מתרגלת מדא-ליאן מספרת על ימים יקרים במחיצת המאסטר (חלק חמישי)

(Minghui.org)

לחלק הראשון   לחלק השני   לחלק השלישי   לחלק הרביעי

מתרגלת מבייג׳ינג התקשרה למאסטר וסיפרה לו על כמה אנשים מצרפת שבאו לפגוש אותו. המאסטר אמר: ״אני יודע שהם באו בגלל מחלה של ילד. את יכולה להגיד להם למצוא מישהו אחר.״

מאוחר יותר קיבלנו שיחה נוספת, שהם בדרכם לכאן וחייבים לפגוש את המאסטר. המאסטר אמר: ״כיוון שהם באים, אני אפגוש אותם אם זהו הגורל שלהם.״

פגשתי את הקבוצה, שני צרפתים ושני סינים, והבאתי אותם לחדרו של המאסטר במלון. החדר היה פשוט מאוד, וכולם היו צריכים לשבת על המיטה.

המאסטר אמר: ״בואו נראה מה הבעיה.״

המתורגמן הציג אותם. שני הצרפתים היו אב ובן, בעלי חברה גדולה.

האב הגיע מיד לנקודה. ״אנחנו יהודים״, הוא אמר. ״אנחנו יודעים שבני האנוש בימינו הם במצב חמור, והם ניצבים בפני אסון או חורבן. האל שלנו אמר לנו שיש רק סיני אחד שיכול להציל את בני האנוש, להציל את הצרפתים ולהציל את היהודים. למדנו וחקרנו זמן רב ומצאנו שאותו אדם הוא אתה - מאסטר הצ׳יגונג הסיני לי הונג-ג׳י. אז באנו לפגוש אותך.״

״האל שלנו מזמין אותך לבוא לצרפת ולהציל את אירופה״, הוא אמר. ״אנחנו נארגן הכל, ונכסה את כל הוצאותיך״. הטון וההבעה המפצירים שלו נגעו ללבנו.

״אתם יודעים מה אתם עושים? זהו מעשה של מוסריות אדירה ללא גבולות״, אמר המאסטר בחביבות. ״האם יש עוד משהו?״

האיש הצעיר אמר שבנו בן השבע הוא בעל מוגבלות שכלית. הילד לא יכול היה לדבר או לנוע בחופשיות, והזיל ריר. האיש הצעיר נסע לכל מקום כדי לחפש מרפא לבנו, אך לשוא. הוא ביקש מהמאסטר לרפא אותו.

״תן לי לראות תמונה שלו״, אמר המאסטר.

״לא הבאנו תמונה איתנו, אבל יש לנו סרט וידיאו.״

הלכתי לקבלה כדי לבקש בהשאלה מכשיר וידיאו, אבל המלון לא היה מלון ברמה גבוהה ולא היה להם.

המאסטר אמר: ״זה בסדר. אתה יכול רק לדמיין אותו במוחך.״

לאחר זמן קצר, אמר המאסטר: ״עכשיו דמיין אותו יותר בבהירות״.

המאסטר החל לצייר דמות אנושית על המיטה ונעץ בה מבט לזמן מה. אחר כך אחת מידיו משכה החוצה מצורת הראש הלוך וחזור כאילו הוא מוציא את חוטי המחלה אל מחוץ לראש.

לאחר כמה תנועות כאלה, הוא הצמיד את כפות ידיו זו לזו. הוא הרים את המכסה של קומקום התה ושם את מה שהיה בתוך ידיו בתוך הקומקום. הוא החזיר את המכסה למקומו. המאסטר החליק בידיו על הדמות שעל המיטה שלוש פעמים מהראש עד לרגליים.

המאסטר הפסיק והסתכל על הדמות, ואז אמר: ״אני חושב שהוא צריך להיות בסדר עכשיו. אמורה להיות שם תגובה בערך בזמן זה. אתם יכולים להתקשר כדי לברר.״

הלכתי לקבלה אבל במלון לא היה שירות של שיחות בינלאומיות. הצרפתי אמר שהם יתקשרו כשהם יחזרו למלון שלהם, מכיון שהשעה בצרפת היתה מוקדמת מדי - בערך 4 לפנות בוקר.

לפני שהם עזבו, המאסטר אמר: ״בואו, אני אתן לכם להרגיש פאלון. הושיטו את ידיכם.״ הוא שרטט מעגלים באויר לכיוון ידיהם. לאחר עשר דקות המאסטר שאל: ״אתם מרגישים משהו?״

האב אמר שזרם האנרגיה נכנס לגופו דרך היד. זרם חזק וחם. בנו אמר שכל גופו רעד. האנרגיה היתה חזקה וידו חשה בכך באופן החזק ביותר. הוא לא יכול היה להוריד את ידו במשך רבע שעה.

שלוש שעות מאוחר יותר, המתורגמן התקשר לביתי. הוא דיבר בהתרגשות רבה. ״הם התקשרו לביתם בצרפת. אישתו של האיש הצעיר שאלה מדוע הם מתקשרים כה מאוחר. היא אמרה שבסביבות 4 לפנות בוקר בזמן צרפת, היא התעוררה מרעידות חזקות. החדר היה מאד בהיר. היא הבינה שבעלה בודאי נמצא עם המאסטר הסיני של הצ׳יגונג ושהוא שולח אנרגיה. היא רצה לחדרו של הילד וראתה אותו יושב במיטה. הוא שאל אותה בקול צלול ובהגייה ברורה: ״מה קרה לי, אמא?״ זה מעולם לא קרה קודם לכן. היא חיבקה את הילד והחלה לבכות. היא חיכתה לשיחה שלהם. כאשר הם התקשרו, היא בכתה שם והם בכו פה. אנחנו הסינים בכינו שנינו איתם. זה כל כך מרגש. מאסטר לי הוא נהדר. נהדר.״

גם אני בכיתי בצד שלי של הקו.

