" בטלויזיה הממלכתית, הוכרחנו לצפות בה בטלויזיה כל לילה. כמו כן הוכרחנו לכתוב את הבנותינו עליה.

במרץ 2001, נשלחתי ממרכז השילוח של מחנות העבודה בבייג'ינג לצוות מס' 2 של מחנה העבודה טואן-הא בבייג'ינג. המטרה העיקרית במחנה עבודה טואן-הא היא "לשנות" את מתרגלי הפאלון גונג, כלומר להשתמש בשטיפות מוח, מניעת שינה, אלות חשמליות, מכות, עונשים פיסיים, מניפולציות מנטאליות ועינויים, כדי להכריח מתרגלים לוותר על אמונתם, ולכתוב "ארבעה מכתבים" של וויתור על פאלון גונג ותמיכה במפלגה. הם גם הקליטו בוידיאו מתרגלים שהקריאו את ההתחייבות שלהם להשתנות. הם מיקמו באופן מלאכותי את הפאלון גונג כמתנגדים למפלגה.

הם השתמשו בהשמצות השקריות שלהם כדי לתרץ את רדיפת הפאלון גונג. תחת הסתתם של השוטרים ג'יאנג וון-לאי, ני ג'ן-שיונג, ואנג הואה ואחרים, אנו המתרגלים סבלנו מכל מיני עינויים כיוון שסירבנו לוותר על פאלון גונג. כל יום הוכרחנו לשבת בכסא תינוק 18 שעות, ומוחנו נשטף בפראות. לא הורשינו לישון עד שתיים אחר חצות, למרות שהיה עלינו לקום לפני שש בבוקר. לפעמים היה עלינו להשאר ערים כל הלילה במשך 10 ימים רצופים. ישנו רק חצי שעה לכל היותר בלילה, ובדרך כלל לא יכולנו לישון כלל. מיד כשנרדמנו, האסיר התורן העיר אותנו. איבדתי משקל רב ונראיתי כמו שלד ממש, ורוחי כמעט התמוטטה.

על פי הצעת הקפטן, האסירים הפליליים היו הולכים מכיתה אחת של שטיפת מוח לכיתה אחרת, במטרה לענות את המתרגלים שסירבו לוותר על הטיפוח. אני הוכרחתי לשבת בשפיפה למשך ימים רבים, 18 שעות רצופות בכל יום. לא הורשיתי לשבת, לקום, או לזוז, חוץ מאשר פעמיים או שלוש לשירותים, שהיו מדווחות לאסיר שפיקח. הם לא העזו לעשות זאת לולא הסתת השוטרים, כיוון שזה מנוגד לנוהלי המחנה.

לאחר מספר ימים הייתי שרוי בכאב קיצוני. רגלי התנפחו מאד. לא יכולתי לנעול נעליים ולא יכולתי אפילו ללכת. השוטרים לא הרגישו אשמים כלל. במקום זאת, הם אפילו עינו אותי יותר. בכיתת שטיפת המוח, מספר אסירים הקיפו אותי והקריאו דברי השמצה על פאלון גונג. כיסיתי את אוזני וסירבתי להקשיר לשקריהם. הם תפסו את זרועותי והכריחו אותי להקשיב. פעם אחד הם כמעט שברו את אצבעותי. הם אף היכו אותי עד שפי דימם בגלל שציינתי בפניהם את השקרים. אסיר אחד תפס את ראשי והטיח אותו כנגד הקיר. אסיר אחר היכה באגרופו בלסתי התחתונה בפראיות. אלימות כזו, לכפות על מתרגל פאלון גונג להסכים לשטיפת מוח, התרחשה כל הזמן, אבל השוטרים שהיו בתפקיד לא עשו כלום בקשר לכך.

מתרגלי פאלון גונג שלא עברו טרנספורמציה הוכרחו לנקות שירותים ואת האשפה של בנין בו גרו למעלה מ-160 איש. השוטר ני ג'ן-שיונג אמר לנו שזה היה בגלל ש"לא עברנו טרנספורמציה כהלכה". עמיתי המתרגלים, מורי - הם היו מרוכזים בלשנות אנשים שמאמינים באמת חמלה וסובלנות לכך שיבגדו באמונותיהם. אם התנגדנו – הם היו מענים אותנו בפראות.

השוטר וואנג הואה מצוות מס' 2 דיבר אלי לעיתים קרובות כשהיה בתפקיד עד 3.30 לפנות בוקר, ואני ישנתי רק שעה אחת או שתיים. בשל העלמת עין מצידו, אסירים מכיתה שש הפעילו עלי לעיתים קרובות עונשים פיסיים ואיימו עלי ממש מולו. באפריל 2001 הועברתי לכיתה חמש. אסיר בשם לי הכריח אותי להשאר ער כל הלילה כ"עוזרו". הוא היכה אותי לעיתים קרובות, השמיץ את הפאלון גונג ברשעות באוזני כדי להפריע לי נפשית, וקילל אותי ללא כל סיבה. דיווחתי לוואנג הואה על כך, אבל וואנג הואה דווקא רדף אותי יותר. במאי 2001 צוות שתיים הכריח מתרגלים ללכת לכיתות שטיפת מוח כל יום. זה כלל שוטרים שהקריאו שקרים על פאלון גונג. סירבתי להיות נוכח ושבתתי רעב כמחאה. וואנג הואה כפה עלי עבודה קשה למרות שלא אכלתי יום שלם, וכתב שהתנגדתי לטרנספורמציה. ביוני 2001 נקשרתי ל-24 שעות במהלך "אימון קבוצתי". וואנג הואה רמז לאסיר לבצע עוד אלימות כלפי. אסיר זה סיפר לי על כך מאוחר יותר.

חלק ראשון נא לקרוא ב:http://www.falunnews.org.il/articles_p/2004/03/c_01/45270_21.htm

---