תרבות מסורתית: קיסר בעל מוסר גבוה בתקופת הג'ן-גואן

(Minghui.org)

בתקופת הג'ן-גואן בסין (מתקופת שושלת טאנג), הקיסר לי שי-מין, נחשב למאזין טוב והוא בחר רק שרים בעלי מוסר גבוה. הוא שם דגש על חקלאות, על מיסים נמוכים, ועל הוצאות ממשלה נמוכות. הוא גם ביסס תהליך יעיל לבחירת פקידי ממשל, מה שהוביל ליציבות החברה.

מבנה הממשל באותה תקופה לא היה דיקטטורי. הוא כלל שלוש רשויות עיקריות:

1) רשות מחוקקת, שבראשה עמד ראש הממשלה, עם וועדה שסייעה לו בחקיקה עבור הקיסר; 2) רשות משפטית, האחראית על למידת כל חוק מוצע ונתינת המלצות לקיסר; 3) רשות מבצעת האחראית על יישום החוקים החתומים על-ידי הקיסר.

הקיסר לי ציין ששום חוק לא יחוקק לפני שהרשות המשפטית תמליץ על קבלתו. יותר מכך, גם הוראה ישירה מהקיסר עצמו זקוקה לאישורה של הרשות המשפטית. לפיכך תמיד פעלה מערכת של בדיקות ואיזונים. באותם ימים, שר מוסרי ומפורסם ששמו ווי ג'נג עמד בראש הרשות המשפטית.

הקיסר לי הקפיד על נושא שלטון החוק. הוא אמר: "החוקים אינם נקבעים על-ידי משפחתי, הם נועדו לכך שכולם יצייתו להם, כולל אני עצמי". הוא התעקש להתייחס לכל אחד באופן שווה תחת החוק. הוא גם אמר: "לאדם מת אין סיכוי נוסף, כך שיש להפנות תשומת לב מיוחדת למשפטים שבהם נפסק גזר דין מוות". לי היה קיסר מתחשב ותומך נלהב של חוק וסדר. כתוצאה מכך בתקופת מלכותו היה רק מספר מועט של עבריינים.

במשך תקופת ג'ן-גואן, לסין הייתה הנהגה מצוינת. אנשים חיו חיים טובים ויציבים. הצדק, בניגוד לחוסר הצדק, היה המצב הרווח. כתוצאה מכך שיעור הפשיעה היה נמוך מאוד.

תקופת ג'ן-גואן גם סיפקה הזדמנויות מיוחדות לפיתוח עסקים. דווח שיותר ממחצית ממרכזי העסקים בעולם היו ממוקמים בסין: לאורך החוף היו שלוש ערים מרכזיות, גואנג-שוֹאוּ, מינג-ג'וֹאוּ ופו-ג'וֹאוּ ובתוך המדינה היו הערים הונג-ג'וֹאוּ (כיום נאן-צ'אנג שבפרובינציית ג'יאנג-שי), יאנג-ג'וֹאוּ, צ'נג-דו, דונג-הואנג, וכן ווּ-ווי שבפרובינציית גאן-סו. עיר הבירה צ'אנג-אן והבירה הפרובינציאלית לואו-יאנג היו במיוחד ערים בין-לאומיות מרכזיות באותה תקופה.

שושלת טאנג הייתה פתוחה למסחר זר בים וביבשה. דרך המשי המפורסמת הוקמה באותם ימים, היא הייתה נתיב מסחרי עיקרי שקישר בין המזרח למערב.