המתורגמן אמר ששני הצרפתים רצו לפגוש במאסטר באותו ערב, ואז תכננו לטוס חזרה לצרפת.

באותו ערב נערכה הרצאת הפא הראשונה. היא נערכה באודיטוריום של בית החרושת לרכבות של דא-ליאן, שהיו בו 2,700 מקומות. היתה זו הפעם השנייה שהמאסטר לימד את הפא בדא-ליאן. כל כך הרבה אנשים רצו להשתתף בהרצאות, שהיה עלינו למכור כרטיסי עמידה, כך שהקהל מנה קרוב ל-3,000 איש.

לפני שההרצאה החלה עידכנתי את המאסטר בקשר למה שקרה לילד הצרפתי. אמרתי לו שאני רוצה לספר על כך לכולם בכיתה, כיון שהמאסטר עשה זאת ממרחק של אלפי מיילים. אחד מחברי הצוות אמר שאין עליי לדבר על כך כיוון שהמאסטר לא עושה דברים כמו ריפוי מחלות. אמרתי שזה לא נגע לריפוי מחלות אלא להצגת היכולות העל טבעיות של המאסטר ממרחק אלפי מיילים.

עליתי לדוכן וסיפרתי את הסיפור לכיתה לפני תחילת השיעור. השמטתי את החלק של האל היהודי. הקהל הגיב במחיאות כפיים סוערות. הסתכלתי על המאסטר. ההבעה שלו היתה ממש רגועה. הייתי משוכנעת באמת בגדולתו של המאסטר.

לאחר השיעור אירגנתי ארוחה במסעדה עם המאסטר והקבוצה הצרפתית. הם סיפרו למאסטר על שיחת הטלפון עם צרפת. הם היו עדיין מאד נרגשים ומלאי הכרת תודה למאסטר. במהלך ארוחת הערב, הם סגרו את לוח הזמנים לביקורו של המאסטר בצרפת. צילמתי מספר תמונות במהלך הארוחה.

כשהתמונות יצאו, ראיתי דמויות מעורפלות רבות בתמונות. ״הרבה אלים באו לארוחת הערב, כולל האל היהודי״, אמר לי המאסטר. ״האם את יודעת מי הוא? הוא נוסטראדאמוס שהנבואה שלו מלפני 400 שנים יצאה נכונה ב-99 אחוזים. מטרתו כשבא לעולם הזה היתה לספר לאנשים על הקטסטרופות. אנשים מאמינים לנבואה האחרונה שלו על השמדת האנושות. הקטסטרופה הזו אכן תוכננה. אבל מכיוון שאני באתי ללמד את הדאפא, היא לא תקרה לפי התכנון. אני אשנה את זה. הקטסטרופה הזו לא תקרה, אבל אנשים רעים יושמדו. יותר מדי אנשים ימותו וזה יהיה נורא.״

המאסטר גילה לי סוד שמימי כל כך גדול. הרגשתי כבוד והייתי המומה.

אחרי ההרצאות בדא-ליאן, המאסטר הכריז על הקמת מרכז הסיוע של דא-ליאן. הוא עודד מתרגלים ללמוד את הפא ולעשות את התרגילים היטב, לטפח את השין-שינג שלהם ולהגיע לשלמות.

לוּ-שוּן

היעד הבא שאליו ליויתי את המאסטר היה לו-שון, על סיפון ספינת מלחמה. מול הרוח והים, המאסטר דיבר אל המתרגלים ששימשו מלחים על הספינה. היו הרבה מתרגלים בדא-ליאן מהצבא, מחיל הים ומחיל האויר. הם טיפחו ממש טוב. המאסטר אמר שהוא ממש אוהב את החיילים המתרגלים. לא היו להם החזקות רבות, ותכונת ההארה שלהם הייתה טובה.

בגבול שבין הים הצהוב לים בו-האי, המאסטר היה מאושר מאוד. ניחשתי שישויות רבות מהשמים ומהים הגיעו. יכולתי לחוש במצב הרוח השמח של המאסטר למרות שלא יכולתי לראות דבר. המאסטר הושיט את ידו הימנית ואמר, ״הסתכלו בידי.״ הסייעת של מרכז הסיוע של לו-שון ראתה בעין השלישית שלה שעל ידו של המאסטר היו בודהות וישויות רבות.

אחרי שחזרנו התבוננו בווידיאו של הנסיעה. היו שם פאלונים רבים לאין ספור בגדלים שונים שהקיפו את ספינת המלחמה. בשמים היו צורות רבות של ספרים, חלקם פתוחים וחלקם סגורים. מה הם יכולים היו להיות? כמובן, אלה היו ספרי דאפא. כל המתרגלים שהתבוננו בווידיאו היו המומים.

המאסטר הוא באמת נהדר. גמרנו בדעתנו ללכת בעקבות המאסטר כל הדרך.

סוף