שבע אלות חשמליות שימשו לחשמל מתרגל אחד במחנה לעבודה בכפייה זי-בוֹ

(Minghui.org)

מחנה לעבודה בכפייה שבפרובינצית שן-דונג ממוקם בכפר צ'יו-גו מחוז בו-שאן. כאן, פקידי המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) עצרו ורדפו שם באופן בלתי חוקי מתרגלים מאז שנת 2000 והאמצעים שהם משתמשים בהם מרושעים להחריד.

מ-2001 עד 2002 המחנה החזיק יותר מ-200 מתרגלים. בגלל ההוראה שלהכריח מתרגלים לוותר על אמונתם, צוות המחנה השתמש בטקטיקה שקראו לה "לשנות היטב". הם אמרו למתרגלים שרק הגיעו: "אתם לא חייבים לתרגל יותר. הגעתם כבר לשלמות. אז וותרו על הספרים והתאימו את עצמכם לחברה הרגילה. תתירו את הקשרים שהודקו לגופו של המאסטר. חפשו אחר מאסטר אחר". וכו'. כל אלו שקרים, ברור. כשניסיונות אלו נכשלים, יש להם שיטות שהם אומרים ש"יחנכו, יצילו או ישכנעו" את המתרגלים. אם דרכים אלו גם לא פועלות, הם מענים מתרגלים עם שוקרים חשמליים, קושרים אותם, תולים אותם, מאכילים בכפייה, או שמים אותם במאסר בבידוד. במהלך תקופת זמן זו, מתרגל אחד מת במהלך "האכלה" בכפייה (שיטת עינוי אכזרית) ואחד מת כאשר ניסה לברוח מהאיום הנורא, בקפיצה ממבנה גבוה. דמיינו לעצמכם באיזה תנאים חמורים חייבים להיות למישהו שמונע לסוף טרגי כמו זה! (הערת העורך: להרוג אחרים או להתאבד זה נוגד לחלוטין את הלימוד בפאלון דאפא)

במיוחד ביולי 2004, משרד הסמכות השיפוטית בפרובינציית שן-דונג ארגן "קבוצת חינוך מסייעת" שמונהגת על ידי ראש המוסד, סון ג'י-פא, והקומיסר הפוליטי, יואן. פקידים אחרים המעורבים היו: ראש המחלקה השביעית בצוות הרביעי, ג'אנג ג'או-גווי. מדריך פו צ'ון-שיאן. ראש הצוות השביעי וואנג לי-ג'יון, שקודם ליחידה בכירה בכך שרדף מתרגלים. מדריך ג'אנג מיי-דה, אדם רשע קיצוני להחריד שקודם לסגן מדריך במחלקה הרביעית בכך ש"שינה" את רוב המתרגלים. והשוטרים ביאן וויי-גאנג וצווי-גוּאוֹ.

הפקידים שיתפו פעולה כדי לרדוף את המתרגלים בכך שכלאו אותם בנפרד או בסוד. הם השתמשו בעינויים רבים. כל מתרגל סבל עינוי של שוק חשמלי בדרגות שונות, הדוגמה הגרועה ביותר הייתה להשתמש בשבע אלות חשמליות כדי לחשמל מתרגל אחד. הם גם שמו קסדת אופנוע על ראשו של המתרגל, אז הגבירו את הווליום בקסדה עד למקסימום האפשרי שמשדר הקלטה שמשמיצה את הדאפא. עינוי זה פגע במערכת העצבים של המתרגל. המענים לקחו סיגריות בוערות ונשפו לתוך הקסדה כדי לגרום למתרגלים לדמוע ולהשתעל. הם קשרו את המתרגלים עם חגורה כה חזק כך שהמתרגל לא היה יכול לנשום וכמעט קיבל שוק. יום אחר יום לא נתנו למתרגלים לישון. במהלך החורף הם פתחו חלונות לרווחה ותלו את המתרגלים על החלונות. בכל יום הם אספו את המסייעים האכזריים ביותר (ג'ואו האי-טאו, צאו מינג-ג'יון) כדי להכות ולענות מתרגלים. למרות שבמקום הסודי שהמתרגלים שם נעצרו היה רחוק מהמעון, כל אחד היה יכול לשמוע את צרחותיהם כאשר נעשה חשוך. הם לא שיחררו אף אחד, כולל את אלו שכבר עונו עד שהם היו כבר עם הפרעה נפשית.

במקרה אחד, ג'אי נאי-ג'יה, שעונה ו"השתנה" על ידי הרדיפה האכזרית, הפך מאוחר יותר מאוד מדוכא למשך זמן רב. בקיץ 2005 הוא הפך לא מאוזן נפשית. למרות זאת, ראש מחלקת המשטרה הרביעית, ג'אנג ג'או-גווי, עדיין הורה לעובד מחנה העבודה בכפייה לי בינג-ג'יה "להאכיל" אותו בכפייה. מר ג'אי היה צריך לשים את האזיקים גם כאשר הוא נלקח לבית-החולים והיה כבול למיטה שם בזמן שהשוטרים אכלו את ארוחתם.

למעלה, אלו עינויים שמשתמשת בהם המשטרה על מתרגלים. ישנן עוד טקטיקות ערמומיות רבות. במקום שהשומרים ישמרו מקרוב על המתרגלים, אנשי המחנות העבודה גם ארגנו לשמור על המתרגלים בכל רגע. הרדיפה של המתרגלים במשך שנים רבות מאוד קשה לתיאור. זי-בוֹ, מחנה העבודה הכפייה, הוא ממש מאורה של הרוע.