מתרגלי פאלון דאפא בעיני ישות מוארת (חלק שלישי)

(Minghui.org)

לחלק הראשון לחלק השני

הקדמה: המאמר הזה נועד אך ורק להציע נקודת התייחסות עבור מתרגלים. להתייחס לפא כאל המאסטר זהו דבר בסיסי עבור מטפחים. כשאחרים מציינים היכן מתרגלי פאלון דאפא אינם עומדים בדרישות, עלינו להשוות את ההתנהגות שלנו לפא, להסתכל פנימה, לתקן את עצמנו ולמצוא את שורש הבעיה מדוע איננו מאמינים בשלמות במאסטר ובפא.

****************************

שוחחתי עם הישות המוארת גם על דאגה נוספת שלי: מדוע כל כך הרבה מתרגלים שהעין השלישית שלהם פתוחה נשרו מהטיפוח?

זה בערך מה שהיא אמרה: "אם אדם מאמין לגמרי במאסטר ובפא, הוא לא ייתקל בבעיה הזאת. יש אנשים שפקפקו בפא כשהתחילו לראשונה בטיפוח. יש אנשים שיש להם עדיין ספקות בנושאים יסודיים אחדים. לאנשים האלה אין בסיס איתן, לכן כשהם נתקלים בבעיות, הם אינם מסוגלים לתקן עצמם תוך שימוש בפא. הם מפתחים בהדרגה אשליות ובוטחים בהן במקום בפא".

יש אנשים שחשבו שהם הגלגול של דמויות מפורסמות בהיסטוריה. הם חשבו שזו הסיבה שהם חכמים. למעשה, מה שהם ראו הן בדרך כלל אשליות. החכמה של מטפח מגיעה מהפא, לא מכך שהוא היה דמות מפורסמת בהיסטוריה או מאשליות דמוניות. כשהם חושבים את עצמם למשהו, הם ייתקלו בצרה. שדים יתרבו במוחם ויפריעו להם. המצב ילך ויחמיר יותר ויותר. בסוף, הם לא יוכלו לעזור לעצמם".

הוארתי לכך שהמאסטר משתמש בישות המוארת כדי להצביע על הֲחַסרים שלנו. במבט לאחור על המסע שלי בטיפוח, פיתחתי כמה יכולות על טבעיות בזמן שלא האמנתי לגמרי במאסטר. בזכות היכולות העל טבעיות האמונה שלי במאסטר ובפא נעשתה איתנה. בהשוואה למתרגלים שאין להם יכולות על טבעיות, אבל מאמינים לחלוטין בפא בהתבסס על ההארה שלהם, אני באמת מפגר מאחור בטיפוח שלי.

יכולות על טבעיות אינן משהו שצריך לשמוח או להיות גאה בהן. העין השמימית (השלישית) שלי פתוחה והתפתיתי על ידי אשליות שראיתי. הייתי מסוגל לפרוץ דרך האשליות מפני ששחררתי את ההחזקות לסקרנות, לקיצוניות וליוהרה. אולם יש מתרגלים שמרגישים מאושרים לגבי היכולות העל טבעיות יש להם והם אינם יכולים לפרוץ דרך האשליות.

היו מתרגלים שאפילו כתבו מאמרים בהתבסס על האשליות שראו. האין זה מוליך שולל את הקוראים? מי ישמח אם הקוראים ילכו שולל? השדים המחוללים את ההפרעות. כמה מתרגלים לא הצליחו לאמוד את האשליות על בסיס הפא. הם חשבו שהאשליות ממשיות וסטו מהפא עוד ועוד. ברגע שמטפח מרגיש נפלא לגבי עצמו, השדים ינצלו את הפרצה ויחזקו אותה, כשהם גורמים למתרגל להתגאות עוד ועוד. לכן, אדם צריך לשחרר את ההחזקות לסקרנות, לקיצוניות וליהירות.

המאסטר אמר ב-"ג'ואן פאלון":

"יש אנשים רבים כאלה. גם בסמינר הזה יש אנשים שחושבים את עצמם למשהו והגישה שהם מדברים בה היא אחרת. מה הם ככלות הכול – אפילו בבודהיזם דבר כזה הוא טאבו". (הרצאה שישית)

אנחנו צריכים באמת לזכור זאת ולהיזהר בדיבור ובהתנהגות שלנו.

הישות המוארת אמרה לי גם שיש מתרגלים שמאמינים רק בחלק של הפא. הם אינם מאמינים בכתבים של הפא שקשה להם ליישם ולחיות לפיהם. האמונה שלהם מתבססת על המושגים שלהם עצמם. יש אנשים שאין להם את האמונה האיתנה בפא של המאסטר לגבי קארמת מחלה, כך שהם לא יוכלו לחוות את הכוח של הפא הקשור לזה, ולכן האמונה שלהם נחלשת אף יותר.

היא אמרה שיש מתרגלים שהם אנשים בעלי כישרון בחברה הרגילה, אבל תכונת ההארה שלהם עלובה. הם פועלים היטב בארגון פעילויות דאפא והם נראים מתקדמים במרץ בטיפוח. אבל הם אינם לומדים את הפא ולא מתרגלים היטב. כשאף אחד אינו מסתכל, הם חיים על-פי המושגים של אנשים רגילים ואינם מטפחים ביציבות. הם אינם יכולים לקבל ביקורת ומנסים להגן על ההחזקות שלהם. אלוהויות מזלזלות באנשים כאלה.

דבריה הזכירו לי קטע מהפא:

"אלוהות: יש גם חלק מביניהם שמחפשים את ההיבט של הפא שהם חושבים שהוא טוב. אבל הם לא יכולים לוותר על ההיבט שגורם להם לא להיות מסוגלים להבין את הפא באופן מלא". ("יסודות להתקדמות במרץ I"-"שיחה עם הזמן")

אף פעם לא שמתי לב מספיק לקטע הזה ולא חשבתי אף פעם שיש מתרגלים עם הבעיה הזאת.

מאוחר יותר, חשבתי על סיפור הטיפוח של מילַרֶפָּה. הוא מעולם לא פקפק במאסטר שלו. המאסטר שלו תכנן עבורו מצוקות וקשיים רבים, אבל מעולם לא היו לו מחשבות לא נכונות כלפי המאסטר שלו. כל מה שעשה היה להסתכל פנימה ולחפש את הֲחַסרים של עצמו ולנסות לעשות כמיטבו לעמוד בדרישות של המאסטר שלו. עקב אמונה מוצקה כל כך הוא זכה להשיג סטטוס פרי והפך לבודהא.

בניגוד לכך, כמה מעמיתנו המתרגלים מרוכזים בעצמם. כשיש להם קשיים, הם מפתחים ספקות בפא. מתרגל אחד מוכר מאוד בקרב המתרגלים, לא הצליח לעבור את מבחן קארמת המחלה והלך לבית החולים. בבית החולים הוא שאל אותי באופן אישי: "האם הפא אמיתי או מזויף? יש לי תמיד ספקות לגבי זה. רְאֵה עכשיו את מצבי. הפא אינו פועל".

אבל מנקודת המבט שלי, הפא כבר האריך את חייו. הוא דיבר על כל הספקות שלו ולא רצה להקשיב לאחרים. הוא חשב שהוא עשה רבות למען הדאפא וסבל רבות כל כך, לפיכך על המאסטר להעניק לו יחס מיוחד – להסיר את קארמת המחלה שלו גם אם הוא אינו מטפח אמיתי. הוא ניסה לעשות עסקים עם המאסטר ורצה יחס מיוחד ללא טיפוח יציב. הוא החזיק בהחזקות ובספקות שלו. מצד אחד, הוא רצה לנסות וביקש את עזרתם של מתרגלים לשלוח מחשבות נכונות עבורו, אבל בינתיים הוא הלך לבית החולים לטיפול.

כתוצאה מכך, הוא נפטר למחרת. ללכת לבית החולים פירושו, לבקש עזרה מאנשים רגילים, כך שתוצאת הטיפול תהיה גם כן מוגבלת על ידי החוקים ברמת האנשים הרגילים.

הישות המוארת דיברה גם על קבוצה אחרת של מתרגלים, אלה שיש להם אמונה מוצקה במאסטר ובפא והם מיישמים את שבועותיהם באמת. הם עושים רבות למען הדאפא. אולם הם עושים עבודתם בדרך של אנשים רגילים. הם אינם לומדים את הפא היטב ואינם מתרגלים היטב את התרגילים.

למעשה, למתרגלים האלה אין עמוק בתוך הלב את האמונה שהם יכולים להשיג חכמה מהפא עבור עבודתם בדאפא, ושטיפוח מוצק יכול להקל על עבודתם בדאפא. הם נוקטים בגישות של אנשים רגילים לעבודת הדאפא, כך שהם למעשה מחפשים את החוקים ברמת האנשים הרגילים. לכן, יש חוקים של אנשים רגילים שיגבילו אותם, כמו הזדקנות מהירה ומוות מעבודה קשה מדי.

יש כאלה שאינם מטפחים עצמם בצורה איתנה ואפילו חושבים שעשיית עבודת דאפא היטב זה כמו ביטוח חיים והמאסטר יעזור להם להתגבר על קארמת מחלה בשל אמונתם המוצקה במאסטר. האין זה מסוכן?

יש מתרגלים כאלה בסביבתי. למעשה, גיליתי שיש לי בעיה דומה גם כן. חשבתי שהייתה לי אמונה מוצקה בפא, אבל היא לא הייתה באמת במאה אחוז.

המאסטר אמר ב-" לימוד הפא בועידת הפא באטלנטה 2003":

"למעשה, אני תמיד אמרתי לכם שלעשות טיפוח לא פוגע בעבודת הדאפא שלכם, זה בטוח. זה משום שלעשות את התרגילים זו הדרך האפקטיבית ביותר להיפטר מעייפות, זוהי הדרך הטובה ביותר לגרום לגוף שלכם להתאושש במהירות".

לפעמים הרגשתי מותש מעשיית עבודת דאפא. במקום לתרגל, הלכתי לישון. למעשה ההתנהגות שלי מראה שלא האמנתי לגמרי בכוח הפא בעניין הזה. לא האמנתי שאוכל לחדש את כוחותיי מתרגול. זוהי פרצה בטיפוח שלי. כתוצאה מכך, היו לי רגשות תשישות של אנשים רגילים. בניגוד לכך, כשאני מתרגל בחריצות, איני מרגיש עייף. אחרי שהסתכלתי עמוק פנימה, הבנתי שלא הייתה לי הבנה טובה למה שהמאסטר מלמד בנושא הזה ולא הייתה לי אמונה מוצקה בכך.

אני מכיר שני מתרגלים עמיתים שסבלו ממצוקות של מחלה אחרי שעונו בכלא. אף אחד מהם לא דאג, אבל אצל שניהם התפתחו מצבים שונים. אצל המתרגל הראשון אובחן סרטן סופני. השוטרים המקומיים אפילו שילמו למשפחתו סכום כסף בתנאי שלא יגישו נגדם תביעה משפטית. המתרגל הזה למד את הפא היטב ותרגל היטב. חודש לאחר מכן הוא החלים לחלוטין. כבר עברו כמה שנים וכיום הוא עושה את שלושת הדברים בחריצות. השוטרים היו עדים לנס הזה והפסיקו להטריד אותו.

לעומת זאת, המתרגל השני לא למד את הפא ולא תרגל לעתים מזומנות, אף על-פי שלא דאג לגבי המחלה שלו וכן הבהיר את האמת לאנשים. ידעתי שלא הייתה לו אמונה איתנה שהתרגול יוכל לעזור לו. מחשבתו הייתה שהמאסטר יגן עליו מפני מחלה אם הוא יספר לאנשים בהתמדה על הרדיפה נגד הפאלון גונג. למעשה, היו לו קצת דאגות לגבי מחלתו והייתה לו מעט תקווה שהמאסטר יעזור לו בשל ההתמדה שלו בהבהרת האמת.

יותר מכך, המתרגל הזה נטה לכעוס מהר. המתרגלים הזכירו לו לעתים קרובות לא לתת לטבע הדמוני שלו להשתלט עליו. אולם הוא ניסה תמיד להסתיר את הכעס שלו ולא הקשיב. שלוש שנים לאחר מכן הוא נפטר. זה היה נס שחייו התארכו במשך שלוש שנים לאחר שאובחן בסרטן סופני. אבל בשלוש השנים האלה הוא לא הצליח לתקן את עצמו. זה ממש חבל.

המאסטר אמר ב-"הרצאת פא בוועידת הפא בפילדלפיה, ארה"ב בשנת 2002"

"אמרתי זה עתה שאפילו אם חתמתם על חוזה מסוים בהיסטוריה, אם המחשבה הנכונה שלך היום מספיק חזקה ואתה לא מכיר בזה, אתה דווקא לא רוצה את הדבר ההוא, אז תוכל לסרב לו. אבל במקרים כאלה קצת קשה לטפל. הקושי נעוץ בזה שהכוחות הישנים לא ישחררו אותך כל כך בקלות. הם רוצים לנצל את הפרצות שלך, ברגע שתרפה הם ינצלו את זה".

אם לאדם אין הבנה טובה של הפא הזה והוא אינו מצליח להבין כמה רציני הוא הטיפוח, אז האדם הזה לא יקדיש די תשומת לב לטיפוח שלו עצמו, בלי להבין שהוא כבר בסכנה. נטייה לכעוס היא דוגמה לפרצה אותה יכולים הכוחות הישנים לנצל. המתרגל הזה לא הבין כמה מסוכן זה היה.

לבסוף ציינה הישות המוארת שאם הייתה לה איזו שהיא החזקה מבין ההחזקות האלה אז היא הייתה מתה כבר לפני 1700 שנים. אם היא הייתה מפתחת איזה שהוא מושג מהמושגים האלה במשך 1700 השנים האחרונות, היא הייתה נופלת ומתה.

הייתי עד לכך שכמה מתרגלים שלא יכלו לעבור את מבחן המחלה והלכו לבית החולים איבדו את חייהם. תוחלת החיים של אדם רגיל נקבעת מראש. כשאדם מאובחן באבחנה סופנית, פירושו של דבר כנראה, שתוחלת החיים שנקבעה לו מראש הגיעה לסופה. במקרה כזה, כיצד יכול בית החולים להציל את חייו?

אני רואה מתרגלים רבים הלומדים את הפא ומתרגלים בדרך שטחית ואינם מנסים באמת לתקן את עצמם. הם לא מצליחים להתיר את הקשרים בליבם באמצעות הפא. עמוק בתוך לבם הם מסתירים דאגות רבות של אנשים רגילים. כשהם נתקלים בבעיות, הדאגות האלה יצוצו.

אולם הם לא ניסו לפתור את הבעיה מנקודת מבט של הפא. במקום זאת הדאגות שלהם מתעצמות בשל המושגים שלהם של אנשים רגילים. כשהם מסתכלים פנימה, הם רק מסתכלים ברמת פני השטח. הם מסתירים את ההחזקות שלהם עמוק פנימה. כשהם קוראים בפא יש להם מחשבות נכונות. אבל ברגע שהם מניחים את הספר, הדיבור וההתנהגות שלהם מלאים במושגים של אנשים רגילים.

בזמן שאני מבחין בבעיות האלה אני מסתכל פנימה בעצמי גם כן. הבנתי שכל החזקה שלי היא סכנה ומכשול בטיפוח שלי והיא עלולה להוביל למוות. אם אינני הולך על פי הדרישות של הפא בצורה ישרה, אם אינני מצליח לגדוע את כל ההחזקות ואני מאפשר להן לגדול ולהתפתח, קרוב לוודאי שלא אוכל לעבור את המבחן של חיים ומוות.

יכולנו למנוע אבידות רבות. מתרגלים עמיתים רבים לא היו צריכים למות. זה בסדר אם למישהו יש שאלות לגבי הטיפוח, אבל אסור לתת לשאלות להצטבר. אם יש לנו שאלות, עלינו לחפש תשובות בפא ועלינו לפתוח את הלב כדי לתקשר עם מתרגלים עמיתים. שיתוף התנסויות בטיפוח יכול לבטח לעזור לנו להשתפר. אם אנו משחררים את ההחזקה לעצמי, נוכל לגלות את העצמי האמיתי שלנו שטבעו חסר אנוכיות.

שיתפתי בהבנות שלי. אנא תקנו אותי אם משהו שגוי. הייתי רוצה להזכיר כאן למתרגלים האלה שהעין השלישית שלהם פתוחה: אם אתם רואים כמה ישויות מוארות בעודכם מודטים, הימנעו מסקרנות ומקנאות. אדם צריך ללכת על-פי הדאפא. אל תנסו לדבר איתם. אם תפתחו סקרנות ותנסו לדבר איתם, יהיו לכם הפרעות והגונג שלכם יתקלקל. לא הייתי מדבר עם הישות המוארת הזאת אילמלא פגשתי בה בחיים האמיתיים. בואו ונזכור את הרצינות בתרגול של דרך טיפוח אחת בלבד. כל דבר צריך להיות מתוקן על ידי הפא למען העתיד